שביל ישראל מקטע 16- תוספת ללימוד בכפר ויתקין (אלטלנה) סוד השבעים למדינת ישראל- רק לא מלחמת אחים

נספח זה מבוסס על כתבה שפורסמה במקור ראשון במשותף על ידי ועל ידי נתנאל אלינסון ב-2.12.2019 https://www.makorrishon.co.il/judaism/186555/

והדברים נכתבו גם בספרו של אלינסון "קיצור תולדות הישראליות"

בן גוריון אמר פעם ש"מדינת ישראל תיבחן בשנת השבעים להקמתה. מה ראה בן גוריון בעיני רוחו? האם דווקא היום כשהמדינה מבוססת ויציבה מגיע האתגר הגדול? בן גוריון לא היה נביא, אבל היסטוריה הוא ידע היטב. הוא הכיר ללא ספק את הנתון המצמרר הבא: לאורך כל הפעמים בהיסטוריה בהן הוקמה מדינה ישראלית בארץ ישראל, היא תמיד התפרקה בשנות השבעים להקמתה. מן הסתם הוא הכיר גם נתון נוסף, עצוב עוד יותר: מה שפורר את המדינה בשתי פעמים הקודמות,הייתה מלחמות אחים.

הממלכה המאוחדת של דוד ושלמה התפרקה לאחר 70 וקצת שנים וזאת בעקבות מלחמת האחים של ירבעם ורחבעם. קריאתו של ירבעם בן נבט "מה-לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא-נַחֲלָה בְּבֶן-יִשַׁי, לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל (מלכים א י"ב ט"ו) מהדהדת עד היום , הן בחציה הראשון שמכריז "שאין לנו חלק במדינה" והן בחציה השני שמכריז "שכל אחד ילך לאוהלו" ללא אחדות משותפת

ידוע מאוד מדרש האגדה שמופיע בגמרא במסכת סנהדרין בפרק "חלק":

סנהדרין ק״ב א

אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה

מאי אחר? אמר ר' אבא אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן.

אמר לו (ירבעם לקבה"ה): מי בראש?

(ענה הקב"ה לירבעם) בן ישי בראש

(אמר ירבעם לקב"ה) אי הכי לא בעינא (= אם כך, אין אני רוצה)

Sanhedrin 102a

And even Ahijah the Shilonite erred in this matter and signed that he would accept all of Jeroboam’s pronouncements. And generations later this caused Jehu to sin. The Gemara explains: As Jehu was an extremely righteous person. As it is stated: “And the Lord said to Jehu: Because you have done well, to perform what is right in My eyes, and have done to the house of Ahab according to all that was in My heart, your children of the fourth generation shall sit on the throne of Israel” (II Kings 10:30). And it is written: “But Jehu took no care to walk in the Torah of the Lord, God of Israel, with all his heart; he departed not from the sins of Jeroboam, who made Israel sin” (II Kings 10:31). What caused Jehu to do so? Abaye says: A covenant is made with the lips, as it is stated that Jehu said cunningly in an attempt to entrap the priests of the Baal: “Ahab worshipped Baal a little, but Jehu shall serve him much” (II Kings 10:18). Although it was not his intention, once the statement escaped his lips he began following the path to its fulfillment. Rava says: He saw the seal of Ahijah the Shilonite on the coronation document of Jeroboam and he erred and believed that it was permitted to act as Jeroboam did. The Gemara continues its discussion of Jeroboam. With regard to that which is written: “And the apostates are deep in slaughter and I am rejected by them all” (Hosea 5:2), Rabbi Yoḥanan says that the Holy One, Blessed be He, says: They issued decrees that are more profound and more extreme than my own. I said: Anyone who does not ascend to Jerusalem for the pilgrimage Festival violates a positive mitzva, and they said: Anyone who ascends to Jerusalem for the pilgrimage Festival will be stabbed with the sword. In that way, Jeroboam successfully prevented the residents of the kingdom of Israel from ascending to Jerusalem. The verse states: “And it came to pass at that time, and Jeroboam left Jerusalem, and the prophet Ahijah the Shilonite found him on the way, and he was clad in a new garment, and the two were alone in the field” (I Kings 11:29). It was taught in the name of Rabbi Yosei: The phrase “at that time” indicates that it is a time ordained for calamity. The verse states: “At the time of their punishment, they shall perish” (Jeremiah 51:18). It was taught in the name of Rabbi Yosei: The phrase “at the time” indicates that it is a time ordained for calamity. The verse states: “In an acceptable time have I answered you” (Isaiah 49:8). It was taught in the name of Rabbi Yosei: The phrase “in an acceptable time” indicates that it is a time ordained for good. The verse states: “On the day when I punish, I will punish their sin upon them” (Exodus 32:34). It was taught in the name of Rabbi Yosei: The phrase “on the day when I punish” indicates that it is a time ordained for calamity. The verse states: “And it came to pass at that time, and Judah descended from his brothers” (Genesis 38:1). It was taught in the name of Rabbi Yosei: The phrase “at that time” indicates that it is a time ordained for calamity. The verse states: “And Rehoboam went to Shechem; for all Israel came to Shechem, to make him king” (I Kings 12:1). It was taught in the name of Rabbi Yosei: Shechem is a place ordained for calamity. In Shechem, they tormented and raped Dinah, in the outskirts of Shechem the brothers sold Joseph, in Shechem the kingdom of the house of David was divided. With regard to the verse which states: “And Jeroboam left Jerusalem” (I Kings 11:29), Rabbi Ḥanina bar Pappa says: It means that he left the destiny of Jerusalem, meaning he removed himself from the category of the residents of Jerusalem, never to return. The verse states: “And the prophet Ahijah the Shilonite found him on the way, and he was clad in a new [ḥadasha] garment, and the two were alone in the field.” What is taught by the phrase “in a new garment”? Rav Naḥman says: It was like a new garment; just as a new garment has no imperfection, so too, the Torah studies of Jeroboam at that time had no imperfection. Alternatively, “a new garment” teaches that they introduced [sheḥideshu] matters that no ear had ever heard. What is taught by the phrase “and the two were alone in the field”? Rav Yehuda says that Rav says: It teaches that all the Torah scholars of that generation seemed, relative to them, like grass of the field, as they were wiser than all of them. And there are those who say: It teaches that all the rationales of the Torah were revealed to them like a field that is exposed for all to see. The verse states: “Therefore shall you give parting gifts to Moresheth Gath; the houses of Achzib are a deceitful thing for the kings of Israel” (Micah 1:14). Rabbi Ḥanina bar Pappa says: When they crowned Jeroboam, a Divine Voice emerged and said to the subjects of the kingdom of Israel: He who killed the Philistine and bequeathed the city of Gath to you, i.e., King David, will you give parting gifts to his sons and revolt against them? Ultimately, the houses of Achzib are a deceitful thing for the kings of Israel, as the kings of Israel will also be forsaken by their subjects. Rabbi Ḥanina bar Pappa says: With regard to anyone who derives benefit from this world without reciting a blessing, it is as though he stole from the Holy One, Blessed be He, and the congregation of Israel, as it is stated: “Whoever robs his father and his mother and says: It is no transgression, he is the companion of a corrupter” (Proverbs 28:24). And the term “his father” is referring to none other than the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Is He not your Father Who created you, Who made you and established you?” (Deuteronomy 32:6). And the term “his mother” is referring to none other than the congregation of Israel, as it is stated: “Hear, my son, the discipline of your father, and do not forsake the Torah of your mother” (Proverbs 1:8). The mention of the Torah as emanating from the mother indicates that the mother represents the congregation of Israel, and the Torah of the mother is the tradition of the Jewish people. What is the meaning of the phrase “He is the companion of a corrupter”? It means that he is a companion of Jeroboam, son of Nebat, who corrupted the people of Israel before their Father in Heaven by sinning and by causing others to sin. With regard to the verse: “And Jeroboam drove Israel from following the Lord, and caused them to sin a great sin” (II Kings 17:21), Rabbi Ḥanin says: This is like two sticks that when they collide cause each other to carom, as due to the strife, Jeroboam caused the subjects of the kingdom of Israel to grow distant from God. § Apropos the calves of Jeroboam, the Gemara discusses the Golden Calf discussed in the Torah. The verse states: “And Di Zahav” (Deuteronomy 1:1). The school of Rabbi Yannai said: Moses said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, because of the gold and silver that You lavished upon the Jewish people during the exodus from Egypt until they said enough [dai], this wealth caused the Jewish people to fashion for themselves gods of gold. The combination of wealth and leisure left them open to a transgression of that sort. There is a parable for this: A lion does not maul and roar over a basket of straw from which he derives no pleasure; rather, he mauls and roars over a basket of meat, as he roars only when satiated. In other words, the guilt is not exclusively theirs. Rabbi Oshaya says: Until Jeroboam, Israel was suckling, i.e., suffering the consequences, from worshipping one calf that they fashioned in the wilderness. From that point forward, they were suckling from two and three calves, as Jeroboam added the calves in Bethel and Dan. Rabbi Yitzḥak says: You have no punishment that comes to the world in which there is not one twenty-fourth of the surplus of a litra of the first calf. When weighing a substance, there would often be a disparity of up to one twenty-fourth of its weight. The point is that a minuscule portion of the sin of the Golden Calf is added to every punishment imposed upon the Jewish people, as it is stated: “On the day when I punish, I will punish their sin upon them” (Exodus 32:34), indicating that atonement for that sin is incomplete, and the Jewish people will continue to suffer for it. Rabbi Ḥanina says: After twenty-four generations elapsed from the sin of the Golden Calf, the debt referred to in this verse was collected, as it is stated: “And he cried in my ears with a loud voice, saying: Those who have charge over the city draw near, every man with his deadly weapon in his hand” (Ezekiel 9:1). This prophecy occurred twenty-four generations after the sin of the Golden Calf. The verse states: “And after this matter, Jeroboam returned not from his evil way” (I Kings 13:33). To what event is the verse alluding, when it states: “After this matter”? Rabbi Abba says: It is after the Holy One, Blessed be He, grabbed Jeroboam by his garment, i.e., he sent prophets and implored him, and said to him: Repent, and you and I and the son of Yishai will stroll together in the Garden of Eden. Jeroboam said to Him: Who will walk in the lead? God said to Jeroboam: The son of Yishai will walk in the lead. Jeroboam said: If so, I do not wish to repent. § The Gemara relates: Rabbi Abbahu was accustomed to lecture at great length about the three kings enumerated in the mishna, who have no share in the World-to-Come. He fell ill, and he undertook that he would not lecture about those kings. Once

