דף ע"ו

Byגילעד בן-צור

עמוד א

קושייה א

שבת ע״ו א:ג׳

גְּמָ׳ שנינו: מַאי עָצָה? ..... כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אֲמַר: הַמּוֹצִיא תֶּבֶן כִּמְלֹא פִי פָרָה לְגָמָל אדם המוציא תבן (שהוצנע לכתכילה במחשבה לשמש לפרה בשבת) והוציאו למאכל גמל במקום, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חַיָּיב, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: פָּטוּר. בְּאוּרְתָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי, לְצַפְרָא הֲדַר בֵּיהּ. בסוף הדיון בעניין, חזר בו רבי יוחנן וגם הוא הודה שפטור אֲמַר רַב יוֹסֵף: שַׁפִּיר עֲבַד דַּהֲדַר, דְּהָא לָא חֲזֵי לְגָמָל! אמר רב יוסף: טוב הדבר שחזר בו, שכן אין השיעור ראוי לגמל! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אַדְּרַבָּה, כִּדְמֵעִיקָּרָא מִסְתַּבְּרָא, דְּהָא חֲזֵי לְפָרָה. השיב אביי (לרב יוסף): אדרבה, כמו שבתחילה מסתבר (שהרי הוציא שיעור הראוי לפרה - וחייב)!

Shabbat 76a:3

GEMARA: The Gemara first asks: What is etza mentioned in the mishna? Rav Yehuda said: It is straw of types of legumes. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: In the case of one who carries out a measure of straw equivalent to a cow’s mouthful for a camel, for which it is an insignificant measure, is his liability determined based on the measure that he carried out or based on the objective for which he carried it out? Rabbi Yoḥanan said: He is liable. Rabbi Shimon ben Lakish said: He is exempt. In the evening, Rabbi Yoḥanan said that; however, in the morning, he reversed his opinion and agreed with Reish Lakish. Rav Yosef said: He did well to reverse his opinion, since that amount is not suitable for a camel. There is no liability for carrying out less than a camel’s mouthful for a camel. Abaye said to Rav Yosef: On the contrary, Rabbi Yoḥanan’s original statement that he is liable is reasonable, as it is suitable for a cow. He carried out a significant measure that is fit for use, and he is liable for carrying it out even though it is insignificant for a camel.

אני מסכים עם אביי שחייב, וחולק על הסיבה לחיוב. שהרי שנינו:

שבת ע״ו א:א׳

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: .......... כְּלָל אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: כׇּל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ, וְאֵין מַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ כל מה שבדר"כ אין לו חשיבות ולא נהוג להצניע אותו, וְהוּכְשַׁר לָזֶה וְהִצְנִיעוֹ אך לבסוף (אותו אדם) ראה חשיבות בו והצניע אותו, וּבָא אַחֵר וְהוֹצִיאוֹ ולבסוף, בא אדם אחר והוציאו— נִתְחַיֵּיב זֶה בְּמַחְשָׁבָה שֶׁל זֶה. נתחייב המוציא במחשבה של המצניע.

Shabbat 76a:1

Rabbi Elazar said: This is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, as it was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar stated a principle: Anything that is not fit to be stored and people do not typically store items like it, but it was deemed fit to be stored by this person and he stored it, and another person came and carried out the object that was stored, that person who carried it out is rendered liable by the thought of this person who stored it. Once one person deemed it significant by means of thought and action, it is considered significant for all people. According to our mishna, however, only the person who stored the object is liable for carrying it out.

אז לאחר ששנינו שבמקרה מסוג זה - המוציא מתחייב (למרות שמי ששינה את מטרת ההצנעה הוא דווקא המצניע). הלא קל וחומר ש:

אם אדם הצניע למטרה א'.

וגם הגיע אדם אחר והוציאו למטרה ב'.

אז האדם המוציא יתחייב?

כיוון שלא מספיק שהמוציא הוציא - הוא גם שינה את מטרת הצנעתו!