(ח) וְקִ֨דַּשְׁתּ֔וֹ כִּֽי־אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹקֶ֖יךָ ה֣וּא מַקְרִ֑יב קָדֹשׁ֙ יִֽהְיֶה־לָּ֔ךְ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֥י יי מְקַדִּשְׁכֶֽם׃
(8) and you must treat them as holy, since they offer the food of your God; they shall be holy to you, for I the LORD who sanctify you am holy.
(ב) קדש יהיה לך. נְהֹג בּוֹ קְדֻשָּׁה, לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן בְּכָל דָּבָר וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן בַּסְּעוּדָה (הוריות י"ב):
קדש יהיה לך HE SHALL BE HOLY UNTO THEE — holy unto thee: treat him with sanctity (as someone holy) — that he should be the first in all holy matters (e. g., the reading of the law) and that he should have the first right to recite the benedictions at a meal (המוציא and ברכת המזון) (Gittin 59b; cf. Rashi on Nedarim 62b).
(ח) וְאֵלּוּ דְבָרִים אָמְרוּ מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן, וְאַחֲרָיו לֵוִי וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.
(8) Having mentioned a series of enactments instituted by the Sages for the sake of the betterment of the world, the Gemara continues: These are the matters that the Sages instituted on account of the ways of peace, i.e., to foster peace and prevent strife and controversy: At public readings of the Torah, a priest reads first, and after him a Levite, and after him an Israelite. The Sages instituted this order on account of the ways of peace, so that people should not quarrel about who is the most distinguished member of the community.
תוספות מסכת חולין דף פז עמוד א
וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון אסמכתא היא:
מגן אברהם
וצ"ע למה אין נזהרין עכשיו להקדים הכהן לכל הנך מילי ויש ליזהר בזה מאחר שמדאורייתא הם, ואפשר דאין אנו בקיאין ביחוסי הכהונה.
(א) היא שצונו לכבד זרע אהרן לפארם ולנשאם ושנשים מדרגתם מדרגה קודמת וראשונה ואפילו ימאנו לא נשמע מהם, זה כלו הגדלה לאל יתעלה אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו ולהקריב קרבנותיו. והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב ובא הפירוש וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. ולשון ספרי וקדשתו על כרחו לומר כי זה צווי נצטוינו בו ואינו בבחירת הכהן.
(1) That is that He commanded us to honor the seed of Aharon, to adorn and glorify them, and that we should place them on a level of priority and precedence. And even if they decline, we should not listen to them - this is all aggrandizement of God, may He be exalted, since He took them and chose them for His service and to offer His sacrifices. And this is His, may He be exalted and may His name be blessed, saying, "And sanctify him, since he offers the bread of your God" (Leviticus 21:8)." And the explanation appears - "And sanctify him," in every matter of holiness: To start first, to bless first and to take a nice portion. And the language of the Sifrei is, "'And sanctify him' - against his will." This means to say this is a command that we are commanded, and it is not the priest's choice.
הרמב"ם קובע בצורה ברורה שהקדימות נאמרה רק כאשר הכהן וישראל שווים מבחינת חכמה. לשיטתו תלמיד חכם ישראל קודם לכהן עם הארץ, וסוגיית הגמרא לא נאמרה בעניין זה
טור אורח חיים סימן קלה
(א) הלכות קריאת ספר תורה
אבל רב עמרם כתב כל היכא דאיכא כהן לית ליה רשות לישראל למיקרי קמיה אפי' הוא נשיא שבישראל וכ"כ רב נטרונאי דאפי' כהן עם הארץ קודם לישראל ת"ח
(א) ואלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כו': דע שזה הדבר המפורסם בכל המקומות שיהיה הכהן קורא בבהכ"נ ראשון בין שיהיה ת"ח או ע"ה הנה הוא דבר שאין לו שורש בתורה כלל ולא נזכר זה בש"ס ולא היא זאת הכוונה הנרמזת אליה בזאת ההלכה ואני נפלא הפלא ופלא מערי הגלות שנוהגים בזה המנהג אחר היותם בריאים מחולאי המנהגות ומדעות האחרונים ודרכיהם ואין אצלם אלא ענינים נאותים ללשון הש"ס ואיני יודע מאיזה מקום בא להם זה ההפסד ואמנם צורת הענין לפי מה שבא לנו בקבלה כמו שאגיד וזה שהכהן קודם ללוי ולישראל לפי שנאמר (ויקרא כ״א:ח׳) וקדשתו כי את לחם אלקיך וגו' ובא בקבלה בכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון וזה כולו בשאין שם חכם גדול ממנו כגון שיהיה שם כהן ולוים ישראלים ויהיו כולם מדרגה אחת בחכמה ולא יהיו קצתם יותר חכמים מקצתם אז תחזור הקדמת היחס כהן קודם ואחריו לוי ואחריו ישראל ויתבאר לך זה הלשון בפ' אחרון מהוריות (והלכה ח) באמרו בזמן שכולם שוים אבל אם היה ממזר ת"ח וכהן גדול עם הארץ ממזר ת"ח קודם בכל ענין מבואר בש"ס (מגילה כב.) שאחד מן החכמים קרא ראשון בשבת בספר תורה ורב אמי ורב אסי גדולים מכהני ארץ ישראל היו מצויין שם ולפי שהיה יותר חכם מהם וכך אמרו רב קרא בכהני ר"ל קרא ראשון כמו הכהן ולפי שהיה יותר חכם מן הכהנים המצויים שם וזה אין מחלוקת בו ומן העיקרים גם כן כשהכהן כשהוא ראוי שיקרא ראשון אם התיר לישראל שהוא כמותו או פחות ממנו שיעלה ויקרא הרשות בידו אבל אסרו חכמים זה מפני דרכי שלום לפי שיתחדש מזה המחלוקת שמא יאמר ישראל אחר מפני מה התיר לזה שיעלה ראשון ולא התיר לי אחר שהדבר תלוי בו לכך אנו אומרים שיקרא הוא עצמו לא שיתיר לזולתו ולזאת הכוונה רמז בזאת ההלכה באמרו כהן קורא ראשון וכן באר הגמרא.
Questions to explore
"על איזה כהנים נאמר דין "וקידשתו
"בקשר לאיזה דברים נאמר "וקידשתו
Regarding what areas do we say this principle of וקידשתו and to what type of כהנים?
רש"י
לפתוח ראשון - בכל דבר כבוד בין בתורה בין בישיבה הוא ידבר בראש
ולברך ראשון - בסעודה
וליטול מנה יפה ראשון - אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר לאחר שיחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה
תוספות
וליטול מנה יפה ראשון - כגון במעשר עני או בצדקה אם הוא עני או בחברים המסובין בסעודה אבל במידי דשותפות לא דאמרינן בפ' מקום שנהגו (פסחים דף נ:) דהנותן עינו בחלק יפה אינו רואה סימן ברכה לעולם
וליטול מנה יפה ראשון. פי' יש לישראל ליתן לו אבל הוא אין לו ליטול
מגן אברהם רב"פ:ו
(ו) וקטן. אם אין שם כהן אלא קטן קוראין אותו ורדב"ז כ' דאין קורין לכהן קטן למנין ג' אבל קורין למנין ז' (כ"ה סי' קל"ה) ול"נ דמ"ע דוקדשתו לא נאמר על כהן קטן דהא כתיב כי את לחם אלקיך הוא מקריב וקטן לאו בר עבודה הוא והאידנא לא נהיגי לקרות קטן אלא למפטיר,
שולחן ערוך סימן קס"ז:יד
(יד) אם המסובין רבים גדול שבכלם בוצע הגה אם הם שוים וא' מהם כהן מצוה להקדימו ואם הכהן עם הארץ ת"ח קודם לו ואם הכהן ג"כ ת"ח אלא שהוא פחות מן השני טוב להקדימו אבל אין חיוב בדבר (וע"ל סי' ר"א ומרדכי פ' בני העיר ב"י סי' קל"ה בשם רשב"א) ואם יש עמהם בע"ה הוא בוצע ואפי' אם האורח גדול [והמברך יאמר תחלה ברשות מורי ורבותי]: (א"ז ובית יוסף בשם שיבולי לקט):
(ג) כהן קורא בתורה ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל:
(ד) המנהג הפשוט שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל והוא שהכהן יודע לקרות: [מיהו אם יוכל לקרו' עם הש"ץ מלה במלה סגי בכך כדלקמן סי' קל"ט] [אבודרהם] שאם אינו יודע לקרות היאך יברך על התורה:
(3) A Priest reads first from the Torah,followed by a Levite, followed by Israel.
(4) The simple custom that even a Cohen, who is a regular guy, reads before a great [Torah] scholar that is a Yisraeli [someone not from the tribe of Levi] if he is a Cohen that knows how to read (and one who is able to read word for word with the leader of the congregation comes has precedence over everyone like it says later in Siman 139) (Abudraham), and if he doesn't know how to read how should he bless the Torah?
מרדכי, גיטין, סימן תסא
מעשה בכהן שיצק מים על ידי ר"ת. והקשה לו תלמיד: הא שנינו בירושלמי: המשתמש בכהונה מעל?! והשיב לו: אין בהם קדושה בזמן הזה, דקי"ל בגדיהם עליהם קדושה עליהם, ואי לא - לא. והקשה: אם כן כל מיני קדושה לא ליעבד להו?! ושתיק ר"ת. והשיב ה"ר פטר, דנהי דיש בהן קדושה, יכול למחול.
ד. דברי הפוסקים האם נאמר דין 'וקדשתו' לכבד:
• כהן קטן או כהן בעל מום - המג"א [8] כתב: "דמצות עשה דוקדשתו לא נאמר על כהן קטן, דהא כתיב "כי את לחם אלקיך הוא מקריב", וקטן לאו בר עבודה הוא". אמנם כבר הקשה עליו רעק"א [8] מדברי הספרא שהובא בחינוך [3] שיש חיוב 'וקדשתו' גם על כהן בעל מום, ואע"פ שאינו בכלל "כי את לחם אלקיך הוא מקריב". וכן תמה המנחת חינוך ([3]; ס"ק ח) על המג"א, עי"ש בדבריו.
![[8]](https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/104_&_OK_10.png){kind=link}
![[3]](https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/104_&_OK_05.png){kind=link}
[ובשו"ת אבני חפץ [8] דקדק רבי אהרן לוין, אב"ד רישא [גליציה] את יסוד דבריו של המג"א בלשונו של רש"י בגיטין [1] שכתב על מאמר הגמרא "וקדשתו, לכל דבר שבקדושה", וז"ל: "וקדשתו כי את וגו'". ותמוה מה רצה רש"י להשמיענו בתוספת המילים "כי את וגו'", ולא הוסיף דבר בפירושו. וכתב האבני חפץ: "דבר גדול השמיענו רש"י בזה, כי רצה לעורר אותנו, שנשים לב לסוף הכתוב של וקדשתו, שנתן טעם לדבריו, מדוע יש לקדש הכהן, כי את לחם אלקיך הוא מקריב, ומזה יש להוכיח גדולות ונצורות, שכל החיוב של וקדשתו עם כל הפרטים המסתעפים ממנו, והיינו לקדשו לכל דבר שבקדושה, לא שייך רק בכהן שמקריב לחם אלקים, כלומר שעובד עבודה במקדש"].
![[1]](https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/104_&_OK_03.png){kind=link}
ולמעשה הביא הפסקי תשובות [8] שיש להחמיר ולכבד כהן קטן ובעל מום מדין "ספק דאורייתא לחומרא".
• כהן עובר עבירה - מפורש בספר החינוך [3] שאין לכבדו מדין 'וקדשתו'.
• כהן חלל - כתב המנחת חינוך ([3]; ס"ק ג) "שודאי אין מצוה לכבדם, דהרי הם זרים לכל דבר".
• קדימות קבורת כהן - בשו"ת שבט הקהתי [10] דן רבי שמאי קהת גרוס, דיין בבד"ץ בעלז, בשאלה: "כשיש שני מתים בעיר ואחד מהם כהן, האם צריך להקדים ולקבור את הכהן הראשון מדין "וקדשתו". ובדבריו הביא את תשובת רבי שלמה אייגר [10] שכתב כי זכות הקדימה של כהן מדין 'וקדשתו' היא רק בחייו ולא לאחר מותו "דהיכן מצינו מצוה לכבד כהן אחר מותו". והטעים כי הסיבה לכך היא, משום שדין 'וקדשתו' תלוי ב"כי את לחם אלקיך הוא מקריב" - וכהן מת ודאי אינו ראוי לעבודה, ולכן אין בו דין 'וקדשתו'.
![[10]](https://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/104_&_OK_12.png){kind=link}
• כוהנת - הפסקי תשובות ([8]; הערה 465) כתב שאין המצוה אלא לקדש הכהנים מזרע אהרן, אך לא בנות כהן אפילו בתולות ברשות אביהם. והסברא בזה מובנת על פי המבואר לעיל, שבפסוק נאמר שדין 'וקדשתו' תלוי בסיפא דקרא "כי את לחם אלקיך הוא מקריב", ונשי הכהנים הרי אינן עובדות בבית המקדש.
בדברי הירושלמי מפורש כי "המשתמש בכהנים מעל". והביא המרדכי "מעשה בכהן שיצק מים על ידי רבנו תם, והקשה לו תלמיד, הא שנינו בירושלמי המשתמש בכהונה מעל. והשיב רבנו תם, שאין בכהנים קדושה בזמן הזה. ועל כך הקשה התלמיד: "אם כן, כל מיני קדושה לא ליעביד להו". ושתק רבנו תם. והשיב רבנו פטר: "נהי דיש בהם קדושה, יכול למחול" [והביא ראיה לדבריו מהגמרא בקידושין].
דברי המרדכי נפסקו לדינא ברמ"א "אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה, דהוי כמועל בהקדש, אם לא מחל על כך"
אמנם במשנה ברורה הביא את דעת הט"ז "שאינו יכול [הכהן] ליתן רשות להשתמש בו אלא אם כן יש לו איזה הנאה, כגון בשכר, או אפילו בחנם לאדם חשוב שהוא חפץ לשמשו ונהנה מזה, אבל אם אין לו שום הנאה מזה אין יכול למחול. דאע"ג דכבוד יוכל למחול, שימוש ענין של בזיון הוא". ופסק המשנה ברורה: "וטוב להחמיר לכתחילה [כדעת הט"ז]. ולהשתמש בהם שירות בזויות, בודאי יש ליזהר".
ועי' בשו"ת יביע אומר במה שדן בדברי המרדכי, ופסק "שלפום דינא נקטינן שרשאי הכהן למחול על כבודו ולהגיש מגדנות או משקאות לפני האורחים או לפני קהל הלומדים. ומכל שכן, כשמתעורר הכהן מעצמו ומשמש את הקהל מרצונו הטוב, שיש לומר דלכולי עלמא רצונו זה כבודו".
והגאון מבוטשאטש כתב בהגהות אשל אברהם שאין לחשוש שמא הכהן אינו מוחל בלב שלם, כי "דברים שבלב אינם דברים כלל". אולם "כשעל פי אומדנא ברורה מרגיש שאין מחילתו בלב שלם, ימנע את עצמו מזה, כן הוא על הצד היותר טוב".