נקבים נקבים?
סיפור
כשהייתי ילד צעיר, שמתי לב שנה אחת כאשר קראו בתורה, זכר ונקבה ברא אותם, הכרתי את המילה נקבה כי יש מילה דומה בברכה שהייתי רגיל לברך נקבים נקבים.
אומנם שמתי לב שנקבה היינו אישה ומאחר ואני לא אישה, לא מתאים שאגיד ברכה עם המילים נקבים נקבים.
לפני שהחלטתי להפסיק, ביררתי עם רבי שהמילה זהה... שאלתי [אחרי התפילה של שבת] המילה שקראנו היום זכר ונקבה...
הוא קטע אותי בלי נימוס "כן זה ילד וילדה"
המשכי "אותה מילה כמו נקבים נקבים".
הוא פרץ בצחוק "נו אז מה??"
"אז אם אני לא נקבה לא מתאים שאגיד נקבים נקבים".
הנוכל השיב "תגיד את הברכה בדילוג הפרט ההוא" ממש נוכל.
השבתי הניסוח מראה שמיועד לנקבות. כמו שעשני כרצונו שילד לא מברך. הוא הסביר "שיש נקב שמיוחד רק לאישה שאני לא אמור לדעת" היינו נוסף על נקבים נקבים.
לא האמנתי לו. אם אני לא אמור לדעת אז הוא בוודאות משקר, כי אני לא יכול לבדוק. הפסקתי להגיד את הברכה כמה שנים במועדה.
אחרי זה הבנתי, וחזרתי לברך אותה עד שחזרתי בשאלה. אומנם עדיין יש ביקורת לתקן עוול.
כול מי שיש לו כלב מחמד יודע שה-מתנה שעבורה מברכים ברכת נקבים נקבים, לא מתנה מיוחדת רק לאדם ולכן טפשי שנגיד "תודה שהגוף שלי כמו כלב ושאר חיות"... רעיון המופיע בתלמוד בבלי חגיגה.
ולמרות שפרט זה הוא "פחות חשוב להתנגד" מהכאב והפצע וחבורה והדם של טקס ברית מילה, שעושים לגוף של אחר אומנם, מתאים רק אותו שמאמין יעשה רק לעצמו, לא לתינוק... עדיין כשיש ביקורת ראוי לפרסם אותה.