כתב השו"ע (סי' קפ"ט סעי' י"ז) וז"ל כל וסת שנקבע מחמת אונס (כגון שקפצה וראתה) אפילו ראתה בו כמה פעמים (אם לא קבעה אותן לימים) אינו וסת שמפני האונס ראתה (ומ"מ חוששת לו כמו לוסת שאינו קבוע) עכ"ל. והיינו דפסק השו"ע דא"א לקבוע וסת ע"י מקרה אונס בלבד ורק אם הוי מורכב עם וסת הימים יכול ליקבע כדמבואר בסעי' י"ח. אולם מביא הרמ"א מש"כ ההגהות מיימוניות דאף דאין יכול לקבוע וסת ע"י אונס בלבד, מ"מ חוששת לראי' מחמת אונס בתורת וסת שא"ק.
וכתב הש"ך וכ"כ במקור הדברים בהגהות מיימוניות דחוששת שתראה מחמת אונס רק אם ראתה ג' פעמים ע"י אונס אף בימים חלוקים.
והנה בוסת הגוף שג"כ יכול ליקבע כוסת המורכב מבואר בהרמ"א בסע' י"ט דחוששת אחר פעם א' כבר ליום ולפיהוק, כ"א בנפרד, ורק לאחר שיקבעו שניהם ביחד חוששת לוסת המורכב. ודעת הב"י [מובא שם בש"ך וט"ז] דאף לאחר שקבעה לשניהם חוששת ליום ולפיהוק בפנ"ע בתורת וסת שא"ק.
ויש לעיין למאי חוששת כשראתה פ"א ע"י אונס כגון שקפצה בר"ח וראתה. והנה לאונס אינה חוששת כיון דלא ראתה כן ג"פ וכמ"ש הש"ך. אבל יש לדון האם יש לה לחוש ליום החודש בפנ"ע כמו שחיישינן כה"ג בוסת הגוף לאחר פ"א.
והנה הש"ך בס"ק מ"ח כתב דאינה חוששת ליום החודש או ליום ההפלגה אלא ביחד עם האונס. דאם קפצה אחר אותה הפלגה או באותו יום החודש חוששת שתראה, אבל אם לא קפצה אינה חוששת להיום בפנ"ע. וצ"ע מאי שנא מוסת הגוף. ועוד יש לעיין בדעת ש"ך האם גדר החשש לאחר פ"א הוי כוסת המורכב או דיש ביאור אחר בהש"ך.
ונראה עוד מהש"ך דהא דחוששת ליום הפלגה ביחד עם הקפיצה אינו אלא כשראתה בקפיצה גם בפ"א שהפליגה ממנו. ויש לעיין למה לא סגי שראי' הב' תהיה עם קפיצה ומדוע צריכה שהפלגתה תהיה מראי' עם קפיצה.
ובאמת דכן מבואר בהש"ך (סי' קפ"ז ס"ק ל"ה) דדן ברואה מחמת תשמיש בצירוף וסת החודש או וסת הפלגה, ואמר דל"ש לראות הראי' מח"ת עכשיו כמורכב עם הפלגה אא"כ הראי' שהפליגה ממנה היתה ראי' מח"ת . וכן כתב החוו"ד (קפ"ד ס"ק כ"ד) דלחשש הפלגה או קביעות הפלגה עם קפיצה דצריך שגם הראי' הראשונה תהיה עם קפיצה.
וצ"ב מ"ט דהש"ך דחוששת לר"ח רק עם הקפיצה דוקא, דאדרבא כיון דאונס אינו יכול ליקבע, א"כ נחוש דהיתה הראי' רק מחמת היום, דהרי מסתבר לומר דהגורם הוי מה שקובע במסגרת חשש הוסתות. ואף אם לא היינו חוששין להיום בפנ"ע בוסת הגוף לאחר פ"א, מ"מ בוסת האונס הו"ל לחוש לאחר פ"א דהיום בלבד היה הגורם.
ונקדים עם סוגיית הגמ' (יא.) א"ר הונא קפצה וראתה קפצה וראתה קפצה וראתה קבעה לה וסת. למאי אילמא לימים הא כל יומא דלא קפיץ לא חזאי אלא לקפיצות, והתניא כל שתקבענה מחמת אונס אפילו כמה פעמים לא קבעה וסת. מאי לאו לא קבעה וסת כלל, לא לא קבעה וסת לימים לחודייהו ולקפיצות לחודייהו אבל קבעה לימים ולקפיצות. ע"כ לשון הגמ'.
ויש ג' פשטים במה שכתבה הגמ' דלר' הונא קובעת לקפיצות. רש"י מפרש דהוא וסת לקפיצות לבד בלא ימים וחוששת שתראה ע"י קפיצה אף בשאר ימות השבת. ומק' התוס' על רש"י דא"כ לאחר הברייתא תאמר הגמ' דקובעת וסת לקפיצות לבד. וכן מק' הרמב"ן על פרש"י. ומה"ט כתבו התוס' דהחשש לר' הונא הוי ג"כ וסת המורכב של ימים וקפיצות. הרי דסברי התוס' והרמב"ן בדעת רש"י דלר' הונא אף דקפצה בימים שוים אפ"ה קובעת וסת לקפיצה בלבד. אבל הרשב"א והריטב"א כתבו בדעת רש"י דר' הונא מיירי באופן שראתה בימים חלוקים ולכן חוששת רק לקפיצות.
הרי ג' פשטים במש"כ הגמ' אלא לקפיצות. דעת רש"י לפי התוס' והרמב"ן דקובעת לקפיצות בלחוד אף כשראתה בימים שוים. דעת רש"י לפי הרשב"א והריטב"א דקובעת וסת לקפיצה בלחוד רק מפני שראיותי' היו בימים חלוקים. ודעת התוס' דמיירי בוסת המורכב של ימים וקפיצות.
ויש לעיין לפי הבנת התוס' והרמב"ן בדברי רש"י דלולי הברייתא היינו אומרים דאף אם קפצה בימים שוים, מ"מ קובעת וסת לקפיצה בלבד, דמדוע ס"ד לסלק חששא דהיום דהי' ביחד עם הקפיצה. והא כמו דאינה קובעת לימים לחודייהו כיון דכל יומא דלא קפיץ לא חזאי כמו"כ נאמר דלא תקבע לקפיצות לחודייהו כיון דלא ראתה ע"י קפיצה אלא בימים שוים.
וע"כ דמבואר מזה יסוד בהאי ענינא דוסת האונס. ונבאר ע"פ מש"כ התוס' (דף ס"ג:) לחלק בין אכלה שום לקפיצה וז"ל אבל אכלה שום לא חשיב אונס כמו טורח של קפיצה שאין ראיי' באה ע"י טורח אלא ממילא, עכ"ל. הרי דכתבו דאף אם אינה קובעת וסת ע"י קפיצות היינו משום דהראי' באה ע"י טורח משא"כ באכלה שום דהראי' באה ממילא יתכן שקובעת וסת.
והיה אפשר לבאר דבריהם דאין אנו מתחשבין עם האונס לענין קביעות הוסת כיון שדרך דם לצאת ממילא, ובראי' מחמת אונס הדם יצא ע"י טורח, לכן אמרינן דראתה מחמת היום דהוי דבר דממילא ולא מחמת האונס. אבל יותר נראה לומר להיפך דכשראתה ע"י טורח ידעינן דבא הדם מחמת הקפיצה, ולכן באופן שיש וסת מורכב קובעת לשניהם ולא ליום בלחוד, ומ"מ אינה קובעת וסת לאונס בלבד דא"א לומר דזהו רגילתה לראות ע"י טורח כיון דטבע האשה לראות דם באופן ממילא ולא ע"י טורח.
ובאמת שכן נראה מבואר מהתוספתא (פ"א ה"ב) וז"ל ואיזהו מאונס, חלתה וראתה, קפצה וראתה, הכתה בעלה וראתה, נשאה משא כבד וראתה, זה הוא אונס, עכ"ל. הרי משמע דראי' דאונס בודאי נגרם ע"י מעשים שעשתה שלא כטבעה המוציאים דמה. וכל החסרון בוסת האונס הוי מצד הקביעות.
