דף קי"ט

Byגילעד בן-צור

עמוד א

קושייה א

שבת קי״ט א:א׳

אָמַר רָבָא תֵּיתֵי לִי תבוא לי שכרי, דְּכִי אֲתָא צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְקַמַּאי לְדִינָא שכאשר מגיע תלמיד חכם לדין, לָא מָזֵיגְנָא רֵישִׁי אַבֵּי סַדְיָא כַּמָּה דְּלָא מְהַפֵּיכְנָא בְּזָכוּתֵיהּ איני נח עד שאני מוצא זכות בשבילו.

Shabbat 119a:1

I make a feast for the Sages. Rava said: May I receive my reward because when a young Torah scholar comes before me for judgment, I do not put my head on the pillow until I seek as many of his merits as possible, based on conditions and his claims. Mar bar Rav Ashi said: I am disqualified to sit in judgment of a young Torah scholar. What is the reason that I am disqualified? It is because the Torah scholar is as beloved to me as my own self, and a person does not find fault in himself.

אי לכך הוא פסול לדון אותו! שהרי בברייתא כתוב:

סנהדרין כ״ט א:ח׳

קרי ביה הכי

1. והוא (העד) לא אויב לו (לבעל הדין) ולא אוהב לו - יעידנו

2. ולא דיין המבקש רעתו ולא טובתו - ידיננו

Sanhedrin 29a:8

The Gemara answers that one should read into the verse like this: One about whom it can be stated: And he who was not his enemy nor one who loves him, can testify about him; and one who neither sought his harm nor his favor can judge him.

וכן כתוב בשולחן ערוך:

חושן משפט ז׳:ז׳

אסור לאדם לדון למי שהוא אוהבו אע"פ שאינו שושבינו ולא ריעו אשר כנפשו ולא למי ששונאו אע"פ שאינו אויב לו ולא מבקש רעתו אלא צריך שיהיו השני בעלי הדינים שוים בעיני הדיינים ובלבם ואם לא היה מכיר את שום אחד מהם ולא את מעשיו אין לך דיין צדיק כמוהו:

Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 7:7

It is forbidden for an individual [who is a Judge] to try one who is his friend, although he is not his groomsman or his companion whom [he loves] as his own self, or one whom he hates, although he is not his enemy nor does he seek his harm. But it is necessary that both litigants should be equal in the eyes of the Judges and in their heart. And if the [Judge] did not personally know either of them at all nor [each] one's doings, there is no more righteous Judge than he. Gloss: But if they had [already] tried [the case of a friend or enemy] their decision is binding. Some, however, say that in [the case of] one's real enemy, i.e., one to whom he has not spoken for three days out of enmity, or his real friend, i.e., one's groomsman and companion, — [the law is that] their decision is not binding. Still others say that whoever is not his real friend or enemy, he is permitted to judge, and it is considered merely a measure of piety to adopt a stringent view not to judge him. Therefore, one is permitted to be a Judge when each [litigant] chooses one Judge [and the two Judges jointly choose the third], because each [litigant] chooses his friend; and much more so that a teacher can be a Judge for his disciple. And even a Court that is unfit to judge on account of friendship or enmity can appoint other eligible Judges [in order] that they adjudicate [the case in question]. One who makes a statement concerning a Judge that he is his enemy or a friend of his opponent, is not believed, and he is required [to adduce] proof [in order to substantiate] his words. [A Judge] who pronounces a ban against a fellow because [the latter] treated him disrespectfully, can [nevertheless] act as his Judge subsequently, since he is not [regarded thereby] his enemy. , infra § 33, 6.

קושייה ב

שבת קי״ט א:ט׳

מסופר בגמרא שרַב שֵׁשֶׁת בְּקַיְטָא מוֹתֵיב לְהוּ לְרַבָּנַן הֵיכָא דְּמָטְיָא שִׁימְשָׁא מי שבא לשמוע דרשותיו בשבת בימות הקיץ - היה מושיבו בשמש. בְּסִיתְוָא מוֹתֵיב לְהוּ לְרַבָּנַן הֵיכָא דְּמָטְיָא טוּלָּא ובימות החורף - מושיבם בצל, כִּי הֵיכִי דְּלֵיקוּמוּ הַיָּיא ועשה זאת בשביל שאחרי הדרשות, האנשים יקומו ולא יתעסקו בדברים בטלים.

Shabbat 119a:9

The Exilarch said to Rav Hamnuna: What is the meaning of that which is written, “The holy one of God is honored” (Isaiah 58:13)? Rav Hamnuna said to him: That is Yom Kippur, when there is no eating or drinking, and so the Torah said: Honor it with a clean garment. And with regard to that which is stated about Shabbat, “And you shall honor it,” Rav said: To honor Shabbat, make the Shabbat feast earlier than on other days, in order to show that one delights in eating it. And Shmuel said: To honor Shabbat, make the Shabbat feast later, so that one’s appetite will be greater. The sons of Rav Pappa bar Abba said to Rav Pappa: People like us, for whom meat and wine is found on our table every day, in what manner can we change it on Shabbat? He said to them: If you are accustomed to eating your meal early, make it later on Shabbat; if you are accustomed to making it late, make it earlier on Shabbat. This difference will underscore the uniqueness of Shabbat. The Gemara relates: In the summer, Rav Sheshet would seat the Sages who attended his lecture in a place where the sun would reach; in the winter, he would seat the Sages in a place where the shade would reach. He did this so that they would stand quickly after the lecture ended and not engage in discussion, which would detract from the time devoted to delighting in Shabbat. Rabbi Zeira

ומפרש רש"י:

רש"י על שבת קי״ט א:ט׳:ז׳

רב ששת סגי נהור היה ואינו רואה עת האכילה וכשהיה דורש בשבת מושיב התלמידים במקום שתגיע שם החמה לעת האוכל כדי שיצטערו וימהרו לקום:

Rashi on Shabbat 119a:9:7

...

תמוה.

שהרי כוונתו של רב ששת היא שמחמת חוסר הנוחות יקומו וילכו לאכול סעודתם (שהיא עונג שבת).

ורש"י כאן כותב "שיצטערו" שזה ההפך הגמור מעונג שבת ואסור בשבת.

אז מה בכלל יצא לנו מכל זה?

הלכנו צעד אחד אחורה בשביל ללכת צעד אחד קדימה?

עמוד ב

קושייה ג

שבת קי״ט ב:ד׳

מסופר שרַבִּי אֲבָהוּ הֲוָה עָבְדִין לֵיהּ בְּאַפּוֹקֵי שַׁבְּתָא עִיגְלָא תִּילְתָּא היו מכינים לו במוצאי שבת עגל משובח, הֲוָה אָכֵיל מִינֵּיהּ כּוּלְיְיתָא וממנו היה אוכל את הכליה בלבד. כִּי גְדַל אֲבִימִי בְּרֵיהּ וכאשר גדול בנו אבימי, אֲמַר לֵיהּ: לְמָה לָךְ לְאַפְסוֹדֵי כּוּלֵּי הַאי אמר אבימי לאביהו מדוע שתעשה כך ותבזבז בשר משובח?, נִשְׁבּוֹק כּוּלְיְיתָא מִמַּעֲלֵי שַׁבְּתָא כדאי שנשאיר בשר משבת למוצאי שבת ואותו נאכל. שַׁבְקוּה עשו כן וַאֲתָא אַרְיָא אַכְלֵיהּ והגיע אריה ואכל את העגל.

^{ללמדנו שיש להקפיד בכבוד השבת גם במוצאי היום.}

Shabbat 119b:4

Rabbi Elazar said: A person should always set his table on Shabbat eve with all the preparations for an important feast, even if he only needs the table set for an olive-bulk of food. And Rabbi Ḥanina said: A person should always set his table at the conclusion of Shabbat, Saturday night, for a feast in deference to the Shabbat that passed, even if he only needs the table set for an olive-bulk of food. And with regard to the meal at the conclusion of Shabbat, they said: Hot water after Shabbat is a remedy [melugma], warm bread at the conclusion of Shabbat is a remedy. The Gemara relates: They would prepare for Rabbi Abbahu at the conclusion of Shabbat a third-born calf, and he would eat one kidney from it. When his son Avimi grew up, he said to his father: Why do you waste so much? Let us leave a kidney over from Shabbat eve, and you will not need to slaughter an entire calf for that purpose. Indeed, they left the calf and did not slaughter it, and a lion came and ate it. This teaches that one should not be miserly when it comes to honoring Shabbat.

אפשר להגיד שהסיבה שאבימי העיר לאביו לרבי אבהו היא בגלל בזבוז הבשר, אבל העצה שנתן לו אינה טובה שבכך מתבזה השבת בצאתה.

אך דווקא על ביזיון שבת נענש רבי אבהו?

הרי בשר העגל לא היה נאכל, והיה נזרק בכל שבוע. ומה כבוד בריות בכך? הרי עניים יכולים היו לבוא ולאכול במקום שייזרק.

ועוד שנאמר (בזמן שעם ישראל חטאו לה' במצוות שבין אדם לחברו):

ישעיהו א׳:ט״ו

וּבְפָרִשְׂכֶ֣ם כַּפֵּיכֶ֗ם אַעְלִ֤ים עֵינַי֙ מִכֶּ֔ם גַּ֛ם כִּֽי־תַרְבּ֥וּ תְפִלָּ֖ה אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֑עַ יְדֵיכֶ֖ם דָּמִ֥ים מָלֵֽאוּ׃

Isaiah 1:15

And when you lift up your hands,
I will turn My eyes away from you;
Though you pray at length,
I will not listen.
Your hands are stained with crime—

ישעיהו א׳:י״ג

לֹ֣א תוֹסִ֗יפוּ הָבִיא֙ מִנְחַת־שָׁ֔וְא קְטֹ֧רֶת תּוֹעֵבָ֛ה הִ֖יא לִ֑י חֹ֤דֶשׁ וְשַׁבָּת֙ קְרֹ֣א מִקְרָ֔א לֹא־אוּכַ֥ל אָ֖וֶן וַֽעֲצָרָֽה׃

Isaiah 1:13

no more;
Bringing oblations is futile,^-c
Incense is offensive to Me.
New moon and sabbath,
Proclaiming of solemnities,
Assemblies with iniquity,^-d
I cannot abide.

שהקב"ה שם את כבוד הבריות לפני כבודו:

שלא היה מוכן לקבל את תפילותיהם וקורבנותיהם של ישראל עד שיכבדו אחד את השני קודם.

ולמרות שרבי אבהו צדיק היה, לדעתי היה צריך לעשות כבראשונה (ולכבד את השבת) אבל לתת את שאר הבשר למי שזקוק. כי בכך מתכבדים הבריות בקב"ה.

ותמוה בעיניי מדוע על כבוד הבריות (שה' שם לפני כבודו) שחולל - אין מדברים.