בני המן למדו תורה

ByTsafrir Stern

להערות או לקבלת המאמרים בקביעות אנא צור קשר עם העורך צפריר שטרן [email protected] או 763-1328 (646)

איזה עונש דניאל נענש ולמה?
למה המתינו בשמים מלענוש את דניאל עד זמן פורים ומדוע נתארך לו הזמן כ"כ?
המחלוקת מי הוא ממוכן?
זכות הצדקה שהיתה להמן וממי למדה?
מדוע דניאל חטא לשמה ולעקב הגאולה
מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק

בבא בתרא ד׳ א:ז׳-ט׳

והאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ר' יהושע בן לוי מפני מה נענש דניאל מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר שנאמר (דניאל ד, כד) להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוי ארכא לשלותך וגו' וכתיב (דניאל ד, כה) כולא מטא על נבוכדנצר מלכא וכתיב ולקצת ירחין תרי עשר וגו' איבעית אימא שאני עבדא דאיחייב במצות ואיבעית אימא שאני בית המקדש דאי לא מלכות לא מתבני ודניאל מנלן דאיענש אילימא משום דכתיב (אסתר ד, ה) ותקרא אסתר להתך ואמר רב התך זה דניאל הניחא למ"ד שחתכוהו מגדולתו אלא למ"ד שכל דברי מלכות נחתכין על פיו מאי איכא למימר דשדיוהו לגובא דארייוותא:

Bava Batra 4a:7-9

...

רש"י על בבא בתרא ד׳ א:ז׳:א׳-ו׳

נענש דניאל - לקמיה מפרש עונשו:

מלכי ישפר עלך - עצתי תיטב בעיניך:,במיחן עניין - בחנינת עניים:,בכן תהא ארכא לשלותך - [יהא אורך] לשלומך:

כולא מטא - כל החלום של פורענות בא עליו:

לקצת ירחין תרי עשר - בשביל עצתו של דניאל תלה לו שנים עשר חדש:

Rashi on Bava Batra 4a:7:1-6

...

תוספות על בבא בתרא ד׳ א:ע״ז:א׳

שכל דברי מלכות נחתכין על פיו. לפי תרגום [של] אחשורוש נענש הרבה שנהרג דכתיב ויגידו למרדכי את דברי אסתר ולא כתב התם התך לפי שהרגו המן על שהיה משיב דברים בין אסתר למרדכי ומיהו גמ' שלנו אין תופס כן דדרשינן במגילה (דף טו.) והתך להיכן הלך ומפרש לפי שאין משיבין על הקלקלה:

Tosafot on Bava Batra 4a:9:1

...

חטא דניאל ועונשו

בגמרא אחז״ל שנענש דניאל על שהשיא עצה לנבוכדנצר שאמר לו ״וחטאך בצדקה פרוק״, כי נגלה לנבוכדנצר שעתידה לבוא עליו פורענות, והשיא לו דניאל עצה שיתן צדקה:

בבא בתרא ד. והאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ר' יהושע בן לוי מפני מה נענש דניאל מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר שנאמר (דניאל ד, כד) להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוי ארכא לשלותך וגו' וכתיב (דניאל ד, כה) כולא מטא על נבוכדנצר מלכא וכתיב ולקצת ירחין תרי עשר וגו' איבעית אימא שאני עבדא דאיחייב במצות ואיבעית אימא שאני בית המקדש דאי לא מלכות לא מתבני ודניאל מנלן דאיענש אילימא משום דכתיב (אסתר ד, ה) ותקרא אסתר להתך ואמר רב התך זה דניאל הניחא למ"ד שחתכוהו מגדולתו אלא למ"ד שכל דברי מלכות נחתכין על פיו מאי איכא למימר דשדיוהו לגובא דארייוותא:

וכן היה, שנתן צדקה והגינה עליו מן הפורענות. וע״ז נענש דניאל, וכמו שדרשו הפי ״ותקרא אסתר להתך״, ואמר רב ״התך״ זה דניאל, ולמה נקרא שמו התך, שחתכוהו מגדולתו - והיינו בימי אחשורוש, שבלשצר השליטו שליש במלכותו, וכן אצל דריוש וכורש, וכשמלך אחשורוש חתכו מגדולתו. ופריך בגמרא למ״ד שלכך נקרא ״התך״ שכל דברי מלכות נחתכו על פיו, ולא שהורידוהו מגדולתו, א"כ מה היקוק עונשו של דניאל? מסביר התוספות שלפי התרגום נענש הרבה שנהרג ע"י המן, ולא כתיב שם התך לפי שהרגו המן על שהיה משיב דברים בין אסתר למרדכי:

תוספות: שכל דברי מלכות נחתכין על פיו. לפי תרגום [של] אחשורוש נענש הרבה שנהרג דכתיב ויגידו למרדכי את דברי אסתר ולא כתב התם התך לפי שהרגו המן על שהיה משיב דברים בין אסתר למרדכי ומיהו גמ' שלנו אין תופס כן דדרשינן במגילה (דף טו.) והתך להיכן הלך ומפרש לפי שאין משיבין על הקלקלה:

וראוי להבין, למה המתינו בשמים מלענוש את דניאל עד עתה, והלוא מה שהשיא עצה לנבוכדנצר היה כבר לערך 70 שנה לפני כן, ומדוע נתארך לו הזמן עד עכשיו?

המחלוקת מי הוא ממוכן

בגמרא מגילה יב: אי עה"פ "והקרוב אליו כרשנא שתר וגו'", כל פסוק זה על שם קרבנות נאמר וכו' ממוכן, כלום הכינו שלחן לפניך. ובדרשות חת"ס (דף קכ"ט) מבואר כי שבעת השרים היו כנגדם במרום שבעה מלאכים, כי מלכותא דארעא ומלכותא דרקיעא הם כאחד. והיי סיבה מאת יקוק שיהיו שמות השרים נקראים בשמות כאלה המעוררים זכות הקרבנות, כי המלאכים שכנגדם ג"כ נקראים כשמות השרים שבארץ, ועי"ז יתעורר בשמים זכות הקרבנות. ומעתה ראוי להבין מה שאמרו שם בגמ אחרי זה: תנא ממוכן זה המן, ולמה נקרא שמו ממוכן, שמוכן לפורענות. וקשה, מאי קשיא לי למה נקרא שמו ממוכן, והלא כבר אמר ששמו מרמז על הכנת שלחן של ישראל. וא"כ הרי שפיר נקרא שמו כן כדי שיתעורר ע"י קריאת שם המלאך שכנגדו זכות הכנסת השלחן (כדברי חת"ס) שהיה זאת מאת יקוק לצורך זה. ואם כן מה מקשה למה נקרא שמו ממוכן? הרי בתוספות הביאו שיש מדרש שממוכן היה דניאל. וצריך הסבר מה בעי התוספות בזה?

זכות הצדקה שהיתה להמן

היערות דבש (ח"ב דרוש ט"ו) מסביר שהעשרת אלפים ככר כסף שנתן המן, עשה בהם צדקה לעניים, ורצה המן בזכות הצדקה להצליח. וע"כ הוצרכו ישראל להקדים שקליהם לשקליו, כדי שיעמדו נגד זכות הצדקה של המן. ומכל מקום עמדה לו זכות הצדקה שלא יהא זרעו כלה, ויצאו ממנו גרים. ועי"ז נגרם שלא היה הגאולה שלימה אשר היתה ראוי להיות בימי עזרא, כי ע"י שנשאר זרעו של עמלק קיים לא היה הגאולה שלימה, כי אין השם והכסא שלם.

ובזה יונח לנו מה שבא העונש לדניאל רק בימי אחשורוש, כי אין הגויים שייכים למדת החסד ולמצות צדקה. הרי חזינן שלולא שיעץ דניאל לנבוכדנצר לעשות צדקה, לא היקוק נופל זה בדעתו מעצמו. וא"כ, מנא ידע המן שיכול לקטרג ע"י צדקה? אלא ודאי שנתפרסם הדבר בין הגויים ע"י מעשה דנבוכדנצר, וראו שכל י"ב חודש ששמע לעצת דניאל לא בא פורענות עליו, וכשהפסיק מלתת צדקה נענש תיכף. והיו שם באותו דור כמה אנשים שעדיין זכרו את הנעשה, ודניאל בעצמו עדיין חי. ונמצא, עתה נגרם ע"י דניאל עיכוב הגאולה, שהרי ע"י שגילה לנבוכדנצר זכות הצדקה ונתפרסם הדבר, ומזה למד המן וגם הוא נתן צדקה. ועמדה לו זכות זו שישארו ממנו בנים, ועי"ז נתעכבה אז הגאולה כנ"ל. וע"כ נתעורר כעת חטאו הקדום של דניאל אשר גרם ענין כזה, וע"כ יצא דינו כעת ליענש.

[הארת העורך - הרבה תמהו: איה העונש והנקמה על העוול הגדול שרצחו הגרמנים העמלקים ימך שמם מליונים מעמנו? ואולי ניתן להסביר באותו עניין שהם משלמים פיצויים לניצולים רבים וזכות זה מאריך מהם נקמתם. וברגע שיפסיקו הפצויים תבוא נקמת השם.]

חטא לשמה ולעקב הגאולה

אכן, א"כ יש להתבונן איך דניאל איש חמודות בא לחטא כזה אשר גרם עיכוב הגאולה? ויבואר עפי"ד המד"ר משפטים (פ' לי אות כ"ד) שטעמו של דניאל בנתינת עצה זו היה כיון שראה לישראל שיצאו ערומים מירושלים ולא היה בידם שוה פרוטה, והיו מתים ברעב בראש כל חוצות, לכך אמר לו שיעשה צדקה. ונבוכדנצר פתח אוצרותיו והיה מפרנס לישראל י"ב חודש. ונמצא שמגודל רחמנותו על ישראל מסר נפשו לעשות עבירה לשמה. ואף שדבר זה יוכל לגרום עיכוב הגאולה לא הביט ע"ז, כי ענין הגאולה שייך להקב"ה, אבל על דניאל מוטל לעזור לטובתן של ישראל. ועל כן אף שיש חטא בדבר, העדיף לעשות המצוה.

וגם ראה שעתידים לצאת מהמן לומדי תורה בבני ברק, ומהם הוא רב שמואל בר שילת אשר עליו אמרו חז"ל שממנו יש ללמוד האיך יש למלמד לנהוג עם תלמידיו. ולכן העדיף לאחר קץ הגאולה לצורך נשמות חשובות כאלו. הסביר הרה"ק מרוזין הא דאמר שאול לשמואל על שאלתו למה השאיר זכר לעמלק, והשיבו "הקימותי את דבר יקוק". והוא תמוה, היאך שייך לומר שהקים את דבר יקוק, והלוא דבר יקוק היה לבלתי השאיר שריד? ופירש דהכוונה דע"י שהשאיר את אגג יצא ממנו המן (כדאי בדחז"ל שבאותה לילה נתעברה ממנו שפחה ומזה יצא המן) ועי"ז נסתבב נס הפורים, וע"י כן קיבלו ישראל התורה מרצון. וזהו "הקימותי את דבר יקוק" - כלומר, שסבבתי עי"ז את נס הפורים שעי"ז "קיימו" וקיבלו ישראל מחדש את דבר יקוק ברצון. ועד"ז רצה דניאל בזרע קודש שעתיד לצאת מהמן. ואמנם עכ"ז נענש דניאל על כך, שזה הוא מדרכי ההנהגה כי הוא גזירה מן השמים לצורך הנהגת הבריאה, אלא שהקב"ה מגלגלו ע"י חטא. וחשבו לו לדניאל דבר זה לחטא כדי להביא לפועל גזירת המקום המוכרחת לבוא.

והנה העונש שנגזר על דניאל שנהרג, זה כשלעצמו אין בו עונש כל כך לדניאל, שהרי הולך אדם לבית עולמו וסוף האדם למות ממילא, ומי שנהרג ע"י עכו"ם גדולה חשיבותו מאד, שהגם שהוא רשע מתכפרים עונותיו. אך ההפסד והעונש היה שלא זכה לחיות בנס של פורים. וזה היה עונשו שלא זכה להגיע לכך.

אכן, ע"ז בסיום ספר דניאל "ואתה לך קץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין" - שאף שלא זכית בימיך לחיות בהתגלות של ימות המשיח בפורים, מ"מ תנוח ותזכה לעמוד לעתיד לקץ הימי"ן, שאז יהא יום שכולו פורים, הנרמז בתיבת ימי"ן שהוא מרדכי איש ימיני. ואז יזכה דניאל להשלמת האור של פורים כאשר יבקע אור הגאולה וימחה עמלק לגמרי מן העולם. "ותעמוד לגורלך" - שהוא ענין פורים הוא הגורל.

גיטין נ״ז ב:ז׳

מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק

Gittin 57b:7

Rabbi Chiya bar Avin said that Rabbi Yehoshua be Karcha said, "An elder of the men of Jerusalem recounted to me, 'In this valley, Nevuzaradan, the head of the henchmen, killed two million one hundred and ten thousand [people]; and in Jerusalem, he killed nine hundred and forty thousand upon one stone, until their blood went and touched the blood of Zecharia, to fulfill that which is stated (Hosea 4:2), "and blood touches blood."'" He found that the blood of Zecharia was boiling and coming up. He said, "What is this?" They said to him, "It is the blood of sacrifices that has spilled." He had blood [from other sacrifices] brought and it was not similar. He said to them, "If you tell me, good; but if you don't, I will comb your flesh with iron combs." They said to him, "What shall we say to you? There was a prophet among us who would rebuke us with heavenly words. We rose up against him and killed him; and now it is several years that his blood does not rest." He said to them, "I will appease him." He had the great Sanhedrin and the small Sanhedrin brought [and] killed them over him, and his blood did not rest; the young men and the young women [and] killed them over him, and his blood did not rest. He had the infants brought from the schools of their rabbis [and] killed them over him, and his blood did not rest. He said, "Zecharia, Zecharia, I have gotten rid of the best of them. Is it pleasing to you that I should get rid of all of them?" When he said this, [his blood] rested. At that time, he thought in his mind to repent. He said [to himself], "And if it is like this with [the killing of] one soul, all the more so [will it be with] that man that killed all of those souls." He ran away, sent a detailed will to his home and converted. It was taught, "Naaman was a resident alien; Nevuzaradan was a righteous gentile; From among the grandchildren of Haman were those that studied Torah in Bnei Brak; From among the grandchildren of Sisera were those that taught infants in Jerusalem; From among the grandchildren of Sancheriv were those that taught Torah to the masses." Who were they? Shamaya and Avtalyon. That is [the meaning of] that which is written (Ezekiel 24:8), "I have placed her blood upon a smooth rock, that it should not be covered." "The voice is the voice of Yakov but the hands are the hands of Esav." (Genesis 27:22) "The voice" - this [refers to] Hadrian Caesar who killed in Alexandria in Egypt six hundred thousand upon six hundred thousand, twice the amount that came out from Egypt. "The voice of Yakov - this [refers to] Vespasian Caesar, who killed in the city of Beitar four million [people], and some say, forty million. "And the hands are the hands of Esav" - this [refers to] the evil kingdom that destroyed our Temple and burned our Sanctuary and exiled us from our land. Another explanation: "The voice is the voice of Yakov" - there is no effective prayer that does not have inside it [something] from the seed of Yakov. "And the hands are the hands of Esav" - there is no victorious war that does not have in it [something] from the seed of Esav. And this is what [was meant by that which] Rabbi Elazar said, "'From the wagging of the tongue shall you be hidden.' (Job 5:21) - as a result of the thoughts of the tongue shall you be hidden." Rav Yehuda said that Rav said, "That which is written (Psalms 137:1), 'Upon the rivers of Babylon, there we sat and we also cried when we remembered Zion,' teaches that the Holy One, blessed be He, showed David the destruction of the first Temple and the destruction of the second Temple: The destruction of the first Temple, as it is stated, 'Upon the rivers of Babylon, there we sat and we also cried;' The second Temple, as it is written (Ibid. 7), 'Remember O Lord for the sons of Edom the Day of Jerusalem, in which they said, "Raze it, raze it, until its foundation."'" Rab Yehuda said that Shmuel said, and some say Rav Ami, and some say it was taught in (an early) teaching, "There was a story of four hundred boys and girls that were captured for shame[ful purposes]. They figured out why they were being brought. They said, 'If we drown in the sea, we will come to life in the world to come.' The oldest of them expounded, '"The Lord said, 'From Bashan will I bring back, I will bring back from the depths of the sea."' (Psalms 68:23) "From Bashan, I will bring back" - From between the teeth of (bein sheinei) lions; "from the depths of the water I will bring back" - these are the ones that drown at sea.' When the girls heard this, they all jumped and fell into the sea. The boys brought up an a fortiori argument (kal vechomer) regarding themselves and said, 'If those, whose manner is such, [did this]; for us, whose manner is not such, all the more so [should we jump and drown].' [So] they also jumped into the sea. And about them the verse says (Psalms 44:23), 'As it is for You that we are killed all of the day; we are like sheep for the slaughter.'" And Rav Yehuda said, "This is [referring to] the woman and her seven sons. They brought out the first in front of Caesar. They said to him, 'Worship the service of the idol.' He said to them, 'It is written in the Torah (Exodus 20:2), "I am the Lord, your God."' They took him out and killed him. They brought out the other one in front of Caesar. They said to him, 'Worship the service of the idol.' He said to them, 'It is written in the Torah (Exodus 20:3), "You shall not have any other gods in front of Me."' They took him out and killed him. They brought out the other one in front of Caesar. They said to him, 'Worship the service of the idol.' He said to them, 'It is written in the Torah (Exodus 22:19), "One who sacrifices to the gods shall be destroyed."' They took him out and killed him. They brought out the other one in front of Caesar. They said to him, 'Worship the service of the idol.' He said to them, 'It is written in the Torah (Exodus 34:14), "you shall not bow down to another god."' They took him out and killed him. They brought out the other one in front of Caesar. They said to him, 'Worship the service of the idol.' He said to them, 'It is written in the Torah (Deuteronomy 6:4), "Hear O Israel, the Lord is our God, the Lord is one."' They took him out and killed him. They brought out the other one in front of Caesar. They said to him, 'Worship the service of the idol.' He said to them, 'It is written in the Torah (Deuteronomy 4:39), "And you shall know today and place it upon your heart that the Lord, He is God in the heavens above and on the earth below, there is none else."' They took him out and killed him. They brought out the other one in front of Caesar. They said to him, 'Worship the service of the idol.' He said to them, 'It is written in the Torah (Deuteronomy 26:17-18), "The Lord you have avowed, etc. And the Lord has avowed you today." We have already sworn to the Holy One, blessed be He, that we will will not exchange Him for another God and He also has sworn to us that He will not exchange us for another people.' Caesar said to him, 'I will throw my seal [down] to you and you can bend down to pick it up, so that they will say that he took upon him the authority of the king.' He said to him, 'To ruin with you, Caesar, to ruin with you Caesar! With your own honor is it such; with the honor of the Holy One, blessed be He, it is all the more so.' They took him out to kill him. His mother said to them, 'Give him to me and I will kiss him a little.' She said to him, 'My sons, go and say to your father, Avraham, "You bound up one altar and I have bound up seven altars."' She too went up to the roof and fell and died. A heavenly voice went out and said, 'a happy mother of children.' (Psalms 113:9)" Rabbi Yehoshua ben Levi said, "This is [referring to] circumcision, that was given for the eighth [day]." Rabbi Shimon ben Lakish said, "This is [referring to] Torah scholars, that demonstrate the laws of slaughtering on themselves." As Rava said, "One can demonstrate all matters on the self except for slaughtering and another thing." Rav Nachman bar Yitzchak said, "This is [referring to] Torah scholars, that kill themselves for the words of Torah." Like that of Rabbi Shimon ben Lakish; as Rabbi Shimon ben Lakish said, "Words of Torah can not exist except with one who kills himself for them, as it is stated (Number 19:14), 'This is the law (Torah); when a man dies in a tent, etc.'" Rabba bar bar Chana said that Rabbi Yochanan said, "There were forty seah of

גיטין יז: מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק

והנה זאת ידעו חכמי ישראל שלא תהיי הגאולה שלימה עד שימחה זרעו של עמלק מכל וכל, ואז יהי השם שלם והכסא שלם. אבל במלחמת יהושע לא פעל אלא החלשת כוחם, וכמ"ד ברש"י שם: ויחלש יהושע - לא השאיר אלא חלשים שבהם, מכאן אנו למדים שלא עשו אלא ע"פ דיבור של שכינה, עכ"ל. ולכן הקפידה תורה שלא תכתב פרשה כזו אלא שלש פעמים, כמ"ש "הלא כתבתי לך שלשים" - דהיינו, ששלש פעמים יתכן שתהי מלחמת עמלק כעין מלחמתו של יהושע, אבל לא יהי נמחה שמו לגמרי. "ולא רבעים" - בפעם הרביעי לא תהי כמו מלחמת יהושע, כי אז יקויים מחה אמחה לגמרי והי יקוק למלך וגו', ושמו שלם וכסא נכון. ובמלחמת מרדכי ואסתר היו מצפים לישועה גמורה, והיו סבורים שכבר מיחו זרעו של עמלק מכל וכל ואחד מהם לא נותר, וכמר דאיתא בתרגום כשהרגו בשונאיהם חמשה ושבעים אלף, וחמש מאות איש, ושלש מאות איש, בכל פעם תירגם "כולהון דופילין מדבית עמלק".

ולכן כששלחה אסתר לחכמים כתבוני לדורות, ושלחה להם נוסח המגילה, וראו שכולה כתובה בהסתרה, ובמקום שם השי"ת כתוב המלך, ושם המגילה נאה לה - מגילת אסתר, וזה סימן שאין השם והכסא שלם עדיין, מיאנו לקבל מגילה כזאת, שהרי ציפו וקוו שאחר מלחמה כזאת תהי גאולה שלימה, ומורא גדול זו גילוי שכינה, והם לא ידעו שעלתה בידם של שבעים מבני המן להמלט ולהחבא, ועליהם אמר הכתוב "שבעים בלחם נשכרו" - אל תיקרי שבעים אלא שבעים כמ"ש בגמ' (מגילה טו:). ולכן שלחו לה, "הלא כתבתי לך שלשים" ולא רבעים - עד שלשה פעמים יתכן שתהא כתובה ענין מלחמת עמלק כמו של יהושע ולא יותר, כי עכשיו כבר זכינו למחות את שמו לגמרי וכבר צריכים להתכונן לקראת ביאת מלך המשיח.

אבל אסתר שכתבה את המגילה ברוה"ק ידעה ודאי שכדבריהם לא כן הוא. והענין, שעדיין יש נפשות יקרות של לומדי תורה בבני ברק שעדיין גנוזים הם בזרע המן ואין לכלותם. וזה גופא הטעם למה "ויחלש יהושע את עמלק" ולא מחה אותו לגמרי, כי היה ע"פ הדיבור של שכינה מפני אותן הנשמות. ויתכן שזה הי׳ כוונת שאול ג״כ. ותיכף אחרי זה כתיב ׳׳ויאמר ה׳ אל משה כתוב זאת זכרון׳׳, כלומר ׳׳כתוב זאת׳׳ ־ ענין ויחלש, שלש פעמים. והאיר ה׳ את עמי חכמים כי אין הקפירא של ׳׳שלשים׳׳ על כמה פעמים כתובה, אלא על כמה מלחמות נלחמו. והלא המלחמה של פרשת בשלח, היא היא זאת המלחמה של פ׳ זכור, רק שאז הוכפל הענין בפרשת כי תצא. אבל באמת גם החכמים צדקו בדרשתם הראשונה, ובמגילה זו יש בגניזה כל הארת מחיית עמלק וימות המשיח, רק שעדיין הכל בכסוי, וכשיבוא המשיח יבקע אור המגילה לחוץ באופן אור חדש אור נפלא, ותתגלה יפיה והדרה לעיני כל.

ולסיום מוסיף ה'ברכת יעבץ' (על זמנים ומועדים ג) דבהגדה אומרים מעשה ברבי אליעזר וכו׳ שהיו מסובים בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם (היינו בני בניו של המן שלמדו תורה ולא שלימדו) כמוזכר בסנהדרין וגיטין ואמרו שהגיע זמן ק״ש לייחוד שמו של הקב״ה שזהו התיקון על מה שהמן העמלקי עשה.

והלמוד לנו מזכותו של המן, אשר לא היה בה שמץ של לשמה ובכל זאת זכה לצאצאים שתלמידי חכמים, מה רבה תהיה זכותנו אשר מעשנו הם לשמה ורצוננו רק להגדיל תורה ולהאדירה.

מבוסס ממאמר מהספר 'אמונת איתיך' מהרב משה וולפסון