הערכים של ספריא נטועים היטב בעולם לימוד בית המדרש ומושתתים על האמונה כי לכל יהודי יש את האות המיוחדת שלו.
לכבוד חג השבועות בחרנו כמה מאותם מקורות שמבטאים את הרוח של ספריא. ביקשנו מאנשי רוח, אמנות ודעת להאיר ולחדש את הזוית שלהם לגבי אותם המקורות.
בדף שלפניכם משתף חבר הכנסת ד"ר יועז הנדל, שר התקשורת לשעבר, מחשבות על מקורות הכח של נבחרי הציבור.
קרדיט צילום: אבי אוחיון לע"מ
"לבלתי רום לבבו"
וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים הַלְוִיִּֽם׃ וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹר אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם׃ לְבִלְתִּ֤י רוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַעַן֩ יַאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
משה כותב את המגנה כרטה של היהודים
בממלכות הגדולות של העולם העתיק, המלך היה הכל. פרעה היה אלוהים למצרים, ומלך אשור היה כל יכול מול נתיניו. לאדם שחי בבבל הקדומה, או ברומא הקיסרית, נותר רק לקוות שמי ששליט הממלכה יהיה אדם שפוי, והגון לנתיניו. למעט מקרים יוצאי דופן, המציאות הזו נמשכה כמעט עד העת המודרנית, בה החלו לחשוב על מושגים כמו דמוקרטיה, זכויות אזרח והגבלת כוחו של השלטון.
מי שיגיע לספריה הבריטית המרכזית בלונדון יוכל לראות מסמך שמוצג בגאווה גדולה- זוהי המגנה כרטה. הצהרה שבה התחייב המלך האנגלי לראשונה להגביל את כוחו ולהכיר בזכויות של נתיניו. הוא נכתב בשנת 1215.
כאן, בפסוקים אלו, משה מבקש ללמד אותנו משהו אחר. כבר לפני שלושת אלפי שנים משה ידע שעם שררה מגיעה גאווה, ואיתה הסכנה של שכרון הכוח. המלך בתורה מוגבל בכוחו, ומצווה לזכור את מקומו בתוך שאר ישראל, וכחלק משרשת הדורות.
לשמחתנו בעולם המודרני שבו אנו חיים, כוחו של השלטון מוגבל, וניתן להחליף אותו בדרך דמוקרטית כל כמה שנים. אבל האזהרה של ספר דברים עדיין רלוונטית גם לשלטון בן ימינו. לצד הזכירה של מי שמעליו, השליט צריך לזכור מהיכן בא - מאחיו. הפרשה מזכירה לא פעם שהמלך בא מתוך אחיו, והם שולחיו, ומזהירה אותו שלא יתנשא על העם. גם במדינה דמוקרטית ומודרנית זוהי תזכורת חשובה: הכוח ניתן לשר או לממשלה מאחיהם, האזרחים. הם שליחים של אחיהם, לא של נתיניהם.
רוצים לקבל עוד מידע על הנעשה בספריא, מקורות מעניינים ועוד? להרשמה לניוזלטר שלנו לחצו כאן