פירוש לסדרי משנה זרעים מועד

פירוש דרכי נועם לסדרי משנה זרעים מועד
דרכיה דרכי נועם מקור תלמוד יבמות ללמד שאם אין הדרך דרכי נועם אינה של התורה
הקדמה לפירוש המשנה סדרי זרעים ומועד
נכון להקדים מסכת מועד קטן כאשר אבאר ואין להקדים לפני מסכת מועד קטן לא מסכת ברכות ולא עשרים האחרים כי נכון לפי השיטות של ההלכה היהודית לקצר עשרים מסכתות כאשר אבאר
נולדנו לתוך עולם שבו ספר משנה. מסרו לנו עשרים ושלוש מסכתות בסדרי זרעים ומועד אבל רוב התוכן של סדר זרעים בנושאים שלפי ההלכה נכון לקצר כי כבר בדור שכתב המשנה לא מעשי למשל נושא ועניין תרומה אפילו ספר החינוך כתב שלא מעשי ואפילו ספר שולחן ערוך שהכביד יותר ממדי כתב שתרומה וחלה לא מעשי מזמן גלות מלכי הצפון שבאמת יש גבול לזמן לפי ההלכה ומכיוון שיש גבול לזמן בסיבה זו חטא דתי של מיצווה שלא בזמנה אם יעשה חלה או תרומה כאילו אין גבול בזלזול במסורת שיש גבול וצריך להראות במעשה שיש גבול ולא להתנהג כאילו אין גבול חלילה ודי לשמור כאן שיש גבול לאסוף מספרים שאפילו הם שהכבידו יותר מדי וממדי כתבו שיש גבול וכן פאה שנכתב עם זבח דבר למד מעניינו לפי תורה שבעל פה לפרש תורה שבכתב להקיש ולהשוות דיניהם כשעשו זבח יש זמן מיצוות פאה אבל לא כשאין זבח כי אין היקש למחצה ואין משיבים על היקש ומוכרח על כרחן להקיש אפילו אם רוצה לעשות פאה מוכרח נגד רצונו להשוות כנזכר ונמצא שכבר בדור ההוא שכתב המשנה היה נכון לקצר מסכתות פאה תרומה וחלה וכול הדומה בסדר זרעים והאריכות נוגדת שיטה במסורת היהודית בחינוך לעולם ללמד קצר היינו לעולם כי יכלו כנזכר לקצר מסכתות תרומה חלה ופאה כנזכר והשאר שנושאיהם דומים לאלה כי נכתבו עם זבח ואין היקש למחצה שזמנם כדין זבח או כי תלוי בארץ ויש גבול לזמן המיצווה למשל חלה ותרומה והשאר שתלוי בארץ דומים להם וחטא דתי כנזכר לעשות הפרשת חלה או הפרשת מעשר או תרומה שלא בזמנה כי זה חטא הדתי הנקרא מיצווה שלא בזמנה בתלמוד ראש השנה אין זה יותר קדוש להוסיף אלא להיפך מזלזל בגבול שמסרו במסורת כאילו אין גבול ויש חטא מיצווה שלא בזמנה בתלמוד ראש השנה ומאחר והזמן כנזכר כדין זבח במיצוות פאה ואין זבח אפילו לפי ספר החינוך נכון לקצר פאה והדומות וכן מעשרות ותרומה חטא דתי לעשות מיצווה שלא בזמנה אחרי שהתחיל הגלות כנזכר ולכן נכון לקצר עשר מסכתות כדי לקיים שיטה של המסורת היהודית בחינוך לעולם ללמד קצר וכן להדפיס קצר כדי ללמד קצר
