דף ק

Byגילעד בן-צור

עמוד ב

קושייה א

שבת ק׳ ב:ב׳

שנינו במשנה:

א. אדם הַזּוֹרֵק חפץ בַּיָּם למרחק של אַרְבַּע אַמּוֹת — פָּטוּר.

ב. אִם הָיָה רְקַק מַיִם (שלולית בוץ), וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת — חַיָּיב.

ג. וְכַמָּה הוּא רְקַק מַיִם — בעומק שפָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים.

ד. רְקַק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת — חַיָּיב.

Shabbat 100b:2

MISHNA: One who throws an object four cubits into the sea is exempt. If there was a swamp and the public domain passes through it, one who throws an object four cubits into it is liable like one who carried four cubits in the public domain. And how deep is this swamp? It is less than ten handbreadths deep. In the case of a swamp that the public domain passes through, one who throws an object four cubits into the swamp is liable.

שבת ק׳ ב:ד׳

אביי מסביר מדוע שנה התנא את המילים "רקק מים" פעמיים: אַבָּיֵי אֲמַר:

1. אִיצְטְרִיךְ צריך היה התנא לשנות פעמיים!, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא הָוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת, כיוון שהדברים האמורים בפסקה 'ב' מתייחסים לרקק מים "רגיל". שגודלו קטן מארבע אמות, ואין צורך לרשות הרבים לעקוף אותו.

2. אֲבָל הֵיכָא דְּהָוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת אבל בפסקה 'ד' התנא מסביר שגם ברקק שגודלו מעל ארבע אמות — אַקּוֹפֵי מַקְּפִי לֵיהּ. עוברים בו אנשים.

Shabbat 100b:4

Abaye said: It is possible to explain this other way. It was necessary for the mishna to state swamp twice because it would have entered your mind to say that these matters apply specifically where the swamp is not four cubits wide because then people walk through the swamp and do not circumvent it, but where the swamp is four cubits wide, people circumvent it. Therefore, it was necessary to teach that people walk through swamps that are both narrow and wide.

אביי הסביר ('1') שרקק המים הראשון המוזכר במשנה, כוונת התנא להדגים שרקק זה קטן מארבעה אמות. אז איך אני מקיים את "הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת — חַיָּיב"? והרי הרקק בעצמו קטן מארבע אמות!