28
31
[סוף דבר הכל נשמע את־האלהים ירא ואת־מצותיו שמור כי־זה כל־האדם]
[הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא]
[סוף דבר הכל נשמע את־האלהים ירא ואת־מצותיו שמור כי־זה כל־האדם]
(ד) כְּלֵי עוֹר, מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה. הַתּוּרְמֵל, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב וְיַעֲשֶׂה קִיחוֹתָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה אֶת אָזְנָיו. סְקֹרְטְיָא, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב וְיַעֲשֶׂה אֶת צִיצָתָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה אֶת טַבְּעוֹתֶיהָ. קָטָבוֹלְיָא, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה אֶת קִיחוֹתֶיהָ. הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּתְפְּרֵם וִישַׁיֵּר בָּהֶם פָּחוֹת מֵחֲמִשָּׁה טְפָחִים:
(ה) פָּטִילְיָה, טְמֵאָה. וַחֲסִינָה, טְהוֹרָה. סִגְנִיּוֹת שֶׁל עָלִין, טְהוֹרוֹת. שֶׁל נְצָרִין, טְמֵאוֹת. חוֹתָל שֶׁהוּא נוֹתֵן לְתוֹכוֹ וְנוֹטֵל מִתּוֹכוֹ, טָמֵא. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל עַד שֶׁיִּקְרָעֶנּוּ אוֹ עַד שֶׁיַּתִּירֶנּוּ, טָהוֹר:
(4) When do leather vessels become susceptible to impurity?A leather pouch, as soon as its hem has been stitched, its rough ends trimmed and its straps sewn on. Rabbi Judah says: so soon as its ears have been sewn on. A leather apron [becomes susceptible to impurity] as soon as its hem has been stitched, its rough end trimmed and its strings sewn on. Rabbi Judah says: as soon as its loops have been sewn on. A leather bed cover [becomes susceptible] as soon as its hem has been stitched and its rough ends trimmed. Rabbi Judah says: as soon as its straps have been sewn on. A leather cushion or mattress [becomes susceptible] as soon as its hem has been stitched and its rough ends trimmed. Rabbi Judah says: as it has been sew up and less than five handbreadths remained open.
(5) A basket [for figs] is susceptible to uncleanness but a basket for wheat is clean. Small baskets made of leaves are clean, but those made of branches are susceptible to uncleanness. The palm wrapping [in which dates are left] and into which they can be easily put and from which they can easily be taken out is susceptible to uncleanness, but if this cannot be done without tearing it or undoing it, it is clean.
הדרן עלך סוכה
מתני׳ הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו אמר ר' יהודה נוהגין היינו שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר אמר רבי שמעון מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המטה ואמר להן רבן גמליאל לזקנים ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה לפיכך ישן הוא תחת המטה ולפי דרכינו למדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו: גמ׳ והא ליכא עשרה תרגמא שמואל במטה עשרה תנן התם אחד חור שחררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת וכן מדבך אבנים וכן סואר של קורות מאהיל על הטומאה רבי יהודה אומר כל אהל שאינו עשוי בידי אדם אינו אהל מאי טעמא דרבי יהודה
הַדְרָן עֲלָךְ כֵּיצַד מְעַבְּרִין
מתני׳ הדר עם הנכרי בחצר או עם מי שאינו מודה בעירוב הרי זה אוסר עליו רבי אליעזר בן יעקב אומר לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה אמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים ואמר לנו אבא מהרו והוציאו את הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם רבי יהודה אומר בלשון אחר מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם:
(א) אֵי זֶהוּ (דברים כג ג) "מַמְזֵר" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה. זֶה הַבָּא מֵעֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת. חוּץ מִן הַנִּדָּה שֶׁהַבֵּן מִמֶּנָּה פָּגוּם וְאֵינוֹ מַמְזֵר. אֲבָל הַבָּא עַל שְׁאָר הָעֲרָיוֹת בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה הַוָּלָד מַמְזֵר. וְאֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת אֲסוּרִין לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג ג) "גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי" כְּלוֹמַר לְעוֹלָם:
(ב) אֶחָד מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא יִשְׂרְאֵלִית אוֹ יִשְׂרְאֵלִי שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת כֵּיוָן שֶׁבָּעֲלוּ אַחַר הַקִּדּוּשִׁין לוֹקִין. קִדֵּשׁ וְלֹא בָּעַל אֵינוֹ לוֹקֶה. בָּעַל וְלֹא קִדֵּשׁ אֵינָן לוֹקִין מִשּׁוּם מַמְזֵרוּת שֶׁאֵין לְךָ בְּכָל חַיָּבֵי לָאוִין מִי שֶׁלּוֹקֶה עַל בְּעִילָה בְּלֹא קִדּוּשִׁין אֶלָּא כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת הַוָּלָד כָּשֵׁר שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ עֶרְוָה:
(ג) עַכּוּ''ם וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד כָּשֵׁר בֵּין פְּנוּיָה בֵּין בְּאֵשֶׁת אִישׁ בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן. עַכּוּ''ם וְעֶבֶד הַבָּאִים עַל הַמַּמְזֶרֶת הַוָּלָד מַמְזֵר. וּמַמְזֵר הַבָּא עַל הָעַכּוּ''ם הַוָּלָד עַכּוּ''ם. נִתְגַּיֵּר הֲרֵי הוּא כָּשֵׁר כִּשְׁאָר גֵּרִים. וְאִם בָּא עַל הַשִּׁפְחָה הַוָּלָד עֶבֶד. שִׁחְרְרוֹ הַוָּלָד כָּשֵׁר כִּשְׁאָר עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִין וּמֻתָּר בְּבַת יִשְׂרָאֵל:
(ד) זֶה הַכְּלָל בֵּן הַבָּא מִן הָעֶבֶד אוֹ מִן הָעַכּוּ''ם אוֹ מִן הַשִּׁפְחָה אוֹ מִן בַּת עַכּוּ''ם הֲרֵי הוּא כְּאִמּוֹ וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הָאָב. לְפִי דָּבָר זֶה הִתִּירוּ לְמַמְזֵר לִשָּׂא שִׁפְחָה כְּדֵי לְטַהֵר אֶת בָּנָיו שֶׁהֲרֵי הוּא מְשַׁחְרֵר אוֹתָם וְנִמְצְאוּ בְּנֵי חוֹרִין. וְלֹא גָּזְרוּ עַל הַשִּׁפְחָה לְמַמְזֵר מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַבָּנִים:
(ה) מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ אוֹתוֹ הַבֵּן אֵין לוֹ תַּקָּנָה מִפְּנֵי שֶׁצַּד מַמְזֵרוּת וְצַד כַּשְׁרוּת מְעֹרָבִין בּוֹ. לְפִיכָךְ אָסוּר בְּשִׁפְחָה וְנִמְצְאוּ בָּנָיו כְּמוֹתוֹ לְעוֹלָם:
(ו) עַכּוּ''ם הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה שֶׁטָּבְלָה הֲרֵי זֶה עֶבֶד וְעֶבֶד שֶׁטָּבַל שֶׁבָּא עַל עַכּוּ''ם הַוָּלָד עַכּוּ''ם הַלֵּךְ אַחַר הָאֵם אֲבָל עַכּוּ''ם הַבָּא עַל שִׁפְחָה עַכּוּ''ם אוֹ עֶבֶד עַכּוּ''ם שֶׁבָּא עַל עַכּוּ''ם בַּת חוֹרִין הַלֵּךְ אַחַר הַזָּכָר:
(ז) מַמְזֵר מֻתָּר לִשָּׂא גִּיֹּרֶת. וְכֵן הַמַּמְזֶרֶת מֻתֶּרֶת לְגֵר. וְהַבָּנִים מִשְּׁנֵיהֶם מַמְזֵרִים שֶׁהַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג ג) "בִּקְהַל ה'" וּקְהַל גֵּרִים אֵינוֹ קָרוּי (דברים כג ג) "קְהַל ה'":
(ח) גִּיֹּרֶת שֶׁנִּשֵּׂאת לְגֵר וְהוֹלִידוּ בֵּן אַף עַל פִּי שֶׁהוֹרָתוֹ וְלֵדָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה הֲרֵי זֶה מֻתָּר בְּמַמְזֶרֶת. וְכֵן בֶּן בֶּן בְּנוֹ עַד שֶׁיִּשְׁתַּקַּע שֵׁם גֵּרוּתוֹ מִמֶּנּוּ וְלֹא יִוָּדַע שֶׁהוּא גֵּר וְאַחַר כָּךְ יֵאָסֵר בְּמַמְזֶרֶת. וְאֶחָד הַגֵּרִים וְאֶחָד הָעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִין דִּין אֶחָד לְכֻלָּן:
(ט) גֵּר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל אוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִּיֹּרֶת הַוָּלָד יִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר וְאָסוּר בְּמַמְזֶרֶת:
(י) שְׁלֹשָׁה מַמְזֵרִים הֵם. מַמְזֵר וַדַּאי וּמַמְזֵר סָפֵק וּמַמְזֵר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אֵי זֶהוּ מַמְזֵר וַדַּאי זֶה שֶׁבָּא מִן הָעֶרְוָה הַוַּדָּאִית כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמַמְזֵר סָפֵק זֶה שֶׁבָּא מִסְּפֵק עֶרְוָה כְּגוֹן הַבָּא עַל הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה סְפֵק קִדּוּשִׁין אוֹ נִתְגָּרְשָׁה סְפֵק גֵּרוּשִׁין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. כְּגוֹן הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁמְעָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ וְנִשֵּׂאת וַהֲרֵי בַּעְלָהּ קַיָּם וּבָא בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן עָלֶיהָ וְהִיא תַּחַת הַשֵּׁנִי הֲרֵי הַבֵּן מַמְזֵר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:
(יא) פְּנוּיָה שֶׁנִּתְעַבְּרָה מִזְּנוּת אָמְרוּ לָהּ מַהוּ הָעֻבָּר הַזֶּה אוֹ הַיָּלוּד הַזֶּה אִם אָמְרָה בֵּן כָּשֵׁר הוּא וּלְיִשְׂרָאֵל נִבְעַלְתִּי הֲרֵי זוֹ נֶאֱמֶנֶת וְהַבֵּן כָּשֵׁר. וְאַף עַל פִּי שֶׁרֹב הָעִיר שֶׁזִּנְּתָה בָּהּ פְּסוּלִים:
(יב) וְאִם לֹא נִבְדְּקָה אִמּוֹ עַד שֶׁמֵּתָה אוֹ שֶׁהָיְתָה חֵרֶשֶׁת אוֹ אִלֶּמֶת אוֹ שׁוֹטָה אוֹ שֶׁאָמְרָה לִפְלוֹנִי הַמַּמְזֵר נִבְעַלְתִּי אוֹ לִפְלוֹנִי הַנָּתִין אֲפִלּוּ אוֹתוֹ פְּלוֹנִי מוֹדֶה שֶׁהוּא מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה הַיָּלוּד סְפֵק מַמְזֵר. כְּשֵׁם שֶׁזִּנְּתָה עִם זֶה שֶׁהוֹדָה לָהּ כָּךְ זִנְּתָה עִם אַחֵר. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא שְׁתוּקִי שֶׁמַּכִּיר אֶת אִמּוֹ וְאֵינוֹ מַכִּיר אֶת אָבִיו וַדַּאי:
(יג) וְכֵן הַבֵּן הַנִּמְצָא בַּשּׁוּק וְהוּא הַנִּקְרָא אֲסוּפִי הֲרֵי הוּא סְפֵק מַמְזֵר שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַה הוּא:
(יד) פְּנוּיָה שֶׁזִּנְּתָה וְאָמְרָה בֵּן זֶה בֶּן פְּלוֹנִי הוּא. אִם אוֹתוֹ פְּלוֹנִי כָּשֵׁר הֲרֵי הַבֵּן כָּשֵׁר וְאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לִהְיוֹת זֶה בְּנוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ וְיִהְיֶה הַבֵּן אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת אוֹתוֹ פְּלוֹנִי מִסָּפֵק. וְאִם אוֹתוֹ פְּלוֹנִי מַמְזֵר אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לִהְיוֹת הַבֵּן מַמְזֵר וַדַּאי עַל פִּיהָ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אֶלָּא יִהְיֶה סְפֵק מַמְזֵר:
(טו) אֲבָל הָאָב שֶׁהֻחְזַק שֶׁזֶּה בְּנוֹ וְאָמַר בְּנִי זֶה מַמְזֵר הוּא נֶאֱמָן. וְאִם יֵשׁ לַבֵּן בָּנִים אֵינוֹ נֶאֱמָן. שֶׁלֹּא הֶאֱמִינָה אוֹתוֹ תּוֹרָה אֶלָּא עַל בְּנוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא יז) "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר" יַכִּירֶנּוּ לַאֲחֵרִים:
(טז) וּכְשֵׁם שֶׁנֶּאֱמָן לוֹמַר בְּנִי זֶה בְּכוֹר כָּךְ נֶאֱמָן לוֹמַר בְּנִי זֶה מַמְזֵר אוֹ בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה. וְכֵן אִם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת נֶאֱמָן לוֹמַר עֻבָּר זֶה אֵינוֹ בְּנִי וּמַמְזֵר הוּא וְיִהְיֶה מַמְזֵר וַדַּאי. וְהָאוֹמֵר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא מַמְזֵר נֶאֱמָן לֶאֱסֹר עַצְמוֹ בְּבַת יִשְׂרָאֵל. וְאָסוּר בְּמַמְזֶרֶת עַד שֶׁיִּוָּדַע וַדַּאי שֶׁהוּא מַמְזֵר. וּבְנוֹ כָּמוֹהוּ. וְאִם יֵשׁ לוֹ בְּנֵי בָּנִים אֵינוֹ נֶאֱמָן לִפְסל בְּנֵי בָּנָיו וְלֹא יִפְסל אֶלָּא עַצְמוֹ:
(יז) אֲרוּסָה שֶׁנִּתְעַבְּרָה וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ הֲרֵי הַוָּלָד בְּחֶזְקַת מַמְזֵר וְאָסוּר בְּבַת יִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּמַמְזֶרֶת. וְאִם נִבְדְּקָה אִמּוֹ וְאָמְרָה מֵאֲרוּסִי נִתְעַבַּרְתִּי נֶאֱמֶנֶת וְהַוָּלָד כָּשֵׁר. וְאִם הִכְחִישָׁהּ הָאָרוּס וְאָמַר מֵעוֹלָם לֹא בָּאתִי עָלֶיהָ הֲרֵי הַוָּלָד מַמְזֵר שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה בְּחֶזְקַת בְּנוֹ וְאָמַר בְּנִי זֶה מַמְזֵר נֶאֱמָן. וְהָאִשָּׁה אֵינָהּ בְּחֶזְקַת זוֹנָה אֶלָּא נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר לָאָרוּס נִבְעַלְתִּי וְאֵינָהּ זוֹנָה. וְאִם נִשֵּׂאת לְכֹהֵן לֹא תֵּצֵא וּוְלָדָהּ מִמֶּנּוּ כָּשֵׁר:
(יח) הָיוּ הָעָם מְרַנְּנִים אַחֲרֶיהָ וְהִיא אֲרוּסָה עִם אֲרוּסָהּ וְעִם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים אַף עַל פִּי שֶׁבָּא עָלֶיהָ אֲרוּסָהּ בְּבֵית חָמִיו הֲרֵי זֶה סְפֵק מַמְזֵר. כְּשֵׁם שֶׁהִפְקִירָה עַצְמָהּ לַאֲרוּסָהּ הִפְקִירָה לַאֲחֵרִים. וְאִם נִבְדְּקָה וְאָמְרָה עֻבָּר זֶה מֵאֲרוּסִי הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
(יט) אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת וְאָמְרָה עֻבָּר זֶה אֵינוֹ מִבַּעֲלִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לְפָסְלוֹ. וַהֲרֵי הַבֵּן בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת. שֶׁלֹּא הֶאֱמִינָה תּוֹרָה אֶלָּא הָאָב. אָמַר הָאָב אֵינוֹ בְּנִי אוֹ שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ בִּמְדִינַת הַיָּם הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת מַמְזֵר. וְאִם אָמְרָה מֵעַכּוּ''ם וְעֶבֶד נִתְעַבַּרְתִּי הֲרֵי הַוָּלָד כָּשֵׁר. שֶׁאֵין הַבַּעַל יָכוֹל לְהַכְחִישָׁהּ בִּדְבָרֶיהָ. וְאֵין הָעֻבָּר מִשְׁתַּהֶה בִּמְעֵי אִמּוֹ יֶתֶר עַל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ:
(כ) אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁיָּצָא עָלֶיהָ קוֹל שֶׁהָיְתָה זוֹנָה תַּחַת בַּעְלָהּ וְהַכּל מְרַנְּנִין אַחֲרֶיהָ אֵין חוֹשְׁשִׁין לְבָנֶיהָ שֶׁמָּא מַמְזֵרִים הֵם שֶׁרֹב בְּעִילוֹת אֵצֶל הַבַּעַל. וּמֻתָּר לִשָּׂא בִּתָּהּ לְכַתְּחִלָּה. אֲבָל הִיא עַצְמָהּ חוֹשְׁשִׁין לָהּ מִשּׁוּם זוֹנָה. וְאִם הָיְתָה פְּרוּצָה יוֹתֵר מִדַּאי אַף לְבָנֶיהָ חוֹשְׁשִׁין:
(כא) דִּין תּוֹרָה שֶׁסְּפֵק מַמְזֵר מֻתָּר לָבוֹא בַּקָּהָל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג ג) "לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה'" מַמְזֵר וַדַּאי אָסוּר לָבוֹא בַּקָּהָל וְלֹא סָפֵק. אֲבָל חֲכָמִים עָשׂוּ מַעֲלָה בְּיוּחֲסִין וְאָסְרוּ גַּם הַסְּפֵקוֹת לָבוֹא בַּקָּהָל. לְפִיכָךְ מַמְזֵר וַדַּאי מֻתָּר לִשָּׂא מַמְזֶרֶת וַדָּאִית אֲבָל מַמְזֵר סָפֵק אוֹ שְׁתוּקִי אוֹ אֲסוּפִי אָסוּר לִשָּׂא בַּת יִשְׂרָאֵל:
(כב) וְאָסוּר לִשָּׂא מַמְזֶרֶת וַאֲפִלּוּ מַמְזֶרֶת מִסָּפֵק אֲסוּרָה לוֹ שֶׁמָּא אֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ מַמְזֵר וְהַשֵּׁנִי מַמְזֵר וַדַּאי. וּמַמְזֵר שֶׁל דִּבְרֵיהֶם מֻתָּר לִשָּׂא מַמְזֶרֶת שֶׁל דִּבְרֵיהֶם. וְכֵן שְׁאָר הַסְּפֵקוֹת אֲסוּרִין לִשָּׂא זֶה מִזֶּה:
(כג) כֵּיצַד. שְׁתוּקִים וַאֲסוּפִים וּסְפֵק מַמְזֵרִים אֲסוּרִים לָבוֹא זֶה עִם זֶה וְאִם נָשְׂאוּ לֹא יְקַיְּמוּ אֶלָּא יוֹצִיאוּ בְּגֵט וְהַוָּלָד סָפֵק כַּאֲבוֹתָיו. וְאֵין לִסְפֵקוֹת אֵלּוּ תַּקָּנָה אֶלָּא שֶׁיִּשְּׂאוּ מִן הַגֵּרִים וְהַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם:
(כד) כֵּיצַד. שְׁתוּקִי אוֹ אֲסוּפִי שֶׁנָּשָׂא גִּיֹּרֶת אוֹ מְשֻׁחְרֶרֶת אוֹ גֵּר וּמְשֻׁחְרָר שֶׁנָּשָׂא שְׁתוּקִית אוֹ אֲסוּפִית. הַוָּלָד שְׁתוּקִי אוֹ אֲסוּפִי:
(כה) הָאֲסוּפִי שֶׁנִּמְצָא בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עַכּוּ''ם בֵּין שֶׁהָיָה רֹב עַכּוּ''ם אוֹ רֹב יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה סְפֵק עַכּוּ''ם לְעִנְיַן יוּחֲסִין. קִדֵּשׁ אִשָּׁה צְרִיכָה גֵּט מִסָּפֵק. מִי שֶׁהֲרָגוֹ לֹא הָיָה נֶהֱרַג עָלָיו:
(כו) הִטְבִּילוּהוּ בֵּית דִּין לְשֵׁם גֵּרוּת אוֹ שֶׁטָּבַל מִשֶּׁהִגְדִּיל הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר אֲסוּפִים הַנִּמְצָאִים בְּעָרֵי יִשְׂרָאֵל. הָיָה רֹב הָעִיר עַכּוּ''ם מֻתָּר לְהַאֲכִילוֹ נְבֵלוֹת. הָיָה רֻבָּן יִשְׂרָאֵל מַחְזִירִין לוֹ אֲבֵדָתוֹ כְּיִשְׂרָאֵל. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה מִצְוָה לְהַחֲיוֹתוֹ כְּיִשְׂרָאֵל. וּמְפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגַּל בְּשַׁבָּת וַהֲרֵי הוּא לְעִנְיַן נְזָקִין כְּכָל סְפֵק מָמוֹן הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:
(כז) יֵרָאֶה לִי שֶׁכָּל מְדִינָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁפְחָה אוֹ עַכּוּ''ם הָרְאוּיָה לֵילֵד הוֹאִיל וְהָאֲסוּפִי הַנִּמְצָא שָׁם סְפֵק עַכּוּ''ם אוֹ סְפֵק עֶבֶד כְּשֶׁיִּשָּׂא הַגִּיֹּרֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הֲרֵי זוֹ סְפֵק אֵשֶׁת אִישׁ וְהַבָּא עָלֶיהָ פָּטוּר שֶׁאֵין הוֹרְגִין עַל סָפֵק. וְכֵן יֵרָאֶה לִי שֶׁהַשְּׁתוּקִי שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהִיא עֶרְוָה עָלָיו וַהֲרֵי הִיא סְפֵק אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּעֲרָיוֹת:
(כח) וְאֵי זוֹ הִיא הָאִשָּׁה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה עֶרְוָה עָלָיו. כָּל אִשָּׁה שֶׁהָיָה אָבִיהָ אוֹ אָחִיהָ קַיָּם כְּשֶׁנִּתְעַבְּרָה בּוֹ אִמּוֹ. וְכָל אִשָּׁה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה אוֹ נִתְאַלְמְנָה שֶׁמָּא אֵשֶׁת אָבִיו הִיא אוֹ אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו:
(כט) וּמִנַּיִן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵין הַשְּׁתוּקִי וְהָאֲסוּפִי אָסוּר בְּכָל אִשָּׁה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה עֶרְוָה עָלָיו. שֶׁהֲרֵי הַכָּשֵׁר שֶׁנִּבְדְּקָה אִמּוֹ אֵינוֹ אָסוּר בְּכָל אִשָּׁה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה עֶרְוָה עָלָיו. וַהֲרֵי נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא יט כט) "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ". וְאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁאִם יַעֲשֶׂה זֶה נִמְצָא אָב נוֹשֵׂא בִּתּוֹ וְאָח נוֹשֵׂא אֲחוֹתוֹ. וְאִלּוּ הָיָה הַדִּין שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אָבִיו בְּוַדַּאי אָסוּר בְּכָל אִשָּׁה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה עֶרְוָה עָלָיו. לֹא הָיִינוּ בָּאִים לַמִּדָּה הַזֹּאת לְעוֹלָם וְלֹא תִּהְיֶה הָאָרֶץ מְלֵאָה זִמָּה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין אוֹסְרִין עֲרָיוֹת וּמַחֲזִיקִין אוֹתָן בִּשְׁאֵר בָּשָׂר בְּסָפֵק עַד שֶׁיִּוָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁזּוֹ עֶרְוָה עָלָיו. שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן כָּל הַיְתוֹמִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלֹּא הִכִּירוּ אֲבוֹתֵיהֶם הָיוּ אֲסוּרִין לְהִנָּשֵׂא בְּכָל מָקוֹם שֶׁמָּא יִפְגְּעוּ בְּעֶרְוָה:
(ל) הַוָּלָד שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ בַּדֶּרֶךְ וּבָא אֶחָד וְאָמַר בְּנִי הוּא וַאֲנִי הִשְׁלַכְתִּיו נֶאֱמָן. וְכֵן אִמּוֹ נֶאֱמֶנֶת. נֶאֱסַף מִן הַשּׁוּק וּבָאוּ אָבִיו וְאִמּוֹ אַחַר כֵּן וְאָמְרוּ בְּנֵנוּ הוּא אֵין נֶאֱמָנִין הוֹאִיל וְיָצָא עָלָיו שֵׁם אֲסוּפִי. וּבִשְׁנֵי רְעָבוֹן נֶאֱמָנִין שֶׁמִּפְּנֵי רָעָב הִשְׁלִיכוּהוּ וְהֵן רוֹצִין שֶׁיָּזוּנוּ אוֹתוֹ אֲחֵרִים וּלְפִיכָךְ שָׁתְקוּ עַד שֶׁנֶּאֱסַף:
(לא) נִמְצָא הַוָּלָד מָהוּל אוֹ שֶׁהֻחְתַּל אוֹ שֶׁהֻמְלַח אוֹ שֶׁהָיָה הַכֹּחַל בְּעֵינָיו אוֹ הַקְּמֵעִין בְּצַוָּארוֹ אוֹ שֶׁנִּמְצָא תַּחַת אִילָן מְסֻבָּךְ שֶׁאֵין חַיָּה נִכְנֶסֶת לוֹ וְהָיָה סָמוּךְ לָעִיר אוֹ שֶׁנִּמְצָא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בְּצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים אֵין כָּאן מִשּׁוּם אֲסוּפִי. מֵאַחֵר שֶׁהֵן מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת בְּחֶזְקַת כָּשֵׁר הוּא. אֲבָל אִם נִמְצָא מֻשְׁלָךְ בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ אוֹ רָחוֹק מִן הָעִיר אֲפִלּוּ תַּחַת אִילָן אוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ שֶׁנִּמְצָא תָּלוּי בָּאִילָן מָקוֹם שֶׁחַיָּה מַגַּעַת לוֹ הֲרֵי זֶה אֲסוּפִי:
(לב) נֶאֱמֶנֶת חַיָּה לוֹמַר זֶה הַבֵּן כֹּהֵן הוּא אוֹ לֵוִי אוֹ נָתִין אוֹ מַמְזֵר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֻחְזַק וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין יִחוּסָן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהֻחְזְקָה בְּנֶאֱמָנוּת וְלֹא עִרְעֵר עָלֶיהָ אָדָם. אֲבָל אִם עִרְעֵר עָלֶיהָ אֲפִלּוּ אֶחָד וְאָמַר בְּשֶׁקֶר מְעִידָה אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת וַהֲרֵי הַבֵּן בְּחֶזְקַת כָּשֵׁר וְאֵין לוֹ יִחוּס:
(לג) דָּבָר בָּרוּר שֶׁהַשְּׁתוּקִי אָסוּר לִשָּׂא שְׁתוּקִית. וַאֲסוּפִי אָסוּר בַּאֲסוּפִית מִפְּנֵי שֶׁהֵן סְפֵקוֹת. אֲבָל מַמְזֵרִים וַדָּאִים וּנְתִינִים מֻתָּרִים לָבוֹא זֶה בָּזֶה וְהַוָּלָד מַמְזֵר. וּשְׁתוּקִי וַאֲסוּפִי מֻתָּרִין בִּנְתִינִים וּבִשְׁאָר הַגֵּרִים וְהַוָּלָד סָפֵק:
(א) פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה שֶׁנָּשְׂאוּ בַּת יִשִׂרָאֵל וּבָעֲלוּ לוֹקִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג ב) "לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה'". וּמֻתָּרִין לִשָּׂא גִּיֹּרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת. וַאֲפִלּוּ כֹּהֵן שֶׁהוּא פְּצוּעַ דַּכָּא מֻתָּר לִשָּׂא גִּיֹּרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת לְפִי שֶׁאֵינוֹ בִּקְדֻשָּׁתוֹ. וַאֲפִלּוּ נְתִינָה אוֹ אֶחָד מִן הַסְּפֵקוֹת מֻתֶּרֶת לוֹ:
(ב) הוֹאִיל וּפְצוּעַ דַּכָּא אָסוּר לָבוֹא בַּקָּהָל לֹא גָּזְרוּ בּוֹ עַל הַנְּתִינִים וְלֹא עַל הַסְּפֵקוֹת. אֲבָל פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה אָסוּר בְּמַמְזֶרֶת וַדָּאִית שֶׁהֲרֵי אֲסוּרָה מִן הַתּוֹרָה:
(ג) ואֵי זֶהוּ פְּצוּעַ דַּכָּא. כָּל שֶׁנִּפְצְעוּ הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ. וּכְרוּת שָׁפְכָה כָּל שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד שֶׁלּוֹ. וּבִשְׁלֹשָׁה אֵיבָרִין אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּסֵל הַזָּכָר בַּגִּיד וּבַבֵּיצִים וּבַשְּׁבִילִין שֶׁבָּהֶן תִּתְבַּשֵּׁל שִׁכְבַת זֶרַע וְהֵן הַנִּקְרָאִין חוּטֵי בֵּיצִים. וְכֵיוָן שֶׁנִּפְצַע אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה אֵיבָרִין אֵלּוּ אוֹ נִדָּךְ הֲרֵי זֶה פָּסוּל:
(ד) כֵּיצַד. נִפְצַע הַגִּיד אוֹ נִדָּךְ אוֹ שֶׁנִּכְרַת הָעֲטָרָה אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה פָּסוּל. וְאִם נִכְרַת מֵרֹאשׁ הָעֲטָרָה וְנִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה מֻקָּף לְכָל הַגִּיד כָּשֵׁר. נִכְרַת הַגִּיד לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה כְּקֻלְמוֹס אוֹ כְּמַרְזֵב כָּשֵׁר:
(ה) נִקַּב לְמַטָּה מֵעֲטָרָה כָּשֵׁר. נִקְּבָה הָעֲטָרָה עַצְמָהּ אִם כְּשֶׁיִּרְאֶה קֶרִי תֵּצֵא שִׁכְבַת זֶרַע מִן הַנֶּקֶב פָּסוּל. נִסְתַּם הַנֶּקֶב חָזַר לְהֶכְשֵׁרוֹ. נִקַּב לְמַטָּה מֵעֲטָרָה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה בְּתוֹךְ הָעֲטָרָה פָּסוּל שֶׁהָעֲטָרָה כֻּלָּהּ מְעַכֶּבֶת:
(ו) נִסְתַּם שְׁבִיל שִׁכְבַת זֶרַע וְחָזַר לִרְאוֹת שִׁכְבַת זֶרַע מִשְּׁבִיל שֶׁמַּשְׁתִּין בּוֹ הֲרֵי זֶה פָּסוּל:
(ז) נִכְרְתוּ הַבֵּיצִים אוֹ אַחַת מֵהֶן אוֹ שֶׁנִּפְצְעָה אַחַת מֵהֶן אוֹ שֶׁנִּדּוֹכָה אַחַת מֵהֶן אוֹ שֶׁחָסְרָה אוֹ שֶׁנִּקְּבָה הֲרֵי זֶה פָּסוּל. נִכְרְתוּ חוּטֵי בֵּיצִים אוֹ אַחַת אוֹ שֶׁנִּדָּךְ אוֹ נִפְצַע הֲרֵי זֶה פָּסוּל:
(ח) נִקַּב חוּט מִחוּטֵי הַבֵּיצִים לִשְׁבִיל מֵי רַגְלַיִם וַהֲרֵי הוּא מַטִּיל מַיִם מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת מִשְּׁבִיל הַמַּיִם וּמִשְּׁבִיל שִׁכְבַת זֶרַע הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר:
(ט) כָּל פָּסוּל שֶׁאָמַרְנוּ בְּעִנְיָן זֶה כְּשֶׁלֹּא הָיוּ בִּידֵי שָׁמַיִם כְּגוֹן שֶׁכְּרָתוֹ אָדָם אוֹ כֶּלֶב אוֹ הִכָּהוּ קוֹץ וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. אֲבָל אִם נוֹלַד כְּרוּת שָׁפְכָה אוֹ פְּצוּעַ דַּכָּא אוֹ שֶׁנּוֹלַד בְּלֹא בֵּיצִים אוֹ שֶׁחָלָה מֵחֲמַת גּוּפוֹ וּבָטְלוּ מִמֶּנּוּ אֵיבָרִים אֵלּוּ אוֹ שֶׁנּוֹלַד בָּהֶם שְׁחִין וְהֵמֵסָּה אוֹתָן אוֹ כְּרָתָן הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר לָבֹא בַּקָּהָל שֶׁכָּל אֵלּוּ בִּידֵי שָׁמַיִם:
(י) אָסוּר לְהַפְסִיד אֵיבְרֵי זֶרַע בֵּין בְּאָדָם בֵּין בִּבְהֵמָה חַיָּה וְעוֹף. אֶחָד טְמֵאִים וְאֶחָד טְהוֹרִים. בֵּין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב כד) "וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁדָּבָר זֶה נוֹהֵג בְּכָל מָקוֹם. וְעִנְיַן הַכָּתוּב לֹא יֵעָשֶׂה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל בֵּין בְּגוּפָן בֵּין בְּגוּף אֲחֵרִים. וְכָל הַמְסָרֵס לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם. וַאֲפִלּוּ מְסָרֵס אַחַר מְסָרֵס לוֹקֶה:
(יא) כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁבָּא אֶחָד וְכָרַת אֶת הַגִּיד וּבָא אַחֵר וְכָרַת אֶת הַבֵּיצִים אוֹ נִתְּקָן וּבָא אַחֵר וְכָרַת חוּטֵי בֵּיצִים. אוֹ שֶׁבָּא אֶחָד וּמָעַךְ אֶת הַגִּיד וּבָא אַחֵר וְנִתְּקוֹ וּבָא אַחֵר וּכְרָתוֹ כֻּלָּן לוֹקִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סֵרֵס הָאַחֲרוֹן אֶלָּא מְסֹרָס. בֵּין בָּאָדָם בֵּין בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף. וְהַמְסָרֵס אֶת הַנְּקֵבָה בֵּין בְּאָדָם בֵּין בִּשְׁאָר מִינִים פָּטוּר:
(יב) הַמַּשְׁקֶה עִקָּרִין לְאָדָם אוֹ לִשְׁאָר מִינִים כְּדֵי לְסָרְסוֹ הֲרֵי זֶה אָסוּר וְאֵין לוֹקִין עָלָיו. וְאִשָּׁה מֻתֶּרֶת לִשְׁתּוֹת עִקָּרִין כְּדֵי לְסָרְסָהּ עַד שֶׁלֹּא תֵּלֵד. הֲרֵי שֶׁכָּפָה אֶת הָאָדָם וְשִׁסָּה בּוֹ כֶּלֶב אוֹ שְׁאָר חַיּוֹת עַד שֶׁעֲשָׂאוּהוּ כְּרוּת שָׁפְכָה אוֹ שֶׁהוֹשִׁיבוֹ בַּמַּיִם אוֹ בַּשֶּׁלֶג עַד שֶׁבִּטֵּל מִמֶּנּוּ אֵיבְרֵי תַּשְׁמִישׁ אֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיְּסָרֵס בְּיָדוֹ. וְרָאוּי לְהַכּוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:
(יