לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר

סיפור 1: רבי ינאי והרוכל - ויקרא רבה טז, ב

דבר אחר: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע (ויקרא יד, ב). זה הוא שכתוב: מִי-הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים (תהלים לד, יג). מעשה ברוכל אחד שהיה מסתובב בעיירות שהיו סמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר: מי רוצה לקנות סם חיים? והיו הבריות דוחקות עליו לקנות ממנו. רבי ינאי היה יושב ועוסק בתורה בטרקלינו, שמע את אותו רוכל שהוא מכריז מי רוצה לקנות סם חיים. אמר לו ר' ינאי: בוא ועלה אלי ומכור לי. אמר לו: אתה אינך צריך לסחורתי ולא שכמותך. הפציר בו ר' ינאי ועלה אליו. הוציא לו ספר תהלים והראה לו את הפסוק: מִי-הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. מה כתוב אחריו? נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה, סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה-טוֹב, בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ. אמר ר' ינאי: כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיעו. לכן משה מזהיר את ישראל ואומר להם: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע – תורת המוציא שם רע.

סיפור 2: רבי ינאי והאורח - ויקרא רבה ט, ג

מעשה ברבי ינאי שהיה מהלך בדרך וראה אדם אחד שהיה מכובד ביותר. אמר לו: בבקשה תכבד אותנו (תיכנס אלי)? אמר לו: הן. הכניסו רבי ינאי לביתו והאכילו והשקהו. בדקו במקרא ולא מצאו. במשנה ולא ידע. באגדה ולא ידע. בתלמוד ולא ידע. לבסוף אמר לו: טול הכוס וברך. אמר לו: יברך ינאי בביתו. אמר לו רבי ינאי: יכול אתה להבין ולחזור על דבריי? אמר לו: הן. אמר לו: אמור "אכל הכלב פיתו של ינאי". עמד האורח, תפס את רבי ינאי וצעק לעברו: ירושתי אצלך ואתה מונע אותה ממני! אמר לו: מה היא ירושתך אצלי? אמר לו: פעם אחת עברתי לפני בית הספר ושמעתי קול תינוקות שאומרים: 'תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב'. מורשה קהילת ינאי לא כתוב בתורה, אלא מורשה קהילת יעקב. אמר לו ינאי: למה זכית לאכול על שולחני? אמר לו האורח: מימיי לא שמעתי דבר רע ועניתי בדבר רע, וכשראיתי שני אנשים רבים ביניהם עשיתי שלום ביניהם. אמר לו רבי ינאי: כל כך דרך ארץ יש לך, ואני קראתיך כלב!

סיפור 3: רבי אלעזר והמכוער - תענית כ ע"א

תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא רַ' שִׁמְעוֹן בְּרַ' אֶלְעָזָר מִמִּגְדַּל גְּדוֹר מִבֵּית רַבּוֹ, וְהָיָה רָכוּב עַל הַחֲמוֹר וּמְטַיֵּל עַל שְׂפַת הַיָּם וְשָׂמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְהָיְתָה דַּעְתּוֹ גַּסָּה עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה הַרְבֵּה. נִזְדַּמֵּן לוֹ אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְכֹעָר בְּיוֹתֵר. אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי! וְלֹא הֶחֱזִיר לוֹ. אָמַר לוֹ: רֵיקָא, כַּמָּה מְכֹעָר אוֹתוֹ הָאִישׁ! שֶׁמָּא כָּל בְּנֵי עִירְךָ מְכֹעָרִים כְּמוֹתְךָ? אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ, אֶלָּא לֵךְ וֶאֱמֹר לָאֻמָּן שֶׁעֲשָׂאַנִי: כַּמָּה מְכֹעָר כְּלִי זֶה שֶׁעָשִׂיתָ! כֵּוָן שֶׁיָּדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁחָטָא יָרַד מִן הַחֲמוֹר וְנִשְׁתַּטַּח לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: נַעֲנֵיתִי לְךָ, מְחַל לִי! אָמַר לוֹ: אֵינִי מוֹחֵל לְךָ עַד שֶׁתֵּלֵךְ לָאֻמָּן שֶׁעֲשָׂאַנִי וֶאֱמֹר לוֹ: כַּמָּה מְכֹעָר כְּלִי זֶה שֶׁעָשִׂיתָ! הָיָה מְטַיֵּל אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לְעִירוֹ. יָצְאוּ בְּנֵי עִירוֹ לִקְרָאתוֹ וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי, רַבִּי! מוֹרִי, מוֹרִי! אָמַר לָהֶם: לְמִי אַתֶּם קוֹרִין "רַבִּי, רַבִּי"? אָמְרוּ לוֹ: לְזֶה שֶׁמְּטַיֵּל אַחֲרֶיךָ. אָמַר לָהֶם: אִם זֶה רַבִּי, אַל יִרְבּוּ כְּמוֹתוֹ בְּיִשְׂרָאֵל! אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה? אָמַר לָהֶם: כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה לִי. אָמְרוּ לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן מְחַל לוֹ, שֶׁאָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה הוּא. אָמַר לָהֶם: בִּשְׁבִילְכֶם הֲרֵינִי מוֹחֵל לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא רָגִיל לַעֲשׂוֹת כֵּן. מִיָּד נִכְנַס רַ' שִׁמְעוֹן בְּרַ' אֶלְעָזָר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְדָרַשׁ: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כַּקָּנֶה וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כָּאֶרֶז.