(י) עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ. (יא) כִּי הִנֵּה הסתו [הַסְּתָיו] עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. (יב) הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. (יג) הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לכי [לָךְ] רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ.
(10) My beloved spoke, and said unto me: ‘Rise up, my love, my fair one, and come away. (11) For, lo, the winter is past, The rain is over and gone; (12) The flowers appear on the earth; The time of singing is come, And the voice of the turtle is heard in our land; (13) The fig-tree puts forth her green figs, And the vines in blossom give forth their fragrance. Arise, my love, my fair one, and come away.
(יד) יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה.
O my dove, that art in the clefts of the rock, in the hiding place of the cliff, Let me see your face, let me hear your voice; For sweet is your voice, and your face is beautiful.
(יד) ר' אלעזר פתר קרייה בישראל בשעה שעמדו על הים. יונתי בחגוי הסלע שהיו חבויים בסתרו של ים. הראיני את מראיך הדא הוא דכתיב: (שם) התיצבו וראו את ישועת ה'. השמיעני את קולך זו השירה שנאמר: אז ישיר משה. כי קולך ערב זה השיר. ומראך נאוה שהיו ישראל מראין באצבע ואומרים: זה אלי ואנוהו.
R. Eliezer decoded the verse in the hour that Israel stood at the sea. My dove in the cleft of the rock in the hiding place of the cliff [Song 2:14], that they were hidden in the hiding place of the sea—Show me your face; this is what is written, “Stand forth and see the salvation of the Lord” [Exod. 14:13]—Let me hear your voice; this is the singing, as it says, “Then Moses sang” [Ex. 15:1]—For your voice is lovely; this is the Song—And your face is beautiful; for Israel were pointing with their fingers and saying “This is my God and I will beautify Him” [Ex. 15:2].
For rabbinic Judaism, the Song of Songs is the record of an actual, concrete, visible occurrence in the historical life of the people Israel. When the rabbis read the Song of Songs they do not translate its "carnal" meaning into one or more "spiritual" senses they rather establish a concrete historical moment in which to contextualize it. It is a love-song, a love-dialogue to be specific, that was actually (or fictionally according to some views) uttered by a lover and a beloved at a moment of great intimacy, at an actual historical moment of erotic communion, when God allowed himself to be seen by Israel, either the crossing of the Red Sea or the revelation at Mount Sinai.
~Daniel Boyarin "De/re/constructing Midrash" in Current Trends in the Study of Midrash.
(יד) כד רדף פרעה רשיעא בתר עמא בית ישראל הות מתילא כענשתא דישר ליונתא דסגירא בחגוי טינרא וחויא מעיק לה מיגיו ונצא מעיק לה מברא כדין הות כנשתא דישר סגירתא מארבע סטרי עלמא דמן קדמיהון ימא ומבתריהון סנאה ומסטריהון מדברא [מליא] חיויין קלן דנכתין וקטלין בארסיהון ית בני אנשא מן יד פתחת פומה בצלו קייי ונפקת ברת קלא מן שמי מרומא ואמרת אנא כנשתא דישראל די מתילא ליונתא דכיא ומטמרא בסגירת גוי ובחביוני דריגתא אחזיני ית חזיוניך וית עבדיך תקנין אשמעינני ית קליך ארום קליך מערב בצלותא בבית מקדשא ומחזייך שפיר בעובדין טבין:
(14) And when wicked Pharaoh pursued the people of Israel, the Assembly of Israel was compared to a dove trapped in the clefts of a rock–a snake threatening it from within and a hawk threatening it from without. In the same way, the Assembly of Israel was trapped in all four directions: in front of them was the sea, behind them the enemy pursued, and on either side were wildernesses full of fiery serpents which wound and kill people with their sting. Then immediately the Assembly opened her mouth in prayer before God and an echo came from the heaven above and this is what it said, “You, O Assembly of Israel, who resemble a dove, pure and hiding in the hiding-place of the clefts of the rocks or in the hidden places of the stairs: show me your face and your worthy deeds and let me hear your voice. For your voice is sweet when it prays in the small Temple and your face is beautiful when you perform good deeds.”
(ד) מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ.
(4) Draw me, we will run after thee; The king hath brought me into his chambers; We will be glad and rejoice in thee, We will find thy love more fragrant than wine! Sincerely do they love thee.
רבי ברכיה בשם רבי יהודה ברבי אלעאי: כתיב: (שמות טו) ויסע משה את ישראל, הסיען מחטאו של ים. אמרו לו: משה רבנו! להיכן אתה מוליכנו? אמר להם: לאלים ומאלים לאלוש ומאלוש למרה וממרה לרפידים ומרפידים לסיני. אמרין: לכל הן דאת אזיל ומוביל לן, אנן עמך. משל לאחד שהלך ונשא אשה מן הכפר. אמר לה: קומי ואתית עמי. אמרה ליה: מן הכא להן? אמר לה: מן הכא לטבריא ומתמן לבורסקי, ומבורסקי לשוקא עילאה ומתמן לשוקא ארעייתא. אמרה ליה: לכל הן דאת אזיל ונסיב לי, אנא אתיא עמך! כך אמרו ישראל: "דבקה נפשי אחריך". אמר רבי יוסי בר איקא: והרי מקרא מכריז ואומר: משכני אחריך נרוצה.
R. Berekhiah in the name of R. Judah b. R. Ilai: “It is written, ‘And Moses led Israel onward from the Red Sea’” (Ex. 15:22): “He led them on from the . . . sea. “They said to them, ‘Moses, our lord, where are you leading us?’ “He said to them, ‘To Elim, from Elim to Alush, from Alush to Marah, from Marah to Rephidim, from Rephidim to Sinai.’ “They said to him, ‘Indeed, wherever you go and lead us, we are with you.’ “The matter is comparable to the case of one who went and married a woman from a village. He said to her, ‘Arise and come with me.’ “She said to him, ‘From here to where?’ “He said to her, ‘From here to Tiberias, from Tiberias to the Tannery to the Upper Market, from the Upper Market to the Lower Market.’ “She said to him, ‘Wherever you go and take me, I shall go with you...” Said R. Yose b. R. Iqa, “And lo, a verse of Scripture itself proclaims the same point: ‘Draw me, after you let us make haste.’”