שמירה "לא תשא
"
לא תשא
לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃ (פ)
You shall not swear falsely by the name of the LORD your God; for the LORD will not clear one who swears falsely by His name.
השם מצווה אותנו לא להישבע בשמו לשווא.
יש כמה שאלות על דיבר זה:
למה כפלו את המילה שווא?
מה זה לא ינקה?
ומהי הסיבה לדיבר זה?

לשוא. שני פעמים, אחת שבועת שוא, ואחת שבועת שקר, שוא, זה הנשבע על דבר הידוע לאדם על עמוד זה שהוא של אבן.

המדרש מחלק את האיסור לשנים שבועת שווא ושבועת שקר.
שבועת שווא זה שאומר דבר ברור ונשבע בשם השם, ושבועת שקר היא כאשר משקר על השם.

לא תשא וגו' - כל זה מכבודו של הקב"ה וגם שמירת שבת שאחריו. וגם כיבוד אב ואם שהוקש כבודם לכבוד של מקום, כדכתיב: כבד את ה' מהונך.

לא תשא, both this commandment, as well as the two following deal with the honour due to G’d. We know that the commandment to honour parents is also almost on the same par as honouring G’d, as in Proverbs 3,9 the verse to honour G’d is introduced with the same word כבד as is the Torah’s instructions to honour one’s parents.
פה מסביר הרשב"ם את הסיבה לציווי וגם מקשר אותו לחמשת הדיברות הראשונות שכולם באו כדי לכבד את השם.

מאחר שברכת המזון עושה תיקון גדול על השלחן וכאמור, לכך הזהירו חז"ל לשייר האדם פת על שלחנו בעת ברכת המזון, ובזוהר הקדוש החמירו בזה ואסמכוה אקרא ד"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" (שמות כ, ז).

הבן איש חי נותן דוגמה חיה לדיבר בברכת המזון,
שלא יברך האדם ברכת המזון שאין לו פת לברך עליה.
כלומר שישאיר לחם לברך עליו.

משביעין אותו בכל לשון שהוא מבין, ויאיימו עליו (פי' ענין אימה) קודם שישביעוהו, ואומרים לו, הוי יודע שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא, ובכל העבירות שבתורה נאמר ונקה וכאן נאמר לא ינקה, וכל העבירות שבתורה נפרעים ממנו וכאן ממנו וממשפחתו, ולא עוד אלא שגורם ליפרע משונאיהם של ישראל,שכל ישראל ערבים זה לזה, כל עבירות שבתורה תולים לו שנים ושלשה דורות אם יש לו זכות וכאן נפרעים מיד, דברים שאין אש ומים מכלים אותם שבועת שקר מכלה אותם. אמר איני נשבע פוטרים אותו ונותן מה שטענו חבירו, אם אמר הריני נשבע וחבירו תובע העומדים שם אומרים זה לזה סורו נא מעל אהלי הרשעים האלה, ואומרים לא על דעתך אנו משביעים אותך אלא על דעתינו ועל דעת ב"ד.

בחושן משפט אומרים איך השביעו אדם בבית דין, שאמרו לו את חומרת הדיבר, שהעולם רעד שאמרו אותו ולא מתנקה אם עבר עליו.
לא רק זה אלא גם שבדרך כלל נפרע מהעברה אחרי כמה דורות וכאן מיד נפרעים ממנו וממשפחתו.
כך הייתה חומרת הדיבר וכך היו אומרים לאדם לפני בית הדין.