תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
יט (כב) וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּע־בּ֥וֹ הַטָּמֵ֖א יִטְמָ֑א וְהַנֶּ֥פֶשׁ הַנֹּגַ֖עַת תִּטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃ {פ}
וְכֹל דִּי יִקְרַב בֵּיהּ מְסָאָבָא יְהֵי מְסָאָב וֶאֱנַשׁ דְּיִקְרַב בֵּיהּ יְהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא:
כ (א) וַיָּבֹ֣אוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל כׇּל־הָ֨עֵדָ֤ה מִדְבַּר־צִן֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מׇת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם׃
וַאֲתוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל כְּנִשְׁתָּא לְמַדְבְּרָא דְצִין בְּיַרְחָא קַדְמָאָה וִיתֵב עַמָּא בִּרְקָם וּמִיתַת תַּמָּן מִרְיָם וְאִתְקְבָרַת תַּמָּן:
(ב) וְלֹא־הָ֥יָה מַ֖יִם לָעֵדָ֑ה וַיִּקָּ֣הֲל֔וּ עַל־מֹשֶׁ֖ה וְעַֽל־אַהֲרֹֽן׃
וְלָא הֲוָה מַיָּא לִכְנִשְׁתָּא וְאִתְכְּנָשׁוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן:
(ג) וַיָּ֥רֶב הָעָ֖ם עִם־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר וְל֥וּ גָוַ֛עְנוּ בִּגְוַ֥ע אַחֵ֖ינוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃
וּנְצָא עַמָּא עִם משֶׁה וַאֲמָרוּ לְמֵימַר וּלְוֵי דְמִתְנָא בְּמוֹתָא דְאַחָנָא קֳדָם יְיָ:
(ד) וְלָמָ֤ה הֲבֵאתֶם֙ אֶת־קְהַ֣ל יְהֹוָ֔ה אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר הַזֶּ֑ה לָמ֣וּת שָׁ֔ם אֲנַ֖חְנוּ וּבְעִירֵֽנוּ׃
וּלְמָא אַעֶלְתּוּן יָת קְהָלָא דַיְיָ לְמַדְבְּרָא הָדֵין לִמְמַת תַּמָּן אֲנַחְנָא וּבְעִירָנָא:
19 (22) And whatever the unclean person touches shall be unclean; and the person that touches it shall be unclean until the evening.
20 (1) Then came the children of Yisra᾽el, the whole congregation, into the desert of Żin in the first month: and the people abode in Qadesh, and Miryam died there, and was buried there.
(2) And there was no water for the congregation: and they gathered themselves together against Moshe and against Aharon.
(3) And the people quarrelled with Moshe, and spoke, saying, Would that we had died when our brethren died before the Lord!
(4) And why have you brought up the congregation of the Lord into this wilderness, that we and our cattle should die there?
נביאים
יא (כב) וַיִּ֣ירְשׁ֔וּ אֵ֖ת כׇּל־גְּב֣וּל הָאֱמֹרִ֑י מֵֽאַרְנוֹן֙ וְעַד־הַיַּבֹּ֔ק וּמִן־הַמִּדְבָּ֖ר וְעַד־הַיַּרְדֵּֽן׃
וִירִיתוּ יַת כָּל תְּחוּם אֱמוֹרָאָה מֵאַרְנוֹנָא וְעַד יוּבְקָא וּמִן מַדְבְּרָא וְעַד יַרְדְנָא:
(כג) וְעַתָּ֞ה יְהֹוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הוֹרִישׁ֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י מִפְּנֵ֖י עַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֑ל וְאַתָּ֖ה תִּירָשֶֽׁנּוּ׃
וּכְעַן יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל תָּרִיךְ יַת אֱמוֹרָאָה מִן קֳדָם עַמֵיהּ יִשְׂרָאֵל וְאַתְּ מְדַמֵי לְמֵירְתֵיהּ:
(כד) הֲלֹ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר יוֹרִֽישְׁךָ֛ כְּמ֥וֹשׁ אֱלֹהֶ֖יךָ אוֹת֣וֹ תִירָ֑שׁ וְאֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֜ישׁ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ מִפָּנֵ֖ינוּ אוֹת֥וֹ נִירָֽשׁ׃
הֲלָא יַת דְיַחְסְנִנָךְ כְּמוֹשׁ טַעֲוָתָךְ יָתֵיהּ תַּחְסִין וְיַת כָּל דְתָרֵיךְ יְיָ אֱלָהָנָא מִן קֳדָמָנָא יָתֵיהּ נִירָת:
(כה) וְעַתָּ֗ה הֲט֥וֹב טוֹב֙ אַתָּ֔ה מִבָּלָ֥ק בֶּן־צִפּ֖וֹר מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב הֲר֥וֹב רָב֙ עִם־יִשְׂרָאֵ֔ל אִם־נִלְחֹ֥ם נִלְחַ֖ם בָּֽם׃
וּכְעַן הֲטַב טַב אַתְּ מִבָּלָק בַּר צִפּוֹר מַלְכָּא דְמוֹאָב הֲמֵידַן דַן עִם יִשְׂרָאֵל אִם קְרָבָא אַגִיחַ בְּהוֹן:
(כו) בְּשֶׁ֣בֶת יִ֠שְׂרָאֵ֠ל בְּחֶשְׁבּ֨וֹן וּבִבְנוֹתֶ֜יהָ וּבְעַרְע֣וֹר וּבִבְנוֹתֶ֗יהָ וּבְכׇל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ עַל־יְדֵ֣י אַרְנ֔וֹן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ לֹֽא־הִצַּלְתֶּ֖ם בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃
כַּד יָתֵיב יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכַפְרָנָהָא וּבְעַרְעוֹר וּבְכַפְרָנָהָא וּבְכָל קִרְוַיָא דְעַל תְּחוּמֵי אַרְנוֹן תְּלַת מְאָה שְׁנִין וּמָא דֵין לָא שְׁזַבְתּוּן בְּעִדָנָא הַהִיא:
11 (22) And they possessed all the border of the Emori from Arnon even as far as Yabboq, and from the wilderness as far as the Yarden.
(23) So now the Lord God of Yisra᾽el has driven out the Emori from before his people Yisra᾽el, and shouldst thou possess their land?
(24) Wilt not thou possess that which Kemosh thy god gives thee to possess? So likewise that which the Lord our God has voided before us, that shall we possess.
(25) And now art thou at all better than Balaq the son of Żippor, king of Mo᾽av? did he ever strive against Yisra᾽el, or did he ever fight against them,
(26) while Yisra᾽el dwelt in Ḥeshbon and its hamlets, and in ῾Ar῾or and its hamlets, and in all the cities that are along by the shores of Arnon, for three hundred years? why did you not recover them within that time?
כתובים
קז (טז) כִּֽי־שִׁ֭בַּר דַּלְת֣וֹת נְחֹ֑שֶׁת וּבְרִיחֵ֖י בַרְזֶ֣ל גִּדֵּֽעַ׃
אֲרוּם תְּבַר דָשֵׁי נְחָשָׁא וְעַבְרֵי פַּרְזְלָא קַצֵץ:
(יז) אֱ֭וִלִים מִדֶּ֣רֶךְ פִּשְׁעָ֑ם וּֽ֝מֵעֲוֺ֥נֹתֵיהֶ֗ם יִתְעַנּֽוּ׃
שַׁטְיָן מֵאוֹרַח מְרָדֵיהוֹן וּמֵעַוְיָתֵיהוֹן מִסְתַּגְפִין:
(יח) כׇּל־אֹ֭כֶל תְּתַעֵ֣ב נַפְשָׁ֑ם וַ֝יַּגִּ֗יעוּ עַד־שַׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת׃
כָּל מֵיכְלָא תַּרְחִיק נַפְשֵׁהוֹן וּמָטְיָן עַד מַעֲלָנֵי מוֹתָא:
(יט) וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הֹוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻ֥קוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃
וְצַלוּ קֳדָם יְיָ כַּד עַיֵק לְהוֹן מִמְעִיקָתְהוֹן יִפְרְקִנוּן:
(כ) יִשְׁלַ֣ח דְּ֭בָרוֹ וְיִרְפָּאֵ֑ם וִ֝ימַלֵּ֗ט מִשְּׁחִֽיתוֹתָֽם׃
יְשַׁדֵר פִּתְגָמֵי אַסוּתֵיהּ וְיַסֵי יַתְהוֹן וִישֵׁיזֵיב מִלְחַבָּלוּתְהוֹן:
107 (16) For he has broken the gates of brass, and cut the bars of iron asunder.
(17) The foolish were afflicted on account of their sinful way, and their iniquities.
(18) Their soul abhorred all manner of food; for they came near the gates of death.
(19) Then they cried to the Lord in their trouble, and he saved them out of their distresses.
