תיקון לתחילת תלמוד ברכות כסדר טור
פרק שמע
הערה: כסדר טור שהחליט לא כסדר בשכבך ובקומך כי שני כתובים הבאים כאחד מערב עד ערב אין מלמדים ולכן יום מעת אור, וכסדרו עדיף כי יש פרטים בפרק שני ששייכים לפרק ראשון לכן עדיף כסדרו. בדיקה חשפה שכמעט כול תוכן התלמוד של הפרק לא לפרש משנה ואף כשפירש משנה פירש את הדעה שפסלו כשיכלו לקצר ועשו בניגוד לשיטה בחינוך לעולם ללמד קצר ואין כאן מקום האריכות שהדפיסו עד סוף פרק הרואה כדי לא לגרום איחור לדברי תנא בגלל דיון שלא מפרש משנה ושם אחרי כול דברי התנאים של המסכת ולפחות אחרי שהתחילו לכתוב יכלו לתקן את הסדר ולפחות אחרי שהדפיסו ספר ארבעה טורים יכלו להדפיס כסדר טור ולכן עלי לתקן
__
שמע זמנו בשחר משיכיר בין תכלת לכרתי [ט,ב] כרב אליעזר, עד שלוש שעות כרב יהשע: גמ' אמר רבא מי שרוצה להיות חסיד יקיים דברים של ברכות וכן דברים של אבות [תלמוד בבא קמא פרק שלישי]: עד שלוש שעות: אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהושע מאי טעמא דרב יהשע שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות והכתיב בשכבך לא של בני מלכים וכן אמר בית הלל בשעה שדרך בני אדם עומדים והלכה כבית הלל לפיכך אחרי נץ החמה עבר זמנו ואסור לעשות מיצווה שלא בזמנה [תלמוד ראש השנה פרק רביעי]. משנה: קרא ולא דיקדק באותיותיה, רבי יהודה אומר לא יצא רבי יוסי אומר [טו,א] יצא אלא אם לא השמיע לאוזנו. גמרא: אמר ר' טבי אמר ר' יאשיה הלכה כדברי שניהם להקל [טו,ב] אבל אמרו חכמים רב יהודה ורב יוסי הלכה כרב יוסי [תלמוד עירובין] מאי טעמא דרב יוסי דכתיב שמע [טו,א] לפיכך אם לא השמיע לאזנו חוזר וקורא [הערה: סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם כדוגמה של תוספות ביבמות ולא כר' יאשיה] משנה: בית שמאי אומרין, בערב יטו ויקרו, ובבוקר יעמודו, שנאמר "בשוכבך ובקומך" בית הלל אומרין, "בשוכבך ובקומך" בשעה [י,ב] שרגילים לשכב ולעמד לפיכך הקורא יכול לישב אמר רבי טרפון, הייתי בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטין. אמרו לו, כדאי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל. גמרא: תנו רבנן בית הלל אמרו [יא,א] עומדין וקורין או יושבין וקורין או מטין וקורין או הולכין בדרך וקורין או עושין במלאכתן וקורין ומעשה ברבי ישמעאל ור' אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד והיה ר' ישמעאל מוטה ור' אלעזר בן עזריה זקוף כיון שהגיע זמן קריאת שמע בערב זקף ר' ישמעאל כדי לא לעשות כבית שמאי שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות אמר נועם לפיכך אסור לעשות לפנים משורת הדין בטקסים ובאיסורים רב נחמן בר יצחק אמר עשה כדברי בית שמאי חייב מיתה דתנן אמר ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה: משנה: באמצע פסוק אמר רב יהודה שואל שלום מפני היראה ומשיב מפני הכבוד [יג,א], אבל בין פרשיות שואל שלום מפני הכבוד ומשיב לכל אדם מלבד בין "ויאמר" לאמת ויציב לא יפסיק אבל מעשה ברבי יהודה הנשיא שקרא שש מילים בלבד ועדיף להיות כנשיא. גמרא: בעא מיניה אחי תנא דבי רבי חייא מרבי חייא בהלל ובמגילה מהו שיפסיק אמרינן ק"ו ק"ש דאורייתא פוסק הלל דרבנן מבעיא או דלמא פרסומי ניסא עדיף א"ל פוסק
סיום פרק ראשון
הערה: לשם השוואה בעמוד של דף יא' יש עליו 478 מילים אבל כבוד המורשת גורם לקצר כנזכר, למען לא לגרום איחור גדול מדי לדברי תנא ולקיים את השיטה לעולם ללמד קצר וכמות זו כארבע מאות מילים היא פחות מעמוד שלם אחד
__
משנה פרק שני
שמע אמרו חכמים קוראין בערב עד חצות. רבן גמליאל אמר, אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כי זמנה עד שיעלה עמוד השחר. מעשה שבאו בניו מבית המשתה, ואמרו לו, לא קרינו את שמע. אמר להם, אם לא עלה עמוד השחר, חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אמר נועם אמר רב יצחק ושמואל הלכה כשניהם
אמר רבי אלעזר בן עזריה דרש בן זומא נאמר "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצריים, כול ימי חייך "ימי חייך", הימים; "כול ימי חייך", הלילות. וחכמים אומרים, "ימי חייך", העולם הזה; "כול ימי חייך", לימות המשיח. לפיכך אין להזכיר בלילות מעשה ברבן גמליאל שנשא, וקרא שמע בלילה ההוא אמרו לו, לא לימדתנו שחתן פטור מקרית שמע בלילה הראשון. אמר להם, איני מבטל ממני מלכות שמיים אפילו שעה אחת. רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל הרוצה ליטול את השם ייטול.
הערה: כבוד למורשת גורם לקצר כנזכר כשיטה בחינוך לעולם ללמד קצר ולא להאריך במילים בכלל ובפרט כשעלול לגרום טעות ובמקום 550 מילים שמסרו לנו בשני פרקים עדיף לתקן כנזכר כמאה עשרים מילים במשנה פרק א' מלבד 150 כאן בפרק שני אחרי מעבר של פרטים לפרק ראשון כי שייך לקריאת שמע ובגלל סדר טור. מסרו בפרק ראשון כשלוש מאות מילים ובבדיקה ניכר שנכון לקצר עד 186 מילים ועדיין עדיף כסדר הטור ולכן להעביר שמע של ערב לפרק שני כסדר טור כנזכר.