משלי : בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ קִרְיָה, וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה.

תהילים : יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם, פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע.

משלי : בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ.

הרב שלמה אבינר : יש כאלה שמצטטים את הפסוק 'בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח', ואומרים לנו לא לשמח במות אויבינו. אבל הפסוק הזה נאמר על יהודים ולא על גויים רשעים, שם דווקא בנפול אויבך כן תשמח.

בבלי, מגילה : אמר ליה {המן למרדכי} סק ורכב, אמר ליה לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא. גחין וסליק, כי סליק בעט ביה. אמר ליה לא כתיב לכו 'בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח'? אמר ליה: הני מילי בישראל, אבל בדידכו כתיב 'וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ'.

בבלי, מגילה : והא כתיב (דברי הימים): 'בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ, וְאֹמְרִים הוֹדוּ ליהוה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ', ואמר רבי יוחנן: מפני מה לא נאמר 'כִּי טוֹב' בהודאה זו {שנגפו עמון, מואב ושעיר במלחמה עם ישראל בימי המלך יְהוֹשָׁפָט}? לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים! ואמר רבי יוחנן: מהו שכתוב 'וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה', בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה.

ספר מהרי"ל, מנהגים : גומרין ההלל בשני ימים הראשונים של פסח. ולהלן {בשביעי של פסח} אומר בדילוג כמו בראש חודש, לפי שבשביעי טבעו המצריים ואמר הקב"ה: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה.

פסיקתא דרב כהנא : אתה מוצא שלש שמחות כתיב בחג {הסוכות}... 'וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ', 'וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ', 'וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יהוה אֱלֹהֵיכֶם'. אבל בפסח אין אתה מוצא שכתב בו אפילו שמחה אחת... למה אין שם שמחה? בשביל שמתו בו המצריים. וכן אתה מוצא כל שבעת ימי החג {הסוכות} אנו קוראים את ההלל, אבל בפסח אין אנו קוראים בהן את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו. למה? כדאמר שמואל: 'בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח'.

שמות רבה : זהו שכתוב (תהילים): 'קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים', אמר ר' יוחנן: בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה באותו הלילה שעברו ישראל את הים, ולא הניחן הקב"ה. אמר להם: לגיונותיי {מהרז"ו: הם ישראל קודם שעלו מן הים} נתונים בצרה ואתם אומרים לפני שירה.

האדמו"ר מפיאסצנא, אש קודש, נרצח בשואה : האם מלאך פעם חטף מכות? האם מלאך פעם נרצח? האם מלאך חטף השפלות? אנחנו כן! לכן במצרים המלאכים לא סבלו, אז שלא יאמרו שירה. אבל אנחנו כן סבלנו, סבל נורא ולכן ביציאת מצרים 'אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה'. וכן מרים וכל הנשים יצאו בשירים ובמחולות אחרי קריעת ים סוף וטביעת מצרים.

הרב אורי שרקי : ההבחנה בין הגערה במלאכים על שאמרו שירה לבין הציפייה מישראל לומר שירה היא הבחנה ברורה. המלאכים אינם מעורבים בתהליך, לא הם שועבדו במצרים ולא עליהם איים פרעה. אשר על כן, על המלאכים לבחון את הדברים מההיבט של ההשגחה הכוללת. בהיבט הזה, יש צער למעלה בשעה שחלק מהתוכנית ההיסטורית של האומות נכשלת, עד כדי כך שיש צורך לאבד את מצרים. ישראל, לעומת המלאכים, הם נשוא הישועה, ולכן הם מחויבים להודות על אובדן אויביהם, שאם לא כן, יש בכך כפיות טובה כלפי מעלה.

בבלי, סנהדרין : מאי 'וְנֶהֶפְכוּ כָל פָּנִים לְיֵרָקוֹן' (ירמיהו), אמר רבי יוחנן פמליא של מעלה ופמליא של מטה, בשעה שאמר הקב"ה הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי, היאך אאבד אלו מפני אלו. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי רהיט ונפל תורא ואזיל ושדי ליה סוסיא באורייה.

רש"י : כשרץ השור ונפל מעמידין סוס במקומו באבוסו, מה שלא היה רוצה לעשות קודם מפלתו של שור, שהיה חביב עליו שורו ביותר. וכשמתרפא השור היום או למחר ממפלתו, קשה לו להוציא סוסו מפני השור לאחר שהעמידו שם. כך הקב"ה כיון שראה מפלתן של ישראל, נותן גדולתו לעובדי כוכבים, וכשחוזרים ישראל בתשובה ונגאלין, קשה לו לאבד עובדי כוכבים מפני ישראל.

בבלי, מגילה : רבי יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא 'וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ יהוה עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם... כֵּן יָשִׂישׂ יהוה עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם'. ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים?.. אמר רבי אלעזר: הוא אינו שש אבל אחרים משיש, ודיקא נמי דכתיב 'כֵּן יָשִׂישׂ', ולא כתיב ישוש שמע מינה.

הרב מנחם פרומן : הוא {הקב"ה} אינו שש, אבל אחרים {בני אדם} הוא משיש {מתיר להם לשוש}. כלומר, שמחתם של בני אדם במפלת רשעים היא תגובה טבעית ואנושית שאין לגנותה... יש צידוק לאותם יהודים שכאשר שמעו על מותו של האויב שמחו ואף הרימו כוסית. זוהי תגובה טבעית ובריאה, משום שהאויב אשם בשפיכת דמם של למעלה מאלף מבני עמנו... אבל ישנה רמה גבוה יותר, זו שמייחס התלמוד לקב"ה. כל אדם הוא אדם, וכל מוות הוא מוות, ומותו של אף אדם אינו מעורר שמחה... השמאלנים המזדעזעים לראות יהודי דתי שמח על מותו של הרשע, מייצגים בעצם רמה רוחנית גבוהה יותר. דווקא חילונים אלה מייצגים את נקודת מבטו של הקב"ה, שאינו שש במפלתם של רשעים... אבל תפישה כזאת, דווקא בגלל רוחניותה היתרה, יכולה להרוס את הקיום הטבעי והבריא. מי שאינו יודע שאויב הוא אויב עלול לשלם ביוקר רב.

אוצר המדרשים : אמרו חז״ל: בשעה שבקש הקב״ה להטביע המצריים בים, עמד עוזא שר של מצרים לפני הקב״ה, ואמר לפניו: ריבונו של עולם נקראת צדיק וישר ואין לפניך לא עוולה ולא משוא פנים, ולמה אתה רוצה להטביע בני בים? כלום טבעו אחד מבניך או הרגו אפילו אחד מבניך? ואם בשביל שעבוד קשה שעבדו בהם אתה רוצה להטביעם כבר נטלו בניך שכרם, שכל כסף וזהב שהיו להם נטלו. מיד כנס הקב״ה פמליא של מעלה ואמר להם שפטו נא ביני ובין עוזא שר של מצרים... ועל דבר זה שכפר בי שלחתי בו עשר מכות עד ששלח בניי בעל כורחו, ועם כל זאת לא מנע עצמו מרשעו וחוזר ורודף אחריהם להחזירם לשעבודו, ולפי שנעשה בו כל זאת ולא הכיר אותי אנו רוצים לטבעו בים הוא וכל חילו. מיד ענו כל פמליא של מעלה ואמרו דין גדול יש לך להטביעם בים. כשראה עוזא כך פתח ואמר: רבון העולם יודע אני שחייבים הם לך, אלא יהי רצון מלפניך שתתנהג עמהם במדת רחמים ורחם על מעשה ידיך כמו שכתוב 'וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו'. ובקש הקב״ה לרחם עליהם. עד שבא גבריאל ונטל דפוס של לבנים שהיו עושין ישראל במצרים והראה אותה לפני הקב״ה ואמר לפניו ריבון העולמים אומה ארורה שכזו עבודה קשה שעבדו בניך תרחם עליהם?! וחזר הקב״ה מן מדת רחמים וישב עליהם בכסא דין וטבעם בים. לכך נאמר 'וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה {מידת הדין} אֲשֶׁר עָשָׂה יהוה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יהוה, וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ'.

הרב אורי שרקי : ירשנו מהנצרות את הרעיון שהמוסר הוא אך ורק החסד והחמלה, ואילו עשיית הצדק היא רק רע הכרחי. היהדות מדברת על כך שאחדות המידות היא היא המוסר: הצדק והחסד כאחד. עלינו לשמש מופת של מוסריות לא רק עבור עצמנו, כי אם עבור העולם כולנו. עלינו ללמד שמידת הצדק, ולא רק החמלה והאהבה, היא בכלל המידות המוסריות וכי הכנעת הרשע היא בכלל הערכים המוסריים.