ולפי"ז יש לבאר שיטת רש"י לפי התוס' והרמב"ן, דס"ל דלולי הברייתא אף אם ראתה ע"י קפיצה בימים שוים שקובעת וסת רק לקפיצה, דכיון שזה ברור דהדם בא ע"י הטורח של הקפיצה לכן קובעת לקפיצות בלבד. אולם למסקנת הגמ' לאחר הברייתא אמרינן דכיון דראי' ע"י טורח הוי שלא כטבעה לכן אינה קובעת בזה אא"כ קובעת גם לימים ותקבע כמורכב, דכיון דגרם היום הוי ממילא ורק נסתייע מהקפיצה קובעת לשניהם וכדיבואר.
ובאמת דהרשב"א כתב דלרש"י גם למסקנא קובעת וסת לקפיצות לחודייהו, וכן הוא דעת הבעל המאור ויש שאלה אם כן ס"ל להראב"ד. ויתכן דהרשב"א לשיטתו בזה דלמד בר' הונא דמיירי בימים אי מסודרים, וא"כ אף דנלמד מהברייתא דאינה קובעת וסת האונס אלא כשהוי וסת המורכב, מ"מ באופן דהימים אינם שוים קובעת לקפיצות לחודייהו. ויש לדייק כדברי הרשב"א ברש"י בסוף הסוגיא דכתב כיון דלא חזאי מאתמול, ומשמע דאילו ראתה מאתמול היתה קובעת אף לקפיצות לחודייהו.
והנה הבעל המאור מביא ראי' מדברי ר' הונא עצמו לגבי הבא מן הדרך, דכתבה הגמ' (דף ט"ו) לא שנו אלא שאין לה וסת לימים ויש לה וסת לקפיצות (כך גירסת בעה"מ ובגמ' דידן הגירסא אלא יש לה וסת לימים ולקפיצות) כיון דבמעשה תליא מילתא אימא לא קפיץ ולא חזאי, עכ"ל. וכתב הבעה"מ לדייק דמשמע דאיננו חוששין שראתה מאחר דלא ידעינן אם עשתה המעשה, אולם משמע דאם ידוע ודאי שקפצה היתה אסורה ורק דלא ידעינן אם קפצה.
והנה הלחם ושמלה (סי' קפ"ז ס"ק ד') מוכיח מדברי הבעל המאור האלו דלא כהגהות מיימוניות הנ"ל דכתב דאף דאין קביעות לוסת האונס מ"מ חוששת להאונס בתורת ושא"ק. דאם כדברי ההגהות מיימוניות י"ל דהטעם שאסורה אם יודע שקפצה הוי משום חששא דההגהות מיימוניות ולא משום דקובעת וסת לקפיצות בלבד. ויש לעיין בדבריו דהא אין חשש דוסת שאינו קבוע בבא מן הדרך, וא"כ למה נחוש לקפיצה בלחוד דל"ה אלא כוסת שאינו קבוע לדעת ההגהות מיימוניות. וי"ל דחשש זו דבא דם ע"י קפיצה הוי אחרת, דאף דבתוקף קביעת וסת אינו אלא כוסת שא"ק כיון דאינו כטבע הנשים שדרכן לראות ממילא, מ"מ כיון שראתה כבר ג"פ ע"י קפיצה, אם ידענין דקפצה אמרינן דראתה, אולם לא בתורת וסת.
ועכ"פ לפי זה י"ל דמש"כ הש"ך דאינה חוששת להיום אלא אם קפצה היינו משום דלמעשה אין לנו ראי' לומר דראייתה אינה מחמת הקפיצה, ואדרבא אמרינן דטורח הקפיצה הוציא את הדם, אולם אינה חוששת להקפיצה בפנ"ע אלא יחד עם היום כיון דהיום יכול ליקבע והאונס א"י ליקבע. אבל גם לדעת הש"ך דס"ל דנקטינן דראתה ע"י הקפיצה דוקא, מ"מ אם יש לה כבר וסת הימים וראתה פעם זה עם קפיצה, פשוט דאין זה עקירה דמ"מ א"א להוכיח דראייתה היתה מחמת הקפיצה.
ודבר זה כמעט מפורש בשו"ע דכתב אינה קובעת וסת ע"י קפיצה שמפני האונס ראתה, דהיינו דידעינן דראתה מחמת האונס ומ"מ מה"ט אינו נעשה וסת. וכן נראה מהלבוש שכתב הלבוש דהטעם דוסת שע"י אונס אינו וסת הוי משום דוכי יזוב זוב דמה אמרה תורה, זיבה דמאליה משמע ולא מחמת אונס. ומשמע מדבריו דאדרבא מה"ט אינו נקבע כיון דידעינן דבא מחמת אונס.
אבל אף לפי"ז לשון הש"ך עדיין צ"ע דכתב וז"ל דלא יהא אלא ראתה מכ' לכ' בלא קפיצה צריכה לחוש לכ', וכי בשביל שקפצה מתחילה יגרע, הא השתא נמי קפצה בכ', עכ"ל. וצ"ע דהא ודאי יש טעם לומר דגרע כיון דחיישינן דהקפיצה גרם את הראי', דלכן אינה חוששת אלא עם הקפיצה, א"כ כיון דא"א לקבוע וסת ע"י הקפיצות מנ"ל לחוש להיום עם הקפיצה.
וכן מתמיה הערוה"ש (סעי' מ"ט) דכתב על דברי הש"ך וז"ל ולענ"ד הדברים תמוהים דוודאי קפיצה מגרע גרע משום דהדם בא ע"י אונס ואין כאן טעם הפלגה כלל. ובשלמא הפלגה בלי קפיצה שפיר יש לחוש שהרי אנו רואים שדרכה לראות בהפלגה זו, אבל בקפצה אין ראי' שדרכה לראות בהפלגה זו שהרי ראייתה מחמת אונס הקפיצה, ואי משום שגם עתה קפצה הלא אין קביעות לקפיצות, ואין ראי' מפעם לפעם דהא מהאי טעמא לא קבעה וסת בקפיצות אפילו בהרבה פעמים, עכ"ל.
ושם (סעי' נ') מחלק הערוה"ש בין חשש דיום החודש עם קפיצה דשפיר י"ל דחוששת לו פ"א כיון דמ"מ הוי עונ"ב ולכן יש לומר דלא גרע מחמת הקפיצה כמו בוסת המורכב. אבל בוסת הפלגה אדרבא ראתה ע"י האונס ומדוע תחוש לאותה הפלגה אף עם האונס דמה ענין ההפלגה לכאן. וגם באופן שקובעת וסת המורכב לא מביא הערוה"ש את הדין אלא בנוגע וסת החודש ווסת השבוע ולא לענין וסת הפלגה. וזהו תמיה גדולה על הש"ך.
ובאמת יש חולקין על הש"ך, התפארת למשה והחכמ"א (כלל קי"ב דין ל"ה) כתבו דאשה שראתה עם קפיצה חוששת לאותו יום אף בלא הקפיצה דשמא היום גורם ולא הקפיצה. וכתב התפארת למשה דאדרבא יש לתלות ביום יותר מבקפיצה כיון דא"א לקבוע ע"י אונס.
אולם לדבריהם יש לתמוה למה קובעת וסת המורכב אם ראתה בימים שוים, הא כיון דגרם דיום יכול ליקבע בפנ"ע ע"כ דזהו הגורם היותר חזק וא"כ תקבע לימים בלחוד. וכתב הפרדס רמונים (פתיחה עמ' מ"א) דאה"נ היינו יכולים לומר דהקביעות הוי על היום בלבד, אבל כיון דראתה כל הג"פ עם אונס, זה בא להקל עליה דאינה חוששת בלי האונס. וכ"כ התוה"ש (סי' קפ"ז ס"ק כ"ט) וז"ל ולא אמרינן מי הגיד לנו הנביאות דלמא לימים לחוד איקבע אף אם לא תקפוץ ותיחוש, אלא ודאי דכה"ג אזלינן להקל בוסתות כל שלא ידעינן בודאי דאיקבע וסת לחדא מינייהו, עכ"ל. הרי דבאמת יתכן קביעות בימים לחודייהו אבל כיון שגם קפצה בכל פעם ניקל ונאמר דאין לה קביעות אלא עם הקפיצה.
אבל החזו"א (סי' פ"ב ס"ק ה') כתב לבאר ענין וסת המורכב בוסת האונס באופן אחר. וכתב דאף דלא מסתבר לומר דקפיצה הוי גורם בפני עצמו, מ"מ שפיר הוי גורם שמקרב את טבע הוסת ליום זה, ולכן יכול לקבוע וסת המורכב.
ועכ"פ נראה דס"ל להש"ך דעיקר הגורם הוי הקפיצה, ולכן אינה חוששת בלעדה. ודעת התפארת למשה והחכמ"א דחיישינן דהיום הוי הגורם, ורק אם נקבע כמורכב אינה חוששת אלא עם הקפיצה.
אולם הגר"ז (ס"ק ע"ב) ביאר דברי הש"ך באופן אחר. דכשמביא דברי הש"ך מוסיף וז"ל אבל אם השתא לא קפצה ביום כ' (הפלגה) או ט"ו בחודש אין צריך לחוש לוסת החודש ולהפלגה דתלינן לקולא למימר דמה שראתה מתחילה היה ע"י קפיצה. הרי דהטעם דאין חשש יום החודש או הפלגה בלא הקפיצה הוי משום דתלינן לקולא שראתה מחמת הקפיצה, ולא דברור לנו דראתה מחמת הקפיצה.
ונמצא לפי זה דאדרבא דעת הש"ך כדעת החכמ"א והתפארת למשה, וס"ל דהחיישינן דהראי' היתה משום יום החודש או יום ההפלגה. אולם כיון דג"כ היה אונס דקפיצה יש לתלות דשמא זה גרם הראי' או עכ"פ שמא גם זה גרם הראי', ולכן לא חיישינן בלא הקפיצה. אולם עם גם עתה קפצה, דממ"נ יש כאן גורם הראי' שפיר חוששת.
והנה הש"ך כתב עוד טעם לחוש לגורם דהיום עם הקפיצה דכיון דיכולה לקבוע וסת המורכב כמו"כ חוששת לו פ"א, וזה מפורש בראב"ד ומביאו הגר"ז. אולם הגר"ז מהפך הסדר מסדרו של הש"ך ומתחיל עם סברה זו דחוששת למורכב בפ"א ואח"כ מביא הא דכתב הש"ך מתחילה דוכי בשביל שקפצה בתחילה יגרע הא השתא נמי קפצה וממ"נ חוששת, ומסיים דמ"מ אינה חוששת לוסת החודש ולהפלגה דתלינן לקולא למימר דמה שראתה מתחילה היה ע"י קפיצה. ונראה דההסבר דתלי' שייך לב' הטעמים שהביא, ואו דתולה בקפיצה דגרם במורכב עם היום או דתולה דהאונס היה הגורם ולכן רק כשיש ממ"נ חוששת לוסת.
ויתכן נ"מ בין הטעמים לדעת הגר"ז אם עבר היום ולא קפצה ולא ראתה. לטעם הב' נעקר דל"ש עוד הממ"נ, ואונס עצמו לאו כלום הוא לחוש לו בפ"א. ולטעם הא' חוששת לו עוד כשיארעו ביחד אם ל"צ רצופין בקביעת וסת המורכב.
ויש לעיין מדוע הש"ך מביא סברה דממ"נ כעיקר סברתו וסברת חשש מורכב בפ"א רק כסברה שני' והא לכאורה זהו סברה יותר חזקה מחשבון הממ"נ. ועוד הרי כ"כ הראב"ד בפירוש כמש"כ הגר"ז ולמה לא יאמר קודם מה שמפורש בהראב"ד. וי"ל כיון דיש מקום גדול לומר דדעת הראב"ד הוי דקובעת וסת ע"י אונס בלבד כדעת הרז"ה, ותלוי בגירסאות ונוסחאות בהראב"ד (עיין ריש פ"ד בדין הט', ושם בה"ב דין הו', ובפ"א ה"י, ובפרק ג' הכ"ז), א"כ י"ל דלדידיה יותר מסתבר לומר דהאונס הוי חלק מהגורם. אבל לדידן דקיי"ל דאין קביעת וסת ע"י אונס בלבד גם חשש דמורכב בפ"א הוי יותר רחוק. והטעם לומר דצריך קפיצה משום דיש תלי' בקפיצה אף דעיקר הגורם הוי היום, ולכן רק במקום שיש הממ"נ חוששת הוי יותר חזק. ומביא אמנם גם סברת הראב"ד דמ"מ הוי זה גם סברה לחוש אבל הוי לדידן יותר רחוק.
ולפי"ז יש ליישב תמיהת הסד"ט על סוף דברי הש"ך שכתב כן נראה לי, ומתמיה דהרי זה מפורש בראב"ד דחוששת לוסת המורכב בפ"א. אולם י"ל דמ"מ אינו מפורש בראב"ד דאינה חוששת ליום בפנ"ע אלא דלדידיה דאונס הוי גורם יתכן דאה"נ אינה קובעת בלעדו. אולם לדעת הש"ך ע"פ הגר"ז דהחשש הוא שהיום הוי הגורם, ורק דיש תלי' דשמא ראתה מחמת אונס, ע"ז כתב הש"ך רק דכן נ"ל דאינה חוששת ליום עצמו.
ולפי"ז יש לבאר הא דכתב הש"ך דגם בוסת הקפיצה שא"ק דחוששת עם הקפיצה וגם שצריכה שראי' ראשונה של ההפלגה ג"כ תהיה ביחד עם הקפיצה. דהרי בעצם אמרינן דגרם ההפלגה הוי הגורם אבל כיון דגם קפצה תלינן להקל וא"כ בודאי חוששת להפלגה. אולם כיון דקפצה תלינן דההפלגה לא גרם הראי' בעצמה אלא עם הקפיצה שהיתה לה לעזר וכמש"כ החזו"א הנ"ל. ולכן צריכה שגם הראי' שהפליגה ממנה תהיה עם קפיצה דבזה יש שויון בין ראיותי' דשתיהן היו צריכות עזר דקפיצה. ורק דנחלקו הגר"ז והחוו"ד אם יכולה לראות ראי' בלא קפיצה ביני ביני.
ובאמת יש עוד קושיא על הש"ך, דהש"ך (ס"ק ל') כתב דעונ"ב הוא יום החודש. ומתקשה הח"צ בדבריו דמצינו דינים חלוקים ביום החודש ובעונ"ב והרחבנו בזה בחבורה ה'. והסד"ט כתב לתרץ קושיית הח"צ דאה"נ משכחת לה חשש דעונ"ב בלא יום החודש וגם חשש דיום החודש בלא עונ"ב. וכתב הסד"ט דלפי הש"ך (ס"ק מ"ח) יש עוד ישוב, דהרי אם קפצה בר"ח חוששת לר"ח משום יום החודש רק עם הקפיצה, אבל חוששת לר"ח משום עונ"ב אף בלא קפיצה. אלא דא"כ אדרבא למה לא נחוש ליום החודש בלא קפיצה משום עונ"ב.
ובאמת החוו"ד (ס"ק כ"ב) הק' כן על הש"ך דהי' לו לומר דחוששת לר"ח בלא קפיצה משום עונ"ב. והלחם ושמלה הק' על זה אדרבא היות דעונ"ב הוי יום החודש לדעת הש"ך, אם אין חשש דיום החודש בלא קפיצה כמו"כ לא יהי' חשש דעונ"ב בלא קפיצה, דגם הוא הוי חששא דיום החודש.
ויתכן דהלחם ושמלה סובר כמו שאמרנו בראשית דברינו דס"ל להש"ך דהקפיצה הוא הגורם, וא"כ ס"ל דכמו שאין יום החודש גם לא יהיה עונ"ב. ואולי י"ל באופן זה דאין חשש דעונ"ב מראי' הבאה מחמת אונס. אבל אם עיקר הגורם הוא היום ולא האונס, כמו שהבאנו מהגר"ז, ורק דמקילינן לתלות בקפיצה, א"כ י"ל דכ"ז לגבי חששא דוסת החודש אבל אין זה סיבה לומר דלא יהי' חששא דעונ"ב.