דף צ"ד

Byגילעד בן-צור

עמוד א

קושייה א

שבת צ״ג ב:ז׳

שנינו במשנה: מַתְנִי׳ הַמּוֹצִיא אוֹכָלִין פָּחוֹת מִכְּשִׁיעוּר בִּכְלִי — פָּטוּר אַף עַל הַכְּלִי, שֶׁהַכְּלִי טְפֵלָה לוֹ, אדם המוציא אדם חַי שנמצא בַּתוך מִּטָּה (למשל חולה, מרשות לרשות בשבת) — פָּטוּר אַף עַל הַמִּטָּה, מדוע? כי הוצאת אדם אחר בשבת אינה עבירה ובנוסף שֶׁהַמִּטָּה טְפֵלָה לוֹ (כלפי אותו החולה). אבל אֶת הַמֵּת בַּמִּטָּה — חַיָּיב, וְכֵן וגם אדם המוציא בשבת כְּזַיִת מִן הַמֵּת וּכְזַיִת מִן הַנְּבֵלָה וְכַעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ — חַיָּיב, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.

Shabbat 93b:7

MISHNA: One who carries out foods less than the measure that determines liability for carrying out food in a vessel on Shabbat is exempt, even for carrying out the vessel, because the vessel is secondary to the food inside it. Since one is not liable for carrying out the food, he is not liable for carrying out the vessel either. Similarly, one who carries out a living person on a bed is exempt, even for carrying out the bed, because the bed is secondary to the person. One who carries out a corpse on a bed is liable. And similarly, one who carries out an olive-bulk of a corpse, or an olive-bulk of an animal carcass, or a lentil-bulk of a creeping animal, which are the minimal measures of these items that transmit ritual impurity, is liable. And Rabbi Shimon deems him exempt. He holds that one is only liable for performing a prohibited labor for its own sake. One who carries out an object in order to bring it to its destination is liable. However, people carry out a corpse or an animal carcass only to be rid of them.

ביצה ל״ו ב:ו׳-ז׳

אָמַר שְׁמוּאֵל גְּרָף שֶׁל רְעִי וְעָבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם מוּתָּר לְהוֹצִיאָן מרשות לרשות (בשבת) לָאַשְׁפָּה . וּכְשֶׁהוּא מַחְזִירוֹ נוֹתֵן בּוֹ מַיִם וּמַחְזִירוֹ .

ומסופר שסְבוּר מִינַּהּ (סברו מכאן) שגְּרָף שֶׁל רְעִי אַגַּב מָנָא אִין שאת הכלי שמכיל את הרעי - מותר להוציאו,אבל את הרעי בִּפְנֵי עַצְמוֹ (ללא הכלי) - לָא . תָּא שְׁמַע בוא ושמע מעשה דְּהָהוּא על עַכְבַּרְתָּא עכבר דְּאִשְׁתְּכַח שמת בשבת בֵּי אִסְפַּרְמָקֵי באוצר הבשמים דְּרַב אָשֵׁי של רב אשי, ורב אשי אֲמַר לְהוּ רַב אָשֵׁי לתלמידיו נִקְטֻהּ בְּצוּצִיתֵהּ וְאַפְּקוּהּ אחזו בזנבו של העכבר והוציאוהו! :

Beitzah 36b:6-7

Shmuel said: With regard to a container of excrement and a container of urine, it is permitted to remove them on Shabbat to a garbage heap. And when he returns the container to the house he must place water in it first and then return it, for it is prohibited to carry these containers alone, as their foul odor makes them muktze due to their repulsive nature. Some Sages at first understood from the wording of Shmuel’s statement that with regard to removing a container of excrement on account of the vessel, i.e., along with its vessel: Yes, this is permitted; but to remove the excrement by itself, without a vessel containing it: No, this is prohibited. The Gemara counters this conclusion with the following story: Come and hear that a certain dead mouse was discovered in Rav Ashi’s storeroom for spices [isparmekei]. Rav Ashi said to them: Take hold of it by its tail and remove it. This shows that repulsive matter may be removed even directly.

והנה אפוא ראיה מכאן שמתיר רב אשי להוציא נבלה (גם ללא כלי) משום הצער שהיא גורמת בשבת, אף על פי שבגמרא (ראה סימון צהוב למעלה) חכמים מחייבים!

ומה נבלה שמוציאים אותה בשבת בגלל הצער שגופה גורמת בבית, אדם מת לא יוציאו?!

תשובה:

לא נאמר במפורש בגמרא שאת העכבר הוציאו דווקא מן הבית.

קושייה ב

שבת צ״ג ב:ח׳-צ״ד א:א׳

שניו בגמרא: גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אדם הַמּוֹצִיא אוֹכָלִין (מרשות לרשות, בשבת) כשהאוכל הוא כְּשִׁיעוּר להוצאה: אִם הוציא את האוכל בִּכְלִי — חַיָּיב עַל הָאוֹכָלִין וּפָטוּר עַל הַכְּלִי. וְאִם הָיָה הכְּלִי צָרִיךְ לוֹ (כלומר, הוציא את הכלי על מנת להשתמש בעזרתו במטלה שברשות שאליה הוא יוצא) — חַיָּיב אַף עַל הַכְּלִי. ומקשים: שְׁמַע מִינַּהּ האם ניתן ללמוד מכאן, שאדם האוֹכֵל שְׁנֵי זֵיתֵי חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד (בשגגה) והוא יהיה חַיָּיב שְׁתַּיִם?! (והרי כיוון שעשה 2 שגגות דומות ועונשם זהה, הוא חייב חטאת אחת!) אלא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכָא כאן בְּמַאי במה אנו עָסְקִינַן עוסקים? — כְּגוֹן שֶׁשָּׁגַג עַל הָוצאת האוֹכָלִין (וחייב חטאת עליו) וְהֵזִיד עַל הַוצאת הכְּלִי (שחייב כרת עליו). מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי מקשה רב אשי: וְהָא והרי ״אַף עַל הַכְּלִי״ קָתָנֵי שנינו! (ואת המילה "אף" מפרשים כתוספת, כלומר 2 חטאים) אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: כְּגוֹן שֶׁשָּׁגַג בָּזֶה (באוכלין) וּבָזֶה (בכלי), וְנוֹדַע לוֹ ששגג באחד מהם, וְחָזַר (שוב חצה מרשות לרשות) וְנוֹדַע לוֹ גם על האחר, וּבִפְלוּגְתָּא וזוהי מחלוקת בין רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.

Shabbat 93b:8-94a:1

GEMARA: The Sages taught in a baraita: One who carries out the measure that determines liability for carrying out foods in a vessel on Shabbat is liable for carrying out the food and exempt for carrying out the vessel. And if that vessel was needed by him for another purpose, he is liable even for carrying out the vessel. The Gemara wonders with regard to the second halakha: Can we conclude from it that one who eats two olive-bulks of forbidden fat in the course of one lapse of awareness is liable to bring two sin-offerings? In that case, one who carries out a vessel with food inside it has performed two actions that fall under the rubric of one prohibited labor. Why should he be liable to bring two sin-offerings? Rav Sheshet said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where one acted unwittingly with regard to the food and intentionally with regard to the vessel. He is liable to bring a sin-offering for the food and to receive karet for the vessel. Rav Ashi strongly objects to this. Didn’t the baraita teach: He is liable even for the vessel? Apparently, the liability for the food and the liability for the vessel are identical. Rather, Rav Ashi said: This is referring to a case where one acted unwittingly both with regard to this, the food, and with regard to that, the vessel. And he became aware of one transgression, and then he became aware of the other transgression. And the ruling is dependent upon the dispute between Rabbi Yoḥanan and Rabbi Shimon ben Lakish cited above, with regard to the question whether or not one who unwittingly performed a single transgression twice and became aware of each separately is liable to bring two sin-offerings.

לשיטת רב ששת, אדם ששגג בהוצאת אוכלין (וחייב חטאת) והזיד בהוצאת כלי (וחייב כרת). ועל כן חייב 2 עונשין: קורבן חטאת וכרת.

האם אין כאן מקרה של "קם ליה בדרבה מיניה"? שהרי אותו אדם המוציא במילא חייב בכרת, לכן מה יעזור אם נחייב אותו גם בקורבן חטאת?

תשובה:

המושג "קם ליה בדרבה מיניה" - מתקיים כאשר מחד עונש (כמלקות) ומחד עונש גדול יותר (כמיתה). לעומת זאת, הוא לא מתקיים כאשר יש מחד כפרה (קורבן חטאת) ומחד עונש גדול יותר (כרת).

קושייה ג

שבת צ״ד א:ב׳

שנינו במשנה כי אדם המוציא אדם חַי בַּמִּטָּה בשבת פָּטוּר אַף עַל הַמִּטָּה. ובגמרא מפרשים: לֵימָא מַתְנִיתִין משנה זו, של רַבִּי נָתָן הִיא וְלָא רַבָּנַן, דְּתַנְיָא שכן שנינו: אדם הַמּוֹצִיא בְּהֵמָה או חַיָּה או עוֹף לִרְשׁוּת הָרַבִּים בשבת, בֵּין חַיִּין וּבֵין שְׁחוּטִין — חַיָּיב. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: עַל שְׁחוּטִין חַיָּיב וְעַל חַיִּין פָּטוּר,1מפני שֶׁהַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ. אָמַר רָבָא: אֲפִילּוּ תֵּימָא אם תגיד שמשנה זו היא כרַבָּנַן חכמים, עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי לא נחלקו רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי נָתָן חכמים על רבי נתן אֶלָּא בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף דִּמְשַׁרְבְּטִי נַפְשַׁיְיהוּ שהם נופלים מאליהם, אֲבָל אָדָם חַי דְּנוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ — אֲפִילּוּ רַבָּנַן חכמים מוֹדוּ מודים שפטור.

Shabbat 94a:2

We learned in the mishna: One who carries out a living person on a bed is exempt even for carrying out the bed. The Gemara suggests: Let us say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Natan and not in accordance with the opinion of the Rabbis, as it was taught in a baraita: One who carries out a domesticated animal, an undomesticated animal, and fowl into the public domain on Shabbat is liable whether they are alive or whether they are slaughtered. Rabbi Natan says: For carrying out slaughtered animals, he is liable, and for carrying out live animals, he is exempt, because a living being carries itself. A living being attempts to lighten the load of the person carrying it and thereby participates in the act of carrying. Rava said: The mishna can be understood even if you say that it is in accordance with the opinion of the Rabbis. The Rabbis disagree with Rabbi Natan only as far as the case of a domesticated animal, an undomesticated animal, and fowl is concerned because they deaden their weight in an attempt to free themselves from the one carrying them. However, with regard to the fact that a live person carries himself, even the Rabbis agree. Therefore, one who carries a live person out is exempt.

כתוב במשנה שהסיבה לפטירה של הוצאת אדם חי במיטה בשבת, היא:

משנה שבת י׳:ה׳

אֶת הַחַי בַּמִּטָּה, פָּטוּר אַף עַל הַמִּטָּה, שֶׁהַמִּטָּה טְפֵלָה לוֹ. אֶת הַמֵּת בַּמִּטָּה, חַיָּב.

Mishnah Shabbat 10:5

One who carries a large mass out to the public domain on Shabbat is liable. If two carried it out together, they are exempt because neither performed a complete prohibited labor. However, if one person is unable to carry it out alone, and therefore two people carried it out, they are liable. And Rabbi Shimon deems them exempt even in that case. One who carries out foods less than the measure that determines liability for carrying out food in a vessel on Shabbat is exempt, even for carrying out the vessel, because the vessel is secondary to the food inside it. Since one is not liable for carrying out the food, he is not liable for carrying out the vessel either. Similarly, one who carries out a living person on a bed is exempt, even for carrying out the bed, because the bed is secondary to the person. One who carries out a corpse on a bed is liable. And similarly, one who carries out an olive-bulk of a corpse, or an olive-bulk of an animal carcass, or a lentil-bulk of a creeping animal, which are the minimal measures of these items that transmit ritual impurity, is liable. And Rabbi Shimon deems him exempt. He holds that one is only liable for performing a prohibited labor for its own sake. One who carries out an object in order to bring it to its destination is liable. However, people carry out a corpse or an animal carcass only to be rid of them.

בנוסף, הגמרא טוענת שמשנה זו נשנתה ע"י רבי נתן. רבי נתן, במקום אחר (ראה 1) שנה שהסיבה לפטירה מחיוב באותו סוג של פעולה היא כיוון שֶׁהַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ.

שורה תחתונה:

אם יש מצב בו אדם פצוע בצורה שלא יכול לסחוב עצמו, אבל הוא עדיין בין החיים:

מצד אחד הוא חי, ולכן הַמִּטָּה טְפֵלָה לוֹ (ופטור מי שמוציאו). מצד שני הוא אינו נושא עצמו, ולכן אין אנו מקיימים את הַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ (וחייב מי שמוציאו) .

