שִׂמְלָ֨תְךָ֜ לֹ֤א בָֽלְתָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְרַגְלְךָ֖ לֹ֣א בָצֵ֑קָה זֶ֖ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃
The clothes upon you did not wear out, nor did your feet swell these forty years.
כדרך הולכי יחף כו'. וא"ת והא בפרשת כי תבא (להלן כט ד) כתיב ונעלך לא בלתה מעל רגלך, ש"מ שהיו להם מנעלים. וי"ל דהתם קאי על יוצאי מצרים שהי' להם מנעלים, אותם מנעלים לא בלו מעל רגליהם. ומה שפי' כאן, היינו אותן שנולדו במדבר שלא היו להן מנעלים. והרא"ם פי' כדרך הולכי יחף, כלומר להודיע באיזה מין נפיחה קמיירי, לא שהיו יחפי רגל וכו'. ואין להקשות לפי פירושו מאי בא להשמיענו, פשיטא שלא בצקה, כיון שלא הלכו יחף. וי"ל אין ה"נ דזה בא הכתוב להשמיענו, דלא בלתה מעל רגליהם. והכי פירושו רגלך לא בצקה כדרך הולכי יחף, לפי שלא באתם לכלל זה משום דנעלך לא בלתה מעל רגליך:
This usually happens to those who walk barefoot, etc. You might ask: It says in Parshas Ki Savo (below 29:4), “and your shoe did not shred from your foot,” which implies that they wore shoes! The answer is: That verse there refers to the Jews who left Egypt who had shoes — those shoes did not shred. Rashi’s explanation here refers to the Jews who were born in the wilderness who did not have shoes. However Re”m explains that, “This usually happens to those who walk barefoot,” is only describing the type of swelling, but they were not actually barefoot, etc. And according to this explanation, one should not ask: What is the significance of “nor did your foot swell”? Since they did not walk barefoot, is this not obvious? The answer is: Indeed this is so. The verse teaches us that their shoes did not shred from their feet. It should be understood as follows: Your foot did not swell (which usually happens to those who walk barefoot); and this is because you did not have to walk barefoot, since your shoes did not shred.
שמלתך לא בלתה מעליך ענני כבוד היו שפין בכסותן ומגהצים אותם כמו כלים המגוהצים וכן קטניהם כשהיו גדלין גדל לבושן עמהם לשון רש"י (רש"י על דברים ח׳:ד׳) ודברי אגדה (מדרש תהלים כג) אבל ר"א כתב ואחרים אמרו כי הוציאו מלבושים רבים ויתכן שאין בתולדת המן להוליד זיעה וכן אמר ורגלך לא בצקה שנתן להם כח או הוליכם לאט ואין דבריו נכונים כי משה יזכיר להם זה לאמר כי בעשיית המצוה יהיה להם מזון וכסות ויחליפו כח כאשר חיו במן ארבעים שנה והיו להם השמלות וארח ברגלם לא יבא והכל ממעשה הנס כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ויתפרנס ואם תכסה את הקורה בשמלה חדשה בארבעים שנה תבלה אע"פ שאין בה זיעה אף כי אנוש רמה:
THY RAIMENT WAXED NOT OLD UPON THEE. “The clouds of [Divine] Glory brushed their garments and pressed them so that they looked like freshly ironed articles; and so it was with their children, as they grew their garments grew with them.” This is Rashi’s language and also are the words of Agadah. But Rabbi Abraham ibn Ezra wrote: “Other scholars say that they took many garments out [of Egypt]. And it is possible that it was not in the nature of the manna to produce perspiration [thus enabling their garments to last so long]. And so also he stated that neither did thy feet swell, meaning that He gave them strength or that He led them slowly.” But his [Ibn Ezra’s] words are not correct, for Moses mentions this to them in order to say that upon observing the commandment [of G-d] they will have food and raiment, and renew [their] strength, even as they lived by the manna forty years and they had garments, and the way with their feet they treadeth not. All of this was miraculous, for by every thing that proceedeth out of the mouth of the Eternal doth man live and becomes supported. And if you were to cover a rafter with a new cloth it would wear out in forty years even though there is no perspiration, how much less man, that is a worm.
שמלתך. יש אומרי' דרך אות ואחרים אומרים כי הוציאו מלבושים רבים ממצרים ויתכן שאין בתולדת המן להוליד זיעה:
THY RAIMENT. Some say via a miracle. Others say that the Israelites brought out many garments from Egypt. However, it is most likely the nature of manna not to produce sweat.
לא בצקה. מגזרת ויאפו את הבצק כי מנהג רגל האורח שהלך רגלי דרך רב שינפחו רגליו ויתכן שנתן להם השם כח או הוליכם אט:
NEITHER…SWELL. The word batzekah (swell) is related to the word batzek (dough) in And they baked…the dough (Ex. 12:39). It is usual for the feet of a wayfarer who walks great distances to swell. It is possible that God gave the Israelites strength or that he led them slowly.
ודע כי כמו שלבוש הנשמה דהיינו הגוף יהיה מלבוש כבוד כתנות אור, כן לבוש הגוף שהוא המלבוש ממש יהיה בגדי כבוד, וקצת מדוגמא לזה זכו במדבר, (דברים ח, ד) שמלתך לא בלתה וגו'. ולעתיד, אמרו רז"ל (שבת ל, ב) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות, הרי קדושת המאכל. ותוציא כלי מלת, הרי המלבוש. והם הן הדברים שביקש עליהם יעקב אבינו (בראשית כח, כ), לחם לאכול ובגד ללבוש:
We should remember that just as the "garment" of the body will be woven of light and will be prestigious, so the body itself will be the distinguished clothing of the soul. Israel experienced a glimpse of such a future while in the desert. This is why the Torah tells us in Deut. 8,4: שמלתך לא בלתה מעליך, “your clothing did not wear out, etc. during all these forty years. The first step in restoring man to the garments that he ought to be wearing were taken by two of Noach's sons when they covered their father by taking hold of the שמלה and covering him with it (Genesis 9,23).
וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רְא֛וּ קָרָ֥א יְהֹוָ֖ה בְּשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃
And Moses said to the Israelites: See, יהוה has singled out by name Bezalel, son of Uri son of Hur, of the tribe of Judah,
וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רְא֛וּ קָרָ֥א יְהֹוָ֖ה בְּשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃
And Moses said to the Israelites: See, יהוה has singled out by name Bezalel, son of Uri son of Hur, of the tribe of Judah,
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן נִמְלָכִים בַּצִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רְאוּ קָרָא ה׳ בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל״, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה, הָגוּן עָלֶיךָ בְּצַלְאֵל? אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לְפָנֶיךָ הָגוּן — לְפָנַי לֹא כׇּל שֶׁכֵּן! אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן, לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם. הָלַךְ וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: הָגוּן עֲלֵיכֶם בְּצַלְאֵל? אָמְרוּ לוֹ: אִם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְפָנֶיךָ הוּא הָגוּן, לְפָנֵינוּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן!
With regard to Bezalel’s appointment, Rabbi Yitzḥak said: One may only appoint a leader over a community if he consults with the community and they agree to the appointment, as it is stated: “And Moses said unto the children of Israel: See, the Lord has called by name Bezalel, son of Uri, son of Hur, of the tribe of Judah” (Exodus 35:30). The Lord said to Moses: Moses, is Bezalel a suitable appointment in your eyes? Moses said to Him: Master of the universe, if he is a suitable appointment in Your eyes, then all the more so in my eyes. The Holy One, Blessed be He, said to him: Nevertheless, go and tell Israel and ask their opinion. Moses went and said to Israel: Is Bezalel suitable in your eyes? They said to him: If he is suitable in the eyes of the Holy One, Blessed be He, and in your eyes, all the more so he is suitable in our eyes.