דבר תורה שופטים

בי

וְדִבְּר֣וּ הַשֹּֽׁטְרִים֮ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹר֒

מִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ׃

וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נָטַ֥ע כֶּ֙רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יְחַלְּלֶֽנּוּ׃

וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙ וְלֹ֣א לְקָחָ֔הּ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יִקָּחֶֽנָּה׃

וְיָסְפ֣וּ הַשֹּׁטְרִים֮ לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָם֒ וְאָמְר֗וּ מִי־הָאִ֤ישׁ הַיָּרֵא֙ וְרַ֣ךְ הַלֵּבָ֔ב יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ וְלֹ֥א יִמַּ֛ס אֶת־לְבַ֥ב אֶחָ֖יו כִּלְבָבֽוֹ׃

Deuteronomy 20:5-8

Then the officials shall address the troops, as follows: “Is there anyone who has built a new house but has not dedicated it? Let him go back to his home, lest he die in battle and another dedicate it. Is there anyone who has planted a vineyard but has never harvested it? Let him go back to his home, lest he die in battle and another harvest it. Is there anyone who has paid the bride-price for a wife, but who has not yet married her? Let him go back to his home, lest he die in battle and another marry her.” The officials shall go on addressing the troops and say, “Is there anyone afraid and disheartened? Let him go back to his home, lest the courage of his comrades flag like his.”

השבת נקרא את פרשת שופטים. אני עכשיו הולך להכניס אתכם לסצנה שבה הכהן מברך ומרים את המורל של הלוחמים במלחמה הקרבה ובאה. לאחר שהכהן מסיים את דבריו באים השוטרים ואומרים מי לא יוצא למלחמה עם כולם:

1. מי שבנה בית חדש ולא הספיק לחנוך אותו.

2. מי שנטע כרם ולא הספיק לחללו.

3. מי שהתארס ולא הספיק להתחתן.

4. ומי שפוחד ממש.

אני חושב שבקלות אפשר לראות ששלוש הסיבות שונות מהסיבה האחרת שהיא גם הסיבה שהכי קל להבין. הרי אם בן אדם שיוצא למלחמה מפחד כל כך הוא עלול לשתף אחרים בפחדו ולהוריד דרמטית את המורל לא רק שלו אלא גם של חבריו. אבל מה לגבי השאר? מה הבעיה שהם יילחמו? והאם זה בגלל התחשבות באדם עצמו או בחבריו?

רש"י על דברים כ׳:ה׳:ב׳

ואיש אחר יחנכנו. וְדָבָר שֶׁל עָגְמַת נֶפֶשׁ הוּא זֶה:

Rashi on Deuteronomy 20:5:2

ואיש אחר יחנכנו [LEST HE DIE IN THE WAR] AND ANOTHER MAN DEDICATE IT — which is a matter that causes grief of mind.

רש''י אומר שאם בן אדם בנה בית וברגע שהוא חונך אותו קוראים לו למלחמה זה ממלא אותו בעוגמת נפש ועלולה להוציא אותו מריכוז במלחמה. לטענת רש''י הפטור הוא מתוך התחשבות באדם עצמו.

אבן עזרא על דברים כ׳:ה׳:א׳

חנכו. כמו חנכת המזבח וכן חנוך לנער ומזה למדו רבותינו ז״‎ל מחנכין את הנערים והטעם כי לבו וכל תאותו לחנוך ביתו והנה לבו לביתו לא למלחמה על כן ינוס ויניס אחרים:

Ibn Ezra on Deuteronomy 20:5:1

DEDICATED IT. Chanakho (dedicated it) is similar to the word chanukkat (dedication of) in the dedication offer of the altar (Num. 7:10). The word chanokh (train) in Train up a child (Prov. 22:6) is similar. Our rabbis, of blessed memory, learned from the latter that we train (mekhannechin) children. The reason that [one who has not dedicated his house is released from service] is that such a man’s heart and desire is to dedicate his house. Look, his mind will be upon his house, not on the battle. He will therefore flee and cause others to flee.

אבן עזרא אומר שזו לא עוגמת נפש אלא תאווה גדולה של הבן אדם לחנוך את ביתו. אומנם הוא במלחמה אך ליבו בביתו החדש. כך סביר שברגע שהפצצה הראשונה תתפוצץ הבן אדם יברח ויגרום לאחרים לברוח. לפי אבן עזרא מתחשבים פה בעיקר בלוחמים האחרים.

רמב"ן על דברים כ׳:א׳:א׳

והנה הכהן שהוא העובד את השם יזהירם ביראתו ויבטיחם אבל השוטרים ידברו בנוהג שבעולם פן ימות במלחמה כי בדרך הארץ בכל המלחמות ימותו אנשים גם מכת הנוצחים וצוה על השלשה האלה לשוב כי לבו על ביתו וכרמו ועל אשתו וינוס:

Ramban on Deuteronomy 20:1:1

WHEN THOU GOEST FORTH TO BATTLE AGAINST THINE ENEMIES, AND SEEST HORSES, AND CHARIOTS etc. This is a new commandment which he now declared to them as they came into battles. The purport of the verse, For the Eternal your G-d is He that goeth with you, to fight for you against your enemies, to save you is to admonish them against becoming faint-hearted and that they should not fear their enemies. He states that they are not to rely in this matter on their own strength, thinking in their hearts. We are mighty men, and valiant men for the war, but instead they are to turn their hearts only to G-d and rely on His help, thinking that He delighteth not in the strength of the horse, and He taketh no pleasure in the legs of a man, for The Eternal taketh pleasure in them that fear Him, in those that wait for His mercy. He states to fight for you against your enemies meaning that He will make them fall before you by the sword. He states to save you meaning that they will be spared in battle and that not a man among them will be missing, for it would be possible that they vanquish their enemies and that many of them, too, would die, as is the way of battles. Therefore Joshua cried out when about thirty and six men fell in [the battle of] Ai, for in His commandatory war not one hair of their heads should have fallen to the ground, for the battle is the Eternal’s. Now the priest who serves G-d is to admonish [the warriors] to fear Him, and give them assurance [of His help]. The officers, however, speak in the customary way of the world, lest he die in the battle, for in the normal course of events even some people of the group of the victors die. He commanded that these three categories [of people] return because one’s heart is on his [new] house, vineyard, and wife and he will [be the first to] flee.

הרמב''ן מסכים עם אבן עזרא אך מוסיף שאומנם הכהן אומר שה' איתנו וכך ננצח במלחמה אך השוטרים אומרים שכמו בכל מלחמה גם אצלנו אנשים כנראה ימותו וזה ממש חיזק את הרצון של הבן אדם שרצה לחנוך בית או כרם או להתחתן לא להיות מרוכז בכלל וכך זה מתחבר למה שאבן עזרא אמר.

ספר החינוך
והענין להיות מחזירים מן המלחמה מי שנטע כרם ולא אכל ממנו או בנה בית ולא שכן בו או ארש אישה ולא לקחה והירא מעבירות שבידו, זהו דבר ראוי וכשר, כי כל אלה בני אדם חלושים מאוד מבוא במלחמה, כי מחשבתם נתפסת על הדברים הנזכרים, ואלו יניאו לב אחיהם... וכל דרכי התורה יושר ואמונה.

גם ספר החינוך מסכים לגמרי עם מה שאומרים הרמב''ן ואבן עזרא. כי ספר החינוך אומר שהעובדה שבן אדם התארס אבל לא התחתן כי הוא צריך לצאת להילחם זה ממש מחליש את אותו בן אדם וכך הוא מחליש אחרים. בקיצור אותה נקודה כמו הרמב''ן ואבן עזרא.

באור:
ד"ה ואיש אחר יחנכו – ויש לך לחוס על בונה, נוטע ומארס, כי ה' אלהיך הוא הנלחם ואינך צריך לחיל רב, לכן תחמול עליהם.

הבאור אומר אומר שהרי הכהן מבטיח שה' יעזור להם לנצח במלחמה, ולכן אפשר לחמול על מי שקצת קשה לו לצאת כי לא צריך שכולם יילחמו. אולי כמו הסיפור של גדעון, שצמצם את לוחמיו כדי להגדיל את הנס. נראה שהבאור נמצא באותה שיטה יחד עם רש''י - גם במלחמה כללית אנחנו מתחשבים באדם הפרטי.

הירש:
בעצם ימי המלחמה מדגישה התורה את חשיבותן המכרעת של דרישות השלום ותפקידיו, אחרי שאיננה מבססת את ה"ילך וישוב" ב"פן ימות ויהי הבית שמם, הכרם בלתי נעבד, האשה – אלמנה" אלא בנמקה: "פן ימות ואיש אחר יחנכנו, יחללנו, יקחנה". הרי גלוי לעין כל שהיא – התורה – מחייבת כל יחיד ויחיד למלא בגופו את תפקידי השלום ושעל כן חובת עבודת הצבא נדחית לגבי מי שנכנס למלא את התפקידים באופן קבוע במסיבות חדשות.

הרשר הירש אומר שזה בכלל קשור לשלום. כלומר זה לא פטור בדיעבד אלא העדפה לכתחילה - אנחנו רוצים שאנשים הלו יחזרו הביתה. למה? המלחמה היא הרס לעומת נישואים, בניית בית או חילול כרם שהם דברים שמקדמים את החיים ובעצם דברי שלום. כאשר הרבנים האחרים אומרים שזה קשור ללוחם או ללוחמים האחרים הרשר הירש אומר שזה לא קשור לזה בכלל אלא לעובדה שעדיף שלום על פני מלחמה והרס.

משנה סוטה ח׳:ב׳

...כֹּל אֵלּוּ שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי כֹהֵן מֵעֶרְכֵי מִלְחָמָה וְחוֹזְרִין, וּמְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים:

Mishnah Sotah 8:2

The mishna continues its discussion of the speech given before battle. “And the officers shall speak to the people, saying: What man is there that has built a new house, and has not dedicated it? Let him go and return to his house, lest he die in the battle, and another man dedicate it” (Deuteronomy 20:5). He is sent home if he is one who builds a storehouse for straw, a barn for cattle, a shed for wood, or a warehouse. Similarly, it applies if he is one who builds, or if he is one who purchases, or if he is one who inherits, or if he is one to whom it is given as a gift. In all these instances, the man returns from the war encampment. The next verse states: “And what man is there that has planted a vineyard, and has not used the fruit thereof? Let him go and return unto his house, lest he die in the battle and another man use the fruit thereof” (Deuteronomy 20:6). He is sent home if he is one who plants a whole vineyard of many vines, or if he is one who plants as few as five fruit trees of another variety, and even if these five are from the five species. The produce need not be all of one species. The same applies if he is one who plants, or if he is one who layers the vine, bending a branch into the ground so that it may take root and grow as a new vine, or if he is one who grafts different trees onto one another. And it applies if he is one who purchases a vineyard, or if he is one who inherits a vineyard, or if he is one to whom the vineyard is given as a gift. The next verse states: “And what man is there that has betrothed a wife, and has not taken her? Let him go and return to his house, lest he die in the battle, and another man take her” (Deuteronomy 20:7). He is sent home if he is one who betroths a virgin, or if he is one who betroths a widow. This applies even if his yevama, his late brother’s wife, is a widow waiting for him as her yavam to perform levirate marriage; and even if he heard that his brother died in the war and the widow begins to wait for him only then, he returns and goes home. Each of these men, although they are exempt, still hear the address of the priest and the regulations of war at the local camp, and thereafter they return to their respective homes. However, they still support the war effort, and they provide water and food for the soldiers and repair the roads.

במשנה במסכת סוטה אומרים שלחזור הביתה זה לא מה שאנחנו חושבים אלא לעשות דברים במלחמה שלא מסוכנים כמו להיות בקו האש. לדוגמא כמו לספק אוכל ושתייה.

עד לא מזמן למדתי בבית ספר יסודי על שמו של הדר גולדין ז''ל אשר נחטף ונהרג על ידי מחבלים מרצועת עזה במהלך מבצע צוק איתן. אבל איך זה קשור לסיפור שלנו? הדר היה אמור להתחתן מספר שבועות אחרי המבצע. בעצם אם הגיוס למבצע היה כמו אז הדר אולי לא היה מת אבל מצד שני, הוא היה קצין בכיר והוא היה מרוכז ממש במבצע בו נלחם באומץ.

שבת שלום מבארי יחיאלי.

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור