איסור של יין נסך וסתם יינם
מתני׳ אלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואיסורן איסור הנאה היין והחומץ של עובדי כוכבים
גמ׳ יין מנלן אמר רבה בר אבוה אמר קרא (דברים לב, לח) אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מה זבח אסור בהנאה אף יין נמי אסור בהנאה
GEMARA: From where do we derive that wine belonging to gentiles is prohibited? Rabba bar Avuh says that the verse states: “Who did eat the fat of their offerings, and drank the wine of their drink-offering” (Deuteronomy 32:38). This verse juxtaposes the fat of gentile sacrifices to their wine: Just as deriving benefit from their offering is prohibited, so too, deriving benefit from their wine is prohibited.
טור יו"ד קכ"ג
יין שנתנסך לכו"ם אסור בהנאה וחכמים גזרו על סתם יינן משום בנותיהן ואסרוהו אף בהנאה אף על פי שלא עשו כן בשאר הדברים שגזרו עליהם והטעם כיון שיין נסך גמור אסור בהנאה עשו סתם יינם כאילו ודאי נתנסך
ומ"ש ואסרו אף בהנאה אף על פי שלא עשו כן בשאר דברים שגזרו עליהם פי' שאף ע"פ שבשאר דברים שגזרו עליהם כגון פיתן ושמנן ודומיהם לא אסרו אלא באכילה ולא בהנאה בסתם יינם גזרו לאסרו אף בהנאה והטעם משום דכיון די"נ אסור בהנאה מדאורייתא כשבאו חכמים לגזור על סתם יינם שיהיה כאילו נתנסך ודאי ממילא הוא אסור בהנאה
(והר"ן כתב שם אמתני' דאלו דברים של נכרים אסורים ואיסורן איסור הנאה היין והחומץ של נכרים וא"ת דהכא משמע דסתם יינם נאסר משום לתא דיין נסך ואילו לקמן אמרינן משום בנותיהן י"ל דאי לאו משום לתא דיין נסך מסתיי' למיסריה בשתיה משום בנותיהן דומיא דפתן ושמנן אבל כיון דיין שנתנסך ודאי אסור בהנאה הוצרכנו לאסור אף סתם יינם בהנאה אע"פ שלא נאסר אלא משום בנותיהן שאם לא היינו אוסרים כי אם בשתיה הרואים סבורים לומר שמשום ניסוך נאסר ויבא להתיר יי"נ ודאי בהנאה לפיכך רצו להשוות יינות שלהם וא"ת א"כ גזירת בנותיהם למה לי תירץ רבינו שמואל דיין שנתנסך לכו"ם מיעוטא הוא ולמיעוטא לא חיישינן
ונראה מדבריו דכשגזרו על סתם יינן בשתיה ובהנאה גזרו עליו בבת אחת וכ"נ מדברי התוס' שם בפ"ק דשבת (יז:)
אבל הרשב"א כתב בת"ה הארוך דכשגזרו על סתם יינן משום בנותיהם לא אסרוהו אלא אשתיה וב"ד של אחרים ראו שהורגלו הרבה לנסך ולפיכך הוסיפו באיסור היין וגזרו על סתם יינם איסור הנאה משום ודאי יינם)
(א) כמה דינין מיין נסך (ואיזו יין נאסור משום יין נסך) ובו כ"ו סעיפים:
סתם יינם של עממים עובדי כוכבים אסור בהנאה וה"ה למגעם ביין שלנו: הגה משום גזרת יין שנתנסך לאלילים ובזמן הזה שאינו שכיח שהאומות מנסכים לעבודת כוכבים י"א דמגע עובד כוכבים ביין שלנו אינו אסור בהנאה רק בשתייה וכן סתם יין שלהם אינו אסור ליהנות ממנו ולכן מותר לגבות בחובו מן עובד כוכבים סתם יינם מפני דהוי כמציל מידם (טור בשם רשב"ם והרא"ש ומרדכי) וה"ה בשאר הפסד כגון אם עבר וקנה או מכר אבל לכתחלה אסור לקנותו ולמכרו כדי להשתכר בו (הגהות מיי' פ"ח דמאכלות אסורות והגה' אשיר"י ומהר"ם פדואה סי' מ"ו) ויש מקילין גם בזה וטוב להחמיר וע"ל סימן קל"ב (שם בשם סמ"ג ואגור בשם הגאונים):
ט"ז שם
אינו אסור בהנאה. דעובדי כוכבים בזמן הזה אין רגילין לנסך לעבודת כוכבים והויין לזה כתינוק עובד כוכבי' שעושה יי"נ רק לשתייה זהו דעת היש מקילין שמביא רמ"א בסמוך אלא שקצת אחרונים החמירו שאין היתר הנאה בסתם יינם רק לענין הפסד
ש"ך שם
ובזמן הזה כו'. כתב הב"ח דאפי' שפכי ליה קמי עבודת כוכבים כדרך ניסוך פנים מ"מ כיון דקי"ל דעובדי כוכבים שבח"ל לאו עובדי עבודת כוכבי' הן אלא מנהג אבותיהן בידיהן אם כן מה שמנסכים יין לעבודת כוכבים אין קרוי ניסוך כיון דקרינן בהו שאין יודעי' בטיב עבודת כוכבים ומשמשים דמה"ט נמי אין רגילין לנסך לעבודת כוכבים כלומר אין רגילין לנסך תמיד אלא לפעמים עכ"ל וע"ל סימן קכ"ח ס"ק ד':
סתם יינם שתנערב ביין של היתר
יין נסך גמור שנתערב ביין של היתר אפילו כל שהוא אסור בהנאה אבל סתם יין שנתערב ביין של היתר כתב ר"ת שבטל בששים כמו שאר איסורין ואין דעת שאר המפרשים כן אלא אוסר בכל שהוא כיין נסך גמור....
(א) יין נסך גמור שנתערב ביין של היתר אפילו כל שהוא אסור בהנאה. אבל סתם יינם שנתערב ביין של היתר כתב רבינו תם שבטל בס' כשאר איסורן בפרק השוכר (עג.) תנן י"נ אסור ואוסר בכל שהוא יין ביין ומים במים בכל שהוא וכתבו התוספות והרא"ש והר"ן שר"ת היה אומר דהא דיין אוסר בכל שהוא דוקא בי"נ ממש דומיא דמים במים שאין הדברים אמורים אלא במים שנתנסכו ודאי לעכו"ם אבל סתם יינם בס' כשאר איסורים וכתבו עוד התוספות בשם ר"י דאפילו אם נפשך לומר דבסתם יינם קאמר מתני' דבמשהו היינו דוקא בזמנם שהיו העכו"ם בקיאים בטיב כו"ם החמירו בסתם יינם לאוסרו כי"נ ממש אבל בזה"ז לא.
אבל הרמב"ם פסק בפי"ו דסתם יינם אוסר במשהו וכ"פ הרשב"א והר"ן ז"ל. והמרדכי כתב שרבינו תם עצמו כתב אני הנהגתי בני עירי לערב קיתון של מים בכל חבית שאם יקרה שיתערב מעט י"נ להתירו כי לא הסמכתי על מה שפסקתי דסתם יינם בס' לא לי ולא לאחרים אך אם יש הפסד מרובה התורה חסה וכו' עכ"ל:
(א) דין יין שנתנסך ונתערב. ובו י"ג סעיפים:
יין שנתנסך לעבודת כוכבים שנתערב ביין של היתר אוסר בהנאה בכל שהוא.
יו"ד:ב'
סתם יינם ביין מותר הרי זה אוסר בכל שהוא בשתייה וימכר כולו לעובד כוכבים ולוקח דמי היין האסור שבו ומשליכו לים המלח ויהנה בשאר המעות
כלים של סתם יינם
נודות העובדי כוכבים וקנקניהן ויין של ישראל כנוס בהן אסורין ואיסורן איסור הנאה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין איסורן איסור הנאה:
(א) דין איסור שנפל לתוך היתר. ובו י"ד סעיפים:
איסור שנשרה עם היתר מעת לעת בצונן מקרי כבוש והרי הוא כמבושל ונאסר כולו אבל פחו' מכאן בהדחה סגי:
(1) A forbidden item that was soaked with a cold permissible item for 24 hours, as in pickling, behold this is like it has been cooked and it is forbidden in its entirety. But less than [24 hours], rinsing is enough [to then eat the permissible item]. NOTE: And wherever we say “pickled is like cooked”, even what was outside of the pickling is forbidden, for on account of the pickling below it wells up above, as with cooking. And there are those who are lenient on what was outside. And possible pickling, this is forbidden, except for meat with milk that we go with a leniency, since from the Torah it is only forbidden with actual cooking. And if it were pickled in a brine or in vinegar, if it sat long enough that if it was on a fire it would boil and begin to be cooked, behold this is like it is cooked; and with less than this length, it is only forbidden through the thickness of a "peel" [which is the minimum thickness of the meat that can be removed in one continuous peel].
