סדר ט"ו בשבט

ני

בפתח הסדר

ייחודו של הסדר שלפניכם, שכל כולו עוסק בשבח ארצנו הקדושה ופירותיה. מלא הוא בפסוקים ומדרשים העוסקים בתיאורי השפע הגדול הזב לנו מארץ חלב ודבש, ובמתיקותם ועסיסיותם של פירותיה.

בלילה הגדול והיקר הזה, יש לנו הזדמנות לחיות "רגע של גאולה". נעצור לרגע את שטף החיים, נטעם פרי עסיסי, נחוש בפינו את מתק התאנים והתמרים, נלגום מעט יין משובח מכרמי הארץ הקדושה, ונטה אוזננו למילים העתיקות - החדשות, המגלות לנו את החיים, הנועם והטוב השופע לנו מרגבי אדמתנו.

אנו ממליצים בחום "לפתוח שולחן" מקושט וערוך בשפע פירות חיים ויבשים שכולם על טהרת ארץ ישראל, להתקבץ בצוותא כל בני המשפחה או החבורה, ושכל אחד בתורו יקרא פסוק או מדרש. בין לבין רצוי לנגן, לשורר ולזמר שירים ופיוטים לכבודה של ארץ ישראל, וכל המרבה ב"זמרת הארץ" הרי זה משובח. טעמו וראו כי טוב!
הערה - סידרנו את הסדר לפי סדר הברכות, ולא לפי סדר הפירות בפסוק.

להרחבה ולרעיונות על המקורות בסדר ט"ו בשבט שלפניכם לחצו כאן.

ארץ

דברים ח׳:ז׳-י׳

כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל־אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר׃ אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ־זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ׃ אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל־בָּהּ לֶחֶם לֹא־תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת׃ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת־ה' אֱלֹקֶיךָ עַל־הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ׃

Deuteronomy 8:7-10

For the LORD your God is bringing you into a good land, a land with streams and springs and fountains issuing from plain and hill; a land of wheat and barley, of vines, figs, and pomegranates, a land of olive trees and honey; a land where you may eat food without stint, where you will lack nothing; a land whose rocks are iron and from whose hills you can mine copper. When you have eaten your fill, give thanks to the LORD your God for the good land which He has given you.

יחזקאל ל״ו:ח׳

וְאַתֶּ֞ם הָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עַנְפְּכֶ֣ם תִּתֵּ֔נוּ וּפֶרְיְכֶ֥ם תִּשְׂא֖וּ לְעַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י קֵרְב֖וּ לָבֽוֹא׃

Ezekiel 36:8

But you, O mountains of Israel, shall yield your produce and bear your fruit for My people Israel, for their return is near.

סנהדרין צ״ח א:ג׳

ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'

Sanhedrin 98a:3

§ And Rabbi Abba says: You have no more explicit manifestation of the end of days than this following phenomenon, as it is stated: “But you, mountains of Israel, you shall give your branches, and yield your fruit to My people of Israel, for they will soon be coming” (Ezekiel 36:8). When produce will grow in abundance in Eretz Yisrael, it is an indication that the Messiah will be coming soon. Rabbi Eliezer says: You have no greater manifestation of the end of days than this following phenomenon as well, as it is stated: “For before these days there was no hire for man, nor any hire for beast; nor was there peace from the oppressor to him who exits and to him who enters” (Zechariah 8:10). When there are no wages for work and no rent paid for use of one’s animal, that is an indication that the coming of the Messiah is at hand.

רש"י על סנהדרין צ״ח א:ג׳:א׳

כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר.

Rashi on Sanhedrin 98a:3:1

...

צילום: שי לביא

חיטה ושעורה

יקח עוגה מקמח של ארץ ישראל ויברך עליה:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת.

בראשית כ״ז:כ״ח-כ״ט

(כח) וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָאֱלֹקִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֹֽשׁ׃ (כט) יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וישתחו [וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ] לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃

Genesis 27:28-29

(28) “May God give you Of the dew of heaven and the fat of the earth, Abundance of new grain and wine. (29) Let peoples serve you, And nations bow to you; Be master over your brothers, And let your mother’s sons bow to you. Cursed be they who curse you, Blessed they who bless you.”

כתובות קי״א ב:ט׳-י״ג

אמר רבי חייא בר יוסף:

עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת [בגדי משי]...

עתידה חטה שתתמר כדקל ועולה בראש הרים;

ושמא תאמר, יש צער לקוצרה?

תלמוד לומר (תהלים עב, טז) ירעש כלבנון פריו

הקב"ה מביא רוח מבית גנזיו ומנשבה עליה ומשרה את סלתה, ואדם יוצא לשדה ומביא מלא פיסת ידו וממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.

Ketubot 111b:9-13

§ Rabbi Ḥiyya bar Yosef said: In the future, at the time of the resurrection of the dead, the righteous will burst forth and arise in Jerusalem, as it is stated: “And may they blossom out of the city like the grass of the earth” (Psalms 72:16), and the term “city” means nothing other than Jerusalem, as it is stated: “For I will defend this city” (II Kings 19:34). And Rabbi Ḥiyya bar Yosef said: In the future the righteous will stand up from their graves in their clothes. This is derived by an a fortiori inference from the example of wheat: Just as wheat, which is buried naked, i.e., the seed alone is planted, and yet it emerges from the ground with several layers of garb, including straw and chaff, in the case of the righteous, who are buried fully clothed, all the more so do they come out of the ground properly dressed. And Rabbi Ḥiyya bar Yosef further said: In the future Eretz Yisrael will produce cakes [geluskaot] and fine wool clothing [meilat] that will grow from the ground, as it is stated: “Let abundant [pissat] grain [bar] be in the land” (Psalms 72:16). The term pissat is interpreted in a similar manner to ketonet passim, Joseph’s valuable clothing of many colors, while bar can mean bread. § The Sages taught the following with regard to the verse “Let abundant [pissat] grain be in the land upon the top of the mountains” (Psalms 72:16). They said: In the future, wheat will rise up, and grow tall like a palm tree, and ascend to the top of the mountains. And lest you say that if wheat will grow this tall its reaper will suffer discomfort, the same verse states: “May his fruit rustle like Lebanon.” The Holy One, Blessed be He, will bring a wind from His treasury and blow across, and this will thereby induce the flour to fall from the stalks of wheat, and a person will go out to the field and bring back a palmful [pissat] of flour, from which he will provide his livelihood and the livelihood of the members of his household. It is stated: “With the kidney-fat of wheat” (Deuteronomy 32:14). The Sages said: In the future, each and every kernel of wheat will be as big as the two kidneys of the large ox. And do not be surprised that this is possible, as there was an incident involving a fox that nested inside a turnip, and they weighed this turnip, and they discovered that even discounting the space dug out by the fox, it still weighed sixty litra, as measured by the litra of Tzippori.

צילום: שי לביא

גפן

מה קודם - בורא פרי הגפן על יין או בורא פרי העץ על זיתים שמוקדמים ל"ארץ"?
נחלקו הפוסקים - הבית יוסף ריא פוסק שזיתים ותמרים קודמים ליין, וכן פסק הרב עובדיה יוסף (ילקוט יוסף ריא, ג), וכן מנהג חלק מהספרדים. אולם הרמ"א (ריא, ד) פוסק שיין קודם לעץ, כיוון שהוא חשוב וכן נוהגים האשכנזים, וכן פוסקים הבן איש חי (מטות א') והרב מרדכי אליהו.

ימלא כוסו ביין או מיץ ענבים ויברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן

דברים ל״ב:י״ג-י״ד

(יג) יַרְכִּבֵ֙הוּ֙ עַל־במותי [בָּ֣מֳתֵי] אָ֔רֶץ וַיֹּאכַ֖ל תְּנוּבֹ֣ת שָׂדָ֑י וַיֵּנִקֵ֤הֽוּ דְבַשׁ֙ מִסֶּ֔לַע וְשֶׁ֖מֶן מֵחַלְמִ֥ישׁ צֽוּר׃

(יד) חֶמְאַ֨ת בָּקָ֜ר וַחֲלֵ֣ב צֹ֗אן עִם־חֵ֨לֶב כָּרִ֜ים וְאֵילִ֤ים בְּנֵֽי־בָשָׁן֙ וְעַתּוּדִ֔ים עִם־חֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת חִטָּ֑ה וְדַם־עֵנָ֖ב תִּשְׁתֶּה־חָֽמֶר׃

Deuteronomy 32:13-14

(13) He set him atop the highlands, To feast on the yield of the earth; He fed him honey from the crag, And oil from the flinty rock, (14) Curd of kine and milk of flocks; With the best of lambs, And rams of Bashan, and he-goats; With the very finest wheat— And foaming grape-blood was your drink.

מלכים א ה׳:ה׳

(ה) וַיֵּשֶׁב֩ יְהוּדָ֨ה וְיִשְׂרָאֵ֜ל לָבֶ֗טַח אִ֣ישׁ תַּ֤חַת גַּפְנוֹ֙ וְתַ֣חַת תְּאֵֽנָת֔וֹ מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁלֹמֹֽה׃ (ס)

I Kings 5:5

(5) All the days of Solomon, Judah and Israel from Dan to Beer-sheba dwelt in safety, everyone under his own vine and under his own fig tree.

תנחומא בובר, תצוה י׳:א׳

מעשה בסופר אחד שהיה עולה לירושלים בכל שנה ושנה, והכירו אותו בני ירושלים שהיה גדול בתורה, אמרו לו טול לך חמשים זהובים בכל שנה ושנה ושב לך אצלינו, אמר להם יש לי גפן אחת והיא יפה לי מכולן, והיא עושה לי שלש דיפריאות בכל שנה, ושש מאות חביות היא עושה בכל שנה, הראשונה היא עושה שלש מאות, ושניה מאתים ושלישית מאה, ואני מוכר אותם בדמים יקרים הרבה, וכל השבח הזה לירושלים, בשביל ניסוך היין שהיו מקריבין.

Midrash Tanchuma Buber, Tetzaveh 10:1

(Exod. 29:1:) AND THIS IS THE THING WHICH YOU SHALL DO TO THEM…: TAKE A YOUNG BULL OF THE HERD, <acquired> through purchase and not from plunder.⁴⁵Cf. PRK 27:6, which applies the same caution to procuring a lulav. (Ibid., cont.:) AND TWO RAMS <WITHOUT BLEMISH>, a ram on either side and the bull in the middle. Why three < animals >? To correspond to the three glories of the world (i.e., the patriarchs). The bull corresponds to Abraham (in Gen. 18:7): THEN ABRAHAM RAN UNTO THE HERD. (Exod. 29:1): AND TWO RAMS [WITHOUT BLEMISH]. <These> [correspond to] Isaac and Jacob. (Ibid., cont.:) ALSO UNLEAVENED BREAD. By their merit I will bless their bread. R. Hiyya bar Abba said: When the offerings used to be brought, an Arbelian se'ah <of wheat> produced a se'ah of fine flour, a se'ah of regular flour, a se'ah of coarser meal,⁴⁶Lat.: cibarium. a se'ah of coarse bran, <and> a se'ah of variegated flour; but now one brings a se'ah of wheat to grind and only takes away as much as he brought plus a little extra.⁴⁷yPe’ah 7:4 (20a); ySot. 1:8 (17b); 9:14 (24b). Why? Because the shewbread has ceased. See how the offerings which were offered upon the altar were beneficial for them! For whatever was offered from a species blessed that species. R. Hiyya bar Abba said: Even the establishment of an altar was done only for the atonement of Israel. Why was it named an altar (MZBH)? M, because it pardons (mohel) the sins of Israel; Z, because it is a good memorial (zikkaron) for Israel; B, because it is a blessing (berekhah) for Israel; <and> H, because it is life (hayyim) for Israel. The unleavened bread and the shewbread blessed the bread, and the first fruits blessed the fruit of the tree. <There is> a story about R. Johanan ben Eleazar, who dwelt under a fig tree; and the fig tree was full of beautiful figs. A dew came down and the figs absorbed honey. The wind kneaded them with the dust. A certain goat came and dripped milk in the honey. Then he called his students and said to them: Come and see an example⁴⁸Gk.: deigma. resembling the world to come. And why all this? Because the offerings were brought <to the altar>. <There is> a story about a certain scribe, who went up to Jerusalem each and every year. Now the people of Jerusalem knew him to be mighty in the Torah. They said to him: Take fifty gold coins each and every year and dwell with us. He said to them: I have one vine which is for me the most beautiful of them all, and it bears me three crops⁴⁹Gk: diphoros (“bearing fruit twice in the year”). in each year. So it bears six hundred barrels in each year. The first bears three hundred; the second, two hundred; and the third, one hundred. So I sell them at a very dear price, but all this gain is <attributable> to Jerusalem, on account of the libation of wine which they offer. When they abrogated it, all these good things were withheld. So you find that, when Israel was exiled to Babylon, Ezra said to them: Go up to the land of Israel. But they were unwilling. The Holy One said: When you offered the shewbread, you sowed little and brought in much. Now, however, (as in Hag. 1:6) YOU HAVE SOWN MUCH AND BROUGHT IN LITTLE; YOU EAT WITHOUT HAVING ENOUGH.⁵⁰Below, Tanh. (Buber), Lev. 7:7. (Ibid., cont.:) YOU DRINK WITHOUT HAVING ENOUGH, ever since the libation of wine has ceased,⁵¹So Tanh., Exod.8:13. The Buber text writes the verb with an added Y and would be translated: “Ever since he has abrogated libation of wine.” (Ibid., cont.:) YOU HAVE PUT ON CLOTHES, WITHOUT BEING WARM, ever since they abrogated the vestments of priesthood. The prophet has said (in Hab. 3:17): FOR THE FIG TREE SHALL NOT BLOSSOM, ever since they abrogated the first fruits. (Ibid., cont.:) THERE IS NO YIELD ON THE VINES, ever since they abrogated the drink offerings. (Ibid., cont.:) THE WORK OF THE OLIVE HAS FAILED, ever since they abrogated the oil of olives for the light. (Ibid., cont.:) AND FIELDS OF GRAIN PRODUCE NO FOOD. What is the meaning of AND FIELDS OF GRAIN (WShDMWT)? AND FIELDS OF CATTLE (WShDY BHMWT). <Therefore, THE FIELDS PRODUCE NO CATTLE >, ever since they abrogated the < commandments pertaining to> firstlings. (Ibid., cont.:) THE FLOCK HAS BEEN CUT OFF FROM THE FOLD, ever since they have abrogated the daily sacrifices. (Ibid., cont.:) THERE IS NO HERD IN THE STALLS, ever since they abrogated the bulls <which they offered>.⁵²The bracketed words are from Tanh., Exod. 8:13. R. Simeon ben Gamaliel said (in Sot. 9:12): SINCE THE DAY THAT THE TEMPLE WAS DESTROYED THERE HAS BEEN NO DAY IN WHICH THERE WAS NO CURSE. It is so stated (in Ps. 7:12 [11]): AND GOD IS ANGRY EVERY DAY. In the world to come, however, the Holy One will restore the blessings which <the land> had acquired, as stated (in Ezek. 36:8): BUT YOU, O MOUNTAINS OF ISRAEL, SHALL BRING FORTH YOUR BRANCHES AND RAISE UP YOUR FRUIT FOR MY PEOPLE ISRAEL, BECAUSE THEY ARE SOON TO COME.

זית

הכלל הוא, שכל הסמוך למלה "ארץ" בפסוק קודם לברכה (שו"ע ריד, א), לכן זית הסמוך ל"ארץ" קודם לברכת בורא פרי העץ. ויש להוסיף - פרי הגדל בארץ ישראל קודם בברכה לפרי הגדל בחוץ לארץ (הגר"מ אליהו - מובא 'וזאת הברכה' עמוד 124).

יקח זית שלם (ויכוון על כל פירות האילן) ויברך:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ:

ישעיהו מ״א:י״ט

(יט) אֶתֵּ֤ן בַּמִּדְבָּר֙ אֶ֣רֶז שִׁטָּ֔ה וַהֲדַ֖ס וְעֵ֣ץ שָׁ֑מֶן אָשִׂ֣ים בָּעֲרָבָ֗ה בְּר֛וֹשׁ תִּדְהָ֥ר וּתְאַשּׁ֖וּר יַחְדָּֽו׃

Isaiah 41:19

(19) I will plant cedars in the wilderness, Acacias and myrtles and oleasters; I will set cypresses in the desert, Box trees and elms as well—

ירמיהו ל״א:י״ב

וּבָאוּ֮ וְרִנְּנ֣וּ בִמְרוֹם־צִיּוֹן֒ וְנָהֲר֞וּ אֶל־ט֣וּב ה' עַל־דָּגָן֙ וְעַל־תִּירֹ֣שׁ וְעַל־יִצְהָ֔ר וְעַל־בְּנֵי־צֹ֖אן וּבָקָ֑ר וְהָיְתָ֤ה נַפְשָׁם֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וְלֹא־יוֹסִ֥יפוּ לְדַאֲבָ֖ה עֽוֹד׃

Jeremiah 31:12

They shall come and shout on the heights of Zion, Radiant over the bounty of the LORD— Over new grain and wine and oil, And over sheep and cattle. They shall fare like a watered garden, They shall never languish again.

ילקוט שמעוני על התורה תתקס״ב:ח׳

מעשה שנצרכו אנשי לודקיא לשמן מינו להם פולמרכוס [=ממונה] אחד.

אמרו לו: לך וקח לנו שמן במאה רבוא...

הלך לגוש חלב אמר להם שמן במאה רבוא אני צריך. אמרו לו לך אצל פלוני.

הלך לביתו ובקשו ולא מצאו. אמרו לו: הרי הוא בשדה. הלך ומצאו שעוזק [=עודר] תחת הזית.

אמר לו: שמן במאה רבוא אני צריך. אמר ליה: המתן עד שאגמור את הזית ואבוא. משגמר את זיתיו נטל את הכלים היה ממשמש ובא, אמר פולמרכוס אפשר שיש לזה מאה רבוא שמן דומה שצחקו בי היהודים.

כיון שבא לביתו קרא לשפחתו אמר לה בואי ורחצי את רגלינו, מלאת את הספל שמן ורחצה להן רגליהם לקיים מה שנאמר וטובל בשמן רגלו, נתן לפניו לחם ואכל ושתה, לאחר שאכל ושתה עמד ומדד לו שמן במאה רבוא.

אמר לו: רצונך שוב -=עוד]? אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: טול ואני אבוא עמך ואטול את מעותי, עמד ומדד לו שמן בשמנה עשרה רבוא.

אמרו: לא הניח אותו אדם לא חמר ולא גמל בארץ ישראל שלא משכו עמו.

Yalkut Shimoni on Torah 962:8

...

צילום: שי לביא

תמר

דברים כ״ו:א׳-י״א

(א) וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ׃ (ב) וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית ׀ כָּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר ה' אֱלֹקֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃ (ג) וּבָאתָ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ לַה' אֱלֹקֶ֔יךָ כִּי־בָ֙אתִי֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע ה' לַאֲבֹתֵ֖ינוּ לָ֥תֶת לָֽנוּ׃ (ד) וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן הַטֶּ֖נֶא מִיָּדֶ֑ךָ וְהִ֨נִּיח֔וֹ לִפְנֵ֕י מִזְבַּ֖ח ה' אֱלֹקֶֽיךָ׃ (ה) וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י ׀ ה' אֱלֹקֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גָר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל עָצ֥וּם וָרָֽב׃ (ו) וַיָּרֵ֧עוּ אֹתָ֛נוּ הַמִּצְרִ֖ים וַיְעַנּ֑וּנוּ וַיִּתְּנ֥וּ עָלֵ֖ינוּ עֲבֹדָ֥ה קָשָֽׁה׃ (ז) וַנִּצְעַ֕ק אֶל־ה' אֱלֹקֵ֣י אֲבֹתֵ֑ינוּ וַיִּשְׁמַ֤ע ה' אֶת־קֹלֵ֔נוּ וַיַּ֧רְא אֶת־עָנְיֵ֛נוּ וְאֶת־עֲמָלֵ֖נוּ וְאֶת־לַחֲצֵֽנוּ׃ (ח) וַיּוֹצִאֵ֤נוּ ה' מִמִּצְרַ֔יִם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֔ה וּבְמֹרָ֖א גָּדֹ֑ל וּבְאֹת֖וֹת וּבְמֹפְתִֽים׃ (ט) וַיְבִאֵ֖נוּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּתֶּן־לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ (י) וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֤ה הֵבֵ֙אתִי֙ אֶת־רֵאשִׁית֙ פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לִּ֖י ה' וְהִנַּחְתּ֗וֹ לִפְנֵי֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ וְהִֽשְׁתַּחֲוִ֔יתָ לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹקֶֽיךָ׃ (יא) וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ ה' אֱלֹקֶ֖יךָ וּלְבֵיתֶ֑ךָ אַתָּה֙ וְהַלֵּוִ֔י וְהַגֵּ֖ר אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבֶּֽךָ׃ (ס)

Deuteronomy 26:1-11

(1) When you enter the land that the LORD your God is giving you as a heritage, and you possess it and settle in it, (2) you shall take some of every first fruit of the soil, which you harvest from the land that the LORD your God is giving you, put it in a basket and go to the place where the LORD your God will choose to establish His name. (3) You shall go to the priest in charge at that time and say to him, “I acknowledge this day before the LORD your God that I have entered the land that the LORD swore to our fathers to assign us.” (4) The priest shall take the basket from your hand and set it down in front of the altar of the LORD your God. (5) You shall then recite as follows before the LORD your God: “My father was a fugitive Aramean. He went down to Egypt with meager numbers and sojourned there; but there he became a great and very populous nation. (6) The Egyptians dealt harshly with us and oppressed us; they imposed heavy labor upon us. (7) We cried to the LORD, the God of our fathers, and the LORD heard our plea and saw our plight, our misery, and our oppression. (8) The LORD freed us from Egypt by a mighty hand, by an outstretched arm and awesome power, and by signs and portents. (9) He brought us to this place and gave us this land, a land flowing with milk and honey. (10) Wherefore I now bring the first fruits of the soil which You, O LORD, have given me.” You shall leave it before the LORD your God and bow low before the LORD your God. (11) And you shall enjoy, together with the Levite and the stranger in your midst, all the bounty that the LORD your God has bestowed upon you and your household.

ספרי דברים ל״ז:ט״ו-י״ז

נחלת צבי. מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה - כך פירות ארץ ישראל קלים לבוא מכל פירות של שאר ארצות...

ומה צבי זה קל לאכל מכל בהמה וחיה - כך פירות ארץ ישראל קלים לאכול מן הארצות. או קלים, לא יהיו שמנים?

תלמוד לומר: (שמות ג׳:ח׳) ארץ זבת חלב ודבש. שמנים כחלב ומתוקים כדבש.

Sifrei Devarim 37:15-17

"the heritage coveted": (lit., "the heritage of the deer") Just as a deer is quicker of foot than any beast or animal, so, the fruits of Eretz Yisrael are "quicker" to come than those of all the other lands. Variantly: Just as the hide of a deer, when you flay it, cannot contain its flesh, so Eretz Yisrael cannot "contain" (all of) its fruits when Israel observes the Torah. And just as a deer is quicker than any beast or animal, so the fruits of Eretz Yisrael are "quicker" (to come) than those of all the other lands. If so, I might think they are not rich. It is, therefore, written (Devarim 11:9) "a land flowing with milk and honey" — rich as milk and sweet as honey. And thus is it written (Isaiah 5:11) "I will now sing of my Beloved, my Beloved's song of His vineyard. My Beloved had a vineyard in the horn of Ben Shamen": Just as there is nothing higher in a bullock than its horns, so, Eretz Yisrael is higher than all of the other lands. — But perhaps, just as a bullock is defective in the contents of its horns, so, Eretz Yisrael is more "defective" than all of the other lands! It is, therefore, written "in the horn of Ben Shamen": It is fat (shamen, rich, fruitful, productive). Eretz Yisrael, being higher than all (other lands) is superior to all, viz.: (Bamidbar 13:30) "Let us go up and we will inherit it," (Ibid. 13:21) "and they went up and spied out the land," (Ibid. 13:22) "and they went up in the south," (Bereshith 45:25) "and they went up from Egypt." The Temple, in that it is higher than all, is superior to all, viz.: (Devarim 17:8) "then you shall rise and go up" (to the Temple), (Isaiah 2:3) "and many peoples will go and say 'Let us go up to the mountain of the L-rd, to the house of the G-d of Yaakov,'" and (Jeremiah 31:5) "For there is a day when the watchers will call out on the mountain of Ephraim: 'Arise, let us go up to Tzion to (the house of) the L-rd our G-d!'"

צילום: פיקי וויקי

תאנה

יואל ב׳:כ״א-כ״ד

(כא) אַל־תִּֽירְאִ֖י אֲדָמָ֑ה גִּ֣ילִי וּשְׂמָ֔חִי כִּֽי־הִגְדִּ֥יל ה' לַעֲשֽׂוֹת׃

(כב) אַל־תִּֽירְאוּ֙ בַּהֲמ֣וֹת שָׂדַ֔י כִּ֥י דָשְׁא֖וּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר כִּֽי־עֵץ֙ נָשָׂ֣א פִרְי֔וֹ תְּאֵנָ֥ה וָגֶ֖פֶן נָתְנ֥וּ חֵילָֽם׃ (כד) וּמָלְא֥וּ הַגֳּרָנ֖וֹת בָּ֑ר וְהֵשִׁ֥יקוּ הַיְקָבִ֖ים תִּיר֥וֹשׁ וְיִצְהָֽר׃

Joel 2:21-24

(21) Fear not, O soil, rejoice and be glad; For the LORD has wrought great deeds. (22) Fear not, O beasts of the field, For the pastures in the wilderness Are clothed with grass. The trees have borne their fruit; Fig tree and vine Have yielded their strength. (23) O children of Zion, be glad, Rejoice in the LORD your God. For He has given you the early rain in [His] kindness, Now He makes the rain fall [as] formerly— The early rain and the late— (24) And threshing floors shall be piled with grain, And vats shall overflow with new wine and oil.

תלמוד ירושלמי פאה ז׳:ג׳:ה׳-י״ח

מעשה שאמר ר' יהודא לבנו בסיכנין:

עלה והביא לנו גרוגרות מן החביות עלה והושיט ידו ומצאה של דבש א"ל אבא של דבש הוא א"ל השקע ידך ואת מעלה גרוגרות מעשה שאמר רבי יוסי לבנו בציפורן עלה והביא לנו גרוגרות מן העליי' עלה ומצא את העליי' צף עליה דבש

Jerusalem Talmud Peah 7:3:5-18

...

מדרש תנחומא, תצוה י״ג:ד׳

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹנָתָן בֶּן אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב תַּחַת תְּאֵנָה אַחַת בִּימוֹת הַקַּיִץ, וְהָיְתָה הַתְּאֵנָה מְלֵאָה תְּאֵנִים יָפוֹת. יָצָא הַטַּל וְהָיוּ אוֹתָם הַתְּאֵנִים שׁוֹאֲבוֹת דְּבַשׁ וּמוֹרִידִין, וְהָיָה הָרוּחַ מְגַבְּלוֹ בֶּעָפָר, וּבָאָה עֵז אַחַת וְהָיְתָה מְנַטֶּפֶת חָלָב לְתוֹךְ הַדְּבַשׁ וְנִתְעָרֵב הֶחָלָב בַּדְּבַשׁ. קָרָא לְתַלְמִידָיו אָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ רְאוּ מֵעֵין דֻּגְמָא שֶׁל עוֹלָם הַבָּא. וְכָל כָּךְ לָמָּה? שֶׁהָיוּ הַקָּרְבָּנוֹת קְרֵבִין.

Midrash Tanchuma, Tetzaveh 13:4

It happened that R. Jonathan the son of Eleazar was sitting one summer day beneath a fig tree laden with fine figs. When the dew lifted, the juice of the figs fell to the earth. Whereupon the wind mixed the juice with the dust of the ground. Later a goat, dripping milk, came along, and the milk and the juice were mixed together. He summoned his disciples and said to them: Observe this, for it is an illustration of what will transpire in the time-to-come.¹⁶Probably a reference to Joel 4:38, And it shall come to pass on that day that the mountain shall drop sweet wine and the hills shall flow with milk. Why did all this occur? Because they were still offering sacrifices.

צילום: פיקי וויקי

רימון

עמוס ט׳:י״ג-ט״ו

(יג) הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־ה' וְנִגַּ֤שׁ חוֹרֵשׁ֙ בַּקֹּצֵ֔ר וְדֹרֵ֥ךְ עֲנָבִ֖ים בְּמֹשֵׁ֣ךְ הַזָּ֑רַע וְהִטִּ֤יפוּ הֶֽהָרִים֙ עָסִ֔יס וְכָל־הַגְּבָע֖וֹת תִּתְמוֹגַֽגְנָה׃

(יד) וְשַׁבְתִּי֮ אֶת־שְׁב֣וּת עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וּבָנ֞וּ עָרִ֤ים נְשַׁמּוֹת֙ וְיָשָׁ֔בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְשָׁת֖וּ אֶת־יֵינָ֑ם וְעָשׂ֣וּ גַנּ֔וֹת וְאָכְל֖וּ אֶת־פְּרִיהֶֽם׃

(טו) וּנְטַעְתִּ֖ים עַל־אַדְמָתָ֑ם וְלֹ֨א יִנָּתְשׁ֜וּ ע֗וֹד מֵעַ֤ל אַדְמָתָם֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם אָמַ֖ר ה' אֱלֹקֶֽיךָ׃

Amos 9:13-15

(13) A time is coming —declares the LORD— When the plowman shall meet the reaper, And the treader of grapes Him who holds the [bag of] seed; When the mountains shall drip wine And all the hills shall wave [with grain]. (14) I will restore My people Israel. They shall rebuild ruined cities and inhabit them; They shall plant vineyards and drink their wine; They shall till gardens and eat their fruits. (15) And I will plant them upon their soil, Nevermore to be uprooted From the soil I have given them —said the LORD your God.

משנה ביכורים ג׳

(א) כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים. יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים.

(ג) הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים. וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטֶרֶת שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ. הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לִירוּשָׁלָיִם. הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם.

Mishnah Bikkurim 3

(1) How does one set aside bikkurim? A man goes down into his field, he sees a fig that ripened, or a cluster of grapes that ripened, or a pomegranate that ripened, he ties a reed-rope around it and says: “Let these be bikkurim.” Rabbi Shimon says: even so, he must again designate them as bikkurim after they have been plucked from the soil.

(2) How were the bikkurim taken up [to Jerusalem]? All [the inhabitants of] the cities of the maamad would assemble in the city of the maamad, and they would spend the night in the open street and they would not entering any of the houses. Early in the morning the officer would say: “Let us arise and go up to Zion, into the house of the Lord our God” (Jeremiah 31:5).

(3) Those who lived near [Jerusalem] would bring fresh figs and grapes, while those who lived far away would bring dried figs and raisins. An ox would go in front of them, his horns bedecked with gold and with an olive-crown on its head. The flute would play before them until they would draw close to Jerusalem. When they drew close to Jerusalem they would send messengers in advance, and they would adorn their bikkurim. The governors and chiefs and treasurers [of the Temple] would go out to greet them, and according to the rank of the entrants they would go forth. All the skilled artisans of Jerusalem would stand up before them and greet them saying, “Our brothers, men of such and such a place, we welcome you in peace.”

(4) The flute would play before them, until they reached the Temple Mount. When they reached the Temple Mount even King Agrippas would take the basket and place it on his shoulder and walk as far as the Temple Court. When he got to the Temple Court, the Levites would sing the song: “I will extol You, O Lord, for You have raised me up, and You have not let my enemies rejoice over me” (Psalms 30:2).

(5) The birds [tied to] the basket were [offered] as whole burnt-offerings, and those which they held in their hands they gave to the priests.

(6) While the basket was still on his shoulder he recites from: "I acknowledge this day before the LORD your God that I have entered the land that the LORD swore to our fathers to assign us” (Deuteronomy 26:3) until he completes the passage. Rabbi Judah said: until [he reaches] “My father was a fugitive Aramean” (v.. When he reaches, “My father was a fugitive Aramean”, he takes the basket off his shoulder and holds it by its edges, and the priest places his hand beneath it and waves it. He then recites from “My father was a fugitive Aramean” until he completes the entire passage. He then deposits the basket by the side of the altar, bow and depart.

(7) Originally all who knew how to recite would recite while those who did not know how to recite, others would read it for them [and they would repeat the words]. But when they refrained from bringing, they decreed that they should read the words to both those who could and those who could not [recite so that they could repeat after them].

(8) The rich would bring their bikkurim in baskets overlaid with silver or gold, while the poor used wicker-baskets of peeled willow-branches, and the baskets and the bikkurim were given to the priest.

(9) Rabbi Shimon ben Nanas says: they would decorate the bikkurim [with produce] other than the seven species. But Rabbi Akiva says: they may decorate only with produce of the seven kinds.

(10) Rabbi Shimon says: there are three elements in bikkurim: the bikkurim, the additions to the bikkurim, and the ornamentations of the bikkurim. The additions to the bikkurim must be of a like kind; But the ornamentations can be of a different kind. The additions to the bikkurim can only be eaten in purity, and are exempt from demai. But the ornamentations of the bikkurim are subject to demai.

(11) When did they say that the additions to the bikkurim are like bikkurim [themselves]? When they come from the land [of Israel]; but if they do not come from the land, they were not regarded as bikkurim [themselves].

(12) In what respect did they say that bikkurim are the property of the priest? In that he can purchase with bikkurim slaves and land and unclean beasts, and a creditor [of his] may take them for his debt, and his wife for her ketubah. As may be done with a Torah scroll. Rabbi Judah says: bikkurim may be given only to [a priest that is] a haver (an associate) and as a favor. But the sages say: they are given to the men of the mishmar, and they divide them among themselves as [they do] with all other consecrated objects.

צילום: שי לביא

מקורות נוספים

מגיד מישרים ל״ב:ב׳

תרגום:

דע לך, שישראל משום שניסו כמה נסיונות להקב"ה, נתחייבו שלא להכנס לארץ, אלא שברב רחמיו וחסדיו, הכניס הקב"ה בליבם, שיבקשו לשלח אנשים לתור את הארץ. ואלו היו זוכים באותה השליחות כראוי, היה מכניסם לארץ בזכות אותה השתוקקות והשתדלות.
ואמר להם משה שיסתכלו "השמנה היא" וגו' משום שידע שוודאי היא שמנה וטובה ויש בה עץ, ורמז להם שיספרו בשבחה, כדי שיכספו להכנס אליה, ועל ידי כך יזכו.

Maggid Meisharim 32:2

...

ב"ח, אורח חיים ר״ח:י״ב:א׳

קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ כי על כן הזהיר ואמר בסוף פרשת מסעי "לא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל"... ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו [מעין שלש] "ונאכל מפריה ונשבע מטובה" כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה:

Bach, Orach Chayim 208:12:1

...

ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות ברכת הפרות ד׳:ג׳:ב׳

שֶׁבַח אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הֵן הֵן פֵּרוֹתֶיהָ הַטּוֹבִים וְהַנְּעִימִים. וּבִשְׁבִיל זֶה הִתְאַוָּה מֹשֶׁה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אַךְ לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, לַטַּעַם הַגַּשְׁמִי שֶׁל הַפֵּרוֹת, רַק עִקַּר כַּוָּנָתוֹ כְּדֵי לִזְכּוֹת לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ. כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי הַמִּצְווֹת יְקַשֵּׁר טַעַם הַמְתִיקוּת וּנְעִימַת הַפֵּרוֹת לְשָׁרְשָׁן לִבְחִינַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁזֶּה עִקַּר תְּשׁוּקַת מֹשֶׁה וְכָל הַצַּדִּיקִים לִזְכּוֹת לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל:

Likutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of Blessings Over Fruit 4:3:2

...

מור וקציעה להגאון היעב"ץ, או"ח סי' רח

ואף על גב דאמרינן (סוטה יד.) 'וכי משה לאכול מפריה ולשבוע מטובה היה צריך', אנו ודאי צריכין להם, כי פירות ארץ ישראל מוסיפים כח וחכמה, כמו שאמרו (ב"ב קנח:) באוירא דמחכים, ולא על חנם האריך התלמוד (ברכות מד., עירובין ל.) להזכיר אכילה מופלגת דר' יוחנן ותלמידיו כי אכלו פירות גינוסר, שנראת באמת גוזמא, אבל חס ושלום שכוונו לספר בגנותם, אלא בשבחם ובשבח ארץ ישראל נתכוונו. ולהודיענו שפירותיה נותנים חיים לעם עליה, ומוסיפים כח וגבורת ההשכלה, לפיכך היו מרבים לאכול מהם...

אורות הקודש ח"ג לב עמוד רצה

המאכל של ארץ ישראל מקדש בפנימיותו,

ואינו מגשם כי אם בחיצוניותו, אבל ממאכלי חוץ לארץ צריכים להזהר.
ולפי רוב הצפיה לארץ ישראל מתעלה המאכל שבחוץ לארץ גם כן.
וזהו סוד הזכרת ירושלים, ב'על נהרות בבל' או ב'שיר המעלות שובה' בכל סעודה.

צפית ארץ ישראל, הבאה תכף למזון, מעדנת את המאכל שבחוץ לארץ
ועושה אותו קרוב לעילוי של ארץ ישראל.

ברכת המזון, ברכה אחרונה, ברכה מעין שלש א׳-י״ב

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, על חמשת מיני דגן—עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה על היין—עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן על פירות משבעת המינים—עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ. רַחֵם (נָא) יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וְעַל מִזְבְּחֶךָ, וְעַל הֵיכָלֶךָ. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ, וְנֹאכַל מִפִּרְיָּהּ וְנִשְׂבַּע מִטּוּבָהּ וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. כִּי אַתָּה יְיָ טוֹב וּמֵטִיב לַכּל וְנוֹדֶה לְּךָ עַל הָאָרֶץ על חמשת מיני דגן—וְעַל הַמִּחְיָה על היין—וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ (בחו"ל—וְעַל פְּרִי הַגָּֽפֶן) על פירות משבעת המינים—וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ (בחו"ל—וְעַל הַפֵּרוֹת) בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, עַל הָאָרֶץ על חמשת מיני דגן—וְעַל הַמִּחְיָה (וי"א גם וְעַל הַכַּלְכָּלָה). על היין—וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ (בחו"ל—וְעַל פְּרִי הַגָּֽפֶן). על פירות משבעת המינים—וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ (בחו"ל—וְעַל הַפֵּרוֹת).

Birkat Hamazon, Blessings After Other Foods, M'ainShalosh 1-12

Blessed art thou, O Lord our God, King of the universe, Before partaking of Food, other than Bread, prepared from any of "the five species of Grain" (wheat, barley, rye, oats and spelt)—for the sustenance and the nourishment; After Wine—for the vine and the fruit of the vine; After partaking of Grapes, Figs, Pomegranates, Olives or Dates—for the tree and the fruit of the tree; for the produce of the field; for the desirable, good and ample land which thou wast pleased to give as an heritage unto our fathers, that they might eat of its fruits and be satisfied with its goodness. Have mercy, O Lord our God, upon Israel thy people, upon Jerusalem thy city, upon Zion the abiding place of thy glory, upon thine altar and thy temple. Rebuild Jerusalem, the holy city, speedily in our days; lead us up thither and make us rejoice in its rebuilding. May we eat of the fruits of the land, and be satisfied with its goodness, and bless thee for it in holiness and purity. For thou, O Lord, art good and beneficent unto all; and we will give thee thanks for the land, After Food prepared from any of "the five species of Grain"—and for the sustenance. After Wine—and for the fruit of the vine. After Fruit—and for the fruits. Blessed art thou, O Lord, for the land After Food prepared from any of "the five species of Grain"—and for the sustenance [and the nourishment]. After Wine—and for the fruit of the vine. After Fruit—and for the fruits.

נציין בכיתוב שמעל נוסח על מחיתה - קמח א"י (מנהג הספרדים ומקצת האשכנזים). ובקמח חו"ל (וכן קמח א"י לרוב האשכנזים).

הערה: בגמרא (ברכות מד.) ובשו"ע (או"ח רח, י) נזכר רק לגבי פירות הארץ, שמשנים מהנוסח של פירות חו"ל ומברכים 'על פירותיה'. דין מיני מזונות מקמח של ארץ לא הוזכר שם, ונחלקו בו הראשונים והאחרונים - הכפתור ופרח, ברכי יוסף, פאת השולחן וסיעתם פסקו שמברכים 'על מחייתה', ואילו הרא"ה, האדר"ת והאגרות משה פסקו שמברכים 'על המחיה', מפני שעוברים עיבוד ולא ניכר שהם מהארץ. למעשה - הספרדים נוהגים לברך 'על מחייתה' (סידורי הגר"מ אליהו והגר"ע יוסף). האשכנזים ברובם נוהגים לברך 'על המחיה', אולם הרב טיקוצ'ינסקי (עיר הקודש והמקדש ח"ג עמ' שמג) מעיד שמנהג האשכנזים בירושלים לברך 'על מחייתה'.

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור