(א) המדיר את אשתו מליהנות לו עד שלשים יום. יעמיד פרנס. יתר מכן יוציא ויתן כתובה. רבי יהודה אומר. בישראל חדש אחד יקיים. ושנים יוציא ויתן כתובה. ובכהנת שנים יקיים. ושלשה יוציא ויתן כתובה:
(ב) המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות. יוציא ויתן כתובה. רבי יהודה אומר בישראל יום אחד יקיים. שנים יוציא. ויתן כתובה. ובכהנת שנים יקיים. שלשה יוציא. ויתן כתובה:
(ג) המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין. יוציא ויתן כתובה. רבי יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה. ובעשירות שלשים יום:
(ד) המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה. בזמן שהוא עמה בעיר חדש אחד יקיים. שנים יוציא ויתן כתובה. ובזמן שהוא בעיר אחרת. רגל אחד יקיים. שלשה יוציא ויתן כתובה:
(ה) המדיר את אשתו. שלא תלך לבית האבל. או לבית המשתה. יוציא ויתן כתובה. מפני שנועל בפניה. ואם היה טוען משום דבר אחר. רשאי. אמר לה על מנת שתאמרי לפלוני. מה שאמרת לי. או מה שאמרתי לך. או שתהא ממלא ומערה לאשפה. יוציא ויתן כתובה:
(1) [With regard to] one who vows [to prohibit] his wife from benefiting from him, up to thirty days, he must appoint an administrator [to provide for her needs]. More than that he must divorce her and pay [the amount of] her ketubah [monetary settlement payable to a woman upon divorce or the death of her husband]. Rabbi Yehudah says, "With [regard to] an Israelite, [for] one month he may maintain her [as a wife], [but] two , he must divorce her and pay [the amount of] her ketubah. With [regard to] a kohenet, [for] two [months] he may maintain her, [but] three, he must divorce her and pay her ketubah.
(2) One who vows [to prohibit] his wife from tasting one [particular] kind of fruit, must [at once] divorce her and pay her ketubah. Rabbi Yehudah says, "With [regard to] an Israelite, [if the vow is for] one day, he may maintain her [as a wife], [but] two, he must divorce her and pay her ketubah. With [regard to] a kohenet, for two [days], he may maintain her, [but] three, he must divorce her and pay her ketubah."
(3) One who vows [to prohibit] his wife from adorning herself with any particular type [of adornment], must divorce her and pay her ketubah. Rabbi Yossi says, "[In the case] of a poor woman, [this is only] if he set no limit [to the duration of the vow]; for rich women, [the limit is] thirty days.
(4) [With regard to] one who vows [to prohibit] his wife from entering her father's house, when the father [resides] with her in the [same] town, [then if the vow extends to] one month, he may maintain her [as a wife]; [but] two, he must divorce her and pay her ketubah. But when the father [resides] in another town, [if the vow extends to] one festival, he may maintain her; [but] three, he must divorce her and pay her ketubah.
(5) One who vows [to prohibit] his wife from entering a house of mourning or a house of feasting [i.e., a wedding feast], must divorce her and pay her ketubah, because he is locking [the doors of comfort and rejoicing] in her face. But if he claims [that there is a good reason for keeping the vow], he is permitted [to remain married to her]. If he says to her, "[I will annul your vow only] on condition that you tell So and So what you said to me" or " that which I said to you," or that she must fill [a given number of buckets of water] and pour [them] on a garbage dump, he must divorce her and pay her ketubah.
|
ספר תפארת ישראל פרק סט |
|
הלא כאשר תתבוננו במעשה השם יתברך, שכל אשר נברא צריך תקון ועשייה. הרי החטים צריכים תקון לעשות אותם כדי שיהיו מתוקנים לאדם, ולא נבראו מן השם יתברך שיהיו חטים גמורים. ובמדרש (ב"ר יא, ו), כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריך תקון ועשייה אחרת; כגון חטים צריכים לטחון, החרדל צריך להמתיק, התורמוס צריך להמתיק, עד כאן... ומפני כי התורה ניתנה מן השם יתברך על ידי הנביא, ומעלת השכל הוא יותר מן הנביא, וכמו שאמרו (ב"ב יב א) חכם עדיף מנביא. לפיכך כמו שפועל השכל הוא יותר גדול מן הטבע, כמו שהביא רבי עקיבא ראיה כי פעולת האדם השכלי יותר גדול מן הטבע, כך פעולת השכל יותר גדול מן הנבואה, שכך אמרו ז"ל 'חכם עדיף מנביא'. ולכך החכמים הם הם תיקון והשלמה אל התורה. ואף שנתנה בסיני על ידי משה, שהיה נביא יי, מכל מקום מצד החכמה, שהיא גדולה מן הנבואה, השלמת התורה על ידי השכל, שהוא מברר הכל. ... וכך התורה באה לעולם כמו שבאו לעולם כל הדברים הטבעיים, שלא באו לעולם מבוררים לגמרי, רק כי האדם השכלי צריך לברר אותם... וכן התורה השכלית, שבאה למשה בנבואה, לא באה כל כך בבירור .ובזכוך פירוש הדברים, ועל ידי החכמים התורה היא בירור וזכוך הנבואה |