וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר (בראשית א, ג). הבריאה יסודה באור. לפי חז"ל, אור הבריאה היה כל-כך חזק, עד שאִפשר לאדם הראשון, שהיה בקצה אחד של העולם, לראות את הקצה האחר. אלא שראה אלוהים את הפוטנציאל השלילי הטמון ביכולת עצומה זו, במרחבים הפרושים מדי בפני אדם. לכן, לאחר שלושים ושש שעות החביא את אותו אור, עד שיבואו ימים של צדיקות, ימים שבהם לא תהיה סכנה לאור. ובינתיים, הותיר את העולם באור מצומצם וחיוור יותר. אותו האור שהוסתר נקרא אור הגנוז.
חנוכה – כך מלמדים בקבלה ובחסידות – הוא זמן עם קשר עמוק לאותו אור גנוז. החג הוא צוהר לאור הבראשיתי. אבל כיצד? בנקודה זו נוגע ר' צבי אלימלך שפירא, בעל ה'בני יששכר':
כס ל"ו. [...] אור המנורה אשר בחדש הזה היה מבחינת אור הגנוז שנגנז בתורה. [...] ועל כן ניתקנו ל"ו נרות, כנגד ל"ו אור ונר ומאורות שנזכרו בתורה, הוא רמיזת אור הגנוז ששימש ל"ו שעות לאדם הראשון ואח"כ נגנז ונתכסה בתורה. ולדעתי על כן שם החדש (שהאיר בו הארה מן האור הגנוז ומכסה בתורה נקרא כסל"ו כ"ס ל"ו כיסו ל"ו אור ונר ומאורות נתגלה הארה בחדש הזה).
The miracle of the light of the Menorah during this month is derived from the hidden light that was concealed within the Torah. And see what is written [further on] in the name of the Rokeach (Rokeach HaGadol 225) that for this reason they instituted [a total of] thirty-six candles, to parallel the thirty-six times that “light” “candle” and “luminaries” are mentioned in the Torah, which hints to the hidden light that shined for Adam HaRishon for thirty-six hours but was then hidden away and concealed within the Torah. And in my opinion, this is the reason that the name of this month (in which there is an illumination from the light hidden and concealed within the Torah) is “Kislev” - ki”s le”v - a covering [kisui] for the thirty-six [l”v] appearances of “light”, “candle” and “luminaries” of which an illumination is revealed during this month. And attached to this light is Tevet, “the light was good.”
בחג יש לנו הזדמנות להדליק מחדש את האור הגנוז. שלושים וששת הנרות שמדליקים לאורך החג, מרמזים לשלושים ושש השעות בהן דלק האור הגנוז בעבור האדם הראשון. נרות החנוכה הם תזכורת לאור שאבד, ועתיד לשוב בימים של צדיקים. במובן זה, מצוות הדלקת הנרות היא המצווה להזכר באור הקדום שטמון בנו. להזכר בַטוב, בצדיקות של החיים והעולם, ולהביא את אותם ימים שלעתיד לבוא. להבעיר את אותו האור בחיים, עכשיו.