אומנם עלי לתקן עוד טעות כי מסרו לנו סדר שבו הקדימ ברכות ופאה לפני מועד קטן לפי הטעות שבברכות יש שמע ונאמר "אמונת" קודם "עתיך" אומנם יש אות ת' במילה אמונת של סמיכות אמונה של עתיך לא אמונה קודם עתיך אלא אמונה של עתיך ולכן גם אם נניח שמיצוות התלויות בארץ נחשבו אמונה האמונה של עתיך לא אמונה בנפרד לכן אין להקדים אמונה של מזון ולא של שמע לפני עתיך
אלא לאחר הייני למקם מאוחר מסכת ברכות מאוחר בסוף כדי להקדים אמונת עתיך שהיא דבר אחד וכנזכר לקצר כול הפרטים שיש להם זמן מוגבל כנזכר כדי לקיים את השיטה ללמד קצר לעולם ללמד קצר כי כבוד המסורת גורם ללמד קצר כנזכר וזלזול להאריך חלילה בניגוד לשיטה לעולם ללמד קצר כשיכלו לקצר אחרי שעבר הזמן בעשר מסכתות וכנזכר לאחר היינו למקם מאוחר אמונה של שמע כדי לכבד את הסדר שתחילה "אמונת עתיך" היינו אחרי אמונת עתיך כי בסמיכות למילה עתיך כנזכר
זה מה שבנושא סדר זרעים שכבוד המסורת גורם לקצר סדר זרעים עשר מסכתות כנזכר ולתקן את הטעות בסדר כי אמונה של עתיך
סדר מועד
גם נכון לקצר לפי שיטות במסורת ההלכתית מסדר מועד כי מסרו לנו סדר מועד שבו 12 שתים עשר מסכתות אומנם לפני שמתקנים את הסדר שפסח קודם שבת כי שבת בסיני אחרי פסח מצרים, ואני מכיר את הטענה לסדר את המשנה כמו הקוראן של איסלאם שהארוך תחילה אבל מלבד שאין לעשות חוקי דת אחרת, לא עשו כן בסדר זרעים ולא הקדימו את הארוכה קודם הקצרות אלא כמו שטען רב משה רמבם יש סיבה לפי התוכן לקבוע סדר אבל האמת שלפני שבת של ספר ויקרא יש שבת בספר שמות ולפניה פסח כנזכר, אבל לפני תיקון זה חשוב לבדוק את הזמן מתי
***
מתי
***
הזמן של מיצוות שבת כי חשוב לבדוק כדי לא לעשות חטא הדתי של מיצווה שלא בזמנה
***
בעשרת הדברות בספר שמות מתי הזמן כי לפי תורה שבעל פה לפרש תורה שבכתב יש שיטה תפסת מועט היינו שנכון לתפוס המועט ולכן אם אפשרי לפרש כמו שכתב הפרשן הרבני רב שלמה רשי "אין לי אלא אותו הדור" זמן מועט או לתפוס הרבה אז נכון לפי תורה שבעל פה לתפוס זמן מועט כי תפסת מועט תפסת זמן מועט אבל התופס הרבה זמן הרבה דורות והרבה זמן לא תפס ובסיבה זו נכון לקצר מסכת שבת וכן עירוב ששיך לרשות הרבים של שבת כמו שכתב רשי על מסכת עירובין ששיך לשבת לכתוב על הזמן שהיה דיני שבת בזמן המועט כנזכר אבל נכון לקצר אחרי הזמן בכלל ובפרט שאין לגרום איחור למסכת מועד קטן בגלל משהו שעבר זמנו ונשאר מועד קטן שלפי רשי עוסק בדברים מדרבנן כאשר אבאר בשבוע של מועדים
נמצא בבדיקה שכבוד המורשת גורם לקצר מסדר מועד מסכתות שבת ועירובין כי זמנם מועט לפי השיטה תפסת מועט תפסת אבל התופס הרבה זמן וטוען שבת הרבה זמן נגד השיטה של המסורת תפסת מרובה לא תפסת כי אם היה זמן שבו איסורי שבת הזמן מועט כנזכר אין לי אלא אותו הדור היינו דור משה או פחות ובסיבה זו יכלו לקצר ונכון לקצר וכבוד המורשת גורם לקצר כדי לקיים את השיטה לעולם ללמד קצר
ובדומה למסכת תרומה וחלה גם חמשה מסכתות נוספות שעוסקות בזבח ונכללו ביחד דין חמץ עם הזבח ללמד שדין זמנם שווה וללמד שיש היקש דבר למד מעניינו כי חמץ כדין זבח פסח כי יש היקש לא תאכל עליו חמץ ודבר למד מעניינו כשעשו זבח יש דין זמן חמץ ולכן נכללו ביחד במשנה להבליט שיש היקש ושדבר למד מעניינו לעומת מסכת שבת שלא תלוי בזמן זבח שבת כי אפילו אם עשו זבח שבת בבית המקדש השני זמן שבת שונה לא כדין זבח כי מלאכה של שבת בעשרת הדברות בנפרד מזבח ולא כדין זבח הרבה זמן אלא מועט כנזכר כי תפסת מועט תפסת כנזכר
מאחר ובוודאי אין זבח פסח כי אפילו ספר החינוך שהכביד מדי כתב שאין זבח פסח אז גם מה שנכלל עמו דיני חמץ זמן הדין כשבח אבל כשלא עושים זבח אין דיני חמץ כמו שכללו יחד מסכת נידה עם שאר טומאה להשוות וכלו "חולין" שמתחיל הכול שוחטין עם זבחים של מזבח כי באמת גם המסכת הכול שוחטין במוקדשים כניכר שנכללו יחד וכן אמרו בגלוי במוקדשים בתלמוד במסקנה ככה חמש מסכתות מסדר מועד נכון לקצר אחרי שאין זבח כי בוודאי אין זבח כנזכר אפילו לפי ספר החינוך והדין שווה כי דבר למד מעניינו וכי אין היקש למחצה להשוות דין זמן חמץ וכן מסכתות שקלים יומא וסוכה שנכללו עם זבח נכון לקצר וכבוד המסורת גורם לקיים את השיטה לעולם ללמד קצר באלה ובמסכת חגיגה שגם זבח
נמצא חמש זמן ארוך כזבח אבל שבת זמן מועט כנזכר כי תפסת מועט תפסת אבל תפסת מרובה הרבה זמן או הרבה דורות לא תפסת
אחרי שבת עירובין פסחים שקלים יומא וסוכה יש מסכת שנקרא יום טוב בריף המתחילה במילה ביצה ואומנם גם זה תלוי ביום טוב למשל מועד חג הסוכות שנכתב עם זבח ודבר למד מעניינו לפי תורה שבעל פה לפרש תורה שבכתב להשוות כי אין היקש למחצה כנזכר ודין זמן סוכה ופרי וכפת תמרים שלפי הקריאה המסורתית בלשון רבים כפות בשונות מפרי בלשון יחיד הזמן כדין זבח אבל לא כשאין זבח אפילו לפי ספר החינוך שהכביד מדי לא הכביד לעשות פסח על במת יחיד למרות שיש רמז לכך במסכת מגילה ולכן נכללו ביחד לולב עם זבח במסכת סוכה וכן במסכת פסחים כנזכר ובסיבה זו נחשף שבדור שכתב המשנה כבר היה נכון לקצר וכבוד המורשת גורם לקצר כדי לקיים את השיטה במסורת לעולם ללמד קצר ולהדפיס קצר כדי ללמד קצר כי ככה השיטה בחינוך לפי המסורת היהודית
ומאחר ומתברר שדין זמן המועד כדין זבח כי דבר למד מעניינו כאשר הייתי שומע כול בוקר ורק בזדוניות לא קיימו שדבר למד מעניינו כי יודעים ומכריזים כול בוקר לכן נכן לקצר גם מסכת יום טוב שתחילתה ביצה
ונשאר אחרי שע פשיס ב, ראש השנה
אכן ראש השנה של תשרי אחרי צאת השנה המועד של סוכה ונכון שראש השנה בתשרי אחרי סוכה ולא כאשר מלמדים בדור שלנו להפוך הסדר
אומנם אפילו מסכת ראש השנה כמעט הכול של רב מאיר כי משנה סתם היינו בלי שם של רב מאיר לפי המסורת במסכת גיטין סתם של רב מאיר וכבר קבעו מנהיגי ההלכה שיש סיבה שאין ללכת כרב מאיר וכמעט כול התוכן של מסכת ראש השנה תענית מגילה של רב מאיר ומאחר והם קבעו לא ללכת כרב מאיר כי אין הלכה כרב מאיר כי יש סיבה נכון לקצר כאשר הדגמתי בכתבה אחרת ונשאר מועד קטן שבו פרטים מתנאים אחרים ואין להקדים לפני מסכת מועד קטן עשר מסכתות כי האריכות בהם נוגדת שיטות כנזכר אלא כבוד המורשת גורם לקצר כול נושא ששיך לזבח למשל חמץ ובסיבה זו נכללו יחד ללמד שיש היקש להשוות ולא הפרידו חמץ מזבח פסח כי שווים לפי תורה שבעל פה כנזכר ולכן נכון לקצר חמש מסכתות של זבח ומה ששוה לזבח כי זמן חמץ כדין פסח כנזכר כי אין היקש למחצה אפילו אם רוצה להקפיד על חמץ עדיין על כורחן היינו מוכרח להקיש כי על כורחן הקישן ואין היקש למחצה ואין משיבים על ההיקש לפי ההלכה.

נמצא שיקולים להקדים מסכת מועד קטן תחילה ולאחר היינו למקם מאוחר את מסכת ברכות מאוחר אחרי כתובה כי מסכת מועד קטן תחילה אבל השאר נכון לקצר יותר מעשרים מסכתות שיכלו לקצר כבר בדור שכתב המשנה ולתקן בכתיבה ומכיון שלא תיקנו כבוד המורשת גורם לקצר כנזכר כדי ללמד קצר ולכן לקצר עשרים מסכתות כנזכר כי עבר זמן המועט של שבת כי תפסת מועט תפסת ועבר זמן זבח של פסח וסוכה והשאר או כי רוב התוכן של רב מאיר ואין לכת כרב מאיר ונשאר מועד קטן הראשונה של סדר זרעים ומועד אחרי שמקצרים עשרים מסכתות בסיבת כבוד המורשת כנזכר ואז אחרי שמקדים מועד קטן אז הפרטים הנשארים ממסכתות ראש השנה והמעט שלא פסול לפי ההלכה שבתוך מגילה ותענית בין מועד קטן לכתובה.
**
ומתחילים מסכת מועד קטן בגלל דברי רשי שעוסק בדין מדרבנן בשבוע של חג המצות וחג הסוכות אז נתחיל בפירוש המשנה אשר עבור הפירוש יש הקדמה לפירוש לתקן הרבה נושאים בששה סדרי משנה בכתבה הקודמת ובשני סדרי משנה בכתבה זו. ולפי ההלכה כנזכר לקצר עוד שני סדרי משנה טהרות וקדשים כנזכר כבר.
__
מסכת מועד קטן ותלמוד
פרק א' משנה
א' רבי אלעזר בן עזריה אמר אין עושין את האמה כתחילה במועד, וחכמים אמרו, מתקנין את המקולקלת במועד: גמרא: מאי טעמא דראב"ע משום דקא [ד',ב'] טרח והודו לו רבנן במועד מאי מועד, ככתוב אלה מועדי בחג המצות ודבר למד מעניינו בזמן שעשו זבח אבל לא בזמן שלא עושים זבח כי על כורחן הקישן הכתוב ואין משיבים על היקש ואין היקש למחצה. אם כן מאי יום טוב יום של כפרה וגם חוקת כיפור הוקש לזבח אבל לא כשלא עושים זבח והתנן יום טוב של ראש השנה שחל בשבת אטו ראש השנה נקרא יום טוב באמת אמרו סתם משנה [גיטין ג,ב] רב מאיר היא ויש סיבה שלא קבעו הלכה כרב מאיר. אמר רב הונא אמר רב לעולם ישנה לתלמיד דרך קצרה לפיכך נכון לקצר כשאין זבח משום שעבר זמן מיצוות תלויות בארץ ושל מועדים ושל יום טוב.
פירוש דרכי נועם
רבי אב"ע אמר. אחרי שהתברר שנכון לקיים את השיטה לעולם ללמד קצר בקיצור עשרים מסכתות שהופיעו לפני מסכת זו לפי שיטות בהלכה כמבואר במבוא נשאר לפרש מסכת מועד קטן שעוסק לפי רשי בשבוע של חול המועד בדינים מדרבנן היינו מרבנים כרגיל במשנה הפרטים הם מדרבנן למשל כאן נראה גזירה להרחיק אדם מן העבירה כי העושה אמה לא עבר עבירה כי להרחיק מעבירה ובמרחק ומאחר שידוע שמדרבנן אין לטעות שזה פירוש לתורה שבכתב. באמת רק מחשבת אדם לא חוכמה של הקדוש ברוך הוא כי מדרבנן ומה גזר רב אב"ע, שבמועד אין לחפור אמה חדשה: אין עושין את האמה כתחילה במועד ובשביעית. היינו אין לחפור אמה חדשה עבור מי השקייה במועד ומפרש בגמרא מועד משום שטורח [דף ד' עמוד ב'] היינו גזרה לא לטרוח במועד, ולפרט זה הסכימו חכמים ופרש רב שלמה רשי מועד היינו בחולו של מועד אומנם הפירוש שלו לא קרוב מספיק למילים כי אפשרי לפרש מועד היינו מועדים של ספר ויקרא שנקראו מועד כי המילה מועד מתאימה למילה מועד ולפי השיטה במסורת עדיף לפרש פירוש הקרוב יותר למילים ולכן אין לפרש כרשי בחולו של מועד אלא במועד גזר הוא יום ראשון של חג מצות שנקרא מועד אבל בשבוע של מועד אפילו הם לא גזרו כי דיברו במועד ועוד כי אפילו היה ספק אם זמן מועט של מועד יום אחד או הרבה ימים של חולו של מועד תפסת מועט תפסת לפי השיטה בהלכה לתפוס המועט יום המועד ולא לתפוס הרבה ימים כי תפסת מרובה לא תפסת וכי מועד קרוב יותר למילה מועד שאמר התנא הקדוש ומאחר והתברר שדיברו במועד עצמו והמועד כדין זבח כי דבר למד מעניינו אז דין זמן מועד למשל לא לעשות מלאכה במועד כזמן זבח אבל לא כשאין זבח ועכשיו בבדיקה מתברר שגם נכון לקצר מסכת זו כי לא באמת עוסק בחול המועד כפירש רשי אלא הפירוש שעדיף לפרש הוא הקרוב יותר למילים לפי המסורת והיינו מועד שאמר התנא הקדוש כי לא אסר ואז יש שאלה חדשה
אם באמת דיבר על מועד מה הבדל בין מועד לבין יום טוב שאמרו ביצה שנולדה ביום טוב, וניכר שיום טוב לא מועד כי מועד הוא מועד שנקרא בתורה מועד אבל יום טוב שונה היינו טוב של כפרה רק ביום כיפור שחמור גזרו דיני מסכת ביצה לא מועד של סוכה ולכן המסכת נפרדת ממסכת סוכה כי רק יום כיפור הוא יום טוב כי טוב שיש כפרת עוונות ואין יום טוב המועדים של חג המצות כי הם נקראו בתורה מועד וכן במשנה כאן נקרא מועד שמתאים למועד אבל יום טוב לא מועד כמו חג המצות אלא יום של כפרה רק אז גזרו הפרטים של מסכת ביצה ואחרי חשיפת טעות זו הסיבה לקצר מסכת ביצה כי יום כיפור בעניין זבח ודבר למד מעניינו שזמן המיצווה כדין זבח אבל לא כשאין זבח וכן מועד הוקש לזבח כי דבר למד מעניינו ואין היקש למחצה ולכן נכון לקצר גם מסכת מועד קטן למרות שיש בו דברי תנאים מלבד רב מאיר עדיין לקצר כי מתאר מועד שכנזכר הוקש לזבח ואחרי מועד קטן מסרו חגיגה שעוסקת בזבח ומאחר אפילו ספר החינוך כתב בוודאי אין זבח נשאר לעבור לסדר נשים ובזה סיום הפירוש למסכת מועד קטן, אחרי חמישים מילים שלמשנה שראוי לקצר עד 23 ובפירוש להסביר מהו מועד ואת השיקול והסיבה לקצר ולסיים סדר מועד ולאחר את אמונה של שמע כי כתוב בסמיכות אמונת עתיך בסמיכת כנזכר
סיום מסכת מועד קטן משנה ותלמוד וסיום סדר מועד וזרעים
מדוע? כי בתלמוד רק שייך ארבע מילים שתרגמתי מארמית ושמרתי כאן אומנם הרוב של המשנה מסוג סתם וסתם של רב מאיר ואחרי שמנהיגי הלכה קבעו שאין ללכת כרב מאיר אין לגרום איחור לדברי רב אלעזר בדברים שפסלו, וגם אין לעוסק בתלמוד בכול האריכות מאות מילים עד הפירוש של דברי רב אב"ע כי האריכו כמעט אלפיים מילים לפרש דברי רב מאיר אותו שאין ללכת כדבריו עד שהגיעו לפרש דברי רב אליעזר לכן עלי לתקן וזו ראשונה כנזכר כי אין להקדים אמונה קודם אמונת עתיך
ומה ההמשך? לא יבום כי לפי תלמוד יבמות אין לייבם אלא מיצוות חליצה קודמת ולכן אין לייבם אומנם גם חליצה רק לקרוא לפי תורה שבעל פה כי הפירוש של אלה המיצוות מלמד אלה אבל מעתה מסוף ספר ויקרא אין דבר ואין מיצווה ולכן המפרש שחליצה מיצוווה ככתוב במשנה מיצוות חליצה טעות ולא מייצג את המסורת של שיטות המסורת כי הפירוש בתורה שבעל פה לתורה שבכתב אלה מיצוות אבל לא מעכשיו כי אין חליצה מיצווה, אלא אם ימות אח המת יקרא חליצה אבל לא במעשה כי המפרש מיצווה נוגד תורה שבעל פה כנזכר ובסיבה זו חשוב גם לקרוא בטקס חליצה כדי למנוע טעות "אלה המיצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה" כדי למנוע טעות שלא יעשה שום מעשה רק קריאה בלבד. ובדומה לחליצה גם גט של מסכת גיטין לא מיצווה כנזכר ולא קידושין ולא נדר שאחרי המילה אלה מעתה ולא נזיר וסוטה ובסיבה זו אין לעשות מעשה קידושין אלא נכון לקצר במסכתות אלה ומה נשאר בלי יבמות כי נכון לקצר כנזכר, כדי לקיים את השיטה בחינוך ללמד קצר לעולם, נשאר כתובות לפרש אבל לא הנושאים שאינם מיצוות שהם נדר נזיר סוטה גיטין וקדושין שאחרי הגבול אלה כנזכר
סיום ההסבר.