(יח) וְהִפְלֵיתִי֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא אֶת־אֶ֣רֶץ גֹּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֤ר עַמִּי֙ עֹמֵ֣ד עָלֶ֔יהָ לְבִלְתִּ֥י הֱיֽוֹת־שָׁ֖ם עָרֹ֑ב לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃
(18) And I will set apart in that day the land of Goshen, in which My people dwell, that no swarms of flies shall be there; to the end that thou mayest know that I am the LORD in the midst of the earth.
ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות הנה מעת היות ע''ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים עג יא), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ. וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר האלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כלה:
ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (לעיל ח יח), להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם ואמר (שם ט כט) למען תדע כי לה' הארץ, להורות על החידוש, כי הם שלו שבראם מאין ואמר (שם ט יד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כלה:
ובעבור כי הקב''ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון והחמיר מאד בענין הזה כמו שחייב כרת באכילת חמץ (לעיל יב טו) ובעזיבת הפסח (במדבר ט יג), והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו, ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות, ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב, כמו שאמרו (ברכות כא.) אמת ויציב דאורייתא, ממה שכתוב (דברים טז ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ושנעשה סכה בכל שנה:
וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלהים. כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פנות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותיהם החפצים ביראת שמו:
ולפיכך אמרו (אבות פ''ב מ''א) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שכולן חמודות וחביבות מאד, שבכל שעה אדם מודה בהן לאלהיו וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו, וזו כוונתם במה שאמרו ז''ל (ירושלמי תענית פ''ב ה''א) ויקראו אל אלהים בחזקה (יונה ג ח), מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול, חציפא נצח לבישה (עי' ערוך ערך חצף):
ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (בראשית יז א, ולעיל ו ב) ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות, כמו שאמר הכתוב (דברים כט יג כד) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם, שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם. ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ועוד אפרש זה בעזרת השם (ויקרא כו יא):
And now I will tell you the reason for many mitzvot. It's because in this world, from the time of Enosh, people started to lose their faith in Hashem. They denied Hashem and said that the world was always here. Or, some of them denied that Hashem is still involved in the world. They said, How can Hashem know? Some of them believed that Hashem created the world, but they denied that Hashem runs the world. They thought Hashem left the world.
So Hashem wanted to change nature in order to teach us that He has control over nature. Hashem may want to do this for a single person or for a congregation. The miracle shows that Hashem runs the world.
The most convincing miracle is the one that is predicted by a prophet.
Therefore, the pasuk says that Hashem brings the plagues "in order that you should know that I am Hashem in the midst of the land," in order to teach about Divine Providence.
Because Hashem doesn't do miracles in every generation and for every non-believer, Hashem commands us to do many mitzvot in order to remember the miracles of the Exodus. We have to review these lessons and teach them to our children. These lessons are so important that someone who eats chametz on Pesach is deserving of the punishment Karet.
We remember the story of Exodus twice each day.
And this is why the rabbis said "Be as careful with an easy mitzvah as with a hard mitzvah," because they are all very important and very dear. Any time a person does a mitzvah, he also shows that he believes that Hashem created the world, runs the world, and cares that we do the mitzvot and serve Him.
If we say that we believe in big miracles, then we by definition also believe in small miracles. If we believe in small miracles, then we definitely believe in the Torah. Believing in the Torah means that we believe that all of life is a miracle - nature or miracle, Hashem controls it all.
Some miracles are more famous than others, and it is our job to understand that reward and punishment are miracles as well.
() תכלית הבריאה
א. הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו יתברך לזולתו. והנה תראה, כי הוא לבדו יתברך שמו השלמות האמיתי המשולל מכל החסרונות, ואין שלמות אחר כמוהו כלל. ונמצא שכל שלמות שידומה חוץ משלמותו יתברך, הנה איננו שלמות אמיתי, אלא יקרא שלמות בערך אל עניין חסר ממנו, אך השלמות בהחלט אינו אלא שלמותו יתברך....
והנה מצד אחר, הטוב הזה אי אפשר שימצא אלא בו, על כן גזרה חכמתו שמציאות ההטבה האמיתית הזאת יהיה במה שיינתן מקום לברואים לשיתדבקו בו יתברך, באותו השיעור שאפשר להם שיתדבקו. ואז נמצא שמה שמצד עצמם אי אפשר שיתוארו בשלמות כשלמותו יתברך, הנה מצד התדבקם בו, יגיע להם באותו השיעור שאפשר לתאר בשלמות ההוא, מצד היותם מתדבקים בו, וימצאו נהנים בטובה האמיתית ההיא, בערך שאפשר להם ליהנות בה.
הטוב שלם אם מקבל הטוב מקבלו בזכות
ב. ואולם גזרה חכמתו, שלהיות הטוב שלם, ראוי שיהיה הנהנה בו בעל הטוב ההוא. פירוש: מי שיקנה הטוב בעצמו, ולא מי שיתלווה לו הטוב בדרך מקרה...
ועל כן גזר וסידר שיבראו ענייני שלמות וענייני חסרון, ותברא ברייה שיהיה בה האפשרות לשני העניינים בשווה, ויותנו לברייה הזאת אמצעים שעל ידם תקנה לעצמה את השלמויות ותעדיר ממנה את החסרונות, ואז יקרא שנתדמית במה שהיה אפשר לה לבוראה, ותהיה ראויה לידבק בו וליהנות בטובו...
והנה תראה כי השלמות האמיתי הנה הוא מציאותו יתברך, וכל חסרון אינו אלא העלם טובו יתברך והסתר פניו. ונמצא שהארת פניו יתברך וקרבתו, תהיה השורש והסיבה לכל שלמות שיהיה. והסתר פניו - השורש והסיבה לכל חסרון, אשר כשיעור ההסתר כך יהיה שיעור החסרון הנמשך ממנו....
והנה ההשכלה וכל המידות הטובות, הם ענייני שלמות שנמצאו להשתלם בם האדם, וענייני החומר ומידות הרעות הם ענייני החיסרון שזכרנו, שהאדם מושם ביניהם לקנות לו השלמות.
The purpose of the world is so that Hashem can bestow good upon His creations. Hashem is perfect and doesn't need anything. There is nothing in existence that is as perfect as Hashem. However, He "wants" to give. The more that we give and share, the more we are like Hashem.
Because there is nothing as perfect as Hashem, the best reward that could exist is to be close to Hashem. Think about it - the more you admire someone, the more time you want to spend with them. You don't love your parents and therefore want candy, right? You love your parents and you want to have alone time with them, without your siblings. Time outs aren't sad because they are hard or they hurt. Time outs are sad because you are not together with the people you love. The best reward in the world is to be close to Hashem.
And as we all know, it's best to EARN your reward. It's much more meaningful to earn something yourself than to receive it as a gift.
So Hashem made the world in such a way that we can either choose to be closer to Him or farther away from Him. Hashem wants us to choose Hashem, so that we can earn meaningful goodness instead of a handout. Hashem wants to do good to all of us - that is His very definition.
Anything that you see that's "good" is something that shows Hashem. Anything that you see that's "bad" is Hashem hiding Himself. Hashem wants you to find the good so that you can choose to be close to it.
How can we become good? How can we become like Hashem? By working on our middot and learning the mitzvot. These are our methods of making ourselves more like Hashem, which is by definition more perfect.
ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב (דברים יג, ה) אחרי ה' אלהיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כבר נאמר (דברים ד, כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה מה הוא מלביש ערומים דכתיב (בראשית ג, כא) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אף אתה הלבש ערומים הקב"ה ביקר חולים דכתיב (בראשית יח, א) וירא אליו ה' באלוני ממרא אף אתה בקר חולים הקב"ה ניחם אבלים דכתיב (בראשית כה, יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו אף אתה נחם אבלים הקב"ה קבר מתים דכתיב (דברים לד, ו) ויקבר אותו בגיא אף אתה קבור מתים
And Rabbi Chama the son of Rabbi Chanina said, "What is the meaning of the verse, 'After Hashem, your G-d, shall you walk (Deuteronomy 13:5)'? Is it possible for a man to walk after the divine presence? And isn't it already stated, 'For Hashem your G-d is a consuming fire (Deuteronomy 4:24)'? Rather, To follow the character traits of G-d. "Just as he clothes the naked, as it is written, 'And the Lord G-d made for Adam and his wife cloaks of leather, and he clothed them (Genesis 3:21);' so too you shall clothe the naked. The Holy One, Blessed be He, visited the sick, as it is written, 'And he appeared in Ailonei Mamrei [while Abraam was in pain] (Genesis 18:1);' so too you shall visit the sick. The Holy One, Blessed be He, comforted mourners, as it is written, 'And it was, after the death of Abraham, and G-d blessed his son Isaac (Genesis 25:11);' so too you shall comfort mourners. The Holy One, Blessed be He, buried the dead, as it is written, 'And he buried him in the valley (Deuteronomy 34:6);' so too, you shall bury the dead." "Cloaks of leather (alt. skin)-" [It is an argument of] Rav and Shmuel. One said, "Something that comes from leather." The other one said, "Something that the skin benefits from." Rabbi Simlai expounded, The Torah begins with loving-kindness and ends with loving kindness. It begins with loving kindness, as it is written (Genesis 3:21), "And God made for Adam and his wife coats of skin, and he dressed them." It ends with loving kindness, as it is written (Deuteronomy 34:6), and He buried him in a valley."
(א) התבאר לך בפרק שעבר, כי שלימות הבריאה אשר בה היה רצון הבורא, הוא יסוד העולם הוא אברהם אבינו והשתלשלות צאצאי קודש ובהם בחר ה'. ואם כן יש לשאול איך עולם הפוך עליונים למטה ותחתונים למעלה, כי זרעו הקדש במצרים היו נתונים ביד לוחציהם, וידוע כי במה שהם נתונים תחת ידם הרי זה מיעוט מציאות.
ואם יאמר האדם עונות הדור גרמו כמו שהוא בגלותנו זה, כי עונותינו גרמו לנו ואנחנו סבלנו עונינו ועון אבותינו אתנו, שזה אינו כי בגלות מצרים מרחוק היתה העצה מאת ה' על זרע אברהם שיהיו משועבדים ארבע מאות שנה במצרים, כצפור שהוא ביד הצייד כמו שזכרנו למעלה, עד שלא היה נחשב מציאות ישראל בעיני מצרים, שגזרו על בניהם אבדון וחייהן מררו....
(ג) במדרש הזה בא ליישב לשון אחר הדברים, דלמה תלה נבואה זאת במלחמת המלכים, ואמר ר' לוי בפי' הראשון, כי אברהם היה ירא מפני המלחמה הגדולה שעשה ושמא נגד רצון הקדוש ברוך הוא, שהיו בם צדיקים או אנשים אשר הם ראוים שלא להיות נהרגים. והשיב הקדוש ברוך הוא, כי אין לך עונש בהריגת המלכים האלה, והוסיף לומר שכרך הרבה מאוד, וביאור ענין זה, כי שכרו הרבה מאוד לעתיד שכל דרכיו פונים אל הצלחה, כי יש אדם צדיק אשר כל מעשיו הולכים אל השלימות אף אם לא כיון, והפך זה באדם הרשע נאמר עליו (ישעי' ו') השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובלבבו יבין ושב ורפא לו,...
(ד) כלל הדבר כי העושה הטוב לנמצאים והוא טוב להם אוכל פירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, ... ולפיכך אמר לאברהם שהוא היה בלבד יורש המדה הזאת שהוא גמילות חסדים וכל חלקיה והיה ירא שקיבל שכרו, אמר לו אל תירא אנכי מגן לך, ולשון מגן הוא לשון חנם ויצאה חנם (שמות כ"א) תרגומו מגן. כי זהו שכר גומלי חסדים שאוכלים הפירות בעולם הזה והם בחנם, כיון שהקרן קיים לעולם הבא, ולכך שכרו הרבה מאוד לעולם הבא, ופירוש הזה נכבד מאד. ותבין עוד כי העולם הוא מחסדו של הקדוש ברוך הוא כדכתיב (תהלים פ"ט) אמרתי עולם חסד יבנה, ועל ידי חסדו יוצאים לפעל התולדות בעולם, ומזה תבין כי הדבק במדה הזאת יש לו קרן ויש לו פירות, כי מאחר שהוא גומל חסד, והוא דבק במדת טובו יתברך אשר מדת טובו משפיע לעולם והשפעתו יתברך עושה פירות בודאי, ולפיכך מי שגומל חסד אוכל פירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, ולכך אמר לאברהם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד:
We have discussed that, since Hashem is perfect, His creations are by definition capable of perfection as well. When we say that we want to be like Hashem, we mean that we try to be as whole as we can. Avraham Avinu was the most perfect person up until he was born, and so he was chosen to start Hashem's most perfect nation.
However, people are challenged to grow on their own.
You might think that the Jews were slaves in Egypt because of a sin that they did. Maybe they deserved that kind of punishment for something. What could they have done? But the truth is that this was decreed back in the time of Avraham Avinu as well, during the Brit Bein HaBetarim.
The Brit Bein Habetarim happened soon after Avraham's war with the four and five kings in Parshat Lech Lecha. Avraham was afraid that he had used up all of his zechuyot in order to survive that war. Hashem tells him during the Brit Bein Habetarim that Avraham will still receive a lot of reward, as will his descendants. The best reward, as we have discussed, is a closeness to Hashem. The best reward is to have a relationship with Hashem. The reshaim are the ones who are ignored. There is a pasuk in Yeshayah that says that a bad person will become fat and spoiled - in order that he should not have a relationship to ask Hashem for anything.
As we know from davening each morning, if you do a lot of kindness, most of your reward is in Olam Habah. Perhaps Avraham did not know that, but the chessed that he did for Lot during the war was worth reward in Olam Habah. He didn't "use up reward" in this earth, because that wasn't the reward that he was going to get.
There is a famous pasuk in Tehillim that says, "The world is built on kindness." Avraham, the first of our forefathers, built us with kindness. He is the most similar to Hashem because Hashem's very definition is that He gives good to others (Derech Hashem). Being similar to Hashem is the reward itself, and its benefits are in this world and in the next world.
ורבותינו ז"ל אמרו שלא ירש העולם הזה והעולם הבא אלא בשביל האמונה, שעל ידי האמונה שהיה חזק באמונה זכה אברהם להיות שורש ויסוד כל ישראל, והוא נקרא צור דכתיב (ישעי' נ"א) הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם וגו', קרא את אברהם צור להורות על חוזק ותוקף היסוד הזה שהוא כמו צור שהוא חזק כמו שהתבאר בפרק שלפני זה, כי אשר הוא יסוד ראוי להיות מתואר בחוזק ותוקף שאם לא כן שיש לו מציאות חזק לא היה יסוד. וכן ראוי לאברהם במה שהיה התחלה לאומה ישראלית ראוי שיהיה לו מציאות חזק יותר, שבשביל זה הוא היה יסוד והתחלה. וחוזק שלו הוא שהיה חזק באמונתו וזהו החוזק שלו ומפני שהיה חזק באמונתו היה מציאותו יותר חזק, ובשביל כך היה זוכה להיות ראש אבן פנה ויסוד הכל....
וכאשר היו ישראל מאמינים היו חזקי המציאות אשר אין ראוים אל השיעבוד מאחרים, ולהיות נתלים בזולתן. ולכך בשביל חוזק מציאות היו יוצאים לחירות ודבר זה הוא ענין עמוק. וכן מה שאמר שבשביל האמונה שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה. וזה כי האמונה שיש לו בזה חוזק המציאות הוא מעלה אלקית, כי דברים החמרים חלושי המציאות מקבלים שנוי תמיד ואין חוזק להן. אבל מאחר שיש בו האמונה והוא דבר חזק שלא יהרהר אנה ואנה לכך הוא דבר אלקי אינו גשמי שכל דבר אלקי לא יקבל שנוי כלל, ובשביל זה ראוי שתשרה עליו השכינה להיות דבק בו הנבדל. וזהו שאמרו ז"ל בפרק כל כתבי (דף קי"ט ע"ב) העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן דכתיב פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרא אמונים אלא אמנים. והוא לטעם שהתבאר למעלה, שראוי להיכנס בחלק הגן עדן, כי דברים המשתנים הם רעים בעבור שכל שנוי רע. אבל מי שחזק באמונה, בשביל החוזק שיש לו ואין מקבל שנוי באמונתו, הרי נבדל משנוי אשר הוא לחמרים. וזהו כניסה לגן עדן שהוא מתרחק מן השנוי והתמורה שהוא רע, ולכן פותחין לו שערי גן עדן שאין שם רק עדן ושמחה ורחוק מן התפעלות ועצב. וכל ענין זה בשביל החוזק שיש לו באמונה ואין לו השתנות. והתבונן בזה כי יש עוד במה שאמר שפותחין לו שערי גן עדן, כי המאמין בו יתברך הוא נטע נאמן בחוזק, ולכך הוא כעץ שתול על פלגי מים ועל יובל ישלח שרשיו. וזהו שאמר פותחין לו שערי גן עדן, כי משלח שרשיו ונטיעתו החזקה עד נטיעת הגן כי שם ארזי הלבנון אשר נטע ה'.
And our rabbis said that Avraham inherited the world because of his faith, that through his faith that was so strong, Avraham merited to be the root and the foundation of all of Israel, and he is called the cornerstone, like it says in Yeshaya...
He is called "rock" or "cornerstone" because he was so strong in his faith.
And because Benei Yisrael were believers they were not deserving to be slaves in Egypt anymore. Therefore, because of how strongly they believed, the Jews all left for lasting freedom. Because of their faith, they all received prophecy at the Yam Suf.
Important things that have weakness in them might change or be flawed. If something is important, you want it to be strong. When Benei Yisrael showed that they had very strong faith, then they were able to start a new nation. Then they were deserving of having Hashem rest His spirit upon them.
If someone hears a blessing and says, "Amen" with all of his might, then he deserves to go into the Garden of Eden. This is because he is showing his great faith.
Things that are not strong will change when any bad thing happens to them. Any unexpected thing will make weak things change. However, if someone is very strong in faith, there will not be any changes in that person. That person is separate from change. That person will not be influenced by anything bad or unexpected, and therefore that person will of course enter the Garden of Eden. That person will have only happiness and be far from sadness.