תשובה:

במקרה כזה: יהא חייב על הוצאת האדם ופטור על המיתה.

קושייה ד

בהמשך לקושייה הקודמת למדנו שבעניין הוצאות בשבת, המיטה טפלה ביחס לאדם חי. ומסיבה זו: המוציא (אדם) חי במיטה - פטור.

וכשמוציאים את המת במיטה - חייבים.

מה הסיבה לחיוב זה?

ניתן להסיק מכאן שהגמרא (בעקיפין) אומרת שהמיטה לא טפלה ביחס לאדם מת?

תשובה:

אין מענה.

עמוד ב

קושייה ה

שבת צ״ד ב:א׳

שנינו בגמרא: אָמַר רָבָא: וּמוֹדֶה מסכים רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמָר (מעדר) לַחְפּוֹר בּוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה לִקְרוֹת בּוֹ שאדם שמוציאם בשבת — הוא דְּחַיָּיב חייב. עונים: פְּשִׁיטָא פשוט הדבר, דְּאִי הָא נָמֵי מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ הִיא מילא היית מקשה על מלאכה שלא צריכה לגופה, אֶלָּא אבל זו היא מְלָאכָה שֶׁצְּרִיכָה לְגוּפָהּ, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הֵיכִי כיצד היא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ שונה? ומשיבים: יש כאן חידוש בדברי רבי שמעון! כי מַהוּ דְתֵימָא מה שמתייחס אליו רבי שמעון (לעניין הוצאה), עַד דְּאִיכָּא לְגוּפוֹ וּלְגוּפָהּ הוא גם לצורך האדם וגם לצורך החפץ שמוציאים!, כְּגוֹן לדוגמא: אדם מוציא מָר (מעדר) כדי לַעֲשׂוֹת לוֹ (למעדר) טַס (חידוד, לצורך חפץ ההוצאה) וְגם כדי לַחְפּוֹר (לצורך המוציא), דוגמא נוספת: סֵפֶר תּוֹרָה לְהַגִּיהַּ (לצורך חפץ ההוצאה) וְלִקְרוֹת בּוֹ (לצורך המוציא), קָא מַשְׁמַע לַן.

Shabbat 94b:1

even one who carries out a corpse to bury it. Rava said: And Rabbi Shimon agrees that one who carries out a hoe on Shabbat with which to dig or a Torah scroll from which to read is liable. The Gemara asks: This is obvious, as if those acts of carrying out are also in the category of a prohibited labor not necessary for its own sake because the carrier’s intention is to dig or to read, if so, according to Rabbi Shimon, how can you find an act of carrying that would be considered a prohibited labor necessary for its own sake? The Gemara answers: Nevertheless, there is a novel element in Rava’s statement. Lest you say that Rabbi Shimon deems one liable only in a case where one carries out an object for the sake of the one carrying it, as well as for its own sake, for example, in a case where one carried out a hoe for its own sake, in order to sharpen its blade, and for the sake of the one carrying it, in order to dig with it, or one carried out a Torah scroll for its own sake, in order to emend it, and for the sake of the one carrying it, in order to read from it; therefore, Rava teaches us that Rabbi Shimon deems one liable for carrying out an object even when it is carried only for his own sake and not for the sake of the object.

לפי הסבר זה מדוע שיתיר רבי שמעון להוציא את המת לקוברו? כאמור:

שבת צ״ד א:ה׳

פּוֹטֵר הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אַף בְּמוֹצִיא אֶת הַמֵּת לְקוֹבְרוֹ.

Shabbat 94a:5

We learned in the mishna that according to the first tanna: One who carries out a corpse on a bed is liable. And similarly, one who carries out an olive-bulk of a corpse, or an olive-bulk of an animal carcass, or a lentil-bulk of a creeping animal is liable. Rabbi Shimon deems him exempt. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said, and Rav Yosef said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Rabbi Shimon would deem exempt

כתובות קי״א א:ט״ז

(1) וא"ר אלעזר בגמרא בכתובות שמתים שבחוץ לארץ - אינם חיים שנאמר (יחזקאל כו, כ) ונתתי צבי בארץ חיים ארץ שצביוני בה מתיה חיים שאין צביוני בה אין מתיה חיים

ומכאן מוכח שהוצאת אדם מת לקבורה - היא עבור המת. (לצורך "חפץ" ההוצאה, במקרה שלנו)

Ketubot 111a:16

§ Rabbi Elazar said: The dead of the lands outside of Eretz Yisrael will not come alive and be resurrected in the future, as it is stated: “And I will set glory [tzvi] in the land of the living” (Ezekiel 26:20). This teaches that with regard to a land which contains My desire [tzivyoni], its dead will come alive; however, with regard to a land which does not contain My desire, i.e., outside of Eretz Yisrael, its dead will not come alive.

(2) ניתן גם להגיד שהוצאת המת לקבורה היא לצורך המוציא כיוון שמאוסה הגופה בתוך הבית.

ומכאן כיוון שיש צורך עבור הגופה וגם יש צורך עבור המוציא, לפי שיטתם רבי שמעון אמור לחייב!

אלא רבי שמעון מחייב במקרים כאלו (הוצאת מעדר וספר תורה, שהוזכרו בגמרא) כיוון שאינם דבר מאוס (כמו גופה של אדם) ואין בהם צורך מידי לעשייה (לא יקרה כלום אם אדם יחכה קצת עד שתצא השבת, אבל בגופת אדם המצב שונה).

תשובה:

אין מענה.

קושייה ו

שבת צ״ד ב:ג׳

תְּנַן הָתָם: שנינו במשנה: אדם הַתּוֹלֵשׁ סִימָנֵי טוּמְאָה (שיערות בצבע לבן) וְהַכֹּוֶה [אֶת] הַמִּחְיָה (אזור הנגע) - עוֹבֵר בְּ״לֹא תַעֲשֶׂה״.

אִיתְּמַר אמרנו: שאדם שתולש שערה (לבנה) אַחַת מִתוך שְּׁתַּיִם (שעל ראשו) לדברי הכל - הוא חַיָּיב,

אדם שתולש שערה אַחַת מִתוך שָּׁלֹשׁ — רַב נַחְמָן אָמַר חַיָּיב, רַב שֵׁשֶׁת אָמַר פָּטוּר.

רַב נַחְמָן אָמַר חַיָּיב — כיוון שאַהְנִי מַעֲשָׂיו הועילו מעשיו, דְּאִי מִשְׁתַּקְלָא חֲדָא אַחֲרִיתִי אָזְלָה לַהּ טוּמְאָה כי יוצא שאדם מקרב את זמן טהרתו שלא כדין. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר פָּטוּר — כיוון שהַשְׁתָּא מִיהַת הָא אִיתָא לְטוּמְאָה שגם אם יסיר את כל השיער (הלבן, שהוא בסה"כ רק סימן) - טומאתו תישאר, ולכן לא הועילו מעשיו.

Shabbat 94b:3

We learned there in a mishna discussing the halakhot of leprosy: One who plucks white hairs that are signs of impurity, and similarly one who burned the unaffected skin in the midst of a leprous sore in an attempt to purify himself, violates a prohibition, as it is stated: “Take heed [hishamer] in the plague of leprosy” (Deuteronomy 24:8). This ruling is based on the principle that the term hishamer indicates a prohibition. On this topic, it was stated: With regard to one who plucks one of two white hairs, everyone agrees that he is liable because a single hair remains, which is less than the measure that determines impurity, i.e., two hairs. It is with regard to one who plucks one of three white hairs that there is a dispute between the amora’im. Rav Naḥman said: He is liable. Rav Sheshet said: He is exempt. The Gemara elaborates. Rav Naḥman said: He is liable because his actions were effective, as if another hair is removed, the impurity would cease. He thereby hastened his purification and is in violation of the prohibition. Rav Sheshet said: He is exempt because his actions were ineffective, as now, in any case, the impurity is intact even after he removed one hair. His act is ineffective, and therefore he does not violate the prohibition.

אם לדעת רב ששת אדם יכול להסיר את כל השיער הלבן שבראשו, והדבר לא יועיל לו (להעלמת הנגע) - מדוע הוא מחייב במקרה בו האדם תולש את שיערה לבנה אחת מתוך 2 (ויישאר לו שיערה לבנה אחת בלבד)?

הרי גם אם אותו אדם יתלוש את כל השיער הלבן, לדעת רב ששת זה לא יועיל לו.

וקל וחומר אם נשארה שיערה אחת.

תשובה:

רב ששת טוען ההפך מתנא קמא.