עמוד א
קושייה א
גְּמָ׳ אָמַר עוּלָּא וְחִילּוּפֵיהֶן בְּאִישׁ. אַלְמָא קָסָבַר עוּלָּא: כָּל מִידֵּי דַּחֲזֵי לְאִישׁ לָא חֲזֵי לְאִשָּׁה, וּמִידִּי דַּחֲזֵי לְאִשָּׁה לָא חֲזֵי לְאִישׁ. בפסוק זה סובר עולא שהדינים בסוגיית יציאות רשות הרבים בשבת (עם טבעת) - הפוכים בין איש לאישה (לאיש מותר רק עם חותם, לאישה מותר רק בלי חותם)
מֵתִיב רַב יוֹסֵף: הָרוֹעִים יוֹצְאִין בְּשַׂקִּין. וְלֹא הָרוֹעִים בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא כָּל אָדָם. אֶלָּא שֶׁדַּרְכָּן שֶׁל הָרוֹעִים לָצֵאת בְּשַׂקִּין. מקשה רב יוסף על עולא ומביא פסוק מהתוספתא:
שחכמים התירו לרועים לצאת בשבת בשקים (מפני הגשם) - כי זה דרך מלבושם.
אך התירו גם לכולם לצאת בשבת בשקים - למרות שזה לא דרך מלבושם!
(ובזה רוצה להראות שעל אף שאיש ואישה אינם רגילים ללבוש תכשיטי המין השני - ניתן לעיתים להחליף)
וכיצד זה ייתכן? והלא כתוב בתורה:
לֹא־יִהְיֶ֤ה כְלִי־גֶ֙בֶר֙ עַל־אִשָּׁ֔ה וְלֹא־יִלְבַּ֥שׁ גֶּ֖בֶר שִׂמְלַ֣ת אִשָּׁ֑ה כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־עֹ֥שֵׂה אֵֽלֶּה׃ (פ) ?
עמוד ב
קושייה ב
בפסוק הבא רבא מבאר את סגולת נטילת הידיים:
וּמְזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם, אָמַר רָבָא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא מְשָׁא יְדֵיהּ כְּלָל,(כלומר, נטילת ידיים גורמת לעניות כאשר לא נוטלים כלל) אֲבָל מְשָׁא וְלָא מְשָׁא — לֵית לַן בַּהּ.(אבל גם אם נוטלים עם כמות מצומצמת - הדבר תקין)
וְלָאו מִלְּתָא הִיא, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: אֲנָא מְשַׁאי מְלֵא חָפְנַי מַיָּא וִיהַבוּ לִי מְלֵא חָפְנַי טֵיבוּתָא. (ורב חסדא שולל דבר זה באומרו שמילא את ידו בהרבה מים - וזה גרם לעושרו הרב)
אך אין הדבר דומה! ולכן לא יכול רב חסדא לשלול את דברי רבא!
כיוון שנושא הדיון הוא על מניעת העוני. כאמור:
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְבִיאִין אֶת הָאָדָם לִידֵי עֲנִיּוּת, וְאֵלּוּ הֵן: הַמַּשְׁתִּין מַיִם בִּפְנֵי מִטָּתוֹ עָרוֹם, וּמְזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם...