אשה שע"פ מורה הוראה נוטלת כדורים המשפיעים על סדר ראיותיה, יש לדון בכמה ענינים לענין קביעת וסתות. האם יש לחוש להפלגה שקובעת ע"י הכדורים. ואם היתה לה וסת קבוע מקודם שהתחילה עם נטילת הכדורים ועכשיו קבעה וסת אחר ע"י הכדורים יש לדון אם זה דומה לקובעת וסת חדש דהוי עקירה על הוסת הקדום. והאם זה ישתנה כשמפסיקה את הכדורים.
ובהשקפה ראשונה היה נראה, וכן כתוב בכמה ספרי זמנינו, דהכדורים דומים לוסת האונס, דהרי הם סיבה מבחוץ לגרום הראי'. אבל א"כ הי' לנו לומר דהוי דומה בכל ענין לאונס, דאין קביעות בלא הרכבה עם יום, וגם דלא נחוש לוסת זו אא"כ כבר ראתה עי"ז ג' פעמים.
אולם לגבי הצורך דג' פעמים יש מקום לומר דכיון דיש כבר חזקה דהכדורים יכולים לגרום ראי', א"צ כל אשה להחזיק את עצמה בזה.
אולם באמת לענין זה יהיו כדורים יותר דומים לאכילת דברים חריפים מלקפיצה. דהרי כתבו התוס' (סג:) דאונס או קפיצה הוי ראי' ע"י טורח משא"כ ראי' ע"י אכילת דברים חריפים, אף דהוי סיבה מבחוץ מ"מ שייך טפי להוסת. ואף דהבעל המאור כתב דאכילת דברים חריפים הוי להנאתה, ואין זה כן לענין נטילת הכדורים, מ"מ לענין הגורם הוי דומה יותר לדברים חריפים.
אלא דכתב הרמ"א ב' דעות אם אכילת דברים חריפים הוי בכלל וסת האונס או וסת הגוף, וכתב התוה"ש להחמיר כשתי הדיעות. וא"כ גם בזה הי' לנו לחוש דהוי כוסת הגוף, שתוכל לקבוע לחומרא אפי' בלא הרכבה דקביעות היום.
אולם הגר"א מכריע דיש לוסת האכילה דין כוסת הקפיצות וא"כ יש לנו לומר דדינו כמו וסת האונס ואינו נקבע אלא עם הרכבת היום. וכמו"כ לא נחוש בפ"א אם לא כחשבון הנ"ל. [ואולי גם הב"י סבר דוסת האכילות הוי כוסת הקפיצות ולכן לא הביא דין זה בשו"ע].
ואם כן יש לדון דהרי כתב הנוב"י דקפיצה דהוא יותר מיום א' קודם הוסת אין לה שייכות להוסת, והחוו"ד (קפ"ז ס"ק ט"ו) כתב דזה הוי מחלוקת ראשונים. ולכאו' אם וסת האכילות הוי כוסת האונס א"כ הוא ג"כ אינו וסת אא"כ הראי' היתה פחות מיום לאחר האכילה. ובאמת דאף בוסת הגוף כתב הערוה"ש דיותר מיום א' לפני הראי' ל"ה וסת, ויש לדון בזה. ולדידיה ממ"נ וסת אכילה דהוי יותר מיום א' קודם הראי' ל"ה וסת. אולם אף אם לא נימא כהערוה"ש מ"מ בוסת האכילה דהוי כוסת האונס לכאורה צ"ל תוך יום א'. וכ"כ הסוגה בשושנים (סי' ו' סעי' ה') דאין קפיצה יותר מיום א' קודם הראי' שייך להוסת.
וא"כ בכדורים שהשפעתם ברגיל יותר מיום א' אחר גמר נטילתם לכאו' לא יהא וסת ע"פ כללים של וסת הקפיצות והאכילות. אלא די"ל חידוש דבכדורים כיון דיודעים דכך הוא השפעת הכדורים הי' לנו לחוש לזה אפי' ביותר מיום א' קודם הראי', אולם דבר זה חידוש [לא במציאות אלא בדין] וצריך ראי' ע"ז.
ויש קצת סמוכין לומר דבר כזה מאשה שרואה לאחר טבילה. דהחוו"ד (סי' קפ"ט ס"ק כ"ג וסי' קפ"ז ס"ק ט"ו) מדמה זה לדין קפיצה ומ"מ כתב דאם אינה רואה עד ליל ב' אחר הטבילה מותרת בליל א' ואסורה בליל ב'. וכן הפת"ת (סי' קפ"ז ס"ק מ"ט) מביא מהחת"ס (תשו' קע"ד) דאם רואה ג' או ד' לילות אחר הטבילה דאסורה מלילות ההם. ומוכח דעכ"פ בטבילה ורמ"ת יתכן זמן יותר ארוך.
ואגב שם רואים ג"כ המוסג דכמה תשמישים מצטרפין לגרום הראי' ואולי זהו סמך גם לגורם דכדורים. ואף דאין ראי' מהתם ויש לחלק בקל, דהרי ידוע דחימום התשמיש גורם הראי' וא"כ י"ל דאף חימום כמה תשמישין ביחד גורמים הראי' מה שאין מוכח כן בכדורים. מ"מ כיון דיש ידיעה גם בכדורים דמשפיעים הם על ראייתה י"ל דדמיין לרמ"ת דהוא גם כקפיצה כמבואר בש"ך ריש סי' קפ"ז.
ועוד יש מקום להעיר דאם יש לכדורים דין וסת הקפיצות או וסת אכילת דברים החריפים הרי כתב החוו"ד (סי' קפ"ט ס"ק כ"ג) דאם יש לה הפלגות מסודרות וגם קפצה בכל הג"פ יום לפני הראי' דאין לה אלא וסת ההפלגות ודל הקפיצה מהכא. וא"כ ברגיל אשה שנוטלת כדורים באופן מסודר בדרך הראוי יהי' לה הפלגה שוה לכ"ט יום בערך, וא"כ כיון דהקביעות מהכדורים הוי עכ"פ יום לפני הראי' תשאר היא עם וסת ההפלגות בלחוד. ונ"מ דאם לא מפסיקה כהרגלה אלא נוטלת עוד כדורים או אם סיימה את נטילת הכדורים, דמ"מ צריכה לחוש לההפלגה בפני עצמה. וכן יצא דתחוש להפלגה ולחודש בפנ"ע קודם שקובעת עם הכדורים לדעת החכמ"א והתפארת למשה החולקים על הש"ך (ס"ק מ"ח).
ובאמת דיש להעיר מנ"ל לקבוע דהגורם הוא ההפסקה מנטילת הכדורים ב' או ג' ימים קודם הראי' יותר מלומר דראתה כטבעה בזמנה. ואם נתעקש לומר דסו"ס כיון דיש דבר מבחוץ דמשפיע על הוסת א"א להעלים עין מזה, מ"מ הוי לן לחוש גם להיום עצמו כמו דחיישינן בכל וסת הגוף ליום ולמיחוש בפנ"ע עד שיקבע הוסת כמורכב.
אולם באמת כל השוויון לקפיצות או לאכילת דברים חריפים אינו פשוט דהרי הכדורים אינם גורמים את הראי'. ואילו היו גורמים את הראי' היתה גרמתם נעקרת תמיד כשמתחילה ליטלן מחדש, דביום ג' כבר הוי ב' ימים אחר יום א', והרי לא ראתה. וגם אין לומר דגרם הראי' הוי ע"י צירוף נטילת הכדורים למספר ימים כמש"כ החת"ס (תשו' קע"ד) המובא בפת"ת (סי' קפ"ז ס"ק מ"ט) בנוגע רמ"ת, שכתב דבהצטברות כמה תשמישין מביא הדם, דהתם מיירי בתשמיש דהוי שפיר דבר הגורם את הראי' כדמבואר בר"ן. ועוד דבכדורים אין נ"מ לכמה זמן נטלתם אלא דהפסיקה מלנטלתם. וא"כ ברור דנטילת הכדורים אינו סיבה להבאת הדם אלא אדרבא להפיך, הפסקת נטילתם הוא הגורם את הראי' דעי"ז מתחיל תהליך טבעי שמביא את הדם. ואם נשווה לוסת האונס היינו רק דדבר מבחוץ יכול לגרום הראי' אבל אין זה בדיוק כמו וסת האונס דהרי האונס גורם הראי'.
וא"כ כיון דמהלך יציאת הדם הוי משום דההורמונים הגיעו לדרגה מסויימת וזה גורם הראי' א"כ אדרבא זה אינו גורם מכמה ימים קודם הראי' אלא מזמן הסמוך לראי'. דהרי בסיום נטילת הכדורים מתחיל הגורם להווצר, וכשמגיע הגורם לסיום גדילתו לאחר מספר ימים בא הדם, ודוק. וא"כ אין להק' מהא דעברו כמה ימים מאז שסיימה ליטול את הכדורים עד שראתה, דהרי אין נטילת הכדורים הגורם, והגורם בא בשוה עם הדם. וכמו"כ אין להק' מהחוו"ד דתחוש להפלגה בלא הכדורים דזה אינו אלא אם הגורם קדם לראי' ביום א' כמו קפיצה דאתמול משא"כ בכדורים דהגורם לא קדמה לראי' אלא בא עמה.
ובזה חלוק מאכילת דברים חריפים דמשפיעים הם על ראייתה באופן טבעי, דמ"מ הדבר החריף גרם הראי' משא"כ בנידון דידן, דנטילת הכדורים אינה גורמת את הראי' כנ"ל אלא העדר נטילתם וזה לוקח זמן מסיום נטילתן כנ"ל.
אולם אף לדברינו כיון דמ"מ הוי רק וסת המורכב א"כ טרם שיקבע לכאורה תחוש ליום החודש וליום ההפלגה. וכן אם דמי לוסת אכילת דברים חריפים ודברים חריפים הרי הוי כוסת הגוף לכמה דעות, א"כ לדעת הב"י שמביא הט"ז דס"ל דאף לאחר קביעות וסת הגוף המורכב יש לחוש לכל גורם בפנ"ע כמו"כ נאמר בוסת ע"י כדורים. ואה"נ זה ל"ק להלכה דלא קיי"ל בזה כהב"י אלא כהרמ"א אולם י"ל דגם להב"י לא יהי' כן. די"ל דאף אם וסת האכילה הוי כוסת הגוף מ"מ לא לכל הענינים הוי כן. ולמשל לדעת הט"ז דס"ל דבדיקה מעכבת בוסת הגוף אף שא"ק כיון דיש לה ריעותא לביאת הדם, לכאורה אין דין זה בוסת האכילה. וכמו"כ נוכל לומר דלא נחוש לאכילה בפנ"ע לדעת הב"י.
וכן יש לדון במסגרת וסת שאינו קבוע דכתב הש"ך דאינה חוששת בוסת הקפיצות אף בתורת אינו קבוע ליום החודש או ליום ההפלגה אא"כ היתה עמהן קפיצה וחלק עליו החכמ"א. ובוסת האכילות אם יכול להיות נקבע בפנ"ע אולי לכו"ע אינה חוששת ליום בלבד. אולם מ"מ יש לרמ"א צד דוסת האכילה הוי כוסת הקפיצות ואינה יכולה ליקבע בפנ"ע וא"כ לדעת החכ"א לכאורה חוששת להיום בפנ"ע.
ויהא נוגע גם אם מפסקת ליטול הכדורים האם תחוש להפלגה או לעונ"ב מראי' ההיא. והיינו דלדעת הש"ך דאינה מונה הפלגה רגילה מראי' עם קפיצה כמו"כ בזה אם הוי דומה לוסת הקפיצה. אבל הא מיהא פשוט לכאורה דתחוש לעונ"ב דוכי לעולם לא תראה.
ויש לחקור בפעם ראשונה שנוטלת הכדורים ומפסיקה מליטלן האם חוששת שתראה ומתי חוששת שתראה. דאם כבר נטלתן למספר חודשים וקבעה כבר זמן לראי' לאחר סיום נטילת הכדורים הרי חוששת היא למה שקבעה. ואם אינה קבועה ליום מסויים אלא דלאחר ב' ימים מגמר נטילתן היא רואה במשך ב' או ג' ימים הבאים, דינה לכאורה כאשה שמשנית וסתה המבואר ברמ"א (סי' קפ"ד ס"ב) דאסורה לכל הימים.
אלא דאין זה פשוט דהביאור ברמ"א שם הוי כהנוב"י, והש"ך (סי' קפ"ט ס"ק ל"ט), הגר"ז (סי' קפ"ט ס"ק נ"ג) והגר"א (שם בסי' קפ"ד) ביארו דברי הרמ"א בע"א דמיירי במשנה מוסת קבוע. וממילא אף אם נחמיר לחוש לפשט של הנוב"י אולי היינו בוסת רגיל דיש לה כזה קביעות עכ"פ למספר ימים, אבל בראי' שע"י כדורים אולי אין כזה חומרא בעצם מדיני וסתות.
ובודאי צ"ל רואה את הנולד ולא לשמש אם יש אפשרות שתראה. ולמעשה ההוראה הפשוטה הוי דלא ישמשו למשך זמן מה אחר גמר נטילת הכדורים כיון דעלולות לראות. וי"א ליזהר כבר לאחר 24 שעות וי"א 36 שעות וי"א 48 שעות מסיום נטילת הכדורים. אבל מ"מ ל"ה זה בתורת וסת. ואה"נ אם קובעת דאינה רואה עד לאחר ד' ימים אינה צריכה לפרוש עד ד' ימים.
אולם מ"מ שייך שתהיה לה וסת ע"י כדורים שצריכה לחוש שתראה לסוף מספר הימים שראתה לאחר סיום נטילת הכדורים בפעם זה. וא"כ בפעם הראשונה דאין לה עדיין וסת לכאורה אין לאוסרה מה"ט. ועוד אם דמי וסת הכדורים לוסת הפלפלין, הרי בודאי אם אכלה דברים חריפים [בפעם ראשונה] ועוד לא ראתה דאינה חוששת שתראה כיון דלא כו"ע רואות מחמת אכילה זו, וכמו"כ הוי בנטילת הכדורים אף דרוב נשים רואות מ"מ לא כולן רואות ומדוע ניחוש לה.
ויש לומר עוד, דביארנו דאף דחזקה דאורייתא מ"מ וסתות דרבנן. וביארנו מהחזו"א דהיינו מפני שיש גורמים צדדיים דיכולים להשפיע על הוסת. ולכן אף דהחשבונות דאורייתא מ"מ לומר שתראה מחמתן אינו אלא דרבנן. וא"כ כמו"כ הוי בענין הכדורים דלא דבר ברור הוא דתראה, וגם אינו דבר ברור שתראה באופן מסודר.
וא"כ אף דההוראה הוי לפרוש עכ"פ לאחר 48 שעות מ"מ ל"ה זה מדין וסת, ואין לה יום שחייבת לבדוק בו.
ואולי חיוב פרישה זה בכדורים הוי דאורייתא דכמעט ברור דתראה והוי כמעט כוסתות דאורייתא, אף דאין יום מסויים שתראה ויש לדון עוד בזה. ואף אם נאמר כן ליכא דין לבדוק דמ"מ אין זה וסת רק דין דצריך לפרוש שמא תראה.
ואם נניח דוסת ע"י כדורים הוי כוסת המורכב יש לדון מהו לגבי וסת קבוע שהי' לה מקודם. דאפי' אם נאמר דהסילוק דמים שע"י הכדורים אינו מבטל הוסת שהיה לה מקודם, מ"מ אם נימא שקבעה וסת מורכב חדש ע"י הכדורים ממילא יתבטל הוסת הקודם.
אולם זה תלוי אם ב' הוסתות הויין סתירה א' לשני. והיינו אם למשל יש לאשה וסת הימים ואח"כ קובעת וסת הגוף המורכב ושוב לא אירע לה המיחוש האם חוששת לוסת שהיה לה מקודם או דנימא דכבר נעקר כשקבעה וסת הגוף המורכב. והפשטות הוי דכבר נעקר.
אבל מ"מ יתכן דאין סתירה בכלל בין הוסתות ויכולות שתיהן להתקיים. וכעין זה כתב הש"ך בסי' קפ"ד דיתכן להיות לאשה וסת דרמ"ת כל ו' חודשים וזה ל"ה סתירה לוסת אחר. או יש לדון בעוד ציור שקבעה וסת בהפלגה ארוכה ואח"כ הפליגה הפלגה קצרה וקבעתו ג"כ, וזה מחלוקת אם ההפלגה הקצרה עוקרת את הארוכה. ואם ההפלגה הקצרה היתה עם קפיצה יש לדון אם לא קפצה אם חוששת שתראה ע"פ ההפלגה הארוכה. ועכ"פ אם וסת הכדורים הוי וסת המורכב יתכן דתלוי בזה ואולי בהסתלק גורם הכדורים נשארת היא בוסתה שקבעה בלעדיהם דלא נעקרה כלל.
אולם נראה דכל הנ"ל אינו ואף אם יש לדמות כדורים לוסת אכילת דברים חריפים מ"מ לא דמי ממש לוסת אכילה. וכנראה דלכדורים יש להם סוג וסת בפנ"ע. דהרי ידוע דדרכם לעקב את הדם כשנוטלתם וכשמסתלק המעקב תראה דם ממילא לאחר זמן מה. וא"כ ל"ש לומר דמשך הזמן שבין ראיותיה כשנוטלת הכדורים הוי הפלגה, דמה ענין הפלגה לכאן. ואינו מטעם דכשהיא מסולקת אינה מתמלאת וממילא לא יהא הנופצת, דלא מצינו דאשה המסולקת אינה מתמלאת אלא דאינה נופצת. אלא הטעם כיון דראיותיה תלויות ממש בגורם הכדורים דכנוטלתן אינה רואה ובגמר נטילתן רואה א"כ ל"ש בהם הפלגה רגילה.
וכל ענין וסת ע"י הכדורים יתכן לחוש למספר הימים לאחר סיום נטילת הכדורים שראתה דם. דזה הרי הוי תהליך טבעי שנוצר ע"י הפסקת נטילת הכדורים. ואם קובעת בזה הרי הוי לה וסת קבוע ואם לאו כל פעם חוששת למה שאירע בפעם שעבר. וזהו וסתה וביום זה היא בודקת. ולענין תשמיש כבר אמרנו דיש לה לפרוש כבר לכה"פ לאחר 48 שעות מזמן נטילת הכדורים, ואולי אף קודם לזה ויש להתייעץ עם מורה הוראה ע"ז.
ולפי"ז נסתלקו כל השאלות הנ"ל דהרי אין זה וסת המורכב כלל ולא נוגע לחוש להפלגה. וכמו"כ אין לדון על ביטול וסת קבוע שהיתה לה מקודם, דכל ענין הוסת ע"י הכדורים ל"ה אלא כשהיא עדיין במצב דראיותי' אינן הולכות כפי מהלך טבעי. אולם כשחוזרת למהלך טבעי אין ענין ראיותיה שע"י סיום נטילת הכדורים נוגע בכלל.
אולם נראה דכיון דהראי' לאחר סיום נטילת הכדורים הוי טבעי, דכיון דנסתלק המעקב רואה במהלך טבעי, א"כ אף לדעת הש"ך דס"ל דאינה חוששת להפלגה מראי' עם קפיצה לראי' בלא קפיצה, לכאורה יש למנות הפלגה מראי' זו דסיום נטילת הכדורים לראי' הבאה שאירע ממילא, דמ"מ הראי' הוי מצד הטבע כנ"ל.
אבל באמת ראוי לדעת דיש סוגים שונים של כדורים ומחמת פעולתם יתכן שיהיה וסת. וזהו סוגיא ארוכה אבל נאמר בקיצור. דאשה שלוקחת למשל "קלומיד" דזה מועיל לביוץ, ופעולתה לעקב את ה"עסטריגען רעסעפטורס" ולהטעות את הגוף שאין מספיק "עסטרוגין" ועי"ז יעשה יותר "עסטרוגין" וזה גורם ביוץ. הרי כיון דמהלך הגוף בזה טבעי יתכן דיהיה לה וסת למספר ימים לאחר נטילת הכדורים אם נוטלתן באופן מסודר כגון מזמן תחילת ראיתה.
וכן ישנם כדורים שאין כמות ההורמונים שוה בכל הכדורים כמו בכדורים רגילים. ויש בהם הורמונים בכמיות שונות הדומים לכמות ההורמונים האלו בגוף שמשתנה במשך החודש מצד הטבע באשה רגילה. ותועלתן של כדורים אלו לחנך את הגוף להמשיך מעצמה לעשות כמיות ההורמונים כמו שצריך. וכיון דענינם לעשות כאילו מהלך טבעי אף דלא הוי טבעי, אולי כה"ג יש לחוש להפלגה שעשתה ע"י הכדורים אף לאחר סיום נטילתן.
אבל בכדורים רגילים שיש בכולם אותה הכמות של הורמונים ופעולתם להטעות את הגוף שהיא בזמן מסויים בחודש שלא תבייץ ולא תראה, א"כ אף אם תמשיך אח"כ לראות בהפלגה הדומה למה שהפליגה ע"י הכדורים, והיינו דפעלו הכדורים עלי' להשוות הפלגותיה, מ"מ בזה לכאורה אין ענין וסת מעיקר הדין ול"ה יותר מעיצה טובה לפרוש ביום ההפלגה שהיה ע"י הכדורים דאולי תשאר היא עם הפלגה כהפלגה זו שהפליגה שלא ע"פ הטבע.