יש כמה שאלות על דיבר זה:
למה כפלו את המילה שווא?
מה זה לא ינקה?
ומהי הסיבה לדיבר זה?
לשוא. שני פעמים, אחת שבועת שוא, ואחת שבועת שקר, שוא, זה הנשבע על דבר הידוע לאדם על עמוד זה שהוא של אבן.
שבועת שווא זה שאומר דבר ברור ונשבע בשם השם, ושבועת שקר היא כאשר משקר על השם.
לא תשא וגו' - כל זה מכבודו של הקב"ה וגם שמירת שבת שאחריו. וגם כיבוד אב ואם שהוקש כבודם לכבוד של מקום, כדכתיב: כבד את ה' מהונך.
מאחר שברכת המזון עושה תיקון גדול על השלחן וכאמור, לכך הזהירו חז"ל לשייר האדם פת על שלחנו בעת ברכת המזון, ובזוהר הקדוש החמירו בזה ואסמכוה אקרא ד"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" (שמות כ, ז).
שלא יברך האדם ברכת המזון שאין לו פת לברך עליה.
כלומר שישאיר לחם לברך עליו.
משביעין אותו בכל לשון שהוא מבין, ויאיימו עליו (פי' ענין אימה) קודם שישביעוהו, ואומרים לו, הוי יודע שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא, ובכל העבירות שבתורה נאמר ונקה וכאן נאמר לא ינקה, וכל העבירות שבתורה נפרעים ממנו וכאן ממנו וממשפחתו, ולא עוד אלא שגורם ליפרע משונאיהם של ישראל,שכל ישראל ערבים זה לזה, כל עבירות שבתורה תולים לו שנים ושלשה דורות אם יש לו זכות וכאן נפרעים מיד, דברים שאין אש ומים מכלים אותם שבועת שקר מכלה אותם. אמר איני נשבע פוטרים אותו ונותן מה שטענו חבירו, אם אמר הריני נשבע וחבירו תובע העומדים שם אומרים זה לזה סורו נא מעל אהלי הרשעים האלה, ואומרים לא על דעתך אנו משביעים אותך אלא על דעתינו ועל דעת ב"ד.
לא רק זה אלא גם שבדרך כלל נפרע מהעברה אחרי כמה דורות וכאן מיד נפרעים ממנו וממשפחתו.
כך הייתה חומרת הדיבר וכך היו אומרים לאדם לפני בית הדין.
