דגן של חיים / יובל אלבשן

Byחינוך ספריא

פרויקט שבועות תשפ"א

הערכים של ספריא נטועים היטב בעולם לימוד בית המדרש ומושתתים על האמונה כי לכל יהודי יש את האות המיוחדת שלו.

לכבוד חג השבועות בחרנו כמה מאותם מקורות שמבטאים את הרוח של ספריא. ביקשנו מאנשי רוח, אמנות ודעת להאיר ולחדש את הזוית שלהם לגבי אותם המקורות.

בדף שלפניכם משתף פרופ' יובל אלבשן, סופר עברי ופעיל חברתי, מחשבות על הפער שבין קנאות למתינות.

"ואספת דגנך" או "לא ימוש"?

ברכות ל״ה ב:ו׳

תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר?

לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ״ — יָכוֹל דְּבָרִים כִּכְתָבָן?

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״ — הַנְהֵג בָּהֶן מִנְהַג דֶּרֶךְ אֶרֶץ, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

Berakhot 35b:6

The Sages taught: What is the meaning of that which the verse states: “And you shall gather your grain”? Because it is stated: “This Torah shall not depart from your mouths, and you shall contemplate in it day and night” (Joshua 1:8), I might have thought that these matters are to be understood as they are written; one is to literally spend his days immersed exclusively in Torah study. Therefore, the verse states: “And you shall gather your grain, your wine and your oil,” assume in their regard, the way of the world; set aside time not only for Torah, but also for work. This is the statement of Rabbi Yishmael.

ספקטרום של צבעים

מאחורי המחלוקת בין "ואספת דגנך" (קרי: עליך לשלב פרנסה ותורה) לבין "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" (קרי: הקדש את כל עתותיך לתורה וסמוך על בורא עולם שידאג לך) עומד, בין השאר, הוויכוח הבלתי נגמר בין הקנאות שדורשת התמסרות טוטלית והקפדה על כל תג ותג לבין המתינות שמחייבת פשרנות, וויתור ושילוב. וויכוח שמצוי בכל אחד משטחי החיים שלנו – מניהול הבית הפרטי ועד להתנהלות הממלכה. וויכוח בין בעלי התפיסה הבינארית – יש שחור ויש לבן, יש טוב ויש רע והם מוחלטים לבין אלה שגורסים שהחיים היא תופעה מורכבת ואין בה רק שתי תשובות בגוון ברור אלא ספקטרום של צבעים.
בניגוד לדתות אחרות שמטפחות קיצוניות – היהדות תמיד ראתה בה תכונה שעשויה להתאים (וגם זה בקושי) למתי מעט אבל בוודאי שאסור שתהייה מאפיינת חברה שלמה ותידרש מהמון עם. במילים ברורות יותר, מילותיו של אביי:

ברכות ל״ה ב:ח׳

אָמַר אַבָּיֵי: הַרְבֵּה עָשׂוּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְעָלְתָה בְּיָדָן. כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָן.

Berakhot 35b:8

Summing up this dispute, Abaye said: Although there is room for both opinions, many have acted in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, and combined working for a living and learning Torah, and although they engaged in activities other than the study of Torah, were successful in their Torah study. Many have acted in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai and were not successful in their Torah study. They were ultimately forced to abandon their Torah study altogether.

לרבים, ר' ישמעאל אוסף הדגן הוא המודל לחיקוי. זו הדרך. למתי מעט מהסוג של רשב"י המודל הוא של "לא ימוש". כלומר המקורות מלמדים אותנו כי הקנאים והקיצוניים דרושים לכל חברה אבל אסור שהם יהיו כל החברה. תפקידם - לסמן את גבולות הגזרה. להניף את הדגל השחור שלפני התהום, להצביע על המוקשים והסכנות אבל ההמונים צריכים לנהוג אחרת. לחיות את החיים במלוא מורכבותם או במילות המשפט שלפנינו: לאסוף דגן. דגן של חיים.

רוצים לקבל עוד מידע על הנעשה בספריא, מקורות מעניינים ועוד? להרשמה לניוזלטר שלנו לחצו כאן