Tanya Chapter 46
By Rabbi Shneur Zalman of Liadi
Translation and Commentary by Rabbi Gedalia Potash and William Schecter, MD
This draft has neither been edited nor approved by Rabbi Potash
There is a straight path before man, the same for each Soul, and the thing (issue) is very close, to awaken and ignite the Light of the Love that is adherent to and hidden in man’s heart, to shine with its light as a fire burning with the revelation of his heart and mind, to give up his Soul to G-d, his body and his might (strength, power) deep in the heart with complete truth. In particular, at the moment of saying the Sh’ma and its blessings as will be explained.
Comment: What does the Elter Rebbe mean when he says “the thing is very close”. Rabbi Potash commented that “the thing is very close” is stated by the Elter Rebbe at the beginning of the book and the entire Tanya is, in essence, an exposition of this principle. The “thing” referred to is the sum of Torah, Mitzvot (the commandments in the Torah) and Teshuva (repentance, a return to G-d). Etymology: the root of Teshuva is Shav which means return. Hence Teshuva is repentance or a return to G-d. Teshuva also means “answer”. The Elter is referring to the fact that each of us has within us the hidden love which can be awakened to intensify our relationship with G-d. I suspect he adopted the phrase “very close” from the following passage in the Torah:
“כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ׃ {ס}
No, the thing is very close to you, in your mouth and in your heart, to observe it.” (Deuteronomy In this case, the thing referred to is the Torah itself and its laws.
And this (straight path to reveal the Hidden Love in man’s heart) occurs when he puts to his heart what was said in the passage (Proverbs 27:18)
“כַּ֭מַּיִם הַפָּנִ֣ים לַפָּנִ֑ים כֵּ֤ן לֵֽב־הָ֝אָדָ֗ם לָאָדָֽם׃
As face answers to face in water,
So does one man’s heart to another.
Meaning: Just as the image and form of the face of the man looking (at his reflection) in the water appears in the water to be the very same form (the reflected image appears exactly like the person looking at his reflection), truly this way the heart of the man who is loyal in his love for another person awakens the love for himself in the heart of his fellow so that they will truly love each other. Particularly when he sees the love of his friend for him. This is the natural way for each person even if they are both equal in virtue.
Comment: There is an extensive Psychology Literature documenting the effect of staring into the eyes of another in silence for several minutes. Even if the two people have not previously met, such an experience often evokes feelings of desire and intimacy.
If this is so, how much more so is it true if a great and mighty king shows his great love for an ordinary person who is considered despicable and lowly among men, thrown in the trash. The king descends to him from his place of glory together with all his ministers, and raises him up from the trash. He then brings him into the palace, the Royal Palace, into his innermost sanctum, a place where no servant or minister enters, and unites with him there with true unity and proximity with an embrace and a kiss, and a cleavage of spirit to spirit with the entire heart and Soul. If the king reacts this way to a humble person, how much more would the love in the heart of this humble and lowly person be redoubled and seamlessly awakened with the true connection from the heart and Soul from the infinite depth of the heart toward the king. Nevertheless, even if his heart (the heart of the lowly person) is like the heart of a stone, it will melt and his Soul pour out like water for the love of the king.
If this parable of the relationship of a King to his common subject is true, how much more so is it true for our relationship with G-d who had done an infinite amount more for us because His Greatness is beyond measure, and He fills all the worlds and encompasses all the worlds as is known from the Holy Zohar and the Ari (Rabbi Yitzhak Luria known by the acronym Ari). The Zohar explains that, according to Kabbalah, there are an infinite multiplicity of the chambers and worlds, and in each world and chamber there are an infinite number of angels. And as is said in a passage in the Gemorrah “Can His troops be numbered “
Discussion: Although this phrase may appear in the Gemorrah, its source is Job 25:3
הֲיֵ֣שׁ מִ֭סְפָּר לִגְדוּדָ֑יו וְעַל־מִ֝֗י לֹא־יָק֥וּם אוֹרֵֽהוּ׃
Can His troops be numbered?
On whom does His light not shine?
As it is written:
נְהַ֣ר דִּי־נ֗וּר נָגֵ֤ד וְנָפֵק֙ מִן־קֳדָמ֔וֹהִי אֶ֤לֶף אלפים [אַלְפִין֙] יְשַׁמְּשׁוּנֵּ֔הּ וְרִבּ֥וֹ רבון [רִבְבָ֖ן] קָֽדָמ֣וֹהִי יְקוּמ֑וּן דִּינָ֥א יְתִ֖ב וְסִפְרִ֥ין פְּתִֽיחוּ׃
A river of fire streamed forth before Him;
Thousands upon thousands served Him;
Myriads upon myriads attended Him;
The court sat and the books were opened. (Daniel 7:10)
Discussion: Rabbi Potash pointed out that now the Elter Rebbe is addressing a paradox. In the quotation from the Zohar, it says that there are an infinite number of angels but in the quotation from the Book of Daniel it gives a specific number (thousands upon thousands) of angels attending G-d. How can this be? The Elter Rebbe explains:
Which teaches that “thousands upon thousands is the number of one troop. But the number of his troops is infinite. But, in relation to the Greatness of G-d, all of them (the infinite number of troops) are insignificant and nullified in G-d’s reality (because His Greatness is all encompassing and these infinite troops are as nothing compared to G-d’s reality) just like one word is nullified vis à the essence of the Soul of the person who is speaking, while the speech was still in his mind or in the desire of his heart as explained at length above.
And all ask: Where is the Place of His Glory and they answer: He fills call the earth with His Glory—they are Israel His People. Here G-d placed the Elevated and the Lowly and did not choose everyone but only Israel His people, and he brought them out of the “obscenity of the earth”, a place of infection and impurity, not through an angel, and not by etc.” but G-d in His Glory descended to there as it is written “And I will descend to save him” etc. in order to bring them close to Him in a true proximity and unity, with a true connection of the Soul with the attribute of mouth-to-mouth kisses, word of man to the Word of G-d which is Halacha and cleavage of spirit to Spirit which is the achievement of the Torah and knowledge of G-d’s Will and His Wisdom which are all One.
Comment: Rabbi Wineberg in his translation refers to the Elter Rebbe’s description of Egypt as “the obscenity of the earth”. I have chosen to borrow Rabbi Wineberg’s translation. The Elter Rebbe actually uses the expression ערות הארץ which in its direct translation means pubis or genitalia.
The above paragraph refers to the Elter Rebbe’s concept that G-d Himself descended and brought the Children of Israel out of the Land of Egypt, not by way of an intermediary.
Also, with the attribute of an embrace which is the fulfillment of positive commandments with the 248 limbs of the body. The 248 commandments are the 248 limbs (organs) of the King and referred to above. In general, these are separated into three attributes: right, left and center corresponding to Chesed (loving kindness) din (Law/judgment) and Mercy—the two upper limbs and the body, etc.
Comment: The above paragraphs refer to the intimate relationship between G-d and man. The mouth-to-mouth kisses represent man reciting the Word of G-d which is Halacha. The cleavage of Spirit to Spirit refers to achievement of understanding G-d’s Will and the realization that His Knowledge, Will and Wisdom are One. This achievement is reached through Torah Study. The embrace symbolizes the fulfillment of the 248 positive commandments of the Torah which are compared to the 248 “organs” of the King. Maimonides lists a total of 613 commandments in the Torah (the 5 Books of Moses plus the Talmud). There are 248 positive commandments (Thou shalt ….) and 365 negative commandments (Thou shalt not ….).
Now the Elter Rebbe goes on to compare the relationship between the Jewish People and G-d to a marriage.
And this is what is meant when they say “Who sanctified us by His commandments” as a man “sanctifies a woman to be united with him in a complete unity as it is written “and shall cleave to his wife and they shall be as one flesh” (Genesis 2:24).
Comment: We begin many of our prayers by saying “Blessed art Thou O L-rd our G-d, King of the Universe who sanctified us by His commandments to …….” (ברוך אתה ה׳ אלוהנו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו ... ). The same word קדשנוis used for marriage קדושין
In this way truly and infinitely more so (that is, in comparison to the union of a man with a woman) is the union of the G-dly Soul which engages in Torah and Mitzvot, and the Vitalizing Soul with its garments (Thought, Speech and Action) as referred to above with the Divine Eternal Light. Therefore, Solomon of Blessed Memory, in the Song of Songs compared this unity to the unity of a groom and a bride in the cleaving of passionate desire with the embrace and the kiss. And this is what is meant when they say “Who sanctified us with His commandments: that the Holy One Blessed be He lifted us on high to the Supernal Holy Height which is His Holiness in His Glory and His Essence.
Holiness is the language of separation. G-d is separate from all the worlds and the separation has the attribute of encircling all the worlds which He is unable to invest within them. Because through the unity with the Soul and Its absorption into the Eternal Divine Light, the Soul is raised to the supernal levels of the Holiness of the true Eternal One, since it is united and absorbed within Him and they become truly united. And this is what is written “They were sanctified to me because I am Holy and I will separate you from the other nations you shall be mine”. He said: “And you shall fulfill all my commandments and be Holy unto your G-d, I am the L-rd your G-d” etc. Meaning, because through the fulfilment of the Mitzvot, I am your G-d, like the G-d of Abraham, the G-d of Isaac, etc., which is so called because the Patriarchs had the attribute of Merkava (Chariot) for G-d and were nullified and adsorbed in His Light.
Comment: The Patriarchs, Abraham, Isaac and Jacob, are referred to as the Merkava (Chariot) because according to Chasidic Teachings they were completely subject to the Will of G-d. In this metaphor, the Patriarchs, and by extension the Jewish People, are the Chariot and G-d is the Driver. The Chariot moves in the direction dictated by the Driver.
G-d is in each Soul of Israel at the moment of engagement in Torah Study and performance of the Mitzvot. Therefore, the Rabbis of Blessed Memory were required to rise and stand before one who performs the Mitzvot, even one who is vulgar and uneducated, meaning that the Rabbis were required to stand before G-d Who dwells and is invested in the Soul of the person performing the Mitzvah at that moment.
Only that his Soul is not aware of the Divine presence because of the material physical screen (the materialism of the body) that is not faded, and darkens the eyes of the Souls blocking the vision of G-d unlike the Patriarchs and their peers, who saw their world (to come) during their lifetime. And this is what is meant when Asaf said under Divine Inspiration for all the Community of Israel which will be in Exile: “I am a fool and will not know. I am like a beast before You yet I am always with You”. As if to say that even though I am like a beast in Your Presence, and I will not know or feel in my Soul this unity which would otherwise first experience the fear and dread and afterwards the great love in the delights or like the flames of a fire like the merit of the Tsadikim (the Righteous) whose materialism has faded away……… nevertheless I am always with You, because Materialism does not prevent unity of the Soul with the Divine Eternal Light which fills all the worlds and as it is written: “Also darkness will not darken from you”.
Discussion: The Tsadikim have shed the layers of Materialism and the natural Love of G-d in their hearts experiences no impediment to the Awe, Dread and great Divine Love which follows. The Soul of the ordinary person is wrapped in materialism but with great effort can peel away the layers of materialism to ignite the flame of the natural Love hidden in his heart.
And in this the severity of the punishment for performing forbidden work on the Sabbath and eating Chametz during Pesach will be understood for it is the same for each Soul. Accordingly, the Light of the Holiness of Shabat and Yom Tov shines even in the Soul of an ignoramus and a lowly person so he is subject the punishment of Karat (being cut off from the Jewish People) and Stoning (to death) for desecration of the “Holiness” (of the Sabbath and Yom Tov). Eating Chametz or moving an object set aside (on Shabat or a Holiday) damages the Holiness in the Soul of the lowly person as it would the Soul of a Tsadik because there is one Torah for all of us. …….
ויש דרך ישר לפני איש, שווה לכל נפש, וקרוב הדבר מאד מאד, לעורר ולהאיר אור האהבה התקועה ומסותרת בליבו, להיות מאירה בתוקף אורה כאש בוערה בהתגלות ליבו ומוחו, למסור נפשו לה' וגופו ומאודו בכל לב ובכל נפש ומאד מעומקא דלבא באמת לאמיתו, ובפרט בשעת קריאת שמע וברכותיה כמו שיתבאר. והוא, כאשר ישים אל לבו מה שאמר הכתוב: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם". פירוש, כמו שכדמות וצורת הפנים שהאדם מראה במים כן נראה לו שם במים אותה צורה עצמה, ככה ממש לב האדם הנאמן באהבתו לאיש אחר, הרי האהבה זו מעוררת אהבה בלב חבירו אליו גם כן להיות אוהבים נאמנים זה לזה, בפרט כשרואה אהבת חבירו אליו. והנה זהו טבע הנהוג במידת כל אדם, אף אם שניהם שווים במעלה. ועל אחת כמה וכמה אם מלך גדול ורב מראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט ונבזה ושפל אנשים ומנוול המוטל באשפה, ויורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו יחדיו, ומקימו ומרימו מאשפתו, ומכניסו להיכלו היכל המלך חדר לפנים מחדר, מקום שאין כל עבד ושר נכנס לשם, ומתייחד עמו שם ביחוד וקירוב אמיתי וחיבוק ונישוק, ואתדבקות רוחא ברוחא בכל לב ונפש - על אחת כמה וכמה שתתעורר ממילא האהבה כפולה ומכופלת בלב ההדיוט ושפל אנשים הזה אל נפש המלך, בהתקשרות הנפש ממש מלב ונפש, מעומקא דליבא לאין קץ. ואף אם ליבו כלב האבן המס ימס והיה למים, ותשתפך נפשו כמים בכלות הנפש ממש לאהבת המלך.
והנה ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה, וגדול יתר מאד בכפלי כפליים לאין קץ עשה לנו אלוהינו, כי לגדולתו אין חקר, ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, ונודע מזוהר הקדוש והאר"י ז"ל ריבוי ההיכלות והעולמות עד אין מספר, ובכל עולם והיכל ריבוא רבבות מלאכים לאין קץ ותכלית. וכמו שאמרו בגמרא, כתיב: "היש מספר לגדודיו", וכתיב: "אלף אלפין ישמשוניה וריבו רבבן קדמוהי" וגו'. ומשני, אלף אלפין וכו' מספר גדוד אחד; אבל לגדודיו אין מספר. וכולם קמיה כלא ממש חשיבי, ובטלים במציאות ממש, כביטול דיבור אחד ממש לגבי מהות הנפש המדברת ועצמותה, בעוד שהיה דיבורה עדיין במחשבתה או ברצון וחמדת הלב, כנזכר לעיל באריכות. וכולם שואלים איה מקום כבודו, ועונים: מלא כל הארץ כבודו, הם ישראל עמו. כי הניח הקב"ה את העליונים ואת התחתונים, ולא בחר בכולם כי אם בישראל עמו, והוציאם ממצרים ערוות הארץ, מקום הזוהמא והטומאה, לא על ידי מלאך ולא על ידי וכו', אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד לשם, כמו שכתוב: "וארד להצילו" וגו', כדי לקרבם אליו בקירוב ויחוד אמיתי, בהתקשרות הנפש ממש, בבחינת נשיקין פה לפה, לדבר דבר ה' זו הלכה, ואתדבקות רוחא ברוחא, היא השגת התורה וידיעת רצונו וחכמתו, דכולא חד ממש. וגם בבחינת חיבוק, הוא קיום המצוות מעשיות ברמ"ח אברים, דרמ"ח פיקודין הן רמ"ח אברין דמלכא, כנזכר לעיל. ודרך כלל נחלקין לשלוש בחינות, ימין ושמאל ואמצע, שהן חסד דין רחמים, תרין דרועין וגופא וכו'.
וזהו שאומרים "אשר קדשנו במצוותיו", כאדם המקדש אשה להיות מיוחדת עמו ביחוד גמור, כמו שכתוב: "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". ככה ממש ויתר על כן לאין קץ הוא יחוד נפש האלהית העוסקת בתורה ומצוות, ונפש החיונית לבושיהן הנ"ל, באור אין סוף ברוך הוא. ולכן המשיל שלמה עליו השלום בשיר השירים יחוד זה ליחוד חתן וכלה בדביקה חשיקה וחפיצה בחיבוק ונישוק. וזהו שאומרים "אשר קדשנו במצוותיו", שהעלנו למעלת קודש העליון ברוך הוא, שהיא קדושתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו. וקדושה היא לשון הבדלה, מה שהקב"ה הוא מובדל מהעולמות. והיא בחינת סובב כל עלמין, מה שאינו יכול להתלבש בהן. כי על ידי יחוד הנפש והתכללותה באור אין סוף ברוך הוא, הרי היא במעלת ומדרגות קדושת אין סוף ברוך הוא ממש, מאחר שמתייחדת ומתכללת בו יתברך והיו לאחדים ממש. וזהו שכתוב: "והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי", ואומר: "ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם אני ה' אלהיכם" וגו'. פירוש, כי על ידי קיום המצוות הריני אלוה שלכם, כמו "אלהי אברהם", "אלהי יצחק" וכו', שנקרא כן מפני שהאבות היו בחינת מרכבה לו יתברך, ובטלים ונכללים באורו. וככה הוא בכל נפש מישראל בשעת עסק התורה והמצוות. לכן חייבו רז"ל לקום ולעמוד מפני כל עוסק במצווה, אף אם הוא בור ועם הארץ, והיינו מפני ה' השוכן ומתלבש בנפשו בשעה זו. רק שאין נפשו מרגשת, מפני מסך החומר הגופני שלא נזדכך, ומחשיך עיני הנפש מראות מראות אלהים, כמו האבות וכיוצא בהן, שראו עולמם בחייהם. וזהו שאמר אסף ברוח הקודש, בעד כל כנסת ישראל שבגולה: "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך ואני תמיד עמך". כלומר, שאף על פי שאני כבהמה בהיותי עמך, ולא אדע ולא ארגיש בנפשי יחוד זה, שתפול עליה אימתה ופחד תחילה, ואחר כך אהבה רבה בתענוגים, או כרשפי אש, כמידת הצדיקים שנזדכך חומרם. וכנודע, שדעת הוא לשון הרגשה בנפש, והוא כולל חסד וגבורה. אף על פי כן אני תמיד עמך, כי אין החומר מונע יחוד הנפש באור אין סוף ברוך הוא הממלא כל עלמין, וכמו שכתוב: "גם חושך לא יחשיך ממך". ובזה יובן חומר עונש איסור מלאכה בשבתות, וחמץ בפסח, השווה לכל נפש. לפי שאף בנפש בור ועם הארץ גמור מאיר אור קדושת שבת ויום טוב, ונידון בנפשו בכרת וסקילה על חילול קדושה זו. וגם משהו חמץ או טלטול מוקצה פוגם בקדושה שעל נפשו, כמו בקדושת נפש הצדיק, כי תורה אחת לכולנו. [ומה שכתוב "בהמות" לשון רבים, לרמז כי לפניו יתברך גם בחינת דעת העליון, הכולל חסד וגבורה, נדמה כבהמות ועשייה גופנית לגבי אור אין סוף, כמו שכתוב: "כולם בחכמה עשית". ונקראת "בהמה רבה", כמו שנתבאר במקום אחר. והוא שם ב"ן, בגימטריא בהמ"ה, שלפני האצילות]: