עמוד א
קושייה א
בפסוק הבא, מובא שניתן לשים כלי תחת הנר בשבת (בכדי שיקבל את הניצוצות הנופלות מן הנר) בטענה שאין בניצוצות חשיבות:
נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת! אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: נִיצוֹצוֹת אֵין בָּהֶן מַמָּשׁ.
אך ידוע כי כשהניצוצות נופלות לתוך מים - הן מתקררות והפכות לשבבי מתכת.
אם כן, כיצד טוענים ש "ניצוצות אין בהן ממש" ומתירים להניח כלי שיקבל אותם - אם ניתן בעצם לייצר מתכת בעזרתן?
עמוד ב
קושייה ב
בפסוק הבא, מובא עניין "שתי החלות" שמשאירים לדבורים בימות הגשמים:
דְּאִיכָּא דְּבַשׁ. בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים דְּלֵיכָּא דְּבַשׁ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְאוֹתָן שְׁתֵּי חַלּוֹת. וְהָא מוּקְצוֹת נִינְהוּ! — דְּחַשֵּׁיב עֲלַיְיהוּ. הָא לָא חַשֵּׁיב עֲלַיְיהוּ מַאי — אָסוּר?
כמו כן, בפירוש רש"י המובא להלן - מפורט שהכוונה ב2 החלות הללו הן לאכילת הדבורים ולא לצורך שימושן בשבת:
שתי חלות - כל הכוורת עושין אותה הדבורים חלות חלות של צפיחית דבש ושעוה וכשרודים אותן מניחין בה שתים שיתפרנסו מהן הדבורים כל ימות הגשמים כדתנן בהמוכר את הספינה (ב"ב פ.) הלוקח חלות כוורתו של חבירו מניח שתי חלות דסתמא לא מכרן:
אם כן, למדנו שהם לשימוש הדבורים, ולא לשימוש האדם בשבת!
אם כך, כיצד ניתן לתרץ את טלטול המחצלת עבורם בשבת?
הן אינם מיועדות לשימוש האדם בשבת - אלא לאכילת הדבורים!
אז איך מפרטים שזה נועד לאכילה בשבת? הרי זה לא נכון!
דחשיב עלייהו - מאתמול לאכילה: