(א) כה תאמרון לאדושם לעשו כה אמר עבדך יעקב ... ודע כי הכבוד הזה שהיה יעקב עושה לאחיו בפחדתו לאמר אדושם ועבדך בעבור כי המנהג בצעיר לתת מעלה וכבוד אל הבכור כאלו הוא אביו כאשר רמזה לנו גם התורה לרבות אחיך הגדול והנה יעקב לקח בכורתו ואת ברכתו ועשו שוטם אותו עליהם ועתה היה מראה לו כאלו אין המכירה ההיא אצלו כלום וכי הוא נוהג בו כבכור ואב להוציא את המשטמה מלבו:
(א) שאין ראוי למנות כל מה שלמדים באחת משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן או מרבוי:
(ב) [א] כבר בארנו בפתיחת חבורנו בפירוש המשנה שרוב דיני התורה יצאו בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם ושהדין היוצא במדה מאותן המדות הנה פעמים תפול בו המחלוקת ושיש שם דינין הן פירושים מקובלים ממשה אין מחלוקת בהם אבל הם מביאין ראיה עליהן באחת משלש עשרה מדות כי מחכמת הכתוב שהוא אפשר שימצא בו רמז מורה על הפירוש ההוא המקובל או היקש יורה עליו וכבר בארנו זה הענין שם. וכשיהיה זה כן הנה לא כל מה שנמצא לחכמים שהוציאו בהיקש משלש עשרה מדות נאמר שהוא נאמר למשה בסיני ולא גם כן נאמר בכל מה שימצא בתלמוד שיסמכוהו אל אחת משלש עשרה מדות שהוא דרבנן, כי פעמים יהיה הפירוש ההוא מקובל ממשה בסיני לפי הראוי בזה שכל מה שלא תמצאהו כתוב בתורה ותמצאהו בתלמוד שלמדוהו באחת משלש עשרה מדות אם בארו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה או שזה דאורייתא הנה ראוי למנותו אחר שהמקובלים ממנו אמרו שהוא דאורייתא. ואם לא יבארו זה ולא דברו בו הנה הוא דרבנן שאין שם כתוב יורה עליו. וזה גם כן שרש כבר נשתבש בו זולתנו ולכן מנה יראת חכמים עם מצות עשה, ואשר הביאו לזה לפי מה שיראה לי מאמר ר' עקיבא את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים חשב שכל מה שיגיע משלש עשרה מדות הוא מן הכלל הנזכר, ואם היה הענין כמו שחשבו למה לא מנו כבוד בעל האם ואשת האב מצוה בפני עצמה מחוברת אל כבוד אב ואם וכן כבוד אחיו הגדול כי אלו האישים למדנו שאנו חייבין לכבדם ברבוי אמרו (כתובות ק"ג) כבד את אביך לרבות אחיך הגדול ואמרו את אביך לרבות בעל אמך ואת אמך לרבות אשת אביך כמו שאמרו את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים, אם כן מפני מה מנו אלו ולא מנו אלו.
(א) העיקר הב' גזר בו הרב ז"ל שאין כל מה שלמדו אותו באחת משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן או בריבוי ראוי למנותו בכלל המצות. ושאל למה לא מנו כיבוד בעל האם ואשת האב מצוה בפני עצמה וכמו כן כיבוד אחיו שלמדו אותן כמו כן בריבוי אמרו את אביך לרבות אשת אביך ואת אמך לרבות בעל אמך וי"ו יתירה לרבות אחיך הגדול וזו ודאי שאלה היא אבל נטע ממנה הרב זה עיקר וזה משרש ועוקר ועם כל זה אינו מספיק לתשובת שאלתו, שהרי בגמרא כתובות (דף ק"ג) הזכירו צוואת רבי שאמר לבניו הזהרו בכבוד אמכם והקשו על זה דאורייתא היא דכתיב כבד את אביך ואת אמך אשת אב הואי אשת אב נמי דאורייתא היא דכתיב כבד את אביך זו אשת אביך ואת אמך זו בעל אמך וי"ו יתירה לרבות אחיך הגדול. הנה הרב מבקש בדברים הנדרשים בשלש עשרה מדות או ברבוי שיזכירו הם עצמם שהוא מדאורייתא, ועם זה ימנה אותן בכלל המצות והרי הזכירו הם באלו שהן מדאורייתא, ואם לא יספיק לו אמרם דאורייתא היא, והרי הרב עצמו דן בלשון הזה ומנה בו מצות ולקח ראיה מלשונם. במצוה קע"ה מנה ענין הרוב מפני שאמרו רוב דאורייתא, והביא ראיה במצות לא תעשה קצ"ט שהאוכל חמץ מו' שעות ולמעלה הוא בלא תעשה ממה שאמרו (פסחים כ"ח:) לכולי עלמא מיהת חמץ מו' שעות ולמעלה דאורייתא שכך מצא בנוסחאות מדוייקות, וממה שאמרו דלא ליגע באיסורא דאורייתא. ועל דעת בה"ג בין שהן דאורייתא בין דרבנן היו ראויות להמנות כמו שנתבאר מדעתו בעיקר הא'. אבל אני מבאר סברתו בזה. אמרו שם בגמ' כתובות ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה לא. הנה ביארו כי זה האיש שהוא בעל אמו אינו חייב בכבודו מפני כבוד עצמו אלא מפני שהוא כבוד לאמו, כי בענין האיש ההוא הרי זה פטור ממנו, נמצא שלא נכתבה כאן מצוה יתירה על כבוד האבות אלא שיכבד אותם בכל ענין שיהיה להם כבוד. אבל אחיך הגדול אם חשבו הראשונים שאין המצוה כן אלא בחיי האבות לפי שהוא גנאי להם שיתבזו תולדותם והם מצטערים בזה הרבה ומנהג כל האנשים ליסר בניהם לנהוג כבוד בגדוליהם, וכן נראה שלא נתרבה בוי"ו יתירה אלא כעין שנתרבה בעיקר התיבה, ואם כן הכל חוזר אל כבוד האבות. ואולי סברו שאין מדרש וי"ו יתירה עיקר דקיימא לן כמ"ד לא דרשינן וי"ו. ואמנם לפי מנינם שעשו מכיבוד אב ואם מצות עשה אחת ומקלל אותם מניעה אחת מפני היותם נאמרים בכלל אחד, ג"כ אחיו הגדול עמם ימנה מצוה אחת ואפילו אם אמר כבד אביך ואמך ואחיך הגדול:
(א) ... כתב הרמב"ם וזה ג"כ שרש כבר נשתבש בו זולתנו ולכן מנה יראת חכמים עם מ"ע ואשר הביאו לזה לפי מה שיראה לי מאמר רבי עקיבא את ה' אלקיך תירא וכו' עד אם כן מפני מה מנו את אלו ולא מנו אלו עכ"ל הרמב"ם, וז"ל הרמב"ן,
(ב) וזו ודאי שאלה היא אבל נטע ממנה הרב זה העיקר וזה משרש ועוקר ועם כל זה אינו מספיק וכו' אלא שיכבד אותם בכל ענין ושיהיה להם כבוד וכו', עכ"ל. הנה ביאור הסברא שכתב הרמב"ן טובה היא מאד לתת טעם למה שלא מנה הרמב"ם כבוד בעל האם ואשת האב למצוה בפני עצמה אע"פ שהם ר"ל החכמים בעצמם הזכירו שהוא מדאורייתא וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהל' ממרים וז"ל, חייב אדם לכבד אשת אביו אע"פ שאינה אמו כל זמן שאביו קיים שזה בכלל כבוד אביו וכן מכבד בעל אמו כ"ז שאמו קיימת אבל אחר מיתתה אינו חייב ומד"ס שיהיה אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו. הרי שכלל כבוד אשת אביו בכלל כיבוד אביו וגם ביאר שהוא דאורייתא כמו שהזכירו בש"ס שהרי גבי כבוד אחיו הגדול כתב ומד"ס מה שלא כתב כן גבי כבוד אשת האב ובעל האם ודוק: והנני מבאר השגת רבינו הרמב"ם על בה"ג. כי נראה לו שגם הא שמרבינן מאת ה' אלקיך תירא לירא מפני חכמים הוא ג"כ כלול בכלל יראת ה' שאין חייב לירא מפני ת"ח אלא מיראת ה' לירא מפני לומדי ועוסקי תורתו וא"כ כשמנה יראת ה' למצוה לא ה"ל למנות יראת ת"ח שהוא ג"כ כלול ביראת ה'. ואי משום שהכריח בה"ג טע"כ שהיא מצוה מיוחדת ואינה נכללת בכלל מצות יראת ה' דאל"כ אלא שהיא בכלל יראת ה' למה הוצרכו לדרוש מאת הא בלאו את היא כלולה ביראת ה'. ע"ז הקשה א"כ מההכרח הזה היה לו להכריח שכבוד אשת האב ובעל האם היא מצוה מיוחדת מדהוצרכו לדרוש מאת אביך ר"ל מריבוי דאת ודוק: ושתי השגות השיג על בה"ג. חדא שהדרשה את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח שהיא דאורייתא וא"כ אין ראוי למנות במצות כאשר השריש לנו רבינו שכל דבר שאינו קרוי ד"ת אלא ד"ס אין ראוי להכניס במנין המצות כמו שבארתי לעיל. ועוד אפי' נניח לו למנות גם דרשת חכמים במנין המצות למה מנה אלו ולא מנה מצות כבוד אשת האב ובעל האם וכמו. שביארתי ודברי בעל מגילת אסתר בהצלת רבינו מהשגת הרמב"ן הזאת אין להם מובן:
(טו) חַיָּב אָדָם לְכַבֵּד אֶת אֵשֶׁת אָבִיו אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ אִמּוֹ כָּל זְמַן שֶׁאָבִיו קַיָּם שֶׁזֶּה בִּכְלַל כְּבוֹד אָבִיו. וְכֵן מְכַבֵּד בַּעַל אִמּוֹ כָּל זְמַן שֶׁאִמּוֹ קַיֶּמֶת. אֲבָל לְאַחַר מִיתָתָהּ אֵינוֹ חַיָּב. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁיִּהְיֶה אָדָם חַיָּב בִּכְבוֹד אָחִיו הַגָּדוֹל כִּכְבוֹד אָבִיו:
The Rambam is clearly differentiating between honoring parents' spouses and an older brother. Granted that the nature of their D'rashos are different (word vs. letter); is this contradictory to the Rambam in the Sefer HaMitzvos, where he seems (in his challenge to the B'Ha"G) to lump them together? [Unless, he was only saying this in the world of the B'Ha"G? And even then, only if the B'Ha"G actually views every single D'rasha with the exact same severity.]
{See Minchas Chinuch later}
(א) חייב אדם לכבד וכו' עד סוף הפרק. בכתובות פרק הנושא (כתובות דף ק״ג) ת״ר בשעת פטירתו של רבי אמר לבני אני צריך נכנסו בניו אצלו אמר להם הזהרו בכבוד אמכם והקשו בגמרא דאורייתא היא דכתיב כבד את אביך ואת אמך אשת אב הואי אשת אב נמי דאורייתא היא דתניא כבד את אביך ואת אמך את אביך זו אשת אביך ואת אמך זה בעל אמך וי״ו יתירה כלומר דואת אמך לרבות אחיך הגדול ה״מ כלומר דחייב בכבוד אשת אביו בחיים אבל לאחר מיתתו לא כלומר ולהכי מזהר להו עילוה ומשמע ליה לרבינו דכי היכי דאינו חייב בכבוד אשת אב אלא בחיי אב ה״נ לא מיחייב בכבוד בעל אמו אלא בחיי אמו וכן משמע ליה דאשת אביו ובעל אמו כיון דמאת מרבינן להו ככתובים מפורשים דמו אבל אח גדול דלא מייתינן לה אלא מדרשה דוי״ו לא חשיב ככתוב מפורש בתורה אלא מד״ס:
חפץ חיים (עשין י')
וְאִם הוּא אָחִיו הַגָּדוֹל (י) אוֹ בַּעַל אִמוֹ אוֹ אֵשֶׁת אָבִיו, עוֹבֵר גַּם כֵּן עַל מִצְוַת עֲשֵׂה דְּכִבּוּד, דְּאִתְרַבּוּ מֵרִבּוּיָא (שמות כ' י"ב) דִּ''וְאֶת'', כִּדְאָמְרִינַן בִּכְתֻבּוֹת (דף ק"ג) וְכָל שֶׁכֵּן אִם, חַס וְשָׁלוֹם, עַל אָבִיו וְאִמוֹ מַמָשׁ, דְּוַדַּאי עוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה דְּכִבּוּד אָב וָאֵם. מִלְּבַד כָּל זֶה עוֹבֵר גַּם כֵּן עַל (דברים כ"ז ט"ז): "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמוֹ'', ה' יִשְׁמְרֵנוּ.
דיני המצוה וכו'. ער"מ פ"י מה' ממרים ובטוש"ע יו"ד ר"מ ובכלל מצוה זו ג"כ אשת האב בחיי אביו ובעל אמו בחיי אמו דמה"ת מצוה לכבדם ע' סוף כתובות דהוא דאוריית' וכ"ה בר"מ כאן והכל חוזר מחמת כיבוד האבות כי האנשים הנ"ל רוצים בכיבודם בחייהם אבל לאח"מ נראה דאינם מחויבים לכבדם אפילו דרבנן דע"כ ציוה רבינו הקדוש ע"ז כמבואר שם ומרבינן זה מאת לרבות וכו' וע"ש דמרבינן מוא"ו דואת לרבות אחיך הגדול וער"מ כאן כ' חייב אדם לכבד אשת אביו שזה בכלל כיבוד אב כ"ז שאביו קיים ומד"ס שיהא אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו וע"ש בכ"מ דכיבוד אשת אב ובעל אמו כיון דמרבינן להו מאת ככתובים מפורש דמי ואח הגדול כיון דמרבינן לי' מיתורא דוא"ו ל"ה כמפורש בתורה אלא מד"ס עכ"ל. נראה מדבריו דלר"מ דמוכח מיתורא דוא"ו דינו ד"ת ממש רק שקורא אותו ד"ס כידוע דרכו של הר"מ. ע' בס' המצות שורש ב' מ"ש הרשב"ץ ובעל מג"א. אך ע"ש בשורש ב' השיג הר"מ על מוני המצות שמנו מצות הנדרשים בי"ג מדות למה לא מנו כיבוד אשת אב ובעל אמו ואחיו הגדול נראה להדיא דגם הנדרשים מאת הוא לשיטתו ד"ס. אך נ' דהר"מ חזר כאן מזה מחמת השגת הרמב"ן כיון דמבואר בש"ס דאוריית' הוא מודה הר"מ דהוי תורה אם כן זה הוי מן התורה וחוזר הכל אל כיבוד האבות ע"ש ואחיו הגדול כיון דלא מצינו בש"ס לומר עליו דאוריית' רק מביא מלימוד או אפשר דוא"ו לא דרשינן אם כן אינו אלא מד"ס
(ז) את אביך ואת אמך. תניא, כבד את אביך ואת אמך, את אביך לרבות אשת אביך ואת אמך לרבות בעל אמך, ו׳ יתירה – לרבות אחיך הגדול פו
...ועי' ברמב"ם פ"ו הט"ו מממרים וז"ל חייב אדם בכבוד אשת אביו כל זמן שאביו קיים שזה בכלל כבוד אב, וכן מכבד בעל אמו כ"ז שאמו קיימת, ומדברי סופרים שיהא אדם חייב בכבוד אחיו הגדול עכ"ל, ועמלו מאד המפרשים למה אמר בכבוד אחיו הגדול שהוא מד"ס ולא גם באשת אביו ובבעל אמו, והלא כולם נתרבו מרבויים, וכתבו דאשת אביו ובעל אמו כיון דנתרבו מן את הוי כמו שכתוב מפורש בתורה, משא"כ אחיו הגדול כיון דנתרבה מן ו' יתרה אינו חשוב כמפורש בתורה, יעו"ש בכ"מ ובפי' רדב"ז, וכמה דחוקים וטרודים הדברים, דמאי שנא רבוי מן את או מן ו' יתרה ומניין לו לרמב"ם זה.
אבל האמת הברורה בזה, דכיון דמבואר בגמ' וכ"פ הרמב"ם דבאשת האב ובבעל האם אין חייבים בכבודם אלא בחיי האב והאם, א"כ אין חיוב זה אלא משום כבוד האב והאם וכמש"כ הרמב"ם מפורש שזה בכלל כבוד אביו, וא"כ הוי זה אך פרט אחד מפרטי כבוד או"א, ולכן ממילא הוי זה מדאורייתא ממש, ככל דין כבוד או"א, גם חז"ל סמכו על הרבויים דאת דיש בענין זה משום כבוד או"א, כמש"כ למעלה, משא"כ בכבוד אח הגדול לא אמרו דזה הוי רק בחיי האב או האם, אלא לעולם הוא כן, וא"כ הוי זה מצוה בפ"ע שאינה שייכה כלל לכבוד א"וא, ולכן מכיון שאין מצוה זו באה אלא מרבוי דו' יתרה, לפיכך לא הוי זה אלא מדברי סופרים ככל דבר שאינו מפורש בתורה, ודו"ק.
ולענין כבוד אחיו הגדול נראה פשוט דלא רק לאחיו היותר גדול מחויב בכבוד אלא בכלל לכל אחיו הגדולים, ונראה ראיה לזה ממ"ש במ"ר פ' ויחי בפסוק שמעון ולוי אחים דיששכר וזבולון לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מפני הכבוד, ומבואר שם דקאי על כל אחיהם הגדולים מהם.
ובשו"ת שבו"י כתב דלאחותו הגדולה אין האח הצעיר מחויב בכבוד רק מפני דרך ארץ שלא לדבר בפני מי שגדול ממנו, יעו"ש, ויש להעיר על זה מע"ז י"ז א' עולא כי הוי אתא מבי רב הוי מנשק לאחותיה אבי ידייהו, ופירש"י דרך בני אדם כשיוצאין [אולי צ"ל כשבאין] מבית הכנסת נושק לאביו ולאמו ולגדול ממנו בפס ידו משום כבוד, עכ"ל. הרי דכלל כבוד אב ואם ואחות בהדדי. וגם נראה ראיה לחיוב בכבוד אחות הגדולה ממ"ש במ"ר פ' ויצא פ' ע"ד למה מתה רחל תחלה מפני שדברה בפני אחותה הגדולה כמ"ש ותען רחל ולאה, ומשמע שעברה על איסור ממש לא רק על מדת דרך ארץ בעלמא, ודוחק לחלק בין חיוב אח לאחות ובין חיוב אחות לאחות. .
(כתובות ק"ג א׳)
מגילת אסתר (שרש ב)
לב שמח (שרש ב)
They infer from the Rambam's language that honoring an older brother remains in effect after the death of the parents.
(א) הלכות כיבוד אב ואם
מצות עשה שיכבד אדם אביו ואמו ויירא מפניהם ... חייב אדם בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו ...:
Does the Tur seem to indicate that the Mitzvah of honoring an older brother is a d'Oraysah?
Not necessarily - see Rambam above
(א) ומ"ש חייב אדם בכבוד אחיו הגדול שם בפרק הנושא שם דריש את אביך לרבות אשת אביך את אמך לרבות בעל אמך וי"ו יתירא דואת אמך לרבות אחיך הגדול וכתב הרא"ש בתשובה כלל ט"ו סימן ו' דל"ש אחיו הגדול מאמו ל"ש אחיו הגדול מאביו וכתב עוד על אח גדול שחירף ובזה לאחיו שהוא ת"ח וקטן ממנו בשנים ונדה הקטן בשנים לגדול יפה עשה שנדהו דכיון שאינו נושא פנים לתורה אינו עושה מעשה עמך ומן הדין אינו חייב לכבדו :
(א) וכתב הטור לקמן סימן של"ד תשובה זו וצ"ע מ"ש מאב שעבר עבירה שאין הבן רשאי לנדותו כמו שיתבאר לקמן כתב מהר"ר זאב סימן תרנ"ג שני אחין שהקטן הוא ת"ח הוא קודם לאחיו הגדול והאריך בראיות אבל כולן הם דחויים גם מתשובת הרא"ש לא משמע כן דהרי תלה טעם הנידוי משום דאחיו הגדול אינו עושה מעשה עמך הא לאו הכי צריך לכבדו וא"כ ש"מ שאח גדול קודם לקטן וחייב לכבדו כמו אם היה בן ת"ח שמחוייב לכבד אביו אם אינו רבו לכ"ע וכתב מהרי"ק שורש למ"ד דבן הבן אינו חייב כלל בכיבוד אבי אביו עכ"ל וקצת לא משמע כן במדרש והביאו רש"י בפי' החומש פ' ויגש גבי ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק דפירש"י דחייב אדם בכיבוד אביו יותר מכיבוד אבי אביו מכלל דמ"מ חייב בכבודו ע"ש ובתשובת מהרי"ק שורש ל' ובהשגות הרמב"ן על ספר המצות שחבר הרמב"ם משמע הא דחייב לכבד אשת אביו או אחיו הגדול היינו משום כיבוד אביו וצ"ע לפי זה אם אביו יוכל למחול על כבודו וע"ש:
(כב) חייב אדם בכבוד אחיו הגדול בין שהוא אחיו מאביו בין שהוא אחיו מאמו. (ואפי' הקטן הוא ת"ח וגדול בתורה יותר מן הגדול) (כן משמע לו מתשובת הרא"ש שבסעיף שאח"ז וסמ"ג ודלא כיש חולקין בזה) (ב"ז):
(א) ששאלת אם חייב אדם בכבוד אחיו הגדול מאמו כמו באחיו מאביו דע שאין חילוק כי כמו שחייב אדם בכבוד אמו כמו בכבוד אביו כך חייב בכבוד אחיו הגדול מאמו כמו באחיו מאביו ובכתובות פרק הנושא (ק"ג) תניא כבד את אביך זו אשת אביך ואת אמך זה בעל אמך אתין כדדריש ואו יתירה מואת אמך לרבות אחיך הגדול אלמא מיתורא דכתיב גבי אמו קא דריש ליה.
(א) וששאלת על אח הגדול שחרף וביזה לאחיו שהוא תלמיד חכם וקטן הימנו בשנים ונידו הקטן בשנים שהוא תלמיד חכם לאחיו גדול בשנים אם נדויו נדוי משום שדרשו ואת לרבות אחיך הגדול יפה עשה שנידהו דכיון שאינו נושא פנים בתורה אינו עושה מעשה עמך ומן הדין אינו חייב לכבדו.
גליון מהרש"א (על שו"ע)
הלכות קטנות (חלק א' סימן קכג)
The Hilchos K'tanos says that the Halacha of honoring the older brother is only the oldest, not the older.
שו"ת שבות יעקב (חלק א' סימן עו)
The Shvus Yaakov agrees to the Hilchos K'tanos and explains that the reason behind honoring the oldest brother is because he is the one who takes the father's place for inheritance. (Does this mean that it's really stemming from an idea of honoring the father?)
For this reason he says that this Mitzvah would not extend to the oldest sister, as a girl does not inherit her father.
Is this line of reasoning at odds with the Rema who says that the Mitzvah is even for the oldest brother from the mother (who is not in line to inherit the father)?
Rambam vs. Ramban (in Sefer HaMitzvos)
Rambam - Mitzvah of honoring older brother is distinct from Mitzvah of Kibbud Av v'Eim
Ramban - Mitzvah of honoring older brother is part of the Mitzvah of Kibbud Av v'Eim
ילקוט יוסף (כיבוד אב ואם פרק יד)
Potential differences between the two above opinions
1) If father says not to honor older brother
Rambam - Still honor
Ramban - Don't honor
2) Father waives the honor of the older brother
Rambam - Cannot
Ramban - Can
3) Does honoring older brother apply after death of parent?
Rambam - Yes
Ramban - No
4) Can brother waive his own honor?
Rambam - Yes
Ramban - No
5) If brother is wicked (and therefore no obligation to honor him).
Rambam - Don't honor
Ramban - Still honor
6) If not in front of parent (see B'er Mayim Chaim on Asei 10)
Rambam - Yes
Ramban - Perhaps not
ילקוט יוסף (כיבוד אב ואם פרק יד:יג)
A younger brother must honor his older brother (according to the letter of the law) by standing when his older brother comes within 4 Amos and when he gets an Aliyah.