(20) He sends his word, and heals them, and delivers them from their destructions.
משנה
א. שִׁלּוּחַ הַקֵּן, נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין. חֹמֶר בְּכִסּוּי הַדָּם מִשִּׁלּוּחַ הַקֵּן, שֶׁכִּסּוּי הַדָּם נוֹהֵג בְּחַיָּה וּבְעוֹף, בִּמְזֻמָּן וּבְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן. וְשִׁלּוּחַ הַקֵּן, אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְעוֹף, וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן. אֵיזֶהוּ שֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן. כְּגוֹן אַוָּזִין וְתַרְנְגוֹלִין שֶׁקִּנְּנוּ בְפַרְדֵּס. אֲבָל אִם קִנְּנוּ בְּבַיִת, וְכֵן יוֹנֵי הַרְדְּסִיאוֹת, פָּטוּר מִשִּׁלּוּחַ:
ב. עוֹף טָמֵא, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר, וְטָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. קוֹרֵא זָכָר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:
ג. הָיְתָה מְעוֹפֶפֶת, בִּזְמַן שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ. אֵין כְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ בֵיצָה אַחַת, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב), קַן, קֵן מִכָּל מָקוֹם. הָיוּ שָׁם אֶפְרוֹחִין מַפְרִיחִין אוֹ בֵיצִים מוּזָרוֹת, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים, מָה אֶפְרוֹחִין בְּנֵי קְיָמָא, אַף בֵּיצִים בְּנֵי קְיָמָא, יָצְאוּ מוּזָרוֹת. וּמָה הַבֵּיצִים צְרִיכִין לְאִמָּן, אַף הָאֶפְרוֹחִין צְרִיכִין לְאִמָּן, יָצְאוּ מַפְרִיחִין. שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח. אָמַר, הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת הָאֵם וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַבָּנִים, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם. נָטַל הַבָּנִים וְהֶחֱזִירָן לַקֵּן וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶם, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ:
ד. הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה. זֶה הַכְּלָל, כָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ קוּם עֲשֵׂה, אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ:
ה. לֹא יִטֹּל אָדָם אֵם עַל הַבָּנִים, אֲפִלּוּ לְטַהֵר אֶת הַמְּצֹרָע. וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁהִיא כְאִסָּר, אָמְרָה תוֹרָה (דברים כב), לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים, קַל וָחֹמֶר עַל מִצְוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה:
1. The mitzva of sending away the mother bird from the nest applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, and in the presence of the Temple and not in the presence of the Temple. It applies to non-sacred birds, but it does not apply to sacrificial birds. There are more stringent elements in the covering of the blood than in the sending away of the mother bird from the nest, as the covering of the blood applies to undomesticated animals and birds, to animals and birds that are readily available in one’s home, and to animals and birds that are not readily available and are hunted in the wild; and the sending of the mother bird from the nest applies only to birds, and applies only to birds that are not readily available. What are considered birds that are not readily available? They are any birds, even domesticated, that may fly away at any time, such as geese or chickens that nested in the orchard [pardes]. But if geese or chickens nested in the house, and likewise, with regard to domesticated pigeons [yonei hardisei’ot], one is exempt from sending away the mother bird.
2. With regard to the nest of a non-kosher bird, one is exempt from sending away the mother bird. In a case where a non-kosher bird is resting upon the eggs of a kosher bird, or a kosher bird is resting upon the eggs of a non-kosher bird, one is exempt from sending away the bird. With regard to a male pheasant [korei], which is known to sit upon the eggs like the female of its species, Rabbi Eliezer deems one obligated to send it away, and the Rabbis deem one exempt from sending it away.
3. If the mother bird was hovering over the eggs or fledglings in the nest, when its wings are touching the eggs or fledglings in the nest, one is obligated to send away the mother. When its wings are not touching the eggs or fledglings in the nest, one is exempt from sending away the mother. Even if there is only one fledgling or one egg, one is obligated to send away the mother, as it is stated: “If a bird’s nest happens before you” (Deuteronomy 22:6), indicating that one is obligated to send away the mother bird from the nest in any case. If there were fledglings capable of flying, or unfertilized eggs from which a fledgling will not hatch, one is exempt from sending away the mother bird from the nest, as it is stated in the same verse: “And the mother is resting upon the fledglings or upon the eggs.” From the juxtaposition of the fledglings and the eggs one derives: Just as the fledglings are living, so too, the eggs must be capable of producing living fledglings. This excludes unfertilized eggs, which cannot produce a living fledgling. And furthermore, just as the eggs need their mothers to hatch them, so too, the fledglings must be those that need their mothers. This excludes fledglings that are capable of flying. If one sent away the mother bird and it returned to rest on the eggs, even if it returned four or five times, one is obligated to send it away again, as it is stated: “You shall send [shalle’aḥ teshallaḥ] the mother” (Deuteronomy 22:7). The doubled verb indicates that one must send away the mother bird multiple times if needed. If one said: I am hereby taking the mother and sending away the offspring, he is still obligated to send away the mother even if he sent away the offspring, as it is stated: “You shall send the mother.” If one sent away the mother and took the offspring and then returned them to the mother’s nest, and thereafter the mother returned and rested upon them, one is exempt from sending away the mother bird.
4. With regard to one who takes the mother bird with its fledglings, Rabbi Yehuda says: He is flogged for taking the mother bird, and he does not send away the mother. And the Rabbis say: He sends away the mother and is not flogged, as this is the principle: With regard to any prohibition that entails a command to arise and perform a mitzva, one is not flogged for its violation.
5. A person may not take the mother bird with the offspring even if he takes the mother for use as part of the ritual to purify the leper. The mishna compares the reward for performing the mitzva of sending away the mother bird from the nest to the reward for performing other mitzvot: And if with regard to the sending away of the mother bird, which is a mitzva whose performance is simple, as it entails a loss of no more than an issar, i.e., the value of the mother bird, the Torah says: “That it may be well with you, and that you may prolong your days” (Deuteronomy 22:7), it may be derived by a fortiori inference that the reward is no less for the fulfillment of the mitzvot in the Torah whose performance is demanding.
גמרא
תַּנְיָא רִבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר אֵין לָךְ כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִידָּהּ שֶׁאֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים תְּלוּיָה בָהּ. בְּכִבּוּד אַב וָאֵם כְּתִיב (דברים ה') לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ. בְּשִׁילוּחַ הַקֵּן כְּתִיב (שם כ''ב) לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים הֲרֵי שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו עֲלֵה לַבִּירָה וְהָבֵא לִי גּוֹזְלוֹת וְעָלָה וְשִׁלַּח אֶת הָאֵם וְלָקַח אֶת הַבָּנִים. וּבַחֲזָרָתוֹ נָפַל וּמֵת הֵיכָן אֲרִיכוּת יָמָיו שֶׁל זֶה וְהֵיכָן טוֹבָתוֹ שֶׁל זֶה אֶלָּא לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרוֹךְ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְדִילְמָא לֹא הֲוָה הָכִי רִבִּי יַעֲקֹב מַעֲשֵׂה חָזָא וְדִילְמָא מְהַרְהֵר בַּעֲבֵירָה הֲוָה מַחֲשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַרְפָה לְמַעֲשֵׂה וְדִילְמָא מְהַרְהֵר בַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים הֲוָה דִּכְתִיב (יחזקאל י''ז) לְמַעַן תְפוֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם. וְאָמַר רַב אַחָא בַר יַעֲקֹב זוּ מַחֲשָׁבַת עֲבוֹדַת אֱלִילִים הָכִי קָאָמַר אִם אִיתָא דְאִיכָּא שְׂכַר מִצְוֹת בְּהַאי עַלְמָא תֶּהֱנֵי לֵיהּ וְתָגֵן עֲלֵיהּ דְּלָא לֵיתִי לִידֵי הִרְהוּר וְלִיתְזֵק אֶלָּא שְׂכַר מִצְוֹת בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא. וְהָאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִים. בַּחֲזָרָתָם שַׁאנֵי. וְהָאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִים לֹא בַהֲלִיכָתָן וְלֹא בַחֲזָרָתָן. סוּלָם רָעוּעַ הֲוָה וּמָקוֹם דִקְבִיעַ הֵיזֵיקָא שַׁאנֵי דִּכְתִיב (ש''א ט''ז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי. אָמַר רַב יוֹסֵף אִלְמָלֵא דָרְשֵׁיהּ אַחֵר לְהָאי קְרָא כְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר בְּרַתֵּיהּ לֹא חָטָא מָאי חָזָא אִיכָּא דַאֲמָרֵי כִּי הָאי מַעֲשֵׂה חָזָא. וְאִיכָּא דְאֲמָרֵי לִישְׁנָא דְרִבִּי חוּצְפִּית הַמְּתּוּרְגְמָן חָזָא דְהֲוָה מוּטֶלֶת בְּאַשְׁפָּה. אָמַר פֶּה שֶׁהִפִּיק מַרְגָּלִיּוֹת יִלְחוֹךְ עָפָר. וְהוּא לֹא יָדַע לְמַעַן יִיטַב לָךְ בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וּלְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרוּךְ:
GEMARA: The school of Rabbi Ya’akov taught that Rabbi Ya’akov says: There is not a single mitzva written in the Torah whose reward is stated alongside it, which is not dependent on a belief in the resurrection of the dead, i.e., the reward is actually bestowed in the World-to-Come, after the resurrection of the dead. How so? With regard to honoring one’s father and mother, it is written: “That your days may be long, and that it may go well with you” (Deuteronomy 5:16). With regard to the sending away of the mother bird from the nest, it is written: “That it may be well with you, and that you may prolong your days” (Deuteronomy 22:7).
Despite this, it occurred that there was one whose father said to him: Climb to the top of the building and bring me fledglings; and he climbed to the top of the building and sent away the mother bird and took the offspring, thereby simultaneously fulfilling the mitzva to send away the mother bird from the nest and the mitzva to honor one’s parents, but as he returned he fell and died. Where is the length of days of this one? And where is the goodness of the days of this one? Rather, the verse “that your days may be long” is referring to the world that is entirely long, and “that it may be well with you” means in the world where all is well.
The Gemara suggests: But perhaps this incident described by Rabbi Ya’akov never occurred. It is possible that everyone who performs these mitzvot is rewarded in this world, and the situation described by Rabbi Ya’akov never happened. The Gemara answers: Rabbi Ya’akov himself saw an incident of this kind. The Gemara suggests: But perhaps that man was contemplating sin at the time, and he was punished for his thoughts. The Gemara responds: There is a principle that the Holy One, Blessed be He, does not link a bad thought to an action, i.e., one is not punished for thoughts alone.
The Gemara objects: But perhaps the son was contemplating idol worship at the time, as it is written with regard to idol worship: “So I may take the house of Israel in their own heart” (Ezekiel 14:5), and Rav Aḥa bar Ya’akov says: This is referring to punishment for the thought of performing idol worship.
The Gemara responds: This is what Rabbi Ya’akov was saying after witnessing the incident mentioned above: If it is so that there is reward for performance of mitzvot in this world, it should be effective for the son and protect him so that he not come to contemplate idol worship and be harmed. Rather, one must conclude that there is no reward for performance of mitzvot in this world. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Elazar say: Those on the path to perform a mitzva are not susceptible to harm? How is it possible that this individual, who was sent by his father to perform a mitzva, could have died? The Gemara answers: When they return it is different, as after one has performed the mitzva, one is susceptible to harm.
The Gemara asks: But didn’t Rabbi Elazar say: Those on the path to perform a mitzva are not susceptible to harm, neither when they are on their way to perform the mitzva nor when they are returning from performing the mitzva? The Gemara answers: In that case, it was a rickety ladder on which the son ascended and descended, and a place where danger is established is different, and even those on the path to perform a mitzva are susceptible to harm. This is apparent from the incident where the prophet Samuel traveled to anoint David as king in place of Saul, as it is written: “And Samuel said: How can I go? If Saul hears of it, he will kill me” (I Samuel 16:2). Although Samuel was on the path to perform a mitzva, he feared that harm would befall him from established dangers.
Rav Yosef said: Had Aḥer, literally Other, the appellation of the former Sage Elisha ben Avuya, interpreted homiletically this aforementioned verse: “That it may go well with you” (Deuteronomy 5:16), as referring to the World-to-Come, as did Rabbi Ya’akov, the son of his daughter, he would not have sinned. The Gemara asks: What did Aḥer see that led him to heresy? Some say that he saw an incident like this one witnessed by Rabbi Ya’akov, and some say that he saw the tongue of Rabbi Ḥutzpit the disseminator, which was cast in a garbage dump after he was executed by the government. Aḥer said: Will a mouth that produced pearls of wisdom lick the dust? But he did not know that the phrase “that it may be well with you” means in the world where all is well, and that the phrase “that your days may be long” is referring to the world that is entirely long.
זוהר
תָּא חֲזֵי כְתִיב וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אוֹתוֹ תְרֵין אוֹתוֹ אִינוּן שְׁלֵימִין בְּאוֹרַיְתָא בִתְרֵי וָוִי''ן חָד דָּא וְחָד (שמות כ''א) עַד דְּרוֹשׁ אָחִיךָ אוֹתוֹ מָאי טַעְמָא בְגִין דְּאִינוּן אוֹת מַמָּשׁ עַד דְּרוֹשׁ אָחִיךָ אָחִיךָ מַמָּשׁ אוֹתוֹ דְבָעֵי לְפָרְשָׁא הַהוּא אוֹתוֹ דְּהַהוּא אֲבֵידָה אוּף הָכָא דֵין אוֹתוֹ דָא עוֹג דְּאִתְדְּבַק בְּאַבְרָהָם וּמֵאַנְשֵׁי בֵיתֵיהּ הֲוָה וְכַד אִתְגְּזַר אַבְרָהָם מַה כְתִיב וְכָל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ וְגוֹמֵר דָּא עוֹג דְּאִתְגְּזַר עִמֵּיהּ וְקַבִּיל הָאי אָת קַדִּישָׁא כֵיוַן דְּחָמָא עוֹג דְּיִשְׂרָאֵל מְקָרְבִין גַּבֵּיהּ אָמַר הָא וַדָאי אֲנָא אַקְדִימְנָא זְכוּתָא דְקָאִים לוֹן וְדָא שַׁוֵּי לָקָבְלֵיהּ. בֵּיהּ שַׁעְתָּא דָחִיל מֹשֶׁה הֵיךְ יְכִיל לְאַעְקְרָא רְשִׁימָא דְרָשִׁים אַבְרָהָם. אָמַר וַדָּאי הָא יְמִינָא דִילִי מִית דְּהָא יְמִינָא בַעְיָא לְהָאי. אִי נֵימָא הָא אֶלְעָזָר יְמִינָא דְסִיהֲרָא הוּא וְלָא דִילִי וְהָאי אָת לִימִינָא הִיא דְאַבְרָהָם לִימִינָא הוּא מִיַּד אָמַר קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אַל תִּירָא אוֹתוֹ וְלֹא תִדְחַל לְהַהוּא אוֹת דִּילֵיהּ וַאֲפִילוּ לִימִינָא לָא אִצְטְרִיךְ. כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי שְׂמָאלָא דִילָךְ יֶעְקַר לֵיהּ מֵעַלְמָא דְהָא הוּא פָגִים רְשִׁימָא דִילֵיהּ וּמָאן דְּפָגִים לְהָאי אָת אִתְחֲזֵי לְאִתְעַקְּרָא מֵעַלְמָא כָל שֶׁכֵּן שְׂמָאלָא דִילָךְ דְּאִיהוּ יְדָךְ יֶעְקַר לֵיה מֵעַלְמָא בְגִינֵי כַךְ אִתְעֲקָר מֵעַלְמָא וַאֲפִילוּ דְאִיהוּ תַקִּיפָא מִבְנֵי גַבְרַיָּיא וּבָעָא לְשֵׁיצָאָה לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל נָפַל בִידֵיהּ דְמֹשֶׁה וְאִשְׁתְּצֵי. בְגִין כַךְ כֹּלָא שֵׁצִיאוּ יִשְׂרָאֵל. בְּנוֹי וְכָל עַמֵּיהּ וְכָל דִּילֵיהּ כְּמָה דִכְתִּיב. וַיַּכּוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ וּכְתִּיב וַנָּךְ אוֹתוֹ וְאֶת בָנָוֹ בְנוֹ כְּתִיב חָסֵר יוּ''ד וְקָרֵינָן בָּנָיו וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּמֹשֶׁה נְבִיאָה הֲוָה בֵינַיְיהוּ דִבְגִינֵיהּ עָבִיד לוֹן קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא כָל הָנֵי אַתְוָון וְאוּקְמוּהָ וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לָא גָזַר קַיְימֵיהּ עִם שְׁאַר עַמָּא לְאִתְקַשְׁרָא בֵּיהּ אֶלָא עִם יִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן בְּנוֹי דְאַבְרָהָם דִּכְתִּיב בּוֹ (בראשית י''ז) וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם. וּכְתִּיב (ישעיה נ''ט) וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְיָ רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְגוֹמֵר. לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וְגוֹמֵר. בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
וַיֹּאמֶר וְגוֹ' אַל תִּירָא אוֹתוֹ: שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּתּוֹרָה נִמְצָאִים אוֹתוֹ שֶׁהֵם שְׁלֵמִים בִּשְׁנֵי וָוִין. אֶחָד כָּאן. וְאֶחָד עַד דְּרוֹשׁ אָחִיךְ אוֹתוֹ. מַהוּ הַטַּעַם. הוּא מִשּׁוּם שֶׁפֵּרוּשָׁם אוֹת מַמָּשׁ, וְאֵינָן נִגְזָרוֹת מֵהַמִּלָּה, אֶת. עַד דְּרוֹשׁ אָחִיךְ אוֹתוֹ, פֵּרוּשׁוֹ שֶׁצָרִיךְ לְפָרֵשׁ סִימָן וְאוֹת שֶׁל הָאֲבֵדָה הַהִיא. אַף כָּאן אוֹתוֹ זֶה, הוּא עוֹג שֶׁנִּתְדַבֵּק בְּאַבְרָהָם וּמֵאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ הָיָה, וּכְשֶׁנִּמּוֹל אַבְרָהָם, מַה כָּתוּב, וְכָל אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ וְגוֹ', שֶׁזֶּה עוֹג שֶׁנִּמּוֹל עִמּוֹ וְקִבֵּל הָאוֹת הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה עוֹג, שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְקָרְבִים אֵלָיו, אָמַר הֲרֵי וַדַּאי אֲנִי הִקְדַּמְתִּי הַמִּצְוָה הָעוֹמֶדֶת לָהֶם, כִּי הִקְדִּים לְהִמּוֹל לִפְנֵי יִצְחָק אָבִינוּ. וְזֶה שֵׁם כְּנֶגְדוֹ, לִבְטוֹחַ בּוֹ. בָּהּ בַּשָּׁעָה יָרָא מֹשֶה, אֵיךְ הוּא יָכוֹל לַעֲקֹר הָרוֹשֶׁם שֶׁרָשַׁם אַבְרָהָם. אָמַר, וַדַּאי הֲרֵי הַיָּמִין שֶׁלִּי, שֶׁהוּא אַהֲרֹן, מֵת. כִּי צְרִיכִים יָמִין לְנַצֵחַ אֶת זֶה. וְאִם נֹאמַר שֶׁיֵּשׁ אֶלְעָזָר, הוּא הַיָּמִין שֶׁל הַלְּבָנָה, דְּהַיְנוּ שֶׁל הַמַּלְכוּת, וְלֹא שֶׁלִּי, שֶׁאֵינוֹ יָמִין דְּז''א שׁה''ס מֹשֶה, כְּמוֹ אַהֲרֹן. וְהָאוֹת הַזֶּה שֶׁל עוֹג, הוּא לִימִין דְּז''א, כִּי אַבְרָהָם הוּא יָמִין דְּז''א. מִיָּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַל תִּירָא אוֹתוֹ. אַל תִּירָא מִפְּנֵי הָאוֹת שֶׁלּוֹ, וַאֲפִלּוּ לַיָמִין אֵינוֹ צָרִיךְ. כִּי בְּיָדְךְ נָתַתִּי, הַשְּׂמֹאל שֶׁלְּךְ יַעֲקֹר אוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם. כִּי הוּא עוֹג, פָּגַם אֶת רוֹשֶׁם הַבְּרִית שֶׁלּוֹ, וּמִי שֶׁפָּגַם הָאוֹת הַזֶּה רָאוּי לְהֵעָקֵר מִן הָעוֹלָם מֵעַצְמוֹ כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהַשְּׂמֹאל שֶׁלְּךְ, שֶׁהוּא יָדְךְ, יַעֲקֹר אוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם. וּמִשּׁוּם זֶה נִתְעָקֵר מִן הָעוֹלָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא גִּבּוֹר מִבְּנֵי הַגִּבּוֹרִים. וּמִשּׁוּם שֶׁרָצָה לְהַשְּׁמִיד אֶת יִשְׂרָאֵל נָפַל בִּידֵי מֹשֶׁה וְנִשְׁמָד. מִשּׁוּם זֶה הִשְׁמִידוּ יִשְׂרָאֵל הַכֹּל, בָּנָיו וְכָל עַמּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיַּכּוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו אֶת כָּל עַמּוֹ. וְכָתוּב וַנַּךְ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָו. בָּנָו כָּתוּב, חָסֵר י', וְקוֹרְאִים בָּנָיו. וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ הַחֲבֵרִים. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁמֹּשֶה הַנָּבִיא הָיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁבִּשְׁבִילוֹ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל אֵלּוּ הָאוֹתוֹת. וְהֶעֱמִידוּהוּ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא כָּרַת בְּרִיתוֹ עִם שְׁאָר הָעַמִּים לְהִתְקַשֵּׁר בָּהֶם, אֶלָּא עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בָּנָיו שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וּבֵין זַרְעֲךְ אַחֲרֶיךְ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם. וְכָתוּב, וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךְ וְגוֹ', לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךְ וְגוֹ'. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.
הלכה פסוקה
א. כָּל הָעוֹסְקִין בְּפָרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף שֶׁהָיוּ טְבוּלֵי יוֹם כְּשֵׁרִים לְמַעֲשֵׂה הַפָּרָה וּלְקַדֵּשׁ וּלְהַזוֹת מֶאֲפָרָהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִּין לֹא הֶעֱרִיב שִׁמְשָׁן שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בְּכָל הַפָּרָשָׁה אִישׁ טָהוֹר הוּא הַטָּהוֹר לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לִתְרוּמָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר לְפָּרָה:
ב. הַצָדּוֹקִים הָיוּ אוֹמְרִים שֶׁאֵין מַעֲשֵׂה הַפָּרָה כָּשֵׁר אֶלָּא בִּמְעוּרָבֵי שֶׁמֶשׁ. לְפִיכָךְ הָיוּ בֵּית דִין בְּבַיִת שֵׁנִי מְטַמְּאִין אֶת הַכֹּהֵן הַשׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה בְּשֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְטוֹבֵל וְאַחַר כַּךְ עוֹסֵק בָּהּ. כְּדֵי לְבַטֵּל דִבְרֵי אֵלּוּ הַזֵּדִים שֶׁמּוֹרִים מֵהָעוֹלֶה עַל רוּחָם לֹא מִן הַקַּבָּלָה וְכֵן כָּל הַכֵּלִים שֶׁמַּכְנִיסִין לְתוֹכָן אֵפֶר הַפָּרָהּ כֻּלָּם טְבוּלֵי יוֹם:
ג. הַחוֹתֵךְ שֶׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה לְהָנִיחַ בָהּ אֵפֶר חַטָאת יְטַמֵּא אוֹתַה וְיִטְבְלֶנָּה וְאַחַר כַּךְ יַנִיחַ בָּהּ. וְהַחוֹתְכָהּ וְהַמַטְבִילָהּ טָעוּן טְבִילָה מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂאוּהָ כְּטָמֵא מֵת בְּשִׁבְעָה שֶׁלָּה וּלְפִיכָךְ אֵינָה צְרִיכָה הַזָּאַת שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי אֶלָּא מְטַמְּאָה כְּדֵי לְהַרְאוֹת לַצָדּוֹקִים וּמַטְבִּילָהּ וְנוֹתֵן בָּהּ:
מוסר
כָּל הַמּוֹנֵעַ סֵפֶר תּוֹרָה מִלְּהַכְנִיס לְתוֹךְ אֲרוֹן הַקּוֹדֶשׁ כְּגוֹן הַקּוֹבֵל בְבֵית הַכְּנֶסֶת לִפְנֵי הַהֵיכָל וְכֵן הָרוֹצֶה לְהַכְרִיחַ וְלִדְחוֹק אֶת הַקָּהָל שֶׁיַּעֲשׂוּ חֶפְצוֹ וְהַטּוֹבִים אוֹמְרִים שֶׁלֹּא כְדִין אַתָּה עוֹשֶׂה עֲתִידָה תוֹרָה שֶׁתִּצְעַק וְתַכְרִיז עַל נִשְׁמָתוֹ אִישׁ פְּלוֹנִי אַל יָבֹא לִמְקוֹם פְּלוֹנִי בְשָׁלוֹם: וְאִם מְעַכֵּב אֶת הַתְּפִילָּה וְהַטּוֹבִים אוֹמְרִים שֶׁלֹּא כְדִין וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֲלֵיהֶם לְעָתִיד לָבֹא מִתְפַּלְלִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְלֹא יִזְכֶּה לִהְיוֹת עִמָּהֶם: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ תּוֹשִׁיט לִי סֵפֶר יִקָּחֶנּוּ בִימִינוֹ וְלֹא בִשְׂמֹאלוֹ לְפִי שֶׁהַתּוֹרָה נִיתְּנָה בִּימִין שֶׁנֶּאֱמַר מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ: