I Don't Want Your Set Table The Shulchan Arukh

(מ) וּבַזְּמָן הַזֶּה תָּכְפוּ צָרוֹת יְתֵרוֹת, וְדָחֲקָה שָׁעָה אֶת הַכֹּל, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמֵינוּ, וּבִינַת נְבוֹנֵינוּ נִסְתַּתְּרָה; לְפִיכָּךְ אוֹתָן הַפֵּרוּשִׁין וְהַתְּשׁוּבוֹת וְהַהֲלָכוֹת שֶׁחִבְּרוּ הַגְּאוֹנִים, וְרָאוּ שְׁהֶם דְּבָרִים מְבֹאָרִים, נִתְקַשּׁוּ בְּיָמֵינוּ, וְאֵין מֵבִין עִנְיְנֵיהֶם כָּרָאוּי אֵלָא מְעַט בְּמִסְפָּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, הַתַּלְמוּד עַצְמוֹ: הַבַּבְלִי, וְהַיְּרוּשְׁלְמִי, וְסִפְרָא, וְסִפְרֵי, וְהַתּוֹסֶפְתּוֹת – שְׁהֶן צְרִיכִין דַּעַת רְחָבָה וְנֶפֶשׁ חֲכָמָה וּזְמָן אָרוּךְ, וְאַחַר כָּךְ יִוָּדַע מֵהֶן הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹחָה בַּדְּבָרִים הָאֲסוּרִין וְהַמֻּתָּרִין וּשְׁאָר דִּינֵי תּוֹרָה הֵיאַךְ הִיא.

(מא) וּמִפְּנֵי זֶה נָעַרְתִּי חָצְנִי, אֲנִי מֹשֶׁה בֵּירִבִּי מַיְמוֹן הַסְּפָרַדִּי, וְנִשְׁעַנְתִּי עַל הַצּוּר בָּרוּךְ הוּא, וּבִינוֹתִי בְּכָל אֵלּוּ הַסְּפָרִים; וְרָאִיתִי לְחַבַּר דְּבָרִים הַמִּתְבָּרְרִים מִכָּל אֵלּוּ הַחִבּוּרִין, בְּעִנְיַן הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר וְהַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר עִם שְׁאָר דִּינֵי תּוֹרָה: כֻּלָּן בְּלָשׁוֹן בְּרוּרָה וְדֶרֶךְ קְצָרָה, עַד שֶׁתְּהֶא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ סְדוּרָה בְּפִי הַכֹּל – בְּלֹא קֻשְׁיָה וְלֹא פֵּרוּק, וְלֹא זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה אוֹמֵר בְּכֹה, אֵלָא דְּבָרִים בְּרוּרִים קְרוֹבִים נְכוֹנִים, עַל פִּי הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יִתְבָּאַר מִכָּל אֵלּוּ הַחִבּוּרִין וְהַפֵּרוּשִׁין הַנִּמְצָאִים מִיְּמוֹת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעַד עַכְשָׁו.

(מב) עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַדִּינִין גְּלוּיִין לַקָּטָן וְלַגָּדוֹל בְּדִין כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, וּבְדִין כָּל הַדְּבָרִים שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים וּנְבִיאִים: כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֶא אָדָם צָרִיךְ לְחִבּוּר אַחֵר בָּעוֹלָם בְּדִין מִדִּינֵי יִשְׂרָאֵל; אֵלָא יִהְיֶה חִבּוּר זֶה מְקַבֵּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת וְהַמִּנְהָגוֹת וְהַגְּזֵרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְעַד חִבּוּר הַתַּלְמוּד, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ לָנוּ הַגְּאוֹנִים בְּכָל חִבּוּרֵיהֶן, שֶׁחִבְּרוּ אַחַר הַתַּלְמוּד. לְפִיכָּךְ קָרָאתִי שֵׁם חִבּוּר זֶה מִשְׁנֵה תּוֹרָה – לְפִי שֶׁאָדָם קוֹרֶא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ קוֹרֶא בְּזֶה, וְיוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, וְאֵינוּ צָרִיךְ לִקְרוֹת סֵפֶר אַחֵר בֵּינֵיהֶם.

40 At this time, because of troubles, the wisdom of our ancestors has been hidden. Therefore, the interpretations, laws and responsa of the Geonim, which used to be perfectly clear, have become difficult to understand in our days. Only a few people understand them correctly. [Even fewer understand] the Talmud, either the Bavli or that of the Land of Israel, the Sifra, Sifrei and the Tosefta. These require a broad background, wisdom, and a lot of time to learn from them properly what is forbidden or permitted or the rest of the Torah’s laws.

41 Therefore, I, Moses ben Maimon, the Sephardi, have relied on God and studied all of these books and have put together, in clear and brief language all of the things which are forbidden and permitted, impure and pure, along with all of the other laws of the Torah. [This way] the Torah she’b’al Peh would be completely organized, without all of the discussion and different approaches; just clear and accurate statements of law which come out of those books and the explanations from the days of our holy Rabbenu (Yehudah haNasi, the editor of the Mishnah) until now, 42 so that all the laws would be clear to both young and old, with regard to every mitzvah and every law introduced by the rabbis and the prophets.

The basic idea is that a person should not need any other book because this one book would collect all of the Torah she’b’al Peh, along with the laws, customs, and prohibitions which were made from the time of Moshe Rabbenu until the Talmud, following the interpretation of the Geonim after the time of the Talmud.

I have called this the Mishneh Torah (“second Torah”) since one should read the written Torah first and then read this. And he will know from this all of the Torah she’b’al Peh and not need any other book.

1440 דפוס הספרים נמצא בעיר מענץ ע״י איש נוצרי שמו יוהניש גוטנבערג משטראסבורג והיה זה בשנה ראשונה לקיסר החסיד קיסר פרידריך בשנת ה״א ומאתים אלף ות״מ לנוצרים ברוך החונן לאדם לעת ומלמד לאנוש בינה ברוך אשר דבר עלינו בחסדו בתחבולה רבה כזו לתועלת כל יושבי תבל אין עוד מלבדה ולא נמצא ערך לה בכל החכמות והתחבולות למן היום אשר ברא ה׳ אדם על הארץ לא לבד לחכמות תלמודיות האלהיות ולשאר שבע חכמות הלא גם לשאר חכמות זמניות אומנים פועלי יד צורפים בנאים חרשי עץ חרשי אבן וזולתם נתגלו ונתפרסמו על ידי הדפוס בכל יום ובכל עת תועלת ותחבולות רבות אשר נדפסו לכל פועלי אומנות ספרים הרבה אין קץ.

Tzemach David, A Chronicle by Rabbi David Solomon Ganz (1541-1613)

1440: A printing press for books was invented in Mainz by a Christian man named Johannes Gutenburg from Strassburg. This was in the first year of the pious emperor Friedrich, in 5200 which is 1440 according to the Christians. Praised be the One who gave humanity knowledge and taught people wisdom. Praised be the one who acted for our sake with heroic mercy and with great ingenuity in doing this for the benefit of all humanity. There is nothing like it, and no wisdom or device created since the creation of Adam has greater value, not only for Talmudic and Divine wisdom, and the other seven wisdoms, but also for other kinds of modern wisdom, crafts, building, woodworking, stonework and the like; and in addition to this, every day, the printing press reveals and publishes endless books about many helpful achievements and devices for every field of work.

אשדת למו...ורמז גם כן על החרבן הגדול אשר ראו עינינו בעונותינו הרבים בכל גלילות איטליה שרפת תורה שבעל פה אשר בשנת שיד לפ"ק יד ה' היתה בנו יצאה הגזרה מעיר רומי להנתן למאכלות אש. וביר ווינציה אוי לעיניים שכך ראו ביום יג ויד מרחשוון שיד אש תמיד לא כבה. וקבעתי הימים האלו בכל שנה ושנה בכי ומספד כי קשה היה היום ההוא כשרפת בית אלהינו

Minchah Belulah, R. Avraham HaKohen Rappaport 2:203b

A fiery law for them (Deuteronomy 33:2)…This is also a hint about the great destruction which we saw throughout Italy, the burning of the Torah she’b’al Peh which happened in 1553 (5313). God’s hand was against us. The decree came from Rome that [the books] should be consumed by fire. In the city of Venice, woe to our eyes which saw on the 13th and 14th of MarCheshvan, 5313, an unending fire. So I made these days an annual fast day for crying and mourning, because this day was as difficult for us as the day when our Holy Temple was burnt.

ובגולה הלכנו וכמה צרות צרורות תכופות וצרות זו לזו באו עלינו עד כי נתקיים בנו בעונותינו ואבדה חכמת חכמיו וגו' (ישעיה כט יד) ואזלת יד התורה ולומדיה כי לא נעשית התורה כב' תורות אלא כתורות אין מספר לסבת רוב הספרים הנמצאים בביאור משפטיה ודיניה. וגם כי הם ע"ה כוונתם היתה להאיר מחשכנו נמשך לנו מתוך האור הטוב שנהנינו מהם ע"ה ספק ומבוכה רבה בהיות כל אחד מחבר ספר לעצמו וכופל מה שכבר כתב וחיבר מי שקדמו או כותב הדין בהיפך מה שכתבו חבירו ולא יזכיר דבריו כי תמצא כמה פוסקים מביאים דין אחד סתם כאילו הוא מוסכם בלי שום חולק וכשתחקור בדבר תמצא שגדולים חלוקים בו כמו שזה ברור במקומות אין מספר למי שעיין בספרי הפוסקים ועיין מקום דבריהם בגמרא ובפוסקים הקודמים:

Introduction to the Bet Yosef, Yosef Karo

During our exile, we wandered and many troubles happened to us. And because of our sins, we lost the wisdom of our sages (Isaiah 29:14) and the power of Torah and its students disintegrated. For the Torah did not become like two Torahs, but rather like an infinite number of Torahs because of the number of books which are available to "clarify its judgments and laws." And even though these books were intended to light up our darkness (i.e. our confusion), we still remains with great confusion because each [rabbi] writes his own book, repeating what others have written but sometimes contradicting what his fellow has written without citing his words. Sometimes, these legal writers state a law anonymously as if everyone agrees, but if you explore, you find that there are great scholars who disagree, which happens in uncountable cases...

ועלה בדעתי, שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות, כי זהו התכלית, להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד. וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות, הנה התוספות וחידושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדעות, ומי זה אשר יערוב לבו לגשת להוסיף טענות וראיות, ואיזהו אשר ימלאנו לבו להכניס ראשו בין ההרים הררי אל להכריע ביניהם?

ולכן הסכמתי בדעתי, כי להיות שלושת עמודי ההוראה אשר הבית - בית ישראל - נשען עליהם בהוראותיהם, הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, אמרתי אל לבי, שבמקום ששניים מהם מסכימים לדעה אחת - נפסוק הלכה כמותם, אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקים על הדעת ההוא, ולכן פשט המנהג בהפך. ... ובמקום שלא גילה דעתו שום אחד מן השלושה עמודים הנזכרים, נפסוק כדברי החכמים המפורסמים שכתבו דעתם בדין ההוא.

ודרך זו, דרך המלך, נכונה וקרובה אל הדעת להרים מכשול. ואם בקצת ארצות נהגו איסור בקצת דברים, אף על פי שאנו נכריע בהפך, יחזיקו במנהגם, כי כבר קיבלו עליהם דברי החכם האוסר, ואסור להם לנהוג היתר.

Introduction to the Bet Yosef, Yosef Karo

I realized that I would have to decide halakhah and evaluate different arguments, because the goal is that we should all have one Torah and one law. If I had to judge between all of the different interpreters of the Talmud who each have different arguments and conclusions—how could anyone decide between them?!

So I decided that the three pillars of decided law upon which the house of Israel depends are the Rif [R. Yitzhak Alfasi; North Africa], the Rambam [Sepharad], and the Rosh [Asher ben Yechiel; Ashkenaz]. When two disagree with the third, I will decide like them, except when most rabbis and the widespread custom disagree with that opinion. …When none of the three address an issue, we will follow after the most famous sages who have written on this law.

This is the most correct path but it seems clear that it will cause problems. If, in a small number of places they have customarily followed a prohibition in a small number of matters, even though we have decided the opposite, they should maintain their custom, since they have already accepted upon themselves the words of the rabbi who prohibited. And it is forbidden for them to behave as if it is permitted to them.

במה אקדם ה', אכף לאלהי מרום... שהשפיע מטובו על שפל אנשים כמוני לחבר ספר על הארבע טורים אשר קראתיו "בית יוסף", אשר כללתי בו כל הדינים הנמצאים בכל הפוסקים, חדשים וגם ישנים, בתלמוד בבלי וירושלמי, בתוספתא בספרא בספרי, במכילתא ודברי המפרשים והפוסקים ובעלי התשובות, חדשים וגם ישנים. ונתבאר שם כל דין ודין באר היטב.

ראיתי אני בלבי כי טוב ללקוט אמריו בדרך קצרה בלשון צח וכולל, למען תהיה תורת ה' תמימה, שגורה בפי כל איש ישראל, כי כאשר ישאלו לתלמיד חכם דבר הלכה, לא יגמגם בה, אלא יאמר מיד, ויהיה ברור לו כל דין שישאל עליו הלכה למעשה, בהיותו שגור בפיו ספר זה, לחלקו לחלקים שלושים, ללמוד בו בכל יום חלק, ונמצא שבכל חודש הוא חוזר תלמודו.

זאת ועוד: התלמידים הקטנים יהגו בו תמיד וישננו לשונו על פה ותהיה גרסה דינקותא מסודרת בפיהם מקטנותם הלכה למעשה. וקראתי שם ספר זה "שולחן ערוך" כי בו ימצא ההוגה כל מיני מטעמים. ומובטח אני בחסד עליון כי על ידי ספר זה תמלא הארץ דעה את ה', הקטנים עם הגדולים

Shulchan Arukh, Introduction, Yosef Karo

How do I come before God… who has allowed me to write a commentary on the Arba’ah Turim which I have called Bet Yosef, in which I included the laws of all of the legal decisors from the Talmud Bavli and Yerushalmi, the Tosefta, the Sifri, the Mekhilta, the commentaries, and responsa, making clear each and every law.

And I saw that it would be good to collect those laws with brief language, clearly and completely, so that the Torah of God would be perfect (Psalms 19:8) and fluent in the mouths of all of Israel. So when someone asks a student of the rabbis a question about a law, he won’t get confused, and he’ll be able to answer immediately, and it will be clear to him what the practical law is. He can divide this book into thirty sections, review one portion every day, and in a month, he will have reviewed it all.

And not only this, younger students will be able to think about this all the time and repeat its language by heart. And this will be good for basic lessons, all ordered in their mouths for practical halakhah, from the time they are very young. I have called the name of this book “Shulchan Arukh” (=A Set Table) because one who studies it will find in it all kinds of tasty things. And I promise that through God’s grace and through this book, the world will be filled with the knowledge of God, both young and old

Shulchan Arukh, 1574, frontispiece

A Table set before elders and the young, in one small volume so they can carry in their jacket, and to study it at any time whether they are at rest or traveling.

כי ידוע שהרב המחבר בית יוסף, בטבעו אל הגדולים נכסף, ופסק הלכה בכל מקום על פי שני ושלשה עדים, המה הגאונים הנחמדים, הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בכל מקום ששנים מהם לדעת אחת נצמדים, ולשאר רבוותא אדירי התורה לא חש עליהם, ... ואף כי הם קמאי ולא בתראי ולא חש לדברים שצווחו בו קמאי דקמאי, הלא הרי"ף שפסק סוף פ"ב דעירובין והסכימו עמו רבים לפסוק הלכה בכל מקום כבתראי ולא לחוש לדברי קמאי

R. Moshe Isserles, Introduction to Darkhei Moshe

It is known that the Rabbi, the Mechaber (compiler) of the Beit Yosef, by his nature followed after the great sages, and determined law according to the testimony of two or three wonderful geonim, that is, the Rif, the Rambam, and Rosh. In every place where two of them agreed. But to the other great rabbis of the Torah, he paid no attention…. Even though they are earlier scholars and not the most recent scholars, and he didn’t pay attention to what the earliest of those early ones yelled out, for the Rif stated at the end of Eruvin, ch. 2 (and they agreed with him) that one should determine law in all cases according to the most recent decisors and not the words of the earlier rabbis.

(מד) ורש"י ז"ל פירש (סוטה כב.) שמורים הלכה מתוך משנתן ...

(מו) אבל בדור הזה, אם היו פוסקים הלכה מתוך המשנה, היה זה די, כי המשנה היא ראשית לתלמוד, והתחלה אליו. ...

רק שהם פוסקים הלכה מתוך הפסקים אשר נתחברו להורות הלכה למעשה, ולא נעשו ללמוד אותם, רק לפסוק מהם, ודבר זה יותר רחוק מן הדעת. והראשונים, כמו הרמב"ם זכרונו לברכה, והטור זכרונו לברכה, אף על גב שגם הם חברו הפסקים בלא בירור, לא היה דעתם רק להורות סוף ההלכה, ואשר הוא עולה מתוך התלמוד. אבל לפסוק האדם מתוכה מבלי שידע מאיזה מקום יוצא הדין, רק הלכתא בלא טעמא, לא עלה על דעתם ועל מחשבותם. ... ואילו ידעו המחברים כי החבורים ההם יהיו גורמין שיהיו עוזבין את התלמוד לגמרי, ויהיו פוסקין מתוך החבורים, לא היו מחברים אותם.

(מז) כי יותר ראוי ויותר נכון שיהיה פוסק מתוך התלמוד. ואף כי יש לחוש שלא ילך בדרך האמת, ולא יפסוק הדין לאמיתו, שתהיה ההוראה לפי האמת, מכל מקום אין לחכם רק מה שהשכל שלו נותן ומבין מתוך התלמוד. וכאשר תבונתו וחכמתו תטעה אותו, עם כל זה הוא אהוב אל השם יתברך כאשר הוא מורה כפי מה שמתחייב מן שכלו. ואין לדיין רק מה שעיניו רואות (סנהדרין ו:), והוא יותר טוב ממי שפוסק מתוך חבור אחד, ולא ידע טעם הדבר כלל, שהולך כמו עיור בדרך.

Yehudah ben Betzalel, the MaHaRa"L "The Tannaim who erode the world ... [are scholars who] establish law based on the Mishnah [without the Talmud] ...” Rashi of blessed memory explained (Sotah 22a), “they establish law based on the Mishnah... But nowadays, if people would decide halachah from the Mishnah that would be enough, for [at least] the Mishnah is the beginning of the Talmud ... Instead, they establish halachah from collections of rulings meant for practical guidance – which were made just to issue rulings, but not to learn from. This is even farther from real knowledge. The Rishonim, such as Rambam and Tur of blessed memory, even though they also wrote their rulings without explanation, they just intended to provide practical rules, based on what emerges from the Talmud. However, for one to establish halachah from it without knowing where the law emerged from, as a law without reason – that never entered their mind! ... If the authors had known that their works would cause people to leave the Talmud and would [determine halachah from] their works – they never would have authored them. For it is better and more proper to establish halachah from the Talmud, even if one is worried that he will not follow the true path and decide truthfully, than that his decision should be accurate. In any case, a wise man has only what his intellect gives him and he understands from the Talmud, and if his wisdom and understanding lead him astray, still it is beloved to God when he rules according to what his intellect demands. For a judge can rely only on what his eyes see (Sanhedrin 6b), and this is better than one who "decides law" from a book, not knowing the reasons at all, walking like a blind person on the road.

כמו שלא יערב לו לאדם רק המאכל שיתקן לו הוא עמצו כפי אשר תאוה נפשו לאכול ואינו רוצה כלל להיות מצפה על שלחן חבירו, כך לא יערב לו הוראות זולתו אלא אם כן יסכים דעתו עליו. וכל שכן שאינו רוצה להיות מצפה על ספרי המחברים האחרונים שאין דעתו סומך עליהם ולהיות מצפה על שלחן ערוך שלהם.

ולזה מנעו הראשונים מלחבר שום ספר מיוחד על דיני איסור והיתר לקבוע המנהג והלכה לרבים. מכל זה התימה ופלא מן הרב המופלא בדורו החסיד הגאון מורינו הרב רבי משה איס"רליש ז"ל אשר חיבר ספר מיוחד על דיני איסור והיתר וקראו תורת חטאת, ולא שת לבו לכל הדברים האלה שכתבתי.|...

Vikuach Mayim Hayyim, Hayyim ben Betzalel (Friedberg 1712, 1a)

1a Just as someone only likes food that is prepared the way he likes it and doesn’t want to be a guest at his friend’s table, so a person may not like legal teachings other than the ones with which he agrees. How much the more so, if he doesn’t want to rely on the books of these recent authors and be dependent on their “set table” (Shulchan Arukh).

And that is why earlier scholars didn’t write codes of law about what is prohibited and what is permitted that would determine the custom and law for the public. This is why it is surprising that the great and pious scholar Rabbi Moshe Isserles wrote his code of law which he called Torat Hatat. He paid no attention to these things that I have written [about not publishing a code of law]….

כמו שהרב [רמ"א] ז"ל היה מוכרח להודיע חילופי מנהגי בני מדינתו ממנהגי בני מזרח, כמו כן הוא הכרח גדול להודיע חילופי מנהגי בני אשכנז ממנהגי מדינת פולין. שאם הרב לא רצה לבטל מנהגו מפני מנהג ארץ ישראל, כל שכן שאין לבני אשכנז לבטל מנהגם מפני מנהג מדינת פולין...כי התורה ירושה להם לאשכנזים מימות החרבן

Vikuach Mayim Hayyim, Hayyim ben Betzalel (Friedberg 1712, 6a)

Just as the Rav (R. Moshe Isserles) z"l had to make known the differences between the customs of our land and the customs of the East, so is there also a great need to make known the differences in custom between the Jews of Germany (Ashkenaz) and those of the land of Poland. For if the Rav did not want his customs to be annulled in the face of the customs of the Land of Israel, how much the more so should the Jews of Germany not have their customs annulled by the customs of the Land of Poland!... For the Torah is the heritage of the Ashkenazim from the time of the destruction [of the Temple].

והנה יש עוד דרך הישר לפני כל איש והוא שהרשות נתונה ביד כל אדם שיראה ללקט ולחבר יחד כל דבר חידוש שימצא בדברי הפוסקים הקדמונים ולכתבם בסדר נכון כדי שיעמוד לו כנגד השכחה המצוי עכשיו מפני טרדת הזמן...

וזה לי גם כן כמו ט"ז שנים ... | והבחורים שהיו אז בביתי גנבו אותו ממני ועמדו והעתיקו אותו בסתר וכאשר נודע לי לקחתי מידם אותו ההעתקה באף ובחימה. כי לא חברתיו רק לי לעצמי להיות לי לעזר ולהועיל נגד השכחה ולא שיסמוך עליו אדם אחר.

Vikuach Mayim Hayyim, Hayyim ben Betzalel (Friedberg 1712, 4a-4b)

4a It is perfectly acceptable for a person to take notes and to collect new ideas which are found in the writings of earlier legal authorities and to organize those notes as a personal reminder … I did this for about 16 years …, but the students who were living in my house stole it from me and copied it in secret. When I found out, I angrily took the copy from them. I had only put it together for my personal use as a memory-aid, and certainly not that some other person should rely on it as authoritative.

כי חדש מקרוב בא לידינו ספר וחיבור שעשה מהר"י קאר"ו על הטורים, והראה כמה חידושים מספרים הקדמונים שלא היו בידים בימים שעברו, ותשובות נכריות וחידושים אשר נמצאו בכל הספרים, ולא חיסר דבר מכל אשר עלה במחשבה לפניו, וכמעט שלא הניח מקום להתגדר בו, אבל עשה פשרות בענייני פסקי הלכות מדעתו מסברת הכרס, ברוב הפעמים באיסור והיתר נגד הקבלה אשר קבלנו ונהגו עד הנה.

והתלמידים הולכים אחר דבריו ופסקיו, ולא ידעו שבנפשם הוא, שהוא הכריע כמה פעמים נגד התוספות והפוסקים אשר אנו נוהגין לפסוק כוותייהו, והנה שגו בזה, מאחר שראו שכן כתוב בספרו שכך הלכה אמרו כך כתב הקאר"ו להדיא, כי כך העניין הרע אשר לפניהם, מה שכתב בספר יאמינו, אם יעמוד אחד חי וצוח ככרוכיא שאין הדין כן בראיות גמורות, או אפילו בקבלה, לא יחישו לדבריו, כאשר כתבתי בהקדמה ראשונה.

ובפרט האידנא שבעונות הרבים הנסמכים מרובים והלומדים מועטים, ומשום הכי תופסים דברי הספר אשר מצאו בו כל החידושים, ובזה הושוו הקטנים לגדולים, והנערים לזקנים, ...

על כן הוכרחתי להעלות על הספר דבריו באריכותיהם וגלגוליהם וצרופיהם, במקום דאיכא למטעי, ולהוציא מלב התלמידים, שלא יתלו עצמם בחיבוריו

Yam Shel Shlomo, Introduction to Hullin, R. Shlomo Luria

Recently, I bought a copy of R. Yosef Karo [commentary] on the Tur, [his Beit Yosef] and he notes some new ideas. He didn’t leave out anything that he could think of. But he has made compromises that were just gut decisions that were against the received tradition and common practice.

Students are following his rulings, and they don’t realize that many times, [Karo] is deciding against the rulings of the Tosafot and [our Ashkenazic customs], and they are making a big mistake, because they see it written, they say this is how “R. Karo says the law is.” It is wrong that they they just believe what is written in a book. If someone alive stands up and cries out that the law is not like this, even with absolute proof, they pay no attention.

Because of our many sins, “ordained rabbis” are many, but “people who learn” are few, and so they grasp at a book like this with all of its “new” interpretation, and this makes it seem that the lesser “rabbis” are the same as greater rabbis and that youths are like elders.

I have felt it necessary to go on at length at this in order to remove from the hearts of the students [of Torah] that they should not rely on his writings

ואם בקצת ארצות נהגו איסור בקצת דברים אף על פי שאנו נכריע בהפך יחזיקו במנהגם כי כבר קבלו עליהם דברי החכם האוסר ואסור להם לנהוג היתר כדאיתא בפרק מקום שנהגו (פסחים נא א):

Yoseph Karo, Beit Yosef, Introduction

If, in a small number of places they have customarily followed a prohibition in a small number of matters, even though we have decided the opposite, they should maintain their custom, since they have already accepted upon themselves the words of the rabbi who prohibited. And it is forbidden for them to behave as if it is permitted to them, as is taught in the chapter Makom SheNahagu (Pesachim 51a)