דף צ"ב

Byגילעד בן-צור

עמוד א

קושייה א

שבת צ״ב א:ח׳

שנינו בגמרא: וְאִיבָּעֵית אֵימָא ואם תרצה, אמור (שהמשכן גובהו 10 אמות): מֵאָרוֹן (הברית). כיצד? דְּאָמַר מָר החכם: האָרוֹן - תִּשְׁעָה טפחים גובהו וְכַפּוֹרֶת - טֶפַח אחד גובהו הֲרֵי כָּאן עֲשָׂרָה (והנה עשרה טפחים), וּגְמִירִי דְּכֹל טוּנָא דְּמִידְּלֵי בְּמוֹטוֹת יודעים אנו שכל הרמת משא (מרימים) — תִּילְתָּא מִלְּעֵיל וּתְרֵי תִּילְתֵי מִלְּרַע שליש מלמעלה ושני שלישים מלמטה, אִישְׁתְּכַח דְּמִלְּמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה הֲוָה קָאֵי וע"י כך, גובהו של הארון היה מעל עשרה טפחים. וְלִיגְמַר מִמֹּשֶׁה למה נתנו לנו הוכחה נוספת? דִּילְמָא מֹשֶׁה שָׁאנֵי (שכן משה שונה משאר הלווים), דְּאָמַר מָר: אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם גִּבּוֹר וְעָשִׁיר וּבַעַל קוֹמָה.

Shabbat 92a:8

And if you wish, say instead that the Levites were not extraordinarily tall, and this can be derived from the Ark of the Covenant, as the Master said: The Ark itself was nine handbreadths tall as stated in the Torah, and the Ark-cover was one handbreadth, for a total of ten. And they learned through tradition that every burden that is carried with poles, one-third of the burden is above the porter’s height and two-thirds are below his height. It is found, then, that the bottom of the Ark stood ten handbreadths above the ground. The Gemara asks: And let us derive it from Moses, and why was the first proof insufficient? The Gemara answers: Perhaps Moses was different from the other Levites and taller than they were, as the Master said: The Divine Presence only rests upon a person who is wise, mighty, wealthy, and tall. Since the Divine Presence rested on Moses, he had to be tall.

רש"י על שבת צ״ב א:ח׳:ד׳

ועל כן, רש"י פירש: דאמר מר - במסכת נדרים:

Rashi on Shabbat 92a:8:4

...

נדרים ל״ח א:ז׳

ובמסכת נדרים שנינו: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ אֶלָּא עַל גִּבּוֹר וְעָשִׁיר וְחָכָם וְעָנָיו וְכוּלָּן מִמֹּשֶׁה ...............................

Nedarim 38a:7

Rabbi Yoḥanan said: The Holy One, Blessed be He, rests His Divine Presence only upon one who is mighty, and wealthy, and wise, and humble. And all of these qualities are derived from Moses. He was mighty, as it is written: “And he spread the tent over the Tabernacle” (Exodus 40:19), and the Master said: Moses, our teacher, spread it himself. And it is written: “Ten cubits shall be the length of a board, and a cubit and a half the breadth of each board” (Exodus 26:16). Moses was tall and strong enough to spread the tent over the boards alone. The Gemara asks: Say that he was tall and thin, and the fact that he was mighty cannot be derived.

תשובה:

דין הוצאה מרשות לרשות הוא לפי המעשה ולא לפי המחשבה.

עמוד ב

קושייה ב

שבת צ״ב ב:ב׳

שנינו במשנה: מַתְנִי׳ 1 אדם הַמִּתְכַּוֵּין לְהוֹצִיא חפץ (למשל תיק) התלוי מלְפָנָיו, וּבזמן שיצא, התיק בָא לוֹ לְאַחֲרָיו — פָּטוּר. 2 לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו (אם הפוך) — חַיָּיב. 3 בֶּאֱמֶת (ועוד) אָמְרוּ: הָאִשָּׁה הַחוֹגֶרֶת בְּסִינָר, ושמה שם חפץ בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ — חַיֶּיבֶת, שֶׁכֵּן רָאוּי הסינר לִהְיוֹת חוֹזֵר (מסתובב, והחפץ יגיע מלפניה במילא). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מְקַבְּלֵי פִתְקִין.

Shabbat 92b:2

MISHNA: One who intends to carry out an object with the object before him, and as he was walking the object came to be carried behind him, is exempt. However, if he intended to carry it out behind him and it came to be carried before him, he is liable. In truth they said: A woman who girded herself in a pants-like sinar worn beneath the outer garments, whether she placed an object before her or behind her, and it came to be carried on the other side, she is liable, as it is common for the sinar to be reversed. Rabbi Yehuda says: Even those royal couriers, who receive notes [pittakin], carry those notes in their belts, and are not particular where on their belt they carry the notes (Rav Hai Gaon), are liable for carrying out the notes whether they carried them before them or behind them.

בחלקה השלישי (3) של המשנה יש חשש כי אישה החוגרת (חפץ) בחלקה האחורי של הסינר (וע"י כך מראה שהיא לא מתכוונת להוציא מלפניה). והסינר עלול לבוא ולהסתובב ולהוביל את החפץ למלפניה.

ועל כך חכמים מחייבים אותה.

אך בחלקה הראשון (1) של המשנה, חכמים לא חוששים שמא אדם הנושא תיק עליו בצורה שהוא מראה שהוא מתכוון להוציא מלפניו, אבל בזמן ההוצאה התיק זז לאחוריו.

מדוע? הרי מחשבתו של אותו אדם להוציא מלפניו - הייתה ונשארה! וברגע שהוא יבחין שהחפץ נמצא מאחוריו, הוא יביאו מלפניו!