(ג) והנה מה שצריך להבין הוא כי אין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות, כי לפעמים המעשה בעצמו יראה טוב, ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו, ולו יעשה אותו יהיה חוטא ולא חסיד. הנה מעשה גדליה בן אחיקם גלוי לעינינו שמפני רוב חסידותו שלא לדון את ישמעאל לכף חובה או שלא לקבל לשון הרע, אמר ליוחנן בן קרח שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל יִשְׁמָעֵאל (ירמיה מ, טז), ומה גרם? גרם שמת הוא ונפזרו ישראל וכבה גחלתם הנשארה, וכבר ייחס הכתוב הריגת אנשים אשר נהרגו אליו כאילו הרגם הוא, ובמאמרם ז"ל (נדה ס"א): על הפסוק: אֵת כָּל פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד גְּדַלְיָהוּ (ירמיהו מא, ט)
(3) What needs to be understood is that you cannot judge acts of chassidut (good acts, basically) based on their first impression, rather it is necessary to observe and contemplate the outcome and consequences of the deed. For there may sometimes be a deed that on its own looks good, but because of its bad consequences, it must not be done. And is a person would do it, he would be a sinner, and not a chassid. The story of Gedalia ben Ahikam is clear to us, that because of the chassidut of [Gedalia] not to judge Yishmael (who murdered him, eventually) in a bad way, or not to accept the Lashot Hara about him, that he told Yochanan ben Kereiach "You are lying about Yishmael!" (Yirmiyahu 40:16), And what did he [Gedalia] cause? He caused his own death, and Yisrael scattered, and the last ember of hope was but out. And the passuk itself attributed the murder of the [innocent] people who were with him, to Gedalia, as if he himself killed them, as Chazal say (Masechet Nidda 61), on the pasuk "[and the pit where Yishmael tossed] all the corpses of the people who were killed by the hand of Gedaliyahu" (Yirmiyahu 41:9)
(ד) והבית השני גם הוא חרב ע"י חסידות כזה אשר לא נשקל במשקל צדק במעשה דבר קמצא, אמרו (גיטין נ"ו א): סבור רבנן לקרוביה, א"ל רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח, סבור למקטליה א"ל רזב"א יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג, בין כך ובין כך הלך אותו הרשע והלשין את ישראל, בא הקיסר והחריב ירושלים, והוא מה שאמר ר"י על זה: ענותנותו של ר' זכריה החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו.
(4) And the second Bet haMikdash was also destroyed by such chassidut, which was not properly weighed in the scale of justice, as in the story of Bar Kamtza. [Chazal] said (Gittin 56a): The rabbis wanted to bring the korban, said to them Rabbi Zecharia ben Avkulas "[people] will say that you can bring a ba'al mum (blemished animals) on the Mizbeach". So they said "then let's kill him" and he answered them "[people] will think that a person who puts a mum (blemish) on an animal, has to be put to death". One thing led to another, and Caesar came and destroyed Yerushalayim. And that is why Rabbi Yochanan said about this: The anavah (righteousness, humbleness) of Rabbi Zecharia ben Avkulas destroyed out Bayit, burnt out Heichal and exiled us".
(א) יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו-מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם" וְגוֹ':
(ב) וְאֵלּוּ הֵן יוֹם שְׁלִישִׁי בְּתִשְׁרֵי שֶׁבּוֹ נֶהֱרַג גְּדַלְיָה בֵּן אֲחִיקָם וְנִכְבַּת גַּחֶלֶת יִשְׂרָאֵל הַנִּשְׁאָרָה וְסִבֵּב לְהָתָם גָּלוּתָן. וַעֲשִׂירִי בְּטֵבֵת שֶׁבּוֹ סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע עַל יְרוּשָׁלַיִם וֶהֱבִיאָהּ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק. וְי''ז בְּתַמּוּז חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ. נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת. וּבָטֵל הַתָּמִיד מִבַּיִת רִאשׁוֹן. וְהֻבְקְעָה יְרוּשָׁלַיִם בְּחֻרְבָּן שֵׁנִי. וְשָׂרַף אַפּוֹסְטוֹמוֹס הָרָשָׁע אֶת הַתּוֹרָה. וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל:
(ג) וְתִשְׁעָה בְּאָב חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ. נִגְזַר עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ. וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה. וְנִלְכְּדָה עִיר גְּדוֹלָה וּבֵיתָר שְׁמָהּ וְהָיוּ בָּהּ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל וְהָיָה לָהֶם מֶלֶךְ גָּדוֹל וְדִמּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וּגְדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְנָפַל בְּיַד הָרוֹמִיִּים וְנֶהֶרְגוּ כֻּלָּם וְהָיְתָה צָרָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וּבוֹ בַּיּוֹם הַמּוּכָן לְפֻרְעָנוּת חָרַשׁ טוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע אֶת הַהֵיכָל וְאֶת סְבִיבָיו לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר(ירמיה כו-יח) (מיכה ג-יב) "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ":
(1) There are days on which all Israel fasts because of the misfortunes/tragedies that occurred on them (those days), in order to arouse the hearts to open to the pathways of Teshuvah. And that this be a reminder of our evil deeds and the deeds of our ancestor that were like our deeds that caused both them and us the same misfortunes/tragedies.
In remembering these things we return to goodness, as it is written, "And you shall confess your transgressions and the transgressions of your ancestors...(Vayikra 27:40)"
(2) And these are the days: The third of Tishrei, in which Gedaliah ben Ahikam was murdered, and the last ember [of hope of restoration] was put out, and brought about the finalization of their Galut. And the Tenth of Tevet, when Nevuchadnezzar, the wicked king of Bavel lay siege on Yerushalayim. And the Seventeenth of Tamuz - five things happened on that day: The luchot were shattered; the Tamid (daily korban Olah) was discontinued in Bayit Rishon; the city walls were breeched in the Second [Temple] destruction; Apostemos the wicked burned the Torah, and placed a statue in the Heichal.
(3) And on Tisha b'Av, five things happened. It was decreed upon Yisrael in the desert not to enter Eretz [Yisrael]; And the First and Second Bayit were destroyed; a large city called Beitar was captured, and it had hundreds of thousands of inhabitants, and they had a great king (=leader. This is Bar Kochva) whom all of Yisrael and the chachamim presumed he was the Melech haMashiach. Yet it fell in the hands of the Romans and they were all killed, and it was as big a tragedy as the churban of the Bet haMikdash. And on that same day which is set aside for disasters, Turnosrufus the wicked ploughed the Heichal and its surrounding, to fulfill the passuk "Tzion shall be ploughed like a field" (Yirmiyahu 26:18, Micha 3:12)