Thank God for distractions!

ByJosh Weiner

58th Century Judaisms

I: The Ideal Prayer

בעל שם טוב, נח י״ט:א׳

שמעתי בשם הבעל שם טוב זללה"ה שפירש, צוהר תעשה לתבה, לעשות צוהר מן התבה של תורה ותפלה, לראות ולהסתכל עמה מראש העולם ועד סופו:
(אור המאיר פ' בשלח)

Ba'al Shem Tov, Noach 19:1

I heard in the name of the Baal Shem Tov of blessed memory, that he explained the verse (Genesis 16:6) "Make an opening for the ark (teivah)" - one should turn the words (teivah) of Torah and of prayer into an illuminated opening, to look and see from the beginning of the world until its end.

בעל שם טוב, נח פ״ט:א׳

יחשוב שעולם הדיבור מדבר בו וזולתו אי אפשר לדבר כמו שנאמר (תהילים נ״א:י״ז) אדושם שפתי תפתח, וגם כן מחשבתו אי אפשר להיות כי אם על ידי עולם המחשבה, והוא כשופר כי מה שתוקעין בתוכו אותו הקול הוא מוציא, ואם יפרוש ממנו התוקע אז לא יצא קול, כך בהעדר ח"ו כחו יתברך שמו ממנו אינו יכול לדבר ולחשוב:
(כש"ט ח"ב די"ט ע"ד, והוא בלק"א די"ח ע"ב).

Ba'al Shem Tov, Noach 89:1

Contemplate this: the World of Speech speaks through you, and were it not so, it would not be possible to speak. This is the meaning of (Psalms 51:17) "Adonai, open my lips." So too with thought, which could not exist were it not for the upper World of Thought. You are like a Shofar, and what is blown into you is the sound that comes out. If you remove yourself from the breath blown in, no sound will come out. Therefore, without the strength of the Blessed One, God forbid, you could neither speak nor think.

בעל שם טוב, נח מ״ז:א׳

צריך לילך ממדרגה למדרגה בתפלה שלא יפסיד כל כחו בתחלת התפלה רק יתחיל במתון, ובאמצע התפלה ידבק בדבקות גדול, אז יהיה יכול לומר אפילו במרוצה התבות של התפלה, אף על פי שבתחלת התפלה אינו יכול להתפלל בדבקות מכל מקום יאמר התבות בכוונה גדולה, ויחזק את עצמו מעט מעט עד שיעזור לו השם יתברך להתפלל בדבקות גדול:
(צוואת הריב"ש ד"ד ע"א)

Ba'al Shem Tov, Noach 47:1

One needs to proceed step by step in prayer, and not spend all one's strength at the beginning. Rather, one should start slowly, and in the middle cleave with intense cleaving, so that one can utter all the words of the prayer quickly. Even if at the beginning of the prayer, one is unable to pray with intense cleaving, one should still say the words in utter attunement. Slowly, one builds up the strength until God helps them be able to cleave intensely in prayer.

II: Difficulties

בעל שם טוב, נח ס״ז:א׳

מהבעל שם טוב ביאור ענין אל תשליכני לעת זקנה, הכוונה שאל ישליך העת לידי זקנה, כי לפעמים נופל העבודה של האדם לידי זקנה באמצעות המשך הזמן וכו': (אור המאיר פ' יתרו)

Ba'al Shem Tov, Noach 67:1

The Baal Shem Tov explained the verse (Psalms 71:9) "Do not cast me away in the time (le'et) of old age." This means that you should not cast away the moment (et) and let it grow old. For sometimes it happens that your worship grows old as time goes by.

בעל שם טוב, נח נ״ד:א׳

לפעמים אם אינו יכול להתפלל לא יאמין שהיום בוודאי לא יתפלל אלא יחזק עצמו יותר, ויפול עליו יראה יותר ויותר, כי הוא משל למלך שיצא למלחמה, ומתלבש עצמו, והחכמים מכירים אותו בתנועותיו, אבל אותם שאינם חכמים כל כך מכירים את המלך על ידי סימנים, שבמקום שיש שם שמחה יתירה וגדולה, שם הוא המלך, וכן כשאינו יכול להתפלל בכוונה ידע שיש שם שמירה סביב המלך, ובאמת יש שם המלך אבל הוא אינו יכול ליקרב אל המלך, מחמת גודל השמירה שסביב המלך, לכן צריך לחזק עצמו ביראה, ובכח גדול בכוונה יתירה, כדי שיהיה יכול להתקרב ולהתפלל לפניו יתברך שמו, ואז יהיה יכול להתפלל בכוונה יתירה:
(צוואת הריב"ש ד"ה ע"א)

Ba'al Shem Tov, Noach 54:1

There are times that you cannot pray - yet in such situations you should not believe that you will not pray at all on this day! Rather, you should find even more strength, and let more and more fear fall upon yourself. This is similar to a king going out to battle and disguising himself: the wise recognise him from his movements; and those who are not so wise recognise him from his effect, since wherever there is heavy security, that is where the king is. So too, when you cannot pray with attunement, you should know that there are guards around the king - truly, the King is there, but one cannot draw close on account of the guards around him. Therefore, you must find strength and awe, and with great might and focus, in order to draw close and pray before the Blessed One - only then can you pray with intense attunement.

בעל שם טוב, נח צ״ז:א׳

הבעל שם טוב ע"ה אמר על מה שאמרו בזוהר (ויחי דרל"ד ע"א, פקודי דרמ"ה ע"ב) שדנין את האדם בכל היכל והיכל ומגרשין אותו מההיכל, פירוש, כי הדיבורים נקרא היכלות שהשכל שורה בהם והאדם המתפלל הוא הולך מאות לאות ומתבה לתבה וכשהוא אינו כדאי מגרשין אותו דהיינו שזורקין לו מחשבה זרה וממילא הוא בחוץ:
(לק"א ד"ז ע"ב)

Ba'al Shem Tov, Noach 97:1

The Baal Shem Tov, peace be upon him, remarked on what is written in the Zohar (1:234a), that you are judged in each and every chamber, and banished from that chamber. This can be understood, since words are also called 'chambers', and when the mind dwells in them, and, when praying, you journey from letter to letter and from word to word - when you are unworthy you are banished. This comes in the form of a foreign thought, and at that point - you are already on the outside.

בעל שם טוב, נח ק״ד:א׳

שמעתי מפי קדשו של מורי החסיד האלקי הבעל שם טוב ז"ל שהזהיר על הזריזות והזהירות בעסק התפלה לאנשים כערכנו, בכדי שינצל מן מחשבות זרות, ואמר בשם גיסו הרב החסיד מו"ה גרשון קוטיבער ז"ל שאמר משל יפה על האנשים וכו' שאינם מרגישים כלל בתפלתם אם היו במחשבה זרה או לאו, ואמר משל, כי היה דרך אחד מסוכן מאוד, והוא שהיה צריך לילך דרך יעד שהיו שם מחבואות של גזלנים ושודדים, שהיו מצפים לאיזה עובר ושב, ואז קמו ממחבואיהם וגזלו וחמסו וטרפו ועשו בו פצעים וחבורות, וכל מי שהיה מוכרח לילך דרך היער היה מהלך במרוצה גדולה מאוד, שלא יהיה להשודדים פנאי לילך ולבא אליו ממחבואיהם שישבו בהם, פעם אחת נסעו שני אנשים בחבורה אחת, והיה אחד מהם שתוי ושיכור מאוד, והשני לא כן היה רק כדרך כל הארץ, והנה בנסעם דרך היער הזה, זה שהיה לשם בשכלו נסע במהירות גדול עד שעבר בשלום את היער בלי פגע, וחבירו השני השיכור הלך לאט לאט פסיעה אחר פסיעה, והרוצחים היו טורפים אותו והכו אותו ועשו בו חבלות ופצעים והוא לא הרגיש בדבר כלל מחמת שכרותו הגדול, ואחר זה פגעו זה בזה, ועמד הראשון ותמה את עצמו על זה השני ושאל אותו איך ניצלת שלא המיתו אותך בהכאות גדולות שעשו לך, והשני השיכור היה מתמה את עצמו על תמיהתו של זה, ואמר שאינו יודע שום דבר שעשו לו, כי לדעתו הלך בלי פגע, עד שהראשון הראה לו במראה את הפצעים והחבורות שבכל אבריו, וגם כתמים מן הדם שהיה שותת על בגדיו מן הפצעים והחבורות והוא נשאר בתמיהתו ואינו זוכר כלל והנמשל מובן מעצמו:
(דברי משה פ' בא)

Ba'al Shem Tov, Noach 104:1

I heard from the holy mouth of the pious and heavenly teacher, the Baal Shem Tov of blessed memory, who warned about zeal and care in the matter of prayer for people like us, that we might be saved from foreign thoughts.

He said a parable in the name of his brother-in-law, the pious Rabbi Gershon of Kitov of blessed memory: there are people who can't feel in their prayers whether they had foreign thoughts or not. For example, there was one road that was very dangerous, and when somebody had to traverse a forest that was full of hidden bandits and thieves waiting for travellers, they would rise from their hiding places and beat, harass and rob him, leaving him covered with wounds and bruises. Anybody who had to go through this forest would go as fast as they possibly could, not giving the bandits time to come out of their hiding places. One time, two men were going though the forest together. One was extremely drunk, and the other was in a normal state of mind. As they went through the forest, the one with the sound mind went as fast as possible until he passed the forest unharmed. His drunken friend went slowly, step by step, and the murderous bandits attacked him and left him bruised and wounded, but he didn't feel a thing because of his drunkenness, until the bandits started attacking each other. The first friend found him and asked how he had survived such a beating, and the second wondered at his friend's wonder, and said that he had no idea what he was talking about. For he felt he had gone without being harmed, until his friend showed him his wounds and bruises in a mirror, and showed him the bloodstains on all his garments. He was still shocked. The meaning of this parable is apparent.

III: The Problem is the Solution

בעל שם טוב, נח ל״ב:א׳

כל מה שרואה יזכור בהקדוש ברוך הוא, אם אהבה, יזכור אהבת השם יתברך, ואם יראה, יזכור יראת השם יתברך כידוע בכמה מקומות, ואפילו כשהולך לבית הכסא יחשוב הלא אני מפריד רע מטוב, והטוב ישאר לעבודתו ית"ש וזהו יחודים:
(צוואת הריב"ש ד"ג ע"ב ע"ש)

Ba'al Shem Tov, Noach 32:1

Everything one sees should be a reminder of the Holy Blessed One! If it is love, one should recall the love of God. If it is fear, one should recall fear of God. We know this from several sources. And even when one goes to the toilet, one should think: behold, I am separating bad from good, and the good will remain to worship Him, may He be blessed! All such thoughts are divine unifications.

בעל שם טוב, נח ק״ו:א׳

.מבעל שם טוב, אם יפול לאדם מחשבה זרה יחשוב שהכל בא מאותיות והם קדושים, רק שנצרפו במחשבתו לשטות, על כן אם יכול להפוך אותיות הללו לדברים קדושים, היה טוב מאוד, או על ידי היפוך התבות של המחשבה זרה, או בהפסק התבות לשתים, והן בראשי תבות של המחשבה זרה, ודווקא שלא יופסק מהדבקות:
(דרכי צדק אות כ"ה)

Ba'al Shem Tov, Noach 106:1

In the name of the Baal Shem Tov it was taught that if a foreign thought falls into your mind, consider that it, like everything, is constructed of letters and that the letters are holy. It is just that they were badly reconfigured in the mind and became idiocy. Therefore, if you can transform these letters into holy words, this would indeed be very good - whether by reading the words of the foreign thought backwards, or by splitting the words into two, or by reading the initials of the thought. But all this is only as long as you don't interrupt your attunement in prayer.

בעל שם טוב, נח ק״ז

(א) ויש באדם כמה כחות, שלזה העולם צריך כח זה, ולזה העולם כח זה, שעולה נשמתו לכל העולמות שצריך לעלות, ובודקין אותו בכל עולם אם הוא ראוי לעלות ואם לאו דוחין אותו לחוץ, ולפעמים שולחין לו מחשבה זרה מחמת שדוחין אותו, ואם הוא חכם, באותה המחשבה יכול לקשר עצמו יותר להשם יתברך, שהמחשבה הוא אותיות שהם אברי השכינה רק שנפלו בקליפות מכח השבירה, ונעשה הצירוף של האותיות רע, כמו אדם שנותן מעדנים מעורבים מין בשאינו מינו, שכל אחד בפני עצמו הוא טוב וכאשר נתערבו הוא מאום ורע מאוד, כך זה הוא גם כן נעשה רע.

(ג) ויש להשם יתברך ברוך הוא בזה הנאה גדולה, כמשל הבן מלך שנפל לשביה כשמביאין אותו לפני המלך הוא נהנה מאוד יותר מזה הבן שהיה אצלו תמיד:
(כש"ט ח"ב ד"ג ע"א, לקוטי אמרים ד"ד סוף ע"א)

Ba'al Shem Tov, Noach 107

Each person has within them potential powers. In one realm they need to use one power, and in a different realm another. As your soul ascends through the various worlds that it needs to pass through, it is tested: if it is unworthy of ascending to such a world, it is cast out. Sometimes, a foreign thought is sent to you in order to cast you out. If you are wise, however, with this very thought you might be able to connect to the Holy One. This is because thought is composed of letters, which themselves are organs of the Shechina, the Divine Presence. Yet these letters descended from their proper place on account of the force of the shattering, and their configuration is wrong. Just like some foods, even though each on their own is good, when they are mixed together they taste terrible - so too these letters, mixed as they are, are terrible.

Understand the essence of the thought - if it's a desire, it comes from the World of Desire; a fear comes from the World of Awe; pride comes from the World of Splendour; and so too with all the others...

The Holy One rejoices in such things, just like a prince who falls into captivity - when he is finally brought before the king, the king rejoices even more than with the child who is always close to him.