יופיו של רבי יוחנן
רַבִּי אֶלְעָזָר חֲלַשׁ. עַל לְגַבֵּיהּ רַבִּי יוֹחָנָן. חֲזָא דַּהֲוָה קָא גָּנֵי בְּבֵית אָפֵל. גַּלְיֵיהּ לִדְרָעֵיהּ וּנְפַל נְהוֹרָא. חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא בָּכֵי רַבִּי אֶלְעָזָר. אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי קָא בָּכֵית? אִי מִשּׁוּם תּוֹרָה דְּלָא אַפֵּשְׁתְּ — שָׁנִינוּ: אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּין לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. וְאִי מִשּׁוּם מְזוֹנֵי — לֹא כׇּל אָדָם זוֹכֶה לִשְׁתֵּי שֻׁלְחָנוֹת. וְאִי מִשּׁוּם בְּנֵי — דֵּין גַּרְמָא דַּעֲשִׂירָאָה בִּיר. אֲמַר לֵיהּ: לְהַאי שׁוּפְרָא דְּבָלֵי בְּעַפְרָא קָא בָּכֵינָא. אֲמַר לֵיהּ: עַל דָּא וַדַּאי קָא בָּכֵית, וּבְכוֹ תַּרְוַיְיהוּ.
ר' יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה אמר כי סלקן בנות ישראל מטבילת מצוה לפגעו בי כי היכי דלהוו להו בני שפירי כוותי גמירי אורייתא כוותי
אמרו ליה רבנן לא מסתפי מר מעינא בישא? אמר להו אנא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב (בראשית מט, כב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין ואמר ר' אבהו אל תקרי עלי עין אלא עולי עין
The Gemara continues to discuss Rabbi Yoḥanan’s beauty. Rabbi Yoḥanan would go and sit by the entrance to the ritual bath. He said to himself: When Jewish women come up from their immersion for the sake of a mitzva, after their menstruation, they should encounter me first, so that they have beautiful children like me, and sons learned in Torah like me. This is based on the idea that the image upon which a woman meditates during intercourse affects the child she conceives.
The Rabbis said to Rabbi Yoḥanan: Isn’t the Master worried about being harmed by the evil eye by displaying yourself in this manner? Rabbi Yoḥanan said to them: I come from the offspring of Joseph, over whom the evil eye does not have dominion, as it is written: “Joseph is a fruitful vine, a fruitful vine by a fountain [alei ayin]” (Genesis 49:22); and Rabbi Abbahu says: Do not read the verse as saying: “By a fountain [alei ayin]”; rather, read it as: Those who rise above the evil eye [olei ayin]. Joseph’s descendants are not susceptible to the influence of the evil eye.
אמר רבי יוחנן אנא אישתיירי משפירי ירושלים
האי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן נייתי כסא דכספא מבי סלקי ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא לפומיה ונותביה בין שמשא לטולא ההוא זהרורי מעין שופריה דר' יוחנן
יחסו לבבל ולארץ ישראל
יָתֵיב רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְרַבִּי אַסִּי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְיָתֵיב רַבִּי יוֹחָנָן וְקָא מְנַמְנֵם. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְרַבִּי אַסִּי: מִפְּנֵי מָה עוֹפוֹת שֶׁבְּבָבֶל שְׁמֵנִים? אֲמַר לֵיהּ: כְּלָךְ לְמִדְבַּר עַזָּה וְאַרְאֵךְ שְׁמֵנִים מֵהֶן. מִפְּנֵי מָה מוֹעֲדִים שֶׁבְּבָבֶל שְׂמֵחִים? מִפְּנֵי שֶׁהֵן עֲנִיִּים. מִפְּנֵי מָה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל מְצוּיָּינִין? לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה.
אִיתְּעַר בְּהוּ רַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לְהוּ: (...) מִפְּנֵי מָה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל מְצוּיָּינִין? — לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי מְקוֹמָן. דְאָמְרִי אִינָשֵׁי: בְּמָתָא שְׁמַאי, בְּלָא מָתָא — תּוֹתְבַאי. ״הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל״. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁעוֹשִׂין צִיצִין וּפְרָחִים לַתּוֹרָה.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה מִנּוֹחֲלֵי הָעוֹלָם הַבָּא. אֵלּוּ הֵן: הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (...)
רבי יוחנן תמה על כך שישנם אנשים שמאריכים ימים בבבל, שהרי הפסוק: "למען ירבו ימיכם" נאמר על ארץ ישראל ולא על חוץ לארץ. דעתו נחה רק לאחר שאמרו לו אנשי בבל משכימים ומערבים לבתי כנסיות, וזכות זו עומדת להם להאריך חייהם.
יש להבין את משמעות הדברים. בחוץ לארץ, בית הכנסת הוא מעין ארץ ישראל קטנה. זו גם הסיבה מדוע התפילות בחוץ לארץ אורכות זמן רב יותר מאשר התפילות בארץ ישראל. כאשר יהודים נמצאים בחוץ לארץ, אז הם יכולים להרגיש את ארץ ישראל רק בבית הכנסת. בארץ ישראל גם מה שנמצא מחוץ לבית הכנסת זה ארץ ישראל, ולכן כאשר יוצאים מבית הכנסת לא מרגישים כל כך ירידה בקדושה, ולכן מתפללים מהר יותר. זה מה שמלמד אותנו רבי יוחנן.
(מתוך סיכום שיעור של הרב אורי שרקי)
עוּלָּא בְּמִיסְּקֵיהּ לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל אִיתְלְווֹ לֵיהּ תְּרֵין בְּנֵי חוֹזָאֵי בַּהֲדֵיהּ קָם חַד שַׁחְטֵיהּ לְחַבְרֵיהּ אֲמַר לֵיהּ לְעוּלָּא יָאוּת עֲבַדִי? אֲמַר לֵיהּ אִין, וּפְרַע לֵיהּ בֵּית הַשְּׁחִיטָה. כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר לֵיהּ דִּלְמָא חַס וְשָׁלוֹם אַחְזִיקִי יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵירָה? אֲמַר לֵיהּ נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ!
קָא תָמַהּ רַבִּי יוֹחָנָן מִכְּדִי כְּתִיב וְנָתַן ה׳ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז בְּבָבֶל כְּתִיב! אֲמַר לֵיהּ - הָהוּא שַׁעְתָּא לָא עָבְרִינַן יַרְדְּנָא.
הגמרא מספרת כי כאשר עולא עלה מבבל לארץ ישראל, התלוו אליו שני יהודים. באמצע הדרך קם אחד מהם והרג את חברו. כאשר עולא סיפר זאת לרבי יוחנן, הוא תמה על כך שיהודי רוצח את חברו בארץ ישראל, שהרי הפסוק: "ונתן ה' לך לב רגז" נאמר רק על בבל ולא על ארץ ישראל. ודעתו של רבי יוחנן נחה רק לאחר שעולא אמר לו כי הרצח אירע עוד לפני שהם עברו את הירדן, כלומר שהמעשה לא התרחש בארץ ישראל אלא בחוץ לארץ.
(מתוך סיכום שיעור של הרב אורי שרקי)
היופי בארץ ישראל
להאי שופרא דבלי כו'. גם שהפליגו בפרק הפועלים בשופריה דר"י אינו דומה שבכו בשביל שופריה לחודיה ואפשר דנצטערו על זכרון חורבן ירושלים כדאמרינן שם דאר"י אנא אשתיירי משפירי ירושלים נמצא כשימות בלה השופרא מכל בני ירושלים בעפרא
פירוש הדבר הוא שבזמן שבית המקדש קיים ושכינה שורה בישראל ישנה התאמה בין היופי הפנימי לבין היופי החיצוני ויש ערך לאסתטיקה. כאשר יוצאים אל הגלות, דבר זה הולך ונעלם, היופי הפיזי של בני ישראל הולך ומאבד את משמעותו. רבי יוחנן היה הנציג האחרון של סגנון היופי הזה. כאשר רבי יוחנן מת, התחילה הגלות בכל עמקה ותוקפה. על זה היה ראוי לבכות.
(הסבר מתוך שיעור של הרב אורי שרקי)