תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
ד (מב) וּפְקוּדֵ֕י מִשְׁפְּחֹ֖ת בְּנֵ֣י מְרָרִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃
וּמִנְיָנֵי זַרְעֲיַת בְּנֵי מְרָרִי לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן:
(מג) מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כׇּל־הַבָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲבֹדָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
מִבַּר תְּלָתִין שְׁנִין וּלְעֵלָּא וְעַד בַּר חַמְשִׁין שְׁנִין כָּל דְּאָתֵי לְחֵילָא לְפָלְחָנָא בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא:
(מד) וַיִּהְי֥וּ פְקֻדֵיהֶ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּמָאתָֽיִם׃
וַהֲווֹ מִנְיָנֵיהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן תְּלָתָא אַלְפִין וּמָאתָן:
(מה) אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֔י מִשְׁפְּחֹ֖ת בְּנֵ֣י מְרָרִ֑י אֲשֶׁ֨ר פָּקַ֤ד מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן עַל־פִּ֥י יְהֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃
אִלֵּין מִנְיָנֵי זַרְעֲיַת בְּנֵי מְרָרִי דִּי מְנָא משֶׁה וְאַהֲרֹן עַל מֵימְרָא דַיְיָ בִּידָא דְמשֶׁה:
(מו) כׇּֽל־הַפְּקֻדִ֡ים אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן וּנְשִׂיאֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַלְוִיִּ֑ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם וּלְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃
כָּל מִנְיָנַיָּא דִּי מְנָא משֶׁה וְאַהֲרֹן וְרַבְרְבֵי יִשְׂרָאֵל יָת לֵוָאֵי לְזַרְעֲיַתְהוֹן וּלְבֵית אֲבָהַתְהוֹן:
4 (42) And those that were numbered of the families of the sons of Merari, by their families, by the house of their fathers,
(43) from thirty years old and upward to fifty years old, everyone that enters into the service, for work in the Tent of Meeting,
(44) even those that were numbered of them after their families, were three thousand, two hundred.
(45) These are they that were numbered of the families of the sons of Merari, whom Moshe and Aharon numbered according to the word of the Lord by the hand of Moshe.
(46) All those that were numbered of the Levites, whom Moshe and Aharon and the chiefs of Yisra᾽el numbered, after their families, and after the house of their fathers,
נביאים
יג (כג) וַתֹּ֧אמֶר ל֣וֹ אִשְׁתּ֗וֹ לוּ֩ חָפֵ֨ץ יְהֹוָ֤ה לַהֲמִיתֵ֙נוּ֙ לֹֽא־לָקַ֤ח מִיָּדֵ֙נוּ֙ עֹלָ֣ה וּמִנְחָ֔ה וְלֹ֥א הֶרְאָ֖נוּ אֶת־כׇּל־אֵ֑לֶּה וְכָעֵ֕ת לֹ֥א הִשְׁמִיעָ֖נוּ כָּזֹֽאת׃
וַאֲמַרַת לֵיהּ אִתְּתֵיהּ אִלוּ רַעֲוָא קֳדָם יְיָ דִנְמוּת לָא קַבֵּיל מִנָנָא עֲלָתָא וּמִנְחָתָא וְלָא אַחֲזִינָנָא יַת כָּל אִלֵין וּכְעִידַן פּוֹן לָא אַשְׁמְעִינָנָא כַּהֲדָא:
(כד) וַתֵּ֤לֶד הָֽאִשָּׁה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיִּגְדַּ֣ל הַנַּ֔עַר וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהֹוָֽה׃
וִילֵדַת אִתְּתָא בַּר וּקְרַת יַת שְׁמֵיהּ שִׁמְשׁוֹן וּרְבָא רַבְיָא וּבָרְכֵיהּ יְיָ:
(כה) וַתָּ֙חֶל֙ ר֣וּחַ יְהֹוָ֔ה לְפַעֲמ֖וֹ בְּמַחֲנֵה־דָ֑ן בֵּ֥ין צׇרְעָ֖ה וּבֵ֥ין אֶשְׁתָּאֹֽל׃ {פ}
וּשְׁרִיאַת רוּחַ גְבוּרָא מִן קֳדָם יְיָ לְתַקָפוּתֵיהּ בְּמַשִׁרְיַת דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל:
יד (א) וַיֵּ֥רֶד שִׁמְשׁ֖וֹן תִּמְנָ֑תָה וַיַּ֥רְא אִשָּׁ֛ה בְּתִמְנָ֖תָה מִבְּנ֥וֹת פְּלִשְׁתִּֽים׃
וּנְחַת שִׁמְשׁוֹן לְתִמְנָת וַחֲזָא אִתְּתָא בְּתִמְנָת מִבְנַת פְּלִשְׁתָּאֵי:
(ב) וַיַּ֗עַל וַיַּגֵּד֙ לְאָבִ֣יו וּלְאִמּ֔וֹ וַיֹּ֗אמֶר אִשָּׁ֛ה רָאִ֥יתִי בְתִמְנָ֖תָה מִבְּנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֑ים וְעַתָּ֕ה קְחוּ־אוֹתָ֥הּ לִ֖י לְאִשָּֽׁה׃
וּסְלִיק וְחַוִי לַאֲבוּהִי וּלְאִמֵיהּ וַאֲמַר אִתְּתָא חֲזֵיתִי בְּתִמְנָת מִבְּנַת פְּלִשְׁתָּאֵי וּכְעַן סָבוּ יָתָהּ לִי לְאִתּוּ:
13 (23) But his wife said to him, If the Lord desired to kill us, he would not have received a burnt offering and a meal offering at our hands, neither would he have shown us all these things, nor would as at this have told us such things as these.
(24) And the woman bore a son, and called his name Shimshon: and the child grew, and the Lord blessed him.
(25) And the spirit of the Lord began to move him in Maĥane-dan between Żor῾a and Eshta᾽ol.
14 (1) And Shimshon went down to Timnat, and saw a woman in Timnat of the daughters of the Pelishtim.
(2) And he came up, and told his father and his mother, and said, I have seen a woman in Timnat of the daughters of the Pelishtim: now therefore get her for me to wife.
כתובים
לא (כב) מַרְבַדִּ֥ים עָֽשְׂתָה־לָּ֑הּ שֵׁ֖שׁ וְאַרְגָּמָ֣ן לְבוּשָֽׁהּ׃
תַּשְׁוְיָתָא עַבְדַת לָהּ בּוּצָא וְאַרְגְוָנָא לְבוּשָׁהּ:
(כג) נוֹדָ֣ע בַּשְּׁעָרִ֣ים בַּעְלָ֑הּ בְּ֝שִׁבְתּ֗וֹ עִם־זִקְנֵי־אָֽרֶץ׃
יְדִיעַ הֲוָה בֵּינָת מְדִינָתָא בַּעְלָה כַּד יְתִיב הוּא עִם סָבֵי אַרְעָא:
(כד) סָדִ֣ין עָ֭שְׂתָה וַתִּמְכֹּ֑ר וַ֝חֲג֗וֹר נָתְנָ֥ה לַֽכְּנַעֲנִֽי׃
פְּתָגָא עֲבַדַת וּזְבַנַת וְזוּנַאֲרָא יְהַבֵית לִכְנַעֲנָאָה:
(כה) עֹז־וְהָדָ֥ר לְבוּשָׁ֑הּ וַ֝תִּשְׂחַ֗ק לְי֣וֹם אַחֲרֽוֹן׃
עוּשְׁנָא וְהַדְרָא לְבוּשָׁהּ וְגָחֲכָא בְיוֹמָא אַחֲרַיְתָא:
(כו) פִּ֭יהָ פָּתְחָ֣ה בְחׇכְמָ֑ה וְת֥וֹרַת חֶ֝֗סֶד עַל־לְשׁוֹנָֽהּ׃
פּוּמָהּ פְּתַחַת בְּחָכְמְתָא וְנִימוּסָא דְחִסְדָא עַל לִישָׁנָהּ:
31 (22) She makes herself coverlets; her clothing is fine linen and purple.
(23) Her husband is known in the gates, when he sits among the elders of the land.
(24) She makes garments, and sells them; and delivers girdles to the merchant.
(25) Strength and dignity are her clothing; and she laughs at the time to come.
(26) She opens her mouth with wisdom; and on her tongue is a Tora of steadfast love.
משנה
א. כָּל הַבָּשָׂר אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. וְאָסוּר לְהַעֲלוֹתוֹ עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר, מֻתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. הָעוֹף עוֹלֶה עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל, דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא עוֹלֶה וְלֹא נֶאֱכָל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, זוֹ מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל. בְּאֵיזֶה שֻׁלְחָן אָמְרוּ, בַּשֻּׁלְחָן שֶׁאוֹכֵל עָלָיו. אֲבָל בַּשֻּׁלְחָן שֶׁסּוֹדֵר עָלָיו אֶת הַתַּבְשִׁיל, נוֹתֵן זֶה בְצַד זֶה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ:
ב. צוֹרֵר אָדָם בָּשָׂר וּגְבִינָה בְּמִטְפַּחַת אַחַת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ נוֹגְעִין זֶה בָזֶה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁנֵי אַכְסְנָאִין אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, זֶה בָּשָׂר וָזֶה גְּבִינָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין:
ג. טִפַּת חָלָב שֶׁנָּפְלָה עַל הַחֲתִיכָה, אִם יֶשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ חֲתִיכָה, אָסוּר. נִעֵר אֶת הַקְּדֵרָה, אִם יֶשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ קְדֵרָה, אָסוּר. הַכְּחָל, קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת חֲלָבוֹ. לֹא קְרָעוֹ, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הַלֵּב, קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ. לֹא קְרָעוֹ, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הַמַּעֲלֶה אֶת הָעוֹף עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן, אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה:
ד. בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה, אָסוּר לְבַשֵּׁל וְאָסוּר בַּהֲנָאָה. בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה, בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה, מֻתָּר לְבַשֵּׁל וּמֻתָּר בַּהֲנָאָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חַיָּה וָעוֹף אֵינָם מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ, שָׁלשׁ פְּעָמִים, פְּרָט לְחַיָּה וּלְעוֹף וְלִבְהֵמָה טְמֵאָה. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, נֶאֱמַר (דברים יד), לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה, וְנֶאֱמַר (שם), לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. אֶת שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה, אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב. עוֹף, שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה, יָכוֹל יְהֵא אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחֲלֵב אִמּוֹ, יָצָא עוֹף, שֶׁאֵין לוֹ חֲלֵב אֵם:
ה. קֵבַת נָכְרִי וְשֶׁל נְבֵלָה, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. הַמַּעֲמִיד בְּעוֹר שֶׁל קֵבָה כְשֵׁרָה, אִם יֵשׁ בְּנוֹתֵן טַעַם, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה, קֵבָתָהּ אֲסוּרָה. טְרֵפָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַכְּשֵׁרָה, קֵבָתָהּ מֻתֶּרֶת, מִפְּנֵי שֶׁכָּנוּס בְּמֵעֶיהָ:
ו. חֹמֶר בַּחֵלֶב מִבַּדָּם, וְחֹמֶר בַּדָּם מִבַּחֵלֶב. חֹמֶר בַּחֵלֶב, שֶׁהַחֵלֶב מוֹעֲלִין בּוֹ, וְחַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּדָּם. וְחֹמֶר בַּדָּם, שֶׁהַדָּם נוֹהֵג בִּבְהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף, בֵּין טְמֵאִים וּבֵין טְהוֹרִים, וְחֵלֶב אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בִלְבָד:
1. It is prohibited to cook any meat of domesticated and undomesticated animals and birds in milk, except for the meat of fish and grasshoppers, whose halakhic status is not that of meat. And likewise, the Sages issued a decree that it is prohibited to place any meat together with milk products, e.g., cheese, on one table. The reason for this prohibition is that one might come to eat them after they absorb substances from each other. This prohibition applies to all types of meat, except for the meat of fish and grasshoppers. And one who takes a vow that meat is prohibited to him is permitted to eat the meat of fish and grasshoppers. The meat of birds may be placed with cheese on one table but may not be eaten together with it; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: It may neither be placed on one table nor be eaten with cheese. Rabbi Yosei said: This is one of the disputes involving leniencies of Beit Shammai and stringencies of Beit Hillel. The mishna elaborates: With regard to which table are these halakhot stated? It is with regard to a table upon which one eats. But on a table upon which one prepares the cooked food, one may place this meat alongside that cheese or vice versa, and need not be concerned that perhaps they will be mixed and one will come to eat them together.
2. A person may bind meat and cheese in one cloth, provided that they do not come into contact with each other. Rabban Shimon ben Gamliel says: Two unacquainted guests [akhsena’in] may eat together on one table, this one eating meat and that one eating cheese, and they need not be concerned lest they come to violate the prohibition of eating meat and milk by partaking of the food of the other.
3. In the case of a drop of milk that fell on a piece of meat, if the drop contains enough milk to impart flavor to that piece of meat, i.e., the meat is less than sixty times the size of the drop, the meat is forbidden. If one stirred the contents of the pot and the piece was submerged in the gravy before it absorbed the milk, if the drop contains enough milk to impart flavor to the contents of that entire pot, the contents of the entire pot are forbidden. One who wants to eat the udder of a slaughtered animal tears it and removes its milk, and only then is it permitted to cook it. If he did not tear the udder before cooking it, he does not violate the prohibition against cooking and eating meat and milk and does not receive lashes for it, as the halakhic status of the milk in the udder is not that of milk. One who wants to eat the heart of a slaughtered animal tears it and removes its blood, and only then may he cook and eat it. If he did not tear the heart before cooking and eating it, he does not violate the prohibition against consuming blood and is not liable to receive karet for it. One who places the meat of birds with cheese on the table upon which he eats does not thereby violate a Torah prohibition.
4. It is prohibited to cook the meat of a kosher animal in the milk of any kosher animal, not merely the milk of its mother, and deriving benefit from that mixture is prohibited. It is permitted to cook the meat of a kosher animal in the milk of a non-kosher animal, or the meat of a non-kosher animal in the milk of a kosher animal, and deriving benefit from that mixture is permitted. Rabbi Akiva says: Cooking the meat of an undomesticated animal or bird in milk is not prohibited by Torah law, as it is stated: “You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Exodus 23:19, 34:26; Deuteronomy 14:21) three times. The repetition of the word “kid” three times excludes an undomesticated animal, a bird, and a non-kosher animal. Rabbi Yosei HaGelili says that it is stated: “You shall not eat of any animal carcass” (Deuteronomy 14:21), and in the same verse it is stated: “You shall not cook a kid in its mother’s milk.” This indicates that meat of an animal that is subject to be prohibited due to the prohibition of eating an unslaughtered carcass is prohibited for one to cook in milk. Consequently, with regard to meat of birds, which is subject to be prohibited due to the prohibition of eating an unslaughtered carcass, one might have thought that it would be prohibited to cook it in milk. Therefore, the verse states: “In its mother’s milk,” excluding a bird, which has no mother’s milk.
5. The congealed milk in the stomach of the animal of a gentile and of an unslaughtered animal carcass is prohibited. With regard to one who curdled milk by using the skin of the stomach of a kosher animal as a coagulant to make cheese, which may then have the taste of meat cooked in milk, if the measure of the skin is enough to impart flavor to the milk, that cheese is prohibited. In the case of a kosher animal that suckled milk from a tereifa, the milk in its stomach is prohibited, as the milk is from the tereifa. If it was a tereifa that suckled milk from a kosher animal, the milk in its stomach is permitted, as the milk is from the kosher animal. In both cases, the milk that an animal suckles has the status of the animal from which it was suckled, and not that of the animal which suckled, because the milk is collected in its innards and is not an integral part of its body.
6. Although animal fats and blood are similar in that they are both prohibited by Torah law and punishable by karet, there are elements more stringent in the prohibition of fat than in that of blood, and likewise there are elements more stringent in the prohibition of blood than in that of fat. The elements more stringent in the prohibition of fat are the following: The first is that with regard to fat of an offering, one who derives benefit from it is liable for misuse of consecrated property. And second, one is liable for eating it due to violation of the prohibition of piggul, if it was from an offering that was slaughtered with the intent to sprinkle its blood or partake of it beyond its designated time, and due to the prohibition of notar, if it was from an offering whose period for consumption has expired. And third, if one is ritually impure, he is liable due to the prohibition of partaking of it while impure. This is not so with regard to blood, as one is not liable in these cases for violating the prohibitions of piggul, notar, and partaking of offerings while impure, but rather is liable only for violating the prohibition of consuming blood. And the more stringent element in the prohibition of blood is that the prohibition of blood applies to domesticated animals, undomesticated animals, and birds, both kosher and non-kosher, but the prohibition of forbidden fat applies only to a kosher domesticated animal.
גמרא
אָמַר רַב חַסְדָּא אָכַל בָּשָׂר אָסוּר לֶאֱכוֹל גְּבִינָה. גְבִינָה מוּתָּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר אֶלָּא כַּמָּה יִשְׁהֶא בֵּין גְּבִינָה לְבָשָׂר אָמַר לֵיהּ וְלֹא כְלוּם. גּוּפָא אָמַר רַב חַסְדָּא אָכַל בָּשָׂר אָסוּר לֶאֱכוֹל גְּבִינָה גְּבִינָה מוּתָּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר אָמַר לֵיהּ רַב אָחָא בַר יוֹסֵף לְרַב חַסְדָּא בָּשָׂר שֶׁבֵּין הַשִּׁנַּיִם מַהוּ קָרֵי עָלֵיהּ (במדבר יא) הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם. אָמַר מַר עוּקְבָא אֲנָא לְהָא מִילְתָא חַלָּא בַר חַמְרָא לְגַבֵּי אַבָּא דְּאִילוּ אַבָּא כִּי הֲוָה אָכִיל בִּישְׂרָא הָאִידְנָא לָא הֲוָה אָכִיל גְּבִינָה עַד לְמָחָר כִּי הַשְׁתָּא וְאִילוּ אֲנָא בְּהָא סְעוּדָתָא הוּא דְלָא אֲכִילְנָא לִסְעוּדָתָא אַחֲרִיתִי אֲכִילְנָא. אָמַר שְׁמוּאֵל אֲנָא לְהָא מִילְתָא חַלָּא בַּר חַמְרָא לְגַבֵּי אַבָּא דְּאִילוּ אַבָּא הֲוָה סִיֵּיר נִכְסֵיהּ תְּרֵי זִמְנֵי בְּיוֹמָא וַאֲנָא לָא סַיַּרְנָא אֶלָּא חַדָא זִמְנָא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דְאָמַר שְׁמוּאֵל מָאן דְּסַיֵּיר נִכְסֵיהּ כָּל יוֹמָא מַשְׁכַּח אִסְתִּירָא. אַבַּיֵּי הֲוָה סַיֵּיר נִכְסֵיהּ כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא. יוֹמָא חַד פָּגַע בַּאֲרִיסֵיהּ דְּרָרֵי פַתְכָּא דְאוֹפֵי אָמַר לֵיהּ הֲנֵי לְהֵיכָא אָמַר לֵיהּ לְבֵי מֹר אָמַר לֵיהּ כְּבָר קִדְּמוּךָ רַבָּנָן. רַב אָסֵי הֲוָה סַיֵּיר נִכְסֵיהּ כָּל יוֹמָא אָמַר הֵיכָא נִינְהוּ כָּל הָנֵי אִסְתִּירֵי דְמֹר שְׁמוּאֵל יוֹמָא חַד חָזָא צִינוֹרָא דְבִדְקָא בְאַרְעֵיהּ שַׁקְּלֵיהּ לִגְלִימֵיהּ כְּרָכֵיהּ אוֹתְבֵיהּ בְּגַוֵּיהּ רָמָא קָלָא אָתוּ אֶינָשֵׁי סְכָרוּהָ אַשְׁכַּחְתִּינְהוּ לְכוּלְהוּ אִסְתִּירֵי דְמֹר שְׁמוּאֵל:
§ Rav Asi posed a dilemma to Rabbi Yoḥanan: How much time should one wait between eating meat and eating cheese? Rabbi Yoḥanan said to him: No time at all. The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rav Ḥisda say: If one ate meat, it is prohibited for him to eat cheese immediately, but if he ate cheese it is permitted for him to eat meat without delay? Rather, Rav Asi actually asked Rabbi Yoḥanan the following question: How much time should one wait between eating cheese and eating meat? In response to this question, Rabbi Yoḥanan said to him: No time at all.
After tangentially citing a statement of Rav Ḥisda, the Gemara discusses the matter itself. Rav Ḥisda says: If one ate meat, it is prohibited for him to eat cheese immediately, as the meat contains fatty substances that stick to one’s mouth and preserve the flavor of meat. But if he ate cheese it is permitted for him to eat meat without delay. Rav Aḥa bar Yosef said to Rav Ḥisda: In the case of meat that is between the teeth, what is the halakha? Are these remnants considered meat to the extent that one may not eat cheese as long as they are in his mouth?
In response, Rav Ḥisda read about him the following verse: “While the meat was yet between their teeth” (Numbers 11:33). This verse indicates that even when the meat is between one’s teeth it is still considered meat, and therefore one may not partake of cheese until that meat has been removed.
Mar Ukva said: I am, with regard to this matter, like vinegar, son of wine, with respect to Father, i.e., my practice is inferior to that of my father. As Father, if he were to eat meat at this time, would not eat cheese until tomorrow at this time. But as for me, only at this meal, during which I ate meat, do I not eat cheese; at a different meal on the same day I will eat cheese.
Similarly, Shmuel said: I am, with regard to this other matter, like vinegar, son of wine, with respect to Father. As Father would patrol his property to examine it twice daily, but I patrol it only once a day. The Gemara notes: In this regard Shmuel conforms to his line of reasoning, as Shmuel said: One who patrols his property every day will find an asteira coin.
The Gemara relates that Abaye would patrol his property each and every day. One day he encountered his sharecropper carrying a load of wood that the sharecropper intended to take for himself. Abaye said to him: To where are you taking these logs of wood? The sharecropper said to him: To the Master’s house. Abaye, who knew that the sharecropper had intended to take the wood for himself, said to him: The Sages already preempted you when they said that one should patrol his property regularly, and they thereby prevented you from stealing the wood.
The Gemara likewise relates that Rav Asi would patrol his property every day. He said: Where are all these asteira coins mentioned by Mar Shmuel? This patrol is not reaping me any benefit. One day he saw a water channel that overflowed, causing water to flood onto his land. He took off his cloak, wrapped it, and placed it inside the pipe to block the flow of water. He then raised his voice, and people came and sealed the hole. He said: I have just found all the asteira coins mentioned by Mar Shmuel, as I would have suffered a great loss had I not patrolled my fields.
זוהר
תָּאנָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשַׁעְתָּא דְכַהֲנָא פָרִיס יְדוֹי אָסִיר לֵיהּ לְעַמָּא לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ מִשּׁוּם דִשְׁכִינְתָּא שַׁרְיָיא בִידוֹי. אָמַר רִבִּי יִצְחָק אִי הָכִי כֵיוַן דְּלָא חָמָאן מַה אַכְפַּת לְהוּ דְהָא כְתִיב (שמות לג) כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי בְּחַיֵּיהוֹן לָא חָמָאן אֲבָל בְּמִיתַתְהוֹן חָמָאן. אָמַר לֵיהּ מִשּׁוּם דִשְׁמָא קַדִּישָׁא רְמִיזָא בְאֶצְבְּעָן דִּידוֹי וּבָעֵי בַר נָשׁ לְדַחֲלָא וְאַף עַל גַּב דְּלָא חָמָאן שְׁכִינְתָּא לָא בָעָאן לְאִסְתַּכְּלָא בִידַיְיהוּ דְכַהֲנֵי בְגִין דְּלָא יִשְׁתַּכְּחוּן עַמָּא חֲצִיפָאן לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא. תָּאנָא בְהַהִיא שַׁעְתָּא דְכַהֲנָא פָרִיס יְדוֹי צְרִיכִין עַמָּא לְמֵיתַב בִּדְחִילוּ בְאֵימָתָא וְלִינְדַּע דְּהַהִיא שַׁעְתָּא עִידָן רְעוּתָא אִשְׁתְּכַח בְּכֻלְּהוּ עַלְמִין וּמִתְבָּרְכָן עִילָאִין וַתָתָּאִין וְלֵית דִּינָא בְכֻלְּהוּ. וְהוּא שַׁעְתָּא דְאִתְגְּלֵי סְתִימָא עַתִּיקָא דְעַתִּיקִין בִּזְעֵיר אַנְפִּין וְאִשְׁתְּכַח שְׁלָמָא בְּכֹלָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּהַנֵי תְלַת קְרָאֵי רֵישֵׁיהוֹן יו''ד יו''ד יו''ד יְ''בָרֶכְךָ יָ''אֵר יִ''שָׂא כֻלְּהוּ לְאַחֲזָאָה מְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָא וּלְאִתְבָּרְכָא זְעֵיר אַנְפִּין מֵעַתִּיקָא מָאן דְאִצְטְרִיךְ יו''ד יו''ד יו''ד לְאִתְבָּרְכָא זְעֵיר אַנְפִּין מֵעַתִּיקָא דְכֹלָא וּבְגִין כָּךְ יְבָרֶכְךָ יְיָ לְעֵילָא וְיִשְׁמְרֶךָ הָכָא לְתַתָּא וְכֵן כֻּלְּהוּ וְתָאנֵי תָנָא קָמֵי דְרִבִּי שִׁמְעוֹן הָאי מָאן דִמְצָעֵר בְּחֶלְמֵיהּ לֵיתֵי בְשַׁעְתָּא דְכַהֲנֵי פַרְסֵי יְדַיְיהוּ וְלֵימָא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי שֶׁלָּךְ וַחֲלוֹמוֹתַי שֶׁלָּךְ וְכוּלֵי אֲמָאי מִשּׁוּם דְהַהִיא שַׁעְתָּא אִשְׁתְּכָחוּ רַחֲמֵי בְעַלְמִין כֻּלְּהוּ וּמָאן דְּיִבְעֵי צְלוֹתֵיהּ בְּצַעְרֵיהּ אִתְהַפֵּךְ לֵיהּ דִינָא לְרַחֲמֵי:
תָּאנָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי וְכוּ': לָמַדְנוּ, אר''י, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֵן נוֹשֵׂא יָדָיו אָסוּר לָעָם לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרֶה בְּיָדָיו. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִם כֵּן, כֵּיוָן שֶׁאֵינָם רוֹאִים, מַה זֶּה מַזִּיק לָהֶם, כִּי כָּתוּב (שמות ל''ג) כִּי לֹא יִרְאֲנִי הָאָדָם וָחָי, שֶׁבְּחַיֵּיהֶם אֵינָם רוֹאִים רַק בְּמִיתָתָם רוֹאִים. אָמַר לוֹ מִשּׁוּם שֶׁהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ רָמוּז בְּאֶצְבְּעוֹת יְדֵיהֶם, וְצָרִיךְ הָאָדָם לִירָא. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם רוֹאִים הַשְּׁכִינָה, אֵינָם צְרִיכִים לְהִסְתַּכֵּל בִּידֵיהֶם שֶׁל הַכֹּהֲנִים, כְּדֵי שֶׁהָעָם לֹא יִהְיוּ מְחוּצָפִים כְּלַפֵּי הַשְּׁכִינָה. לָמַדְנוּ בַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁהַכֹּהֵן נוֹשֵׂא כַּפָּיו צָרִיךְ הָעָם לָשֶׁבֶת בְּיִרְאָה וּבְאֵימָה, וְלָדַעַת שֶׁבַּשָּׁעָה הַהִיא נִמְצֵאת עֵת רָצוֹן בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְהָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים מִתְבָּרְכִים, וְאֵין דִּין בָּעוֹלָם. וְהִיא הַשָּׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַסָּתוּם עַתִּיק הָעַתִּיקִים בִּז''א, וְנִמְצָא שָׁלוֹם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּשָׁלֹשׁ פְּסוּקִים אֵלּוּ בִּתְחִלָּתָם, יֵשׁ יוֹד יוֹד יוֹד, דְּהַיְנוּ י' דִּיבָרֶכְךְ, י' דְּיָאֵר, י' דְּיִשָּׂא. כֻּלָּן בָּאוֹת לְהַרְאוֹת הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה, וְשֶׁיִּתְבָּרֵךְ מֵעַתִּיקָא, שׁה''ס י' דְּהַוָּיָה, מִי שֶׁצָרִיךְ לְהִתְבָּרֵךְ. י' י' י', שָׁלֹש פְּעָמִים, הֵן, שֶׁיִּתְבָּרֵךְ ז''א מֵהָעַתִּיק מִכֹּל, וְשָׁלֹש יוֹדִין הֵם כְּנֶגֶד שָׁלֹש קַוִּין, כִּי יְבָרֶכְךְ הוּא קָו יָמִין, יָאֵר הוּא קָו שְׂמֹאל, יִשָּׂא הוּא קָו הָאֶמְצָעִי. וּמִשּׁוּם זֶה, יְבָרֶכְךְ ה', הוּא לְמַעְלָה, לז''א שֶׁיְּקַבֵּל מֵעַתִּיקָא, וְיִשְׁמְרֶךְ, הוּא לְמַטָּה, לְיִשְׂרָאֵל. וְכֵן כֻּלָּם. וְלָמַד הַתַּנָּא לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל מִי שֶׁמִּצְטַעֵר בַּחֲלוֹמוֹ, יָבֹא בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים פּוֹרְשִׂים יְדֵיהֶם, וְיֹאמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי שֶׁלְּךְ וַחֲלוֹמוֹתָי שֶׁלְּךְ וְכוּ'. לָמָּה. מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה נִמְצָאִים רַחֲמִים בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּמִי שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ עַל צַעֲרוֹ מִתְהַפֵּךְ לוֹ הַדִּין לְרַחֲמִים.
הלכה פסוקה
א. חַיָיב אָדָם לְבַרֵךְ מֵאָה בְרָכוֹת בֵּין הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה. וּמַה הֵן מֵאָה בְרָכוֹת אֵלּוּ כ''ג בְּרָכוֹת שֶׁמָּנִינוּ בְפֶרֶק זֶה. וְשֶׁבַע בְרָכוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית וְעַרְבִית לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. וּכְשֶׁמִּתְעַטֵּף בְּצִיצִית מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵף בְּצִיצִית. וּכְשֶׁלּוֹבֵשׁ תְּפִלִּין מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין. וְשָׁלש תְּפִלּוֹת שֶׁבְּכָל תְּפִלָּה מֵהֶן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת הֲרֵי שְׁמוֹנִים וְשֵׁשׁ בְרָכוֹת. וּכְשֶׁהוּא אוֹכֵל שְׁתֵי סְעוּדוֹת שֶׁל יוֹם וְהַלַּיְלָה מְבָרֵךְ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה בְרָכוֹת ז' בְּכָל סְעוּדָה. אַחַת כְּשֶׁיִּטוֹל יָדָיו תְחִלָּה וְעַל הַמָּזוֹן אַחַת בַּתְּחִלָּה וְשָׁלש בְּסוֹף וְעַל הַיַּיִן לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו הֲרֵי ז' בְּרָכוֹת הֲרֵי מֵאָה בְּרָכוֹת בֵּין הַכֹּל:
ב. בִּזְמַן הַזֶּה שֶׁתִּקְּנוּ בִרְכַת הָאֶפִּיקוֹרוֹסִין בַתְּפִלָּה וְהוֹסִיפוּ הַטוֹב וְהַמֵּטִיב בְּבִרְכַת הַמָּזוֹן נִמְצְאוּ חָמֵשׁ בְּרָכוֹת יְתֵירוֹת. בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שֶׁהַתְּפִלָּה ז' בְּרָכוֹת וְכֵן אִם לֹא נִתְחַיַּיב בִּשְׁאַר הַיָּמִים בְּכָל הַבְּרָכוֹת הָאֵלּוּ כְּגוֹן שֶׁלֹּא יָשַׁן כָּל הַלַּיְלָה וְלֹא הִתִּיר חֲגוֹרוֹ וְלֹא נִכְנַס לְבֵית הַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ צָרִיךְ לְהַשְׁלִים מֵאָה בְּרָכוֹת מִן הַפֵּירוֹת:
ג. כֵּיצַד אָכַל מְעַט יָרָק מְבָרֵךְ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו וְחוֹזֵר וְאוֹכֵל מְעַט מִפְּרִי זֶה וּמְבָרֵךְ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו וּמוֹנֶה כָּל הַבְּרָכוֹת עַד שֶׁמַּשְׁלִים מֵאָה בְּכָל יוֹם:
A person is in duty bound to recite every complete day one hundred blessings. How are these hundred blessings made up? There are twenty-three blessing which we have enumerated in this chapter; and seven blessings before and after the morning and evening recital of the Shema. When putting on the Zizith,*Fringed garment (Numbers 15:37-41). the blessing is recited, "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us to wear a fringed garment". When putting on the Tephillin (phylacteries), the blessing is recited, "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us to lay the Tephillin". All these, together with the three daily Services, each consisting of eighteen benedictions, make up eighty-six blessings. When two meals are taken each day, fourteen blessings are recited, seven at each meal, as follows; one blessing on washing the hands, one for the meal, three after its conclusion, one blessing before taking a drink and one after, making seven blessings for each meal.
At the present time, since the institution of the blessing concerning Heretics as a part of the Amidah Service, and the addition of the blessing beginning, "Who is good and Who doest good" to the Grace after meals, there are five additional blessings (beyond the hundred). On Sabbaths and Festivals when the Amidah service consists of seven blessings, and on other days if one was not under the obligation to recite all these benedictions, as, for instance, if one did not sleep the whole night, did not loosen his girdle, or did not need to visit the toilet, and so forth, he has to complete the hundred blessings by partaking of fruit.
How so? He partakes of a little vegetable, reciting the blessings before and after doing so; then a little of various kinds of fruit, reciting the appropriate blessings before and after each kind; and counts the blessings till the hundred, to be daily recited, are completed.
מוסר
אֵלֶה הַדְּבָרִים יַעֲלֶה אָדָם עַל לִבּוֹ. אַל יַעֲבוֹד אָדָם אֶת בּוֹרְאוֹ לְמַעַן יִירַשׁ גַּן עֵדֶן אֶלָּא מֵאַהֲבַת ה' וּמִמִּצְוָתוֹ שֶׁהוּא יוֹצְרוֹ וְרִבּוֹנוֹ. וּכְשֶׁאָדָם בַּסֵּתֶר לְבַדּוֹ יַחְשׁוֹב עַל דְּבָרִים שֶׁאֵינָם מְהוּגְנִים שֶׁאִילוּ הָיָה בִּפְנֵי אָדָם לֹא הָיָה עוֹשֶׂה הַדָּבָר מִפְּנֵי הַבּוֹשֶׁת. גַּם עַתָּה לֹא יַעֲשֶׂנּוּ כִּי כֵן דֶּרֶךְ הָרְשָׁעִים לַעֲשׂוֹת בַּמַּחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וְאוֹמְרִים מִי רוֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ וְכֵן בִּירֵךְ הֶחָכָם אֶת תַּלְמִידָיו יְהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם כְּמוֹרָא בָּשָׂר וְדָם: