במציאות המחריפה של משבר אקולוגי עולמי, שנת השמיטה מעניקה לנו התמודדות עם ההיבטים האנושיים של מצוקה ופחד, והיכרות עם כלי תובנה רוחניים המאפשרים פיתוח שלוות נפש, חיוניות,אמונה, ותקווה. הנוכל לנצל את השנה לטובת התפתחות אישית והתגייסות חברתית לתיקון העולם?
לימוד מקורות מספרות החסידות והקבלה, הקיימות והגות בת זמננו.
מורה אורחת: מלילה הלנר-אשד
סדרת הסרטונים "בראשית, שמוט" של מכון הרטמן מציגה אפשרויות ורעיונות חדשים בהשראת שנת השמיטה: אילו מצוות, הרגלים, מנהגים או תכונות, אנו יכולים לשחרר לשנה אחת, ואז לחזור ולאסוף אותם מחדש בשנה הבאה ממקום קצת אחר.
בסרטון הראשון בסדרה מציעה חיה גלבוע ללמוד מהשמיטה איך להתקרב לשכנים, לקהילה ולאלו שנסיבות החיים לא הקלו עמם.
וכי תאמרו מה נאכל בשנה כו' וצוויתי את ברכתי לכם כו' : בשם אחי החסיד המפורסם ויש לדקדק היות שהתורה יצאתה בכאן מדרכה שדרך הקרא לכתוב איזה יתור לשון בפסוק אפילו אות א' ועל ידי זה מתורץ כמה קושיות אבל הקשיא לא נכתב בעצמה בתורה: וכאן נכתב הקושיא בתורה וטוב היה שלא לומר כי אם וצויתי את ברכתי וממילא לא יקשה שום אדם לומר מה נאכל: ונראה שהשם יתברך ברוך הוא כשברא את העולם השפיע מטובו צינורות מושכין שפע לצרכי בני אדם ודרך השפע שלא להפסיק כלל אלא כשהאדם נופל ממדרגתו ואין לו בטחון בבורא ברוך הוא המשגיח אמיתי הזן ומפרנס בריות בלי הפסק כלל אז עושה האדם ההוא במחשבתו ההיא אשר לא מטוהר פגם חלילה בעולמות עליונים ומתישין כח פמליא של מעלה ר"ל ואז נפסק השפע חלילה וצריך השם יתברך ברוך הוא לצוות מחדש השפע שתלך כמו מתחילת הבריאה : וזה הוא וכי תאמרו כו' שהתורה מלמדת לאדם דרכי השם שיהיה שלם בבטחונו על אלהיו ולא יאמר כלל מה יאכל כי כאשר חלילה יפול מן הבטחון לחשוב מה יאכל הוא עושה פגם חלילה בהשפע ואטרחו כלפי שמיא לצוות מחדש : וכי תאמרו פירוש כאשר תאמרו כך ואז תטריחו אותי וצויתי כו' אלא לא תתנהגו כך ותבטחו בה' בכל לבבכם ואז תלך השפע בלי הפסק כלל תמיד לא יחסר כל בה:
" וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע... וּנְטַשְׁתָּהּ" וגו', מאי טעמא (=מהו הטעם למצוה)? "וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ " (שמות).
וְעַל דָּא, מַאן דְּרָחִים לְמִסְכְּנָא, יָהִיב שְׁלָמָא בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְאוֹסִיף בִּרְכָתָא בְּעָלְמָא, וְיָהִיב חֵידוּ וְחֵילָא לַאֲתַר דְּאִתְקְרֵי צְדָקָה, לְאַרְקָא בִּרְכָתָא לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל,
שבת לה' והנה בכאן עוררו אותנו בסוד גדול מסודות התורה וכוף אזנך לשמוע מה שאני רשאי להשמיעך ממנו בלשון אשר אשמיעך ואם תזכה תתבונן כבר כתבתי בסדר בראשית (בראשית ב ג) כי ששת ימי בראשית הם ימות עולם ויום השביעי שבת לה' אלהיך (שמות כ ו) כי בו יהיה שבת לשם הגדול כמו ששנינו (תמיד פ"ז מ"ד) בשביעי מה היו אומרים מזמור שיר ליום השבת לעתיד לבא שכולה שבת ומנוחה לחיי העולמים והנה הימים רמז לאשר ברא במעשה בראשית והשנים ירמזו לאשר יהיה בבריאת כל ימי עולם ועל כן החמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל חייבי לאוין וחייב הגלות עליה... וזהו שנאמר ושבתה הארץ שבת (כאן) וקראתם דרור בארץ (ויקרא כ״ה:י׳) כי היא ארץ החיים הנרמזת בפסוק הראשון (בראשית א א) שבה נאמר והארץ אזכור ויקרא כ״ו:מ״ב)
Now here [in the Torath Kohanim mentioned above, the Rabbis] have roused our attention to one of the great secrets of the Torah. Rabbi Abraham ibn Ezra has already given us a hint of it when he wrote: “The meaning of a Sabbath unto the Eternal is like that of the Sabbath-day. The secret of the years of the world is alluded to in this place.” [Thus far is Ibn Ezra’s comment.]
Bend now your ear to understand that which I am permitted to inform you about it in the words that I will cause you to hear, and if you will be worthy, you will contemplate them [and understand them]. I have already written in Seder Bereshith that the six days of creation represent [all] the days of the world, and the seventh day is a Sabbath unto the Eternal thy G-d, for on it will be the Sabbath to the Great Name, just as we have been taught [in a Mishnah]: “On the seventh day what psalm did the Levites sing [in the Sanctuary? They sang] A Psalm, a Song. For the Sabbath-day — [a song] for the World to Come, which will be wholly a Sabbath, and rest for life everlasting.” Thus the [seven] days [of the week] allude to that which He created in the process of creation, and the [seven] years [of the Sabbatical cycle] refer to that which will occur during the creation of all “the days” of the world. It is for this reason that Scripture was more stringent regarding [the transgression of the laws of] the Sabbatical year than with respect to those guilty of transgressing all other negative commandments, and made it punishable with exile, just as He was stringent with respect to forbidden sexual relations [for which the punishment of the people, as opposed to that of the individual, is also exile]; as it is said, Then shall the Land be paid her Sabbaths, and He repeated this matter many times: As long as it lieth desolate it shall have rest, and it is further said, And the Land shall lie forsaken without them, and shall be paid her Sabbaths. “And so we have been taught [in a Mishnah]: “Exile comes for the delaying of justice, and for the perversion of justice, and for [the neglect of] the year of rest for the Land.” [This stringency of punishment is] because whoever denies it [i.e., the law of the Sabbatical year], does not acknowledge the work of creation and [life in] the World to Come. Similarly the prophet [Jeremiah] was stringent, and decreed exile for neglecting to send [Hebrew] servants to freedom in the seventh year [of their service], as it is said, I made a covenant with your fathers … At the beginning of seven years ye shall let go every man his brother etc., for in the case of a servant the seventh year is also like a [complete] Jubilee; and the Jubilee is known also [at the very beginning of the Torah] — from ‘Bereshith’ (In the beginning) to ‘Vayechulu’ (And there were finished) — intimating that in the Jubilee everything is to return [to its origin], every man unto his possession, and every man unto his family. For it is a sure foundation, and he that believeth shall keep silence. This is what is meant in saying, ‘v’shavtah ha’aretz shabbath’ (and ‘the land’ shall keep a Sabbath); and ye shall proclaim liberty ‘ba’aretz’ (throughout ‘the land’), for the reference here is to “the land of eternal life” which is alluded to in the first verse [of the Torah], and of which it is said, ‘v’ha’aretz ezkor’ (and I will remember ‘the land’). I have already mentioned this several times. Perhaps it is to this that our Rabbis alluded in saying: “Fifty gates [degrees] of understanding were created in the world, and all were transmitted to Moses with one exception.” For each cycle of seven years constitutes “the gate of one house” [creation], and thus He informed him of all existence from beginning to end, with the exception of the holy Jubilee.
"ומה עצום מצווה זו וטעם יש בה, ועל ידה ידע האיש הישראלי אשר ימינו כצל על הארץ, וגרים ככל אבותיו… ולה’ הארץ ומלואה… אשר ישליך אדם אלילי כספו ולא יאמר א־לקינו למעשה ידינו הוא היקום והרכוש, כי אז אין כסף נחשב כלום ולא יועיל הון ביום עברה
הרב יונתן אייבשיץ, תומים על חושן משפט ס”ז:
ה”שמיטה” הנדרשת קשורה לתפיסה בסיסית בדבר מהות האדם. הדתות הגדולות מחנכות לאור דימוי דואלי של שני יצרים – הטוב והרע: האדם יכול להגביה עוף כמלאכי שמים, ולרדת לשאול תחתיות כשטן המשחית. הוא נברא בצלם אלוהים, אך הוא יכול להתפלש בכל זוהמה כאחת הבהמות. העידן המודרני הביא בכנפיו את בשורת האדם הטוב והטהור מיסודו, ומכאן גם הצורך הכפייתי שלנו לזהות בכל רע את האשמה הספציפית, כדי שנמשיך להאמין כי הקלקול הוא שיבוש מקרי, והוא אינו מהותי לאנושות. התפיסה החדשה הזאת הייתה הכרחית. בלעדיה לא היה מתפתח מיתוס ה”קִדמה” הליניארית, ולא הייתה מתרחשת הקדמה הממשית בעולם; ועם זאת כדאי “לשמוט” את האמונה הנאיבית הזו באדם, את ההנחה שהוא רק טוב, כדי לבסס מחדש הומניזם ריאליסטי יותר, המסוגל לקחת אחריות גם על הרע שאנו מייצרים.
שמיטה / סיון הר שפי
הַהַתְחָלָה תִּהְיֶה שְׁמִטָּה
נַרְפֶּה וְנֻפְקַר לַזְּרָמִים
לֹא בְּחֵרוּק שִׁנַּיִם לַתְּלָמִים
נִתֵּן לָהּ לְקַלְקֵל אֶת הַשּׁוּרוֹת
בַּהַתְחָלָה נִתֵּן לָהּ מְנוּחָה
אַחַר כָּךְ נַעֲבֹד בָּהּ שָׁנִים
כְּיָמִים אֲחָדִים
הָעֵשֶׂב יַעֲלֶה פֶּרֶא
הַחַיָּה תִּרְבֶּה
הַמַּיִם יִשְׁתַּגְּעוּ וּמַעְיָן
יִפְרֹץ בַּבַּיִת
בַּסָּלוֹן, לְעֵינֵי כֹּל.
יִפְּלוּ כַּפְתּוֹרִים, יַעֲלוּ פְּרָחִים
לְלֹא מְבוּכָה
הִיא תֵּינִיק אוֹתָנוּ מִדְּבַשׁ הֶחָלָב.
הַהַתְחָלָה תִּהְיֶה שְׁמִטָּה
כְּבִשְׁנַת שִׁכְחָה
מֵכִין אֶת עַצְמוֹ בָּעֹמֶק
חֲקַל תַּפּוּחִין.
סיון הר שפי, 'גלות הלויתן', הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ה.