שמירת הנפש

תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ. בָּא הֶגְמוֹן אֶחָד וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם, וְלֹא הֶחְזִיר לוֹ שָׁלוֹם. הִמְתִּין לוֹ עַד שֶׁסִּייֵּם תְּפִלָּתוֹ. לְאַחַר שֶׁסִּייֵּם תְּפִלָּתוֹ, אָמַר לוֹ: רֵיקָא, וַהֲלֹא כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם ״רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ״, וּכְתִיב ״וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם״. כְּשֶׁנָּתַתִּי לְךָ שָׁלוֹם לָמָּה לֹא הֶחְזַרְתָּ לִי שָׁלוֹם? אִם הָיִיתִי חוֹתֵךְ רֹאשְׁךָ בְּסַיִיף, מִי הָיָה תּוֹבֵעַ אֶת דָּמְךָ מִיָּדִי?!

Berakhot 32b:30

The Sages taught: There was a related incident, involving a particular pious man who was praying while traveling along his path when an officer [hegmon] came and greeted him. The pious man did not pause from his prayer and did not respond with a greeting. The officer waited for him until he finished his prayer.
After he finished his prayer, the officer said to him: You good for nothing. You endangered yourself; I could have killed you.
Isn’t it written in your Torah: “Take utmost care and guard yourself diligently” (Deuteronomy 4:9)?
And it is also written: “Take therefore good heed unto yourselves” (Deuteronomy 4:15)? Why did you ignore the danger to your life?
When I greeted you, why did you not respond with a greeting?
Were I to sever your head with a sword, who would hold me accountable for your spilled blood?

חידושי אגדות על מסכת ברכות ל״ב ב:כ״ב

כתיב בתורתכם רק וגו'. האי קרא בשכחת התורה קמיירי כמ"ש פן תשכח את הדברים וגו' ובפ"ג דאבות שנינו כל השוכח ד"א ממשנתו כו' כאלו מתחייב בנפשו שנאמר רק השמר לך וגו' וכן האי קרא ונשמרתם מאד לנפשותיכם וגו' איירי שלא נאמין בשום תבנית פסל וגו' ולא איירי הני קראי כלל בשמירת נפש אדם עצמו מסכנה ומיהו במסכת שבועות (לו.) דריש ליה תלמודא נמי למלתא אחריתי דהיינו אזהרה למקלל עצמו מנין שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך וגו' ע"ש וחסיד הזה גם שלא ידע אם יתפייס ההגמון מ"מ לא פסק להשיב לו שלום שלא היה חושש לסכנה כמו במלך עכו"ם ואנס שאמרו להפסיק וכ"ש דשרי להשיב מפני סכנה וק"ל:

Chidushei Agadot on Berakhot 32b:22

...

מנחות צ״ט ב:ג׳

ואמר ריש לקיש כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו שנאמר (דברים ד, ט) השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים וכדר' אבין אמר ר' אילעא דאמר רבי אבין אמר ר' אילעא כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה

Menachot 99b:3

And Reish Lakish says: Anyone who causes himself to forget even one matter from his studies violates a prohibition, as it is stated with regard to the receiving of the Torah on Mount Sinai: “Only observe for yourself, and guard your soul diligently, lest you forget the matters that your eyes saw, and lest they depart from your heart all the days of your life, but you should make them known to your children and to your children’s children” (Deuteronomy 4:9). And this is in accordance with the principle that Rabbi Avin says that Rabbi Ile’a says, as Rabbi Avin says that Rabbi Ile’a says: Wherever it is stated: Observe, or: Lest, or: Do not, it is nothing other than a prohibition.

פרקי אבות ג:ח

רבי דוסתאי ברבי ינאי משום רבי מאיר אומר, כל השוכח דבר אחד ממשנתו, מעלה עליו הכתוב כאלו מתחיב בנפשו, שנאמר (דברים ד) רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך.

רשב"ץ אבות פרק ג' משנה י'

והרשב"ץ באר מדוע חמורה כל כך שכחת התורה. "ואמר כי השוכח דבר אחד ממשנתו בפשיעתו מפני שלא חזר עליה מעלין עליו כאילו הוא מתחייב בנפשו".

רבינו יונה על פרקי אבות ב׳:ז׳:ד׳

(ד) מרבה תורה מרבה חיים. זה הדבר כנגד מה שאמר מרבה בשר מרבה רמה שעל ידי התענוג יתקצרו ימיו ועל ידי עמל בתורה יאריכון. וגם כן הוא כנגד מרבה נכסים מרבה דאגה כי דאגת הנכסים מקצרת שנותיו. ודאגת התורה אף כי היא דאגה גדולה למבין כאשר יחשב בהלכה עד יאמר דבר דבור על אופניו אין יכולת לדאגה ההיא לעשות לו רע אע"פ שאמרו חכמי הטבע היגון חלי הלב והדאגה הוא כלות הלב. אך דואג בתורה אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לו. ועל זה אמר שלמה ע"ה (משלי י' כ"ז) יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה:

Rabbeinu Yonah on Pirkei Avot 2:7:4

(4) The more Torah, the more life: This matter corresponds to that which he said, "The more flesh, the more vermin." As through enjoyment, he will shorten his days; but through toil in Torah [study], they will be lengthened. And it also corresponds to "The more possessions, the more worry," as the worry over possessions shortens his years. But the worry over Torah - even though it is great worry, to the one who understands, when he figures out the law to the point that he can 'say the thing in an apt fashion' - this worry cannot cause him evil. Even though the wise men of science have said that concern is sickness of the heart and worry is destruction of the heart, worry over Torah 'will increase for him length of days and years of life and peace.' And about this Shlomo, peace be upon him, said (Proverbs 10:27), "The fear of the Lord adds life; the years of the wicked will be shortened."

ראש השנה י״ח א:ט׳

תנו רבנן משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני י"ח שנה באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם דכתיב ביה (שמואל א ב, לג) וכל מרבית ביתך ימותו אנשים לכו ועסקו בתורה וחיו הלכו ועסקו בתורה וחיו והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו

Rosh Hashanah 18a:9

The Sages taught in a baraita: There was a certain family in Jerusalem whose members used to die at the age of eighteen, and they did not know why. They came and told Rabban Yoḥanan ben Zakkai about their situation. He said to them: Perhaps you are descended from the family of Eli, as it is written about them: “And all the increase of your house shall die young men” (I Samuel 2:33). If indeed this is so, the remedy is as follows: Go and engage in Torah study, in the merit of which you will live. They went and engaged in Torah study and lived. And people would call that family afterward by the name of Rabbi Yoḥanan in his honor.

מכות י׳ א:י׳

תנא תלמיד שגלה מגלין רבו עמו שנאמר וחי עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא אמר ר' זעירא מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון

Makkot 10a:10

The Sages taught: In the case of a student who was exiled, his teacher is exiled to the city of refuge with him, so that the student can continue studying Torah with him there, as it is stated: “And he shall flee to one of these cities and live,” from which it is derived: Perform some actions for the unintentional murderer so that life in the city will be conducive to living for him. Since Torah study is an integral component of his life, arrangements must be made to ensure continuity in that facet of his existence. Rabbi Zeira says: From here one learns that a person should not teach a student who is not fit, as that may result in the teacher following the student into exile.

משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש ז׳:א׳

(א) תַּלְמִיד שֶׁגָּלָה לְעָרֵי מִקְלָט מַגְלִין רַבּוֹ עִמּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וָחָי עֲשֵׂה לוֹ כְּדֵי שֶׁיִּחְיֶה וְחַיֵּי בַּעֲלֵי חָכְמָה וּמְבַקְּשֶׁיהָ בְּלֹא תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּמִיתָה חֲשׁוּבִין. וְכֵן הָרַב שֶׁגָּלָה מַגְלִין יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ:

Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life 7:1

(1) If a student was banished to a city of refuge, his teacher must be exiled with him, as it is written: "And he shall live" (Deuteronomy 19:5); that is, make it possible for him to live. Life without study is like death for scholars who seek wisdom. So too, if a teacher went into exile, his school must be exiled with him.

ספר יראים שנ״ט:א׳

(א) סימן שנט (כח)
פן תשכח את הדברים. דברי יוצרך תן על לבך תמיד דכתיב בפ' ואתחנן השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ותניא (אבות פ"ג) כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים וגו' יכול אפי' תקפה עליו משנתו ת"ל ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך הא אינו חייב עד שישב ויסירם מלבו פי' שמפנה לבו לבטלה ופן תשכח (לאו הוא) פי' לא תשבה דאמר ר' אילא כ"מ שנאמר השמר פן ואל אינו אלא בלא תעשה.

Sefer Yereim 359:1

...

משנה תורה, הלכות תלמוד תורה א׳:י׳

(י) עַד אֵימָתַי חַיָּב לִלְמֹד תּוֹרָה עַד יוֹם מוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ט) "וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כּל יְמֵי חַיֶּיךָ". וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא יַעֲסֹק בְּלִמּוּד הוּא שׁוֹכֵחַ:

Mishneh Torah, Torah Study 1:10

(10) Until what age in life is one obliged to study the Torah? Even until the day of one's demise; for it is said: "And lest they depart from thy heart all the days of thy life" (Deut. 4.9.) Forsooth, as long as one will not occupy himself with study he forgets what he did study.¹⁰Kiddushin, 29b. G.

מגילת אסתר (ספר המצות בהוספות הרמב"ן למצוות לא תעשה מצוה ב'

"ונראה לי כי מה שלא מנאה הרב הוא לפי שגם זאת מצוה כוללת כל התורה כולה והוא שלא נשכח את הדברים אשר ראו עינינו דהיינו ענין התורה כולה ושנלך בדרכיה ונקיים מצותיה".

גרי"ז עה"ת דברים ו' ו'

"והנה בכתר ראש מביא בשם הגר"ח מוולאזין וז"ל בענין השוכח דבר אחד ממשנתו זה קאי על הראשונים שלמדו בעל פה".

שולחן ערוך הרב הל' תלמוד תורה פ"ב ס"ד

"וגם עכשיו שנכתבה תורה שבעל פה ויוכל לעיין בספרים מה ששכח עובר בלאו קודם שיעיין כמו בימיהם שעובר בלאו בשעה ששוכח עף שאח"כ יחזור וישאל מרבו וילמדנו מה ששכח".

משנה אבות ב׳:ח׳

(ח) רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמָּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ. חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. הוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, חָסִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, יְרֵא חֵטְא. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם, וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם:

Pirkei Avot 2:8

(8) Rabban Yohanan ben Zakkai received [the oral tradition] from Hillel and Shammai.He used to say: if you have learned much Torah, do not claim credit for yourself, because for such a purpose were you created. Rabban Yohanan ben Zakkai had five disciples and they were these: Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, Rabbi Joshua ben Hananiah, Rabbi Yose, the priest, Rabbi Shimon ben Nethaneel and Rabbi Eleazar ben Arach. He [Rabbi Johanan] used to list their outstanding virtues: Rabbi Eliezer ben Hyrcanus is a plastered cistern which loses not a drop; Rabbi Joshua ben Hananiah happy is the woman that gave birth to him; Rabbi Yose, the priest, is a pious man; Rabbi Simeon ben Nethaneel is one that fears sin, And Rabbi Eleazar ben Arach is like a spring that [ever] gathers force. He [Rabbi Yohanan] used to say: if all the sages of Israel were on one scale of the balance and Rabbi Eliezer ben Hyrcanus on the other scale, he would outweigh them all. Abba Shaul said in his name: if all the sages of Israel were on one scale of the balance, and Rabbi Eliezer ben Hyrcanus also with them, and Rabbi Eleazar ben Arach on the other scale, he would outweigh them all.

סוכה כ״ח א:ד׳

אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי מימיו לא שח שיחת חולין ולא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא קדמו אדם בבית המדרש ולא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא הרהר במבואות המטונפות ולא הניח אדם בבית המדרש ויצא ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה ולא פתח אדם דלת לתלמידיו אלא הוא בעצמו ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערבי יום הכפורים וכן היה ר' אליעזר תלמידו נוהג אחריו

Sukkah 28a:4

Apropos the character traits of Rabbi Eliezer, the Gemara cites character traits of his teacher. The Sages said about Rabban Yoḥanan ben Zakkai, the teacher of Rabbi Eliezer: In all his days he never engaged in idle conversation; and he never walked four cubits without engaging in Torah study and without donning phylacteries; and no person ever preceded him into the study hall; and he never slept in the study hall, neither substantial sleep nor a brief nap; and he never contemplated matters of Torah in alleyways filthy with human excrement, as doing so is a display of contempt for the Torah; and he never left anyone in the study hall and exited; and no person ever found him sitting and silent, i.e., inactive; rather, he was always sitting and studying; and only he opened the door for his students, disregarding his own eminent standing; and he never said anything that he did not hear from his teacher; and he never said to his students that the time has arrived to arise and leave the study hall except on Passover eves, when they were obligated to sacrifice the Paschal lamb, and Yom Kippur eves, when there is a mitzva to eat and drink abundantly. And Rabbi Eliezer, his student, accustomed himself to model his conduct after his example.

***וע"ע בפרקי דר' אלעזר שהוא מעיד על לימודו בקטנותיו היה קשה לו

נדה ע׳ ב:י׳

שלשה דברי דרך ארץ מה יעשה אדם ויחכם אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר (משלי ב, ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגיא

Niddah 70b:10

The sages of Alexandria also asked Rabbi Yehoshua three matters of behavior: What should a person do to become wise? Rabbi Yehoshua said to them: He should increase his time spent sitting in the study house and minimize his dealings in merchandise. The sages of Alexandria said to Rabbi Yehoshua: Many people have done so, and it did not help them to acquire wisdom. Rabbi Yehoshua responded: Rather, they should pray for mercy to receive wisdom from the One to Whom wisdom belongs, as it is stated: “For the Lord gives wisdom; out of His mouth comes knowledge and discernment” (Proverbs 2:6).

מנחת אשר פרשת אמור

"כבר אמרו גדולי החסידות והמוסר גם יחד (עיין חידושי הרי"ם עה"ת, לב אליהו להגר"א לאפיאן, וכבר קדמם המהר"ל בנתיבות עולם) שמ"ט ימי הספירה מכוונים כנגד מ"ח הדברים שהתורה נקנית בהם, כל יום ומדתו המיוחדת, כל יום ועבודת יומו. אלא שהתימה כמו עולה מאליה, אם מ"ח דברים הם שהתורה נקנית על ידם מדוע ניתנו מ"ט ימי ספירה, מה פשר היום הפנוי, מה עבודתו ומה יעשה בו.

שני הנביאים הנ"ל חידושי הרי"ם והגר"י סלנטר (מובא בלב אליהו) בסגנון אחד נתנבאו, היום האחרון ערב חג העצרת חזרה כללית היא וביום הזה עלינו לפשפש ולבדוק בחורין ובסדקין שבבדקי הנפש שמא החסרנו דבר שמא עדיין לא השלמנו נפשנו בכל מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, עבודה כפולה ומכופלת היא עבודת היום והיא גמר הקנין של תורותנו הקדושה.

ואפשר שיש ביום הזה כונה נוספת, הנה שאלו אנשי אלכסנדריה של מצרים את ר' יהושוע בן חנניה מה יעשה אדם ויחכם.ואמרו שם הא בלא הא לא קיימי, ללא עמל ויגיעה אין אדם זוכה לתורה אך גם ללא תפלה אים אדם זוכה לכתרה של תורה, לאסוקי שמעתתתא סייעתא דשמיא, וכך אמר ר' יהושוע לאנשי אלכסנריה, יבקש ממי שהחכמה שלו".

בספר דעת תורה פרשת בלק במאמרים

"יש ספר מראשון אחד קראו בשם ברוך שאמר יל שם שנשאר יתום מהוריו בהיותו נער קטן ולא ידע רק תפלת ברוך שאמר ונכנס לבית הכנסת ופתח את הארון הקדוש ואמר תפלת ברוך שאמר כי לא ידע אחרת וישמע ה' בקשתו ונעשה לגדול הדור".

(עיין בהקדמה לספר ברוך שאמר)

מנחת אשר פרשת אמור הנ"ל

"פוק חזי מה שאמרו בירושלמי (הוריות יח:) אמר ר' יוחנן כל אותן ארבעים יום שעשה משה בהר היה למד תורה ומשחכה ובסוף ניתנה לו במתנה. וכל כך למה בשביל להחזיר את הטפשים, משה רבינו שלא קם נביא קמותו אף הוא היה לומד ומשכח עד שניתנה לו תורה במתנה, ודבר זה בא ללמדנו ולחזקנו בל להתיאש יגעת ומצאת תאמין כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה רק בסייעתא דשמיא רק כאשר נפיל תחנון ותפלה לפני נותן התורה שיפתח לבנו בתורתו וישים בלבינו אהבתו ויראתו רק אז נזכה לעלות בסולם העולה בית קל להגדיל תורה ולהאדירה".

חכמת בצלאל נדה ל: ד"ה ושמעתי

"ושמעתי בזה בשם הגאון התנא האלוקי מוהר"א ווילנה, כי טוב מאד עשה ה' בהשגחתו יתברךללמד לאדם טרם יוצאו לעולם השפל מלא הבל וריק ותוהו כל התורה כולה דאלולא כן אין כל בריה ולשון יכולה להשיג רוחניות התורה וקדושתה, לפיכך מלמדין אותו כל התורה כולה טרם צאתו שעדיין אינו מלוכלך בחטא יכול להשיגה, ואח"כ כשלומדין אותו בעולם הזה נשמתו נזכרת מה שלמדו כבר ונקל לה להשיגה, וזהו אמרם במסכת מגילה יגעתי ומצאתי תאמין, דמציאה שייך רק לגבי דבר הנאבד והיינו התורה שלמד האדם ושכחה כשסטרוהו על פיו ואחרי היגיעה שוב הוא משיג חלקו".

תהילים קי״ט:ט״ו

(טו) בְּפִקֻּדֶ֥יךָ אָשִׂ֑יחָה וְ֝אַבִּ֗יטָה אֹרְחֹתֶֽיךָ׃

Psalms 119:15

(15) I study Your precepts; I regard Your ways;

תהילים קי״ט:ט״ז

(טז) בְּחֻקֹּתֶ֥יךָ אֶֽשְׁתַּעֲשָׁ֑ע לֹ֭א אֶשְׁכַּ֣ח דְּבָרֶֽךָ׃

Psalms 119:16

(16) I take delight in Your laws; I will not neglect Your word.

רד"ק על תהילים קי״ט:ט״ו:א׳

(א) בפיקודיך. כשאני מתבונן בהם אני משתעשע בהם לפיכך לא אשכחם כי הם לי לששון ולשמחת לבב:

Radak on Psalms 119:15:1

...

אגלי טל בהקדמתו

"ומדי דברי זכור אזכור מה ששמעתי קצת בני אדם טועין משכל בענין לימוד התורה הקדושה ואמרי כי הלומד ומחדש חידושים ושמח והמתענג בלימודו אין זה לימוד התורה כל כך לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות שאין לו מהלימוד שום תעניג והוא רק לשם מצוה אבל הלומד ומתענג בלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת עצמו. ובאמת זה טעות מפורסם ואדרבה כי זה הוא עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעין בדמו".

ברכות מ״ו א:י״ד

אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב תִּדַּע דְּ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״ לָאו דְּאוֹרָיְיתָא שֶׁהֲרֵי פּוֹתֵחַ בָּהּ בְּ״בָרוּךְ״ וְאֵין חוֹתֵם בָּהּ בְּ״בָרוּךְ״, כִּדְתַנְיָא: כׇּל הַבְּרָכוֹת כּוּלָּן פּוֹתֵחַ בָּהֶן בְּ״בָרוּךְ״ וְחוֹתֵם בָּהֶן בְּ״בָרוּךְ״, חוּץ מִבִּרְכַּת הַפֵּירוֹת וּבִרְכַּת הַמִּצְווֹת, וּבְרָכָה הַסְּמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ, וּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁפּוֹתֵחַ בָּהֶן בְּ״בָרוּךְ״ וְאֵין חוֹתֵם בְּ״בָרוּךְ״,

Berakhot 46a:14

Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta said another proof in the name of Rav: Know that the blessing: Who is good and does good, is not required by Torah law, as one who recites it begins to recite it with: Blessed, but does not conclude reciting it with: Blessed. This is the formula in all comparable blessings, as it was taught in a baraita: All blessings, one begins to recite them with: Blessed, and concludes reciting them with: Blessed, except for blessings over fruit, blessings over mitzvot, a blessing that is juxtaposed to another blessing, and the final blessing after Shema. There are among these blessings those that one who recites it begins to recite it with: Blessed, but does not conclude reciting it with: Blessed;

תוספות על ברכות מ״ו א:י״ד:א׳

כל הברכות כולן פותחות בברוך וחותמות בברוך חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה שבקרית שמע - והא לך הסדר ברכת אשר יצר אינה סמוכה לנטילת ידים דנטילה שייכא בלא אשר יצר והרבה פעמים אומרה לבדה אלקי נשמה אמאי אינה פותחת בברוך דאינה סמוכה לאשר יצר וכו' כגון אם לא בא מן הנקבים דידיו טהורות אין צריך לברכת אשר יצר וצריך לומר הואיל ואין בה אלא הודאה בעלמא אינה פותחת בברוך ומכל מקום חותמת בברוך הואיל וארוכה קצת וכן נמי צריך לומר גבי אתה הוא עד שלא נברא העולם וכו' וכל הני ברכות קטנות כל אחת ברכה לעצמה כדאמרן בעלמא כד הוה מהלך הוה מברך מצעדי גבר וכן כולן ועוד דהוו קצרות והויין כברכת הפירות יהי רצון למי היא סמוכה ואומר רבינו תם שהיא מן הברכה ברוך אתה ה' המעביר שינה מעיני וכו' וצריך לומר ויהי רצון ואם תאמר והלא כל הברכות כולן צריך לומר בחתימתן מעין פתיחתן והא ליכא וי"ל דשפיר הוי מעין פתיחה סמוך לחתימה מהמעביר דסמוך לחתימה איכא ותגמלני חסדים טובים והיינו גמילות חסדים שהקב"ה מעביר שינה מן האדם ומחדש כחו כדאמרינן במדרש חדשים לבקרים וגו' שהוא מחזיר הנשמה שלמה ושקטה בגוף כאשר היתה בתחלה אע"פ שהיתה עייפה והיינו כעין פתיחתה ולעסוק בדברי תורה והערב נא הכל ברכה אחת היא וצריך לומר והערב נא וישתבח סמוכה לברוך שאמר ולכך יש ליזהר שלא לספר ביניהם אע"פ שיש הפסק טובא פסוקי דזמרה מכל מקום לא מפסקי ובזה ניחא ברכה אחרונה שבק"ש אמת כו' אמת היא סמוכה אל אהבה וכו' ופסוקי ק"ש לא מפסקי ואם תאמר ברכה אחרונה למי שהוא קורא בתורה אמאי צריכה לפתוח בברוך הא סמוכה לחברתה לברכה ראשונה ויש לומר לפי שהיו רגילים שלא היו מברכים רק הראשון ברכה ראשונה והאחרון ברכה אחרונה ואיכא הפסק גדול בין ראשון לאחרון שוב שתקנו שתיהן לכל א' וא' משום הנכנסין ומשום היוצאים לא זזה ממקומה:

Tosafot on Berakhot 46a:14:1

...

אור החיים על דברים כ״ו:ה׳:כ״ח

(כח) ואמר לך, לשלול זולתו לא מלאך ולא שרף יזכה לזה, גם ירמוז במאמר בכל הטוב אל התורה כאומרם ז''ל (ברכות ה'.) ואין טוב אלא תורה, שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם:

Or HaChaim on Deuteronomy 26:5:28

(28) The reason the Torah writes the additional word לך is to exclude anyone else including angels from becoming recipients of all this goodness G'd has at His disposal. This is in line with Berachot 5 that when the Torah mentions טוב, it refers to the Torah. The angels were not given the Torah. If mankind at large were only aware of the goodness represented by the Torah there would be an endless queue of people offering all their material possessions in order to receive the Torah.

רמב"ן על בראשית ו׳:י״ט:א׳

(א) מכל בשר וגו' ידוע כי החיות רבות מאד ומהן גדולות מאד כפילים וכראמים וזולתם והרמש הרומש על הארץ רב מאד גם מעוף השמים מינים רבים אין להם מספר וכמו שאמרו רבותינו (חולין סג) מאה ועשרים מיני עופות טמאים יש במזרח וכלם מין איה הם ולעופות טהורים אין מספר והנה יצטרך להביא מכלם שיולידו כמותם וכאשר תאסוף לכלם מאכל אשר יאכל לשנה תמימה לא תכיל אותם התיבה הזאת ולא עשר כיוצא בה אבל הוא נס החזיק מועט את המרובה ואם תאמר יעשנה קטנה ויסמך על הנס הזה ראה השם יתברך לעשותה גדולה כדי שיראו אותה בני דורו ויתמהו בה ויספרו עליה וידברו בענין המבול וכנוס הבהמה והחיה והעוף לתוכה אולי יעשו תשובה ועוד עשו אותה גדולה למעט בנס כי כן הדרך בכל הניסים שבתורה או בנביאים לעשות מה שביד אדם לעשות והשאר יהיה בידי שמים ואל תתפתה לאמר (ראה ראב"ע להלן פסוק טז) כי היו שלש מאות אמות באמות איש נח והיה גדול שאם כן היו גם האנשים גדולים גם החיה והעופות בדורות ההם גדולים עד שלקה העולם במבול ועוד כי האמות אמות התורה הנה:

Ramban on Genesis 6:19:1

(1) It is known that the very many creatures and from them very great elephants, antelopes(?) and additionally there are very many bugs that creep on the Earth also birds in the skies - many types - uncountably many. And concerning this, Chazal say (Chulin 63), "120 species of impure birds exist in the East. Where are they all from? And for those that are pure, there are uncountably many." And so it will be required to bring from all of them that will be born ....

מו"ר ההגר"י זקס שליט"א

וכיוצא בזה אנו מוצאים באהרן הכהן דכתיב והכהן הגדול מאחוריו ואמרו חז"ל (ויקרא רבה כו:ט) למה נקרא שמו כהן גדול שהוא גדול בחמשה דברים: בחכמה ובכח וכו' ובכח- שהוא גיבור בא וראה אהרן כשהניף את הלווים כ"ב אלף הניף ביום אחד ועיין רבינו בחיי (במדבר ח:כ) שכתב שתנופת הלווים היתה בדרך הנס. וקשה מנא לן שהיה אהרן גבור והרי לא היה יכול להניפם בדרך הטבע ורק ע"י נס עשה כן. ותרץ מו"ר ר' זקס שליט"א "הן הן הדברים שאמרנו כי אף שהיה זה נס מ"מ כל זה נעשה רק משום שאהרן השקיע את כל כוחותיו בכך והתאמץ וניצל את כל יכולתו לעשות כאשר נצטוה ולכן נקרא על שמו וינף אהרן אותם וגו'.

מו"ר ההגר"י זקס שליט"א

"ובגמ' נדרים לח. איתא "אמר ר' יוחנן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו, וכולן ממשה. גבור דכתיב 'ויפרוש את האהל וכו'". ובפירווש הרא"ש שם הקשה תימה אמאי לא יליף מקרשים דכתיב, 'ויקם משה את המשכן וגו' וישם את קרשיו'. וכתב ע"ז המהרש"א, דלא קשיא, דהא במשכן כתיב 'הוקם המשכן' שקם מאליו כמו שאמרו בתנחומא, אמר משה רבש"ע איני יודע להעמידו. אמר לו עסוק בידיך ואתה מראה להעמידו, והוא עומד מאליו, ואני כותב עליך שאתה הקמותו. וא"כ ליכא ראיה מכאן שהיה גבור שהרי לא עשה מאומה. ונראה לומר שהרא"ש שפיר הקשה, שהנה אמרו בתנחומא אמר לו הקב"ה למשה וכו' ואיני כותב לו הקמה אלא על ידך שנא' ויקם משה את המשכן והרי באמת לא היה יכול להקימו אלא מאליו הוקם. וע"כ צ"ל כדרך שבארנו למעלה שלעולם אין מעשי האדם פועלים את התכלית אלא שהאדם עוסק בידיו והתכלית מן השמים היא באה וגם אצל משה כך היה משה עסק בידיו ועשה את פעולת הקמת המשכן והמשכן הוקם מאליו והעלה עליו הכתוב כאילו הוא הקים את המשכן 'ויקם משה'."

דברים ל׳:י״א

(יא) כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא׃

Deuteronomy 30:11

(11) Surely, this Instruction which I enjoin upon you this day is not too baffling for you, nor is it beyond reach.

דברים ל׳:י״ד

(יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ׃ (ס)

Deuteronomy 30:14

(14) No, the thing is very close to you, in your mouth and in your heart, to observe it.

רש"י על דברים ל׳:י״ד:א׳

(א) כי קרוב אליך. הַתּוֹרָה נִתְּנָה לָכֶם בִּכְתָב וּבְעַל פֶּה:

Rashi on Deuteronomy 30:14:1

(1) כי קרוב אליך BUT [THE WORD] IS [VERY] NEAR UNTO YOU — the Torah has been given to you in writing and orally.

רמב"ן על דברים ל׳:י״א:א׳

(א) אבל המצוה הזאת על התשובה הנזכרת כי והשבות אל לבבך (בפסוק א) ושבת עד ה' אלקיך (בפסוק ב) מצוה שיצוה אותנו לעשות כן ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן והטעם לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים ואתה ביד העמים תוכל לשוב אל ה' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם וישובו בלבם אל ה' ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות כאשר הזכיר (לעיל פסוק ב) אתה ובניך בכל לבבך כמו שפירשתי (שם):

Ramban on Deuteronomy 30:11:1

(1) The meaning of "because this commandment". Refers to the whole torah. And this is correct because of the whole torah it says (Deuteronomy 8:1) "All the commandment which I [God] command you today". But "this commandment" refers to repentance. Because [the verses] "you will return in your hearts" (Deuteronomy 30:1) and "you will return to the Lord your God" (Deuteronomy 30:2) [prove that] the commandment (to return) that He commanded us to do [is a commandment]. And it was said indirectly to hint at the promise because it will be this way in the future. And the reason to say this is because if your wanderers be in the edges of the heaven and you are in the hands of the nations you will be able to return to God and to do all I [God] command to you today. Because this thing is not too esoteric or distant for you, but rather is very close to you to do it in every time and in every place. And this is the meaning of "in your mouth and in your heart to do it": That they should confess their sins and the sins of their ancestors with their mouths and return in their hearts to God and welcome onto themselves today the torah to do it the generations as it is mentioned (Deuteronomy 30:2) "you and your children with all of your heart" as I have explained there.

דברים רבה ח׳:ג׳

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא הַטִּפֵּשׁ הַזֶּה נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהוּא רוֹאֶה אוֹתָן שֶׁנּוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בַּתַּלְמוּד וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה הֵן אוֹמְרִין, הוּא מִתְבַּיֵּשׁ. דָּבָר אַחֵר, רַבָּנָן אָמְרֵי הַטִּפֵּשׁ הַזֶּה נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְרוֹאֶה אוֹתָן עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן הֵיאַךְ אָדָם לָמֵד תּוֹרָה תְּחִלָּה, אוֹמְרִים לוֹ תְּחִלָּה קוֹרֵא בַּמְגִלָּה, וְאַחַר כָּךְ בַּסֵּפֶר, וְאַחַר כָּךְ בַּנְּבִיאִים, וְאַחַר כָּךְ בַּכְּתוּבִים, מִשֶּׁהוּא גּוֹמֵר אֶת הַמִּקְרָא שׁוֹנֶה אֶת הַתַּלְמוּד, וְאַחַר כָּךְ בַּהֲלָכוֹת, וְאַחַר כָּךְ בַּאַגָּדוֹת, כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹמֵעַ כָּךְ אוֹמֵר בְּלִבּוֹ אֵימָתַי אֲנִי לָמֵד כָּל זֹאת וְחוֹזֵר מִן הַשַּׁעַר, הֱוֵי בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ. אָמַר רַבִּי יַנַּאי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְכִכָּר שֶׁהָיָה תָּלוּי בָּאֲוִיר, טִפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יוּכַל לַהֲבִיאוֹ, וּפִקֵּחַ אוֹמֵר לֹא אֶחָד תָּלָה אוֹתוֹ, מֵבִיא סֻלָּם אוֹ קָנֶה וּמוֹרִיד אוֹתוֹ. כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא טִפֵּשׁ אוֹמֵר אֵימָתַי אֶקְרָא כָּל הַתּוֹרָה, וּמִי שֶׁהוּא פִּקֵּחַ מַהוּ עוֹשֶׂה, שׁוֹנֶה פֶּרֶק אֶחָד בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַד שֶׁמְסַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא נִפְלֵאת הִוא, וְאִם נִפְלֵאת הִיא, מִמְּךָ, שֶׁאֵין אַתָּה עָסוּק בָּהּ, הֱוֵי כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת.

Devarim Rabbah 8:3

(3) This is what is written: Wisdom is too lofty for a fool; He does not open his mouth in the gate (Proverbs 24:7). What "Wisdom is too lofty for a fool" mean? Rabbi Tanhuma said: This fool walks into a synagogue and sees those that are involved in Talmud[study], and he doesn't understand what they are saying. He is embarrassed, as it says: "He does not open his mouth in the gate." The gate is Sanhedrin, as it is written: "his brother’s widow shall appear before the elders in the gate" Deuteronomy 25:7 (they are studying Levirite Marriage). Another Interpretation: The rabbis tell of a fool who walks into the synagogue and sees those that are involved in Torah [study]. He says to them: "How does one learn Torah at first?" They say to him: "First you read Megillah (Esther), then the Torah, then the Prophets, then the Writings. When he completes the Written Torah, he studies the Talmud, then the laws, then the allegorical passages." When he hears this, he says in his heart, "When am I going to learn all of this?" and leaves the "gate" [i.e. the synagogue], as the verse says: "He openeth not his mouth in the gate". Rabbi Yannai said: This is comparable to a loaf suspended in the air. The fool says, "who could bring it down [to earth]?" The alert one says, "No one took it?" He gets a ladder or pole and brings it down. Similarly, all fools say, "When will I read the entire Torah?" Whereas the alert one, what does he do? - he studies one chapter each day, until he concludes the entire Torah. God says: "It is not mysterious", and if it is, it is "from you" [i.e. due to you]. This explains the verse (Deut 30:11) "This commandment[...]".

ילקוט לקח טוב דברים ח"ב עמ' מז בשם ר' יחזקאל אברמסקי

"כאשר ראה הבורא יתברך שעלול האדם להקלע למצב שבו יקשה עליו מאד הנסיון וממילא יהיה חשש גדול שמא יכשל בעבירה עמד והתיר את האיסור. זהו פשר דברי הגמרא כאן על ההיתר שהתירה התורה אשת יפת תואר. ומכאן, אמר הגר"י אברמסקי, יש לנו הארה נפלאה עד מאד הסותמת פי הדוברים הבל ואומרים כי יש תקופות או מצבים שבהם אי אפשר לקיים את מצוות התורה ואזהרותיה כפי שהן, על כן חושבים הן כי יש צריך לשנות ח"ו אי אילו דברים בתורה ולהתאימם לרוח הזמן, דין יפת תואר בא וטופח על פניהם ומוכיח שאין שום שחר לטענותם, שכן כאשר רואה הבורא שיש בתורה דבר שקשה מאד לאדם לעמוד בו הוא יתברך מתיר את האיסור, לפיכך אין אדם יכול לפטור את עצמו מין הדין על ידי הטענה שאינו יכול בשום אופן להתגבר על יצרו ולקיים את התורה ומצוותיה, מצוות עשה ולא תעשה שנצטוינו בהן יכול כל אחד מישראל לקיים, הטענה לאי יכולת נובעת אך ורק מחוסר רצון לנסות ולהשתדל, וכל הבא ליטהר מסייעין בידו".