פשט: הסברו את הגמרא במילים שלכם

דרש: לפי הגמרא מה הייתה הסיבה לפיצול הממלכה?

רמז: מה דעתכם על הטענה הבאה "ההפך הגמור מהשאלה 'מי בראש' היא קריאתו של אברהם אבינו שאמר 'הנני'"

סוד: לעומת מדרש זה, בספר "המרד" בפרק "מלחמת אחים-לעולם לא" כותב מנחם בגין כך: "רצינו לומר לבן גוריון... כי לא חשוב בעיננו "מי יהיה הראש" העיקר היא המטרה והמלחמה למענה, אדרבה: יוביל אותנו בן גוריון למלחמה נגד השלטון הבריטי ולמען שלטון עברי ונלך אחריו בשמחה ובהתלהבות" (בגין, המרד, עמ' 193)
מה דעתכם על היחס בין הטקסט של בגין לבין הגמרא?

ז'אן אונורה פרגונאר. ירבעם בן נבט

הצעתו של הקב"ה ליצור אחדות בין שני המנהיגים נופלת בסופו של דבר על שאלת "מי בראש" (וזאת למרות שעל פי המסורת בגן עדן יושבים במעגל ללא ראש , "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים"...) או בשפה פוליטית-מודרנית "מי יהיה ראשון ברוטציה" וכתוצאה מויכוח זה הממלכה מתפלגת. . פיצול הממלכה לאחר 73 שנים בלבד היה סוג של "רמז אפי מקדים" לחורבן ישראל ויהודה שיגיע כמה מאות שנים לאחר מכן. וכמו בבית ראשון, כך גם בבית השני. . הממלכה החשמונאית התפרקה גם היא לאחר קצת יותר מ-70 שנה (!) וזאת בעקבות במלחמת האחים של הורקנוס ואריסטובולוס. לאחר מות שלומציון המלכה רבו שני בניה על המלוכה ובעוד הבנים צרים זה על זה, הגיע פומפיוס הנציב הרומי וכבש את יהודה. מה שהוביל לאחר כמאה שנה לחורבן המקדש בירושלים. מעניין בהקשר זה להביא סיפור קטן, סוג של מדרש, שמופיע בכתבי יוסף בן מתיתיהו על סופו של חוני המעגל. בעוד שבתלמוד ובמדרשים אנחנו שומעים על מותו של חוני לאחר הירדמות של פלאית של 70 שנה ואמירתו "או חברותא או מיתותא" הרי שיוסף בן מתיתיהו מציג לנו מסורת אחרת:

וצדיק אחד, חביב האלוהים, חוניו שמו - שהתפלל פעם לאלוהים בשעת עצירת הגשמים שיסיר את הבצורת, ואלוהים שמע לקולו והמטיר – התחבא בראותו שהמהומה עומדת בתוקפה. והוא הובא למחנה היהודים, והם דרשו ממנו, שכשם שהתפלל והפסיק את הבצורת – כך יערוך תפילות נגד אריסטובולוס ובני סיעתו המורדים. וכשהתנגד וסירב - הכריחוֹ ההמון לכך. אז עמד בתוכם ואמר (חוני התפלל) : "אלוהינו מלך העולם, מאחר שאלה העומדים אתי הם עמך, והנצורים – כוהניך, בבקשה ממך, שלא תשמע את אלו נגד אלו, ולא תקיים מה שמבקשים אלו נגד אלו". וכשעמד והתפלל תפילה זו, תקפו אותו הרשעים שביהודים והרגוהו בסקילה. (יוסף בן מתיתיהו ,קדמוניות היהודים, ספר י"ד, סעיף 22)

שאלות לדיון:
פשט: ספר את הטקסט של יוספוס במילים שלך

דרש: מהו המסר הסמוי בתפילתו של חוני?

רמז: בעת מאבק פנימי מה עדיף לדעתכם: אי-הכרעה מתמשכת או ניצחון של אחד הצדדים?

סוד: מה לדעתכם המסר של הטקסט לימנו אנו?

חוני המעגל: מדליית זהב.

מעצב: אהרון שבו. מתוך אתר ספאר האגדה (סנונית ובית אביחי)

התמונה באדיבות החברה הישראלית למדליות ומטבעות.

על פי יוספוס , התפלל חוני על אחדות בין שני הפלגים שהרי אלו ואלו הם בניך, אבל ההמון הרגו. חוני שהיה "מעגל" ניסה להקהות את הכידונים המשוננים ולהכניס את כולם לתוך אותו המעגל, אבל ההמון העדיף שלא להקשיב לצדיק, וסקל אותו באבנים. גם הממלכה המאוחדת וגם ממלכת החשמונאים לא הצליחו להגיע לשנות ה-80. תפקדינו לדאוג שלא יקרה כך בשלישית!

סוד השבעים- היצליח דורינו בזאת?

מדוע לאורך ההיסטוריה המדינה תמיד קרסה בשנות השבעים להקמתה?

שנת השבעים היא השנה בה הדור השלישי להקמה תופס את הפיקוד וישנה תופעה שמתרחשת בחברות אנושיות רבות: "משבר הדור השלישי". לדור הראשון יש ייעוד ברור- לייסד את המדינה, זהו "הדור המייסד" עמו נמנו לאורך ההיסטוריה הישראלית דוד המלך, שמעון החשמונאי ודור תש"ח. המשימה הייתה אמנם קשה- אבל מאוד ברורה. הדור השני מקבל מדינה מן המוכן אך עדיין יש לו אתגרים ברורים: לבנות ולייצב את המדינה הצעירה. זהו "הדור הבונה" עמו נמנו לאורך ההיסטוריה הישראלית שלמה המלך, אלכסנדר ינאי והדור השני למדינת ישראל. הדור השלישי, שהכל בא לו מן המוכן ונדמה כי נגמרו לו האתגרים, היה עד היום בהיסטוריה הישראלית- "הדור המקלקל" ועמו נמנים ירבעם בן נבט ורחבעם שפוררו את הממלכה המאוחדת והורקנוס ואריסטובולוס שפוררו את מדינת החשמונאים.

הדור שלנו, הדור השלישי להקמת המדינה, הוא גם השלישי בהיסטוריה היהודית שמקבל לידיו את האתגר של חציית שנות השבעים של המדינה. יש לנו את המבחן הגדול ביותר בהיסטוריה היהודית. האם נצליח, לראשונה, לצלוח את מה שאף דור בפעמים הקודמות של המדינה העצמאית לא הצליח לעשות? זה מבחן קשה יותר ממלחמת השחרור.

והדרך להצלחה עוברת סביב יצירת ייעוד משותף.

אז מה הייעוד החדש? התשובה כמובן לא פשוטה בכלל כי אחרת כבר היו מגלים אותה בפעמים הקודמות שהייתה פה מדינה. ניתן רק להגיד שמי שטוען שיש לו את התשובה האחת שאין בלתה- טועה. הוא טועה כי הרמז לתשובה נמצא בתוך המספר שתמיד סימל את הכישלון של המדינות הקודמות: 70. הסיפור העולמי בבראשית מתחיל בתיאור התפרדות האנושות ל 70 אומות, ממשיך בתיאור ההתפרדות של בית יעקב ל 70 זרמים, ממשיך ביכולתו של יוסף לדבר ב 70 שפות ומגיע לשיא בקבלת התורה שלה יש 70 פנים. ובשנות ה70, דווקא מתוך השקט היחסי, מתחילים להתגלות המון כוחות שגנוזים בעם הכי צבעוני בעולם (אנחנו). אנחנו עם שנדרש לדעת לדבר בשבעים שפות שונות, כי הבשורה שלו גם מדברת וגם ניזונה מכל שבעים הגוונים של האנושות. והכוחות האלה רוב הזמן נראים כסותרים אחד את השני ולכן יש תמיד שבר גדול בשנים האלה. והמילה המעט שחוקה "אחדות" לא תספיק כאן. הו לא. אנחנו צריכים הרבה יותר מחיבוק מחיוך שמנסה לטייח את ההבדלים (אם כי אנחנו כמובן גם בעד החיבוקים המחויכים). צריכים עבודת עומק שתגלה את הבשורה שיש בכל אחד מהצבעים האלה ואת נקודת האמת שלו.והדור הזה,, כך אנו מקווים, יכול להצליח היכן שכשלנו בפעמים הקודמות ולהרכיב מכל הצבעים האלה את הפסיפס הכי יפה בעולם.

ביום יסוד קבוץ נתיב הל"ה בעמק האלה, לקראת האזכרה השלישית לנפילת שיירת הל"ה , שלח ראש הממשלה דוד בן גוריוון אגרת להורי הל"ה, וכך הוא כתב:

להורי הל"ה! ..... איני יודע אם הייתה בצבא הגנה לישראל או באיזה צבא שהוא בעולם מחלקה שרִיכזה בתוכה יותר תִפארת-אדם וגבורת תום ועושר נפשי ממחלקה זו, שתעמוד לעד בתולדות עמנו בשם ל"ה. הכרתי את מפקד המחלקה וכמה מחבריה, כפירי ישראל אלה מִיזגו בתוכם משובת נעורים, הוד עלומים, חכמה עליונה, ערגון עקידה וגבורה עזה ממוות. "למוּת - אין דבר, אם אך יודעים בשביל מה ומדוע" - רשם אחד מהם ביומנו זמן קצר לפני נפלו. ...במה נוקיר זכרם המבורך? לא במצבות אבן וגם לא בספרי זיכרונות, אלא ברצון נאמן ומתמיד להידמות אליהם ככל האפשר. היצליח דורנו בזאת?

לאחר שכבר פעמיים בשנת ה-73 התפלגה הממלכה, אנחנו רוצים להאמין שהדור שלנו יצליח לעמוד במבחן. הפעם- "לא נתפלג בשלישית" ולדוד בן גוריון נענה "היצליח דורינו בזו"- אכן נצליח, עלה נעלה, וביחד (ורק ביחד) ננצח!