נותן טעם לפגם
טור קלז
כל הכלים האסורין שנשתמש בו ישראל ביין עד שלא הכשירן כראוי אסור בשתייה ומותר בהנאה אפי' הוא יבש כ"ז שלא עבר עליו י"ב חדש
(ומיהו כתב א"א ז"ל אם הוא כלי שאינו מכניסו לקיום לא נאסר אא"כ עומד בו יינו של ישראל כ"ד שעות אבל בדבר שמכניסו לקיום יראה מלשון רש"י שנאסר בו היין מיד דכי היכי שנאסר הכלי ע"י נכרי אפי' לא הכניס בו יינו אלא לפי שעה הכי נמי נאסר בו יינו של ישראל אפי' לפי שעה
וכתב הרשב"א שאם נתן בו קיתון של מים רואין כל שיש במים כדי לבטל קליפת הקנקן מותר אפי' בשתייה שאפי' אם נחשוב הקליפה כיין הוא מתבטל בתוך ששה חלקים כדאמרינן לעיל רואין היין כאילו אינו והשאר מים רבים עליו ומבטלין אותו)
בכלי שנשתמש בהן הנכרי ביין מותר ליתן בהם מים ושכר ושאר כל מיני משקין לפי שהיין פוגם אותם ולא חיישינן שמא יתן בהם יין:
דרכי משה, יורה דעה קל״ז:ב׳:א׳
ואע"ג דכלי שאינו בן יומו מותר בשאר איסורין דהוי נט"ל הכא אסור וכן כתב הר"ן סוף ע"ד וז"ל כלים שהיין נבלע בתוכם אין אותו בליעה פוגמת היין כלל אדרבה הנסיון מוכיח שכל הכלי מיושן הרבה בתשמישו של יין הוא משביח הייין שנתן לתוכו כל שתדיח יפה להעביר ומה שנדבק מהיין על פניו ולפיכך אין להתיר יין שנתנו בכליהם במכניסו לקיום ואע"פ שאינן בני יומן עכ"ל:
שו"ע קלז:א'
דין יין כשר שהושם לתוך כלי שלא נכשר. ובו ו' סעיפים:
כל הכלים האסורים מחמת יין של עובד כוכבים שהכניס בהם ישראל יין קודם שהכשירן אסור בשתייה ומותר בהנאה אפילו הוא יבש כל זמן שלא עבר עליו י"ב חדש (ואם הוא כלי שמכניסו לקיום אסור מיד) (טור בשם הרא"ש) ואם הוא כלי שאין מכניסו לקיום (והוא יבש) (ב"י) לא נאסר אא"כ עמד בו יינו של ישראל כ"ד שעות ואם היה ביין מעורב קיתון של מים אם יש במים ששה פעמים כנגד קליפת הקנקן מותר אפילו בשתייה:
ד'
כלים האסורים מחמת יין של עובד כוכבים מותר ליתן לתוכם בין מים בין שכר בין שאר משקים ובלבד שידיח בתחלה לחלוחי היין שעל פני הכלים
מג"א תנא:מ'
ומשמע בת"ה שם שחבית של יי"ש אף על פי שאינה ב"י אסור הכל דעינינו רואות שנ"ט לשבח הוא וכמ"ש בי"ד סי' קל"ז סס"א לגבי יין ע"ש עמ"ש סי' תמ"ז ס"ה:
ביטול
טור קל"ד:א'
ויין נסך שנתערב במים אוסר בנותן טעם יש מפרשים דהיינו בששים כמו בשאר איסורין והראב"ד כתב כיון שנתערב במים עד שיש בו יותר מכדי מזיגה פוגמו ומותר אפי' בשתייה הילכך אם יש במים ו' חלקים מן היין מותר אפי' בשתייה וכן פי' ר"י
מים שנתערבו ביין או יין במים בנותן טעם מפני שהם מין בשאינו מינו.
כמה יהא במים ויהא בהם כדי לבטל טעם היין ששה חלקים כנגדו וכל שיש במים כשיעור הזה מותר אפי' בשתייה:
כל אלו המשקים וכן החומץ של שכר אסור לקנותו מהם אם דמיהם יקרים מדמי היין שאנו חוששים שמא עירב בהן יין (עד שאין ס' לבטלו) (מרדכי בשם ראבי"ה)
All such drinks and so too the vinegar from them are forbidden to be purchased from them if their appearance is more desirable than wine, because we are concerned that perhaps they will mix some wine (until there is greater than 1/60th wine present which will not be nullified). What are we talking about? When one buys in a shop; but if he sees the shopkeeper bring it from the barrel, it is permitted, and we are not concerned that perhaps wine was mixed in, because if wine would be mixed inside the barrel, it would ruin the product. Rema: And even though that it is normal is to rub the inside of vats with lard, there is no concern as this gives off a ruined flavor, which is also nullified in 60, and also there is no concern that they would put wine in the drink. And see chapter 134 in a place that they are accustomed to put blood or other forbidden things into the salt, or ink, if it is permitted or forbidden.
עד שאין ס' לבטלו. תמהתי למה הצריך ס' הא קי"ל בסי' קל"ד סעיף ה' דיין במים בטל בששה חלקים וה"ה בשאר משקים דזה פשוט דהם מבטלים טעם היין יותר ממים
באר היטב שם
ס'. והט''ז חולק על דין זה ופסק דסגי בששה חלקים כמ''ש בסי' קל''ד ס''ה במים וה''ה בשאר משקים דינא הכי (ובנה''כ כתב דיש לחלק בין מים לשאר משקים ע''ש)
אגרת משה פסק כהט"ז ומפרש אף לשיטת הש"ך
ועיין במג"א סי' ר"ב סק"ג שהש"ך הגיה בגליון אם נתערב יין בשכר תאנים ומפרש המג"א בכוונתו דדוקא שכר תאנים דאינו מפסיד טעם היין אבל שאר משקים מיד כשנתערב בהן כ"כ עד שנפסד טעם היין אף שהוא פחות מרוב מברכין שהכל עיין שם ובלבושי שרד. חזינן דאף הש"ך מודה להט"ז דשאר משקין פוגמין היין עוד יותר ממים וא"כ ודאי בטלים לכה"פ בששה כהט"ז.
ובכל אופן הא יש לנו בש"ך גופיה שיטה כהט"ז.
מג"א רד:טז
ול"נ דדוקא מים שמפסידין ופוגמין היין אבל שאר משקין אפשר שאין פוגמין וכ"כ האו"ה ע"ש, ומיהו ביינות שלנו ודאי בטל:
כדי קליפה או כולו?
(יג) אפילו במכניסו לקיום אינו בולע יותר מכדי קליפה לפיכך אם העביר עליהם מלקט ורהיטני או קלפם בקרדום הוכשרו (אבל קליפת הזפת לא מהני בכלים המכניסים לקיום) (כך משמע מתשובת הרא"ש):
ש"ך שם לג'
אינו בולע יותר מכדי קליפה. נראה דהיינו מסתמא אמרינן הכי משום שאינו ידוע שנכבש היין בתוכו יום שלם אבל אם היה ידוע שהיה יי"נ בתוכו יום שלם ה"ל כבוש וכבישה אוסר כל הכלי וכמ"ש לקמן סי' קל"ז ס"ק ט'.
ונראה עוד דבכל הסי' ובכל מקום דאמרינן בכלי היין נכשרין במילוי ועירוי וכה"ג היינו מסתמא אבל אם ידוע שעמד בו יי"נ יום שלם פשיטא דצריך הגעלה גמורה כל חד לפי דינו שנתבאר בסי' קכ"א כאלו נשתמש בו חמין דהא קי"ל כבוש הרי הוא כמבושל.
פתחי תשובה שם
מכדי קליפה. עבה"ט בשם ש"ך ועיין בתשובת נו"ב תניינא חיו"ד סוף סימן נ"ח שכתב דדברי הש"ך בס"ק י"ג (הובא בבה"ט סק"ז) הם עיקר לדינא דאפילו אם עמד מעל"ע מהני עירוי ע"ש ועי' בזה בתשובת תפארת צבי חלק או"ת סימן ה' אות ח':
אגרת משה יו"ד סימן סב
זהו לדינא אבל בעל נפש יש לו להחמיר על עצמו מצד כמה חששות.
זהו הנכון לע"ד להלכה ולמעשה ולכן ודאי שאף שאין לאסור, דבר טוב עשה ידידי כתר"ה שראה שיהיה בלענדער /בלענדעד/ ידוע שהוא בלא יין ובלא חשש איסור אחר כדי שיהיה ראוי גם לבע"נ הראוי להם להחמיר ולכן אמינא לפעלא טבא דמר יישר. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין