(א) וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֜בוּ לִפְנֵ֤י ה' אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם׃ (ב) וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י ה' וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י ה'
The Deed
אמר רבא בפניו אסור וחייב מיתה שלא בפניו אסור ואין חייב מיתה ושלא בפניו לא והא תניא ר"א אומר לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן מאי דרוש (ויקרא א, ז) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אמרו אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו תמיה אני אם יוציא זה שנתו ולא הוציא שנתו אמרה לו נביא אתה אמר לה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן אותו תלמיד יהודה בן גוריא שמו והיה רחוק ממנו שלש פרסאות בפניו הוה והא רחוק ממנו שלש פרסאות קאמר וליטעמיך שמו ושם אביו למה אלא שלא תאמר משל היה
ויקרא רבה (וילנא) פרשת אחרי מות פרשה כ
ח: בר קפרא בשם ר' ירמיה בן אלעזר אמר בשביל ד' דברים מתו בניו של אהרן על הקריבה ועל הקרבה על אש זרה ועל שלא נטלו עצה זה מזה, על הקריבה שנכנסו לפני ולפנים ועל ההקרבה שהקריבו קרבן שלא נצטוו על אש זרה אש מבית כירים הכניסו ועל שלא נטלו עצה זה מזה שנאמר (שם /במדבר/ י) איש מחתתו איש מעצמו עשו שלאנטלו עצה זה מזה, א"ר ירמיה בן אלעזר בד' מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן ובכולן מזכיר סורחנן כל כך למה להודיעך שלא היה בידם אלא עון זה בלבד א"ר אלעזר המודעי בא וראה כמה מיתתן של בני אהרן יקרה לפני הקב"ה שכל מקום שמזכיר מיתתן מזכיר סורחנם כל כך למה להודיעך שלא יהא פתחון פה לבאי עולם לומר מעשים מקולקלים היו בידם בסתר שעל ידי כן מתו.
ט: ר' מני דשאב ורבי יהושע דסכנין ור' יוחנן בשם ר' לוי אמרו בשביל ד' דברים מתו בני אהרן ובכולן כתיב בהם מיתה על שהיו שתויי יין וכתיב בו מיתה שנאמר (ויקרא י) יין ושכר אל תשת ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים וכתיב בו מיתה שנאמר (שמות כח) והיו על אהרן ועל בניו ומה היו חסרין מעיל שכתוב בו מיתה שנאמר (שם /שמות כ"ח/) והיה על אהרן לשרת וע"י שנכנסו בלא רחיצת ידים ורגלים שנאמר (שם /שמות/ ל) ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו וכתיב בבאם אל אהל מועד ירחצו מים וע"י שלא היו להם בנים וכתיב בו מיתה הה"ד (במדבר ג) וימת נדב ואביהוא אבא חנין אומר ע"י שלא היה להם נשים דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו.
י: ר' לוי אמר שחצים היו הרבה נשים היו יושבות עגונות ממתינות להם מה היו אומרים אחי אבינו מלך אחי אמנו נשיא אבינו כהן גדול ואנו שני סגני כהונה אי זו אשה הוגנתלנו, ר' מנחמא בשם ר' יהושע בן נחמיה אמר (תהלים עח) בחוריו אכלה אש למהבחוריו אכלה אש משום בתולותיו לא הוללו ועוד מן הדא (שמות כד) ואל משה אמר עלה אל ה' מלמד שהיו משה ואהרן הולכין תחלה ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן ואומרים מתי ב' זקנים הללו מתים ואנו נוהגין שררה על הציבור ר' יודן בשם ר' איבו אמר בפיהם אמרו זה לזה ר' פנחס אמר בלבם הרהרו א"ר ברכיה אמר להם הקב"ה (משלי כז) אל תתהלל ביום מחר הרבה סייחין מתו ונעשו עורותיהן שטוחין על גבי אמותיהן, ועוד מן הדא (שמות כד) ואל אצילי בני ישראל א"ר פנחס מכאן שהיו ראויין להשלחת יד דא"ר יהושע וכי קילורין עלת עמהן מסיני דאת אמרויחזו את האלהים אלא מלמד שזנו עיניהם מן השכינה ויחזו את האלהים כאדם שמביט בחבירו מתוך מאכל ומשתה רי"א אכילה ודאי כד"א (משלי טז) באור פני מלך חיים א"ר תנחומא מלמד שפרעו את ראשיהן וגיסו לבם וזנו עיניהם מן השכינה רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר משה לא זן עיניו מן השכינה ונהנה מן השכינה לא זןעיניו מן השכינה שנאמר (שמות ג) ויסתר משה פניו ונהנה מן השכינה מנין שנאמר(שם /שמות/ לד) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בשכר ויסתר זכה (שם /שמות/ לג) ודברה' אל משה פנים אל פנים בשכר כי ירא זכה וייראו מגשת אליו בשכר מהביט זכה(במדבר יב) ותמונת ה' יביט, נדב ואביהוא זנו עיניהם מן השכינה ולא נהנו ממנה מןהדא (שם /במדבר/ ג) וימת נדב ואביהוא לפני ה' וכי לפני ה' מתו אלא מלמד שהיהקשה לפני הקב"ה בשעה שבניהם של צדיקים מתים בחייהם, ר' יודן דיפו בעא מיניה ר'פנחס ב"ר חמא בשם רבי סימון הכא את אמר (ויקרא י) (ובמדבר ג) לפני ה' לפני ה' שני פעמים ולהלן הוא אומר על פני אהרן אביהם פעם אחת אלא מלמד שהיה קשה לפניהקב"ה כפליים מאביהן, במדבר סיני אמר רבי מאיר וכי במדבר סיני מתו אלא מלמד שמהר סיני נטלו איפופסין שלהם למיתה משל למלך שהיה משיא בתו ונמצא בשושבינה דבר של שמצה אמר המלך אם הורגו אני עכשיו אני מערבב שמחת בתי אלא למחר שמחתי באה והוא טב בשמחתי ולא בשמחת בתי כך אמר הקב"ה אם אני הורגן עכשיו הריני מערבב שמחת בתי למחר שמחתי באה, בתי זו התורה הה"ד (שיר/השירים/ ג) ביום חתונתו וביום שמחת לבו, ביום חתונתו זה הר סיני, וביום שמחת לבוזה אהל מועד..
(ב) ותצא אש. רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא מֵתוּ בְנֵי אַהֲרֹן אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהוֹרוּ הֲלָכָה בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבָּן, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר שְׁתוּיֵי יַיִן נִכְנְסוּ לַמִּקְדָּשׁ, תֵּדַע, שֶׁאַחַר מִיתָתָן הִזְהִיר הַנּוֹתָרִים שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן לַמִּקְדָּשׁ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֶן בַּיִת וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּוַיִּקְרָא רַבָּה:
(2) ותצא אש AND THERE WENT OUT FIRE — Rabbi Eleizer said: the sons of Aaron died only because they gave decisions on religious matters in the presence of their teacher, Moses (Sifra; Eruvin 63a). Rabbi Ishmael said: they died because they entered the Sanctuary intoxicated by wine. You may know that this is so, because after their death he admonished those who survived that they should not enter when intoxicated by wine (vv. 8—9). A parable! It may be compared to a king who had a bosom friend, etc., as is to be found in Leviticus Rabbah (ch. 12; cf. Biur).
בעל הטורים – ויקרא י:א
אשר לא צוה. אין לומר לא צוה להביא אש זרה וגם לא צוה שלא להביאו, אלא פירושו אשר צווי של "לא" צוה אותם. וכן לכל צבא השמים אשר לא צויתי (דברים יז ג
The Result
(ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר ה' ׀ לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן׃
(ג) ועל פני כל העם אכבד. כְּשֶׁהַקָּבָּ"ה עוֹשֶׂה דִין בַּצַּדִּיקִים מִתְיָרֵא וּמִתְעַלֶּה וּמִתְקַלֵּס, אִם כֵּן בָּאֵלּוּ, כָּל שֶׁכֵּן בָּרְשָׁעִים; וְכֵן הוּא אוֹמֵר נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ (תהלים ס"ח), אַל תִּקְרֵי מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֶלָּא מִמְּקֻדָּשֶׁיךָ:
(3) ועל פני כל העם אכבד AND BEFORE ALL THE PEOPLE I WILL BE HONOURED — When the Holy One, blessed be He, executes judgment upon the righteous He becomes feared, and exalted and praised. If this be so in the case of these (when He judges the righteous) how much more is it so in the case of the wicked (i. e. when He punishes the wicked)! And in a similar sense it says (Psalms 68:36) “Thou art feared, O god, ממקדשיך”. Read not here מִמִּקְדָשֶׁיךָ, “from out of Thy sanctuaries”, but מִמִּקֻדָּשֶׁיךָ“because of Thy sanctified ones”.
(ג) בקרובי אקדש. על ידי מיתת קרובין הללו אתקדש ואתגדל לעיני כל העם שישאו ק"ו בעצמם מאלו וישמרו עצמן מלעשות כן וייראו ממני:
(3) בקרובי אקדש, “I will become sanctified by means of the people who had been close to Me.” The very death of these people is an event which sanctifies Me. How so? If the Israelites will internalise how strict I have been with these highly placed individuals, they will know how careful they have to be not to deviate from My commandments.
(ג) ויאמר משה אל אהרן - אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה, כי הדבר הזה אשר אני אומר לך: הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש - בכהנים גדולים הקרובים אלי לשרתני אני רוצה להתקדש ולא שיתחלל שמי ועבודתי, שכן אמר לי הקב"ה: והכהן הגדול מאחיו וגו' את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם. ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו. הא אם לא יצא קידש. ואין מוקדם ומאוחר בתורה, ולכך אל תניח העבודה שאתה כהן גדול ולא תצא ולא תחלל, אלא יתקדש הקב"ה ועבודתו על ידך.
(ד) ועל פני כל העם אכבד - זהו כבוד השכינה, שרואה בניו מתים ומניח אבלו בעבודת בוראו.
(3) this is when Moses said to Aaron: “do not mourn nor weep, and do not desist from carrying on with your priestly duties; I am telling you what I am saying in the name of G’d Who has said: בקרובי אקדש, I want to be sanctified by the High Priests, the ones who are “near” to Me and who perform the service for Me. I do not want that they should desecrate My name and My holy service by letting their private concerns take precedence.” Moses added that G’d had specifically given him instructions concerning such events as had just happened by saying (Leviticus 21,10-12) “the priest who is exalted above his fellows, on whose head the anointment has been poured and who has been ordained to wear the vestments, shall not bare his head nor rend his vestments. He shall not go in where there is a dead body; he shall not defile himself even for his father or mother. He shall not go outside the sanctuary and profane the sanctuary of his G’d, for upon him is the distinction of the anointing oil of his G’d, Mine the Lord’s.” It follows that by not leaving the holy precincts at this time Aaron did in fact sanctify the name of the Lord. This is the meaning of בקרובי אקדש, “I will be sanctified by those close to Me.” The fact that the legislation we just quoted appears only in chapter 21 is no argument as the Torah is not bound to record its message to the Jewish people in chronological sequence. At any rate, Moses told Aaron not to abandon the service in the Tabernacle while in circumstances which imposed mourning on other priests, even.
(4) ועל פני כל העם אכבד, this is the “honour” accorded to G’d’s Presence that even when one sees one’s sons dying one ignores one’s personal grief and continues with the service to one’s Creator.
קידוש ה׳
(לב) וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י ה' מְקַדִּשְׁכֶֽם׃
(א) מצות קדוש השם - שנצטוינו לקדש את השם. שנאמר (ויקרא כב לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל. כלומר שנמסר נפשנו למות על קיום מצות הדת. וכבר בארו זכרונם לברכה מפי הקבלה ומן הכתובים באי זה ענין ובאיזו מצוה נצטוינו בזה, ואף על פי שכתוב בתורה וחי בהם, דמשמע ולא שימות בהם כבר קבלו הם, שלא נאמר מקרא זה בכל ענין ובכל עברה. ומפי הקבלה אנו חיין בכל דברי התורה. ובפרוש אמרו זכרונם לברכה (סנהדרין עד, א), כי שלש מצות הם שחיב האדם שיהרג ואל יעבר בהם לעולם, והם עבודה זרה וכל אביזרהא. כלומר, כל ענין שלה, האסור לנו מכח הלאוין המיחדין בה, וכמו שנפרש למטה בעזרת השם. וכן גלוי עריות וכל אביזרהא, ושפיכות דמים: שאם יאמרו לו לאדם עבד עבודה זרה או נהרגך יהרג ואל יעבדה, ואף על פי שלבו תמים באמונתו ביראת השם, אף על פי כן נצטוה שיהרג ואל יעשה המעשה הרע ההוא ולא יתן מקום אל המעביר לחשב שהוא כפר בשם, ולשון ספרא (אמור ח ו) על מנת כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים, שתקדישו את שמי ברבים. וכמו כן בשתים שזכרנו, יהרג ואל יעבר, כמו שאמרנו.
(1) The command to sanctify the Name - We are commanded to sanctify the Name as it is written, "And I will be sanctified in the midst of the Children of Israel" (Leviticus 22:32). Thsi measn that one must surrender his life to preserve the religion. TOBM have already explained based on tradition and textual exegesis when this applies. Even though the Torah says, "and you shall live by them" which implies that you should not die for them, they have alreasy received that this is not universally applicable. Through the tradition we live for all matters in the Torah. They explicitly said (Talmud Sanhedrin 74a) that three mitzvot always require martyrdom, and these include idolatry and any of it's subcategories. This means anything that is prohibited on the strength of it's unique restrictions, as we will soon explain. Also, sexual impropriety and subcategories, as wella as murder. Is a person demands that he worship idols or be killed, he should be killed and not worship, even though his heart will remain treu and faithful to HaShem. He still must die and not commit this evil act and allow the assailant ot believe that he has denied HaShem. The Sifra says (Sifra Emor 8:6), "For this reason I took you out of Egypt, so that you will publicly sanctify My name." The same is true for the other two - he must die and not transgress.
(א) כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּין עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב-לב) "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". וּמֻזְהָרִין שֶׁלֹּא לְחַלְּלוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב-לב) "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי". כֵּיצַד. כְּשֶׁיַּעֲמֹד עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְיֶאֱנֹס אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה אוֹ יַהַרְגֶּנּוּ יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּצְוֹת (ויקרא יח-ה) "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם". וָחַי בָּהֶם וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם. וְאִם מֵת וְלֹא עָבַר הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:
(ב) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁאָר מִצְוֹת חוּץ מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכַת דָּמִים. אֲבָל שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת אֵלּוּ אִם יֹאמַר לוֹ עֲבֹר עַל אַחַת מֵהֶן אוֹ תֵּהָרֵג. יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר...
(1) The entire House of Israel is commanded concerning the sanctification of this great Name, as it is said, "And I will be sanctified in the midst of the children of Israel (Leviticus 22:32)." And they are warned that they not desecrate it, as it is said, "And you shall not desecrate My Holy Name (Leviticus 22:32)." In what manner? When an idolater stands and coerces an Israelite to transgress one of the commandments that are stated in the Torah or be killed, he should transgress and not be killed, as it says, "With the commandments which a person will do them and live by them (Leviticus 18:5)." Live by them and not die by them. And if he died rather than transgress, behold he is responsible for his life.
(2)
(יא) וְיֵשׁ דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁהֵן בִּכְלַל חִלּוּל הַשֵּׁם. וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָם אָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת דְּבָרִים שֶׁהַבְּרִיּוֹת מְרַנְּנִים אַחֲרָיו בִּשְׁבִילָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן עֲבֵרוֹת הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם כְּגוֹן שֶׁלָּקַח וְאֵינוֹ נוֹתֵן דְּמֵי הַמִּקָּח לְאַלְתַּר. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְנִמְצְאוּ הַמּוֹכְרִים תּוֹבְעִין וְהוּא מַקִּיפָן. אוֹ שֶׁיַּרְבֶּה בִּשְׂחוֹק אוֹ בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אֵצֶל עַמֵּי הָאָרֶץ וּבֵינֵיהֶן. אוֹ שֶׁדִּבּוּרוֹ עִם הַבְּרִיּוֹת אֵינוֹ בְּנַחַת וְאֵינוֹ מְקַבְּלָן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת אֶלָּא בַּעַל קְטָטָה וְכַעַס. וְכַיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ הַכּל לְפִי גָּדְלוֹ שֶׁל חָכָם צָרִיךְ שֶׁיְּדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ וְיַעֲשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְכֵן אִם דִּקְדֵּק הֶחָכָם עַל עַצְמוֹ וְהָיָה דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת וְדַעְתּוֹ מְעֹרֶבֶת עִמָּהֶם וּמְקַבְּלָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְנֶעֱלָב מֵהֶם וְאֵינוֹ עוֹלְבָם. מְכַבֵּד לָהֶן וַאֲפִלּוּ לַמְקִלִּין לוֹ. וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה. וְלֹא יַרְבֶּה בַּאֲרִיחוּת עַמֵּי הָאָרֶץ וִישִׁיבָתָן. וְלֹא יֵרָאֶה תָּמִיד אֶלָּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה עָטוּף בְּצִיצִית מֻכְתָּר בִּתְפִלִּין וְעוֹשֶׂה בְּכָל מַעֲשָׂיו לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק הַרְבֵּה וְלֹא יִשְׁתּוֹמֵם. עַד שֶׁיִּמָּצְאוּ הַכּל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ וּמִתְאַוִּים לְמַעֲשָׂיו. הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ אֶת ה' וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיה מט-ג) "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר":
אמת ליעקב – פרשת אמור – כ׳׳ב:ל׳׳ב
עיין ברמב"ם [פ"ה מהלכות יסודי התורה הל"א] שכתב וז"ל: כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה וכו', עכ"ל. במה שכתב "כל בית ישראל" וכו' כיון לרבות אפילו קטנים - כדכתיב [תהלים קט"ו פי"ב]: יברך את בית ישראל גו' הקטנים עם הגדולים וגו'. והטעם נראה לי, מדלא כתוב "תקדישו את שמי", דאז י"ל דלא דיבר הכתוב [אלא] עם המקדשים, אבל מכיון דכתיב ונקדשתי, שהקב"ה כביכול הוא הנפעל, א"כ גם ע"י הקטנים אפשר שיעשה הענין הזה. ואמרתי זכר לדבר הפסוק שהביא הרמב"ם בספר המצות שלו במצוה זו [מצוה ט'] שהביא קרא דישעיה [כ"ט פכ"ג]: כי בראותו ילדיו גו' יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב וגו', הרי שכתב ילדיו, ודו"ק.
ונראה שעל זה סמכו אבותינו בימי הבינים שמסרו נפשם ונפשות בני ביתם על קידוש השם ובלבד שלא להמיר את הדת, דלכאורה בשלמא על נפשותם הרי נצטוו ליהרג ולא לעבור, אבל על הקטנים - שאינם מחוייבים במצוות - מי התיר להם. ולפ"ז ניחא שפיר, דכיון דאילו היו הבנים ממירים את הדת היה יוצא מזה חילול השם איום א"כ על מצוה זו נצטוו גם הקטנים, ודו"ק.
משך חכמה – פרשת שמיני – י:ג
ג) הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד. פירוש, כימיתתם היה הכרחי עבור 'שכל האומר הקב"ה ותרן הוא - יותרו מעוהי' (בבא קמא נ,א). דישראל חטאו בעגל ונצלו עדים (שמות לג, ו), והוסר הענן ובטלה כל מעלתם.ואחרי תפילת משה והבאתם זהב למשכן, חזרו ענני כבוד, ושכינה שורה ביניהם,והקימו כהנים ולויים, ואש יצאה מן השמים. אם כן יאמר ישראל: הקב"ה נח לרצות וכרגע חיש קל יתנחם על הרעה והקב"ה ותרן הוא. לכן היה צריך להראות כי לא מחשבותם מחשבות השי"ת, ולהראות בענין קל מאוד אשר ביום חתונתו, והוקמו לכהנים לשרת בבית ה', עבור דבר אחד אשר לא צוה נשרפו לפני ה', ולהראות כמהגדול כחה של עבירה, והקב"ה יחשוב במאזני צדק ומשפט על עון קל. וזה שאמר "בקרובי אקדש" ואז "על פני כל העם אכבד" - אראה כבודי לישראל. אבל לולא זה לא אוכל להראות כבודי לבני ישראל למען לא ידמו כי בן אדם הוא ונושא פשע בלי משפט - חלילה מא - לקי משפט לא יעשה משפט! וכיון שהגיד לו שזה סבה להשראת השכינה בישראל - "וידם אהרן". וזה שאמר "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'", כי בגללם נשרפו עבור חטא העגל ובסבתו.
Bonus Section
כתב סופר – פרשת שמיני
ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם: במדרש שמתו על שלא נשאו נשים ולא הי' להם בנים. עוד שם שהלכו אחרי משה ואהרן ואמרו מתי ימותו זקנים הללו ואני ואתה ננהג הצבור. צ"ל שכל זה לא מתיישב במקרא דכתיב בהקריבם אש זרה לפני ה׳. גם יש לתמוה על צדיקים כאלו שהי' גדולי' ממשה ואהרן שעברו מצות ה' ולא קיימו מצות פ"ו וגם שיאמרו מתי ימותו זקנים הללו. ונ׳׳ל דלכן לא נשאו נשים כי ראו שבני משה לא הי' כדבעי למהוי כידוע ואם בני משה אינם כראוי' מהם ילמלו המוני עם וילמדו קו"ח ותלי הדבר הזה בשביל שמשה היה טרוד תמיד עם הצבור ולא הי' לו באפשר להשגיח על בניו כי הי' עסקו תמיד מן ההר אל העם. וכן אמרו ז"ל בבני שמואל שלא הלכו בדרוכיו כי הי' עוסק תמיד עם הצבור. והנה בני אהרן הי' צדיקי' גדולים כי אהרן הי' טרוד כ"כ והשגיח על בניו ובאמת לא עלה למעלה כמשה כי הי' עסקו עם בני ביתו ולכן בחשבם כ"ז הסכימו בדעתם שלא לישא נשים באשר שהבינו שבמות משה ואהרן ינהגו הם הציבור ואם יהי' להם בנים לא יוכלו להשגיח עליהם וילכו בדרך לא טוב או שלא יוכלו להשגיח כ"כ על הציבור עי"ז. ע"כ מצאו טוב לכבוד ה' ועמו שלא ישאו נשים. ויש לצרף שני דברים של המדרש שהלכו אחרי משה ואהרן ואמרו מתי ימותו לא ח"ו שקיוו על מיתתם או שדברו זע"ז בזמן שימותו הזקנים הללו אני ואחה ננהיג הצבור אלא שהתבוננו במה שחסר במשה ואהרן, משה הי' מפקח ביתר על צרכי הצבור עי"ז בניו לא טובים, ואהרן שהשגיח על בניו לא השגיח על הצבור כ"כ ואין בידו זכות הרבים כל כך, לכן אנן לא ניקח נשים. ובאמת טעו כי בהדי כבשא דרחמנא למה להן, יקיימו מצות ה' הכתובה והמצווה עליהם ויולידו בנים וכן אמרו ז"ל גבי חזקי' מלך שלא קיי' פ"ו על שראה בנבואה שיהיו רעים ואמר לי' הנביא כי מת אתה ולא תחיה בעוה׳׳ב על שלא היו לו בנים דבהדי כבשא דרחמנא ל"ל. והנה אלו בני אהרן הי' בוער בהם אש אהבת ה' ולעמו ולכן נמנמו מלישא נשים אבל היה אש זרה אשר לא יקובל לפני ה׳. וז"ש ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציוה אותם שלא ציוה להם להנהיג הצבור באופן אחר ממשה, אלא לישא אשה ולהוליד בנים ציוה ה ולכן הי' אש זו זרה ואמר וימותו לפני ה' שכונתם הי' לשם שמים אבל טעו כנ"ל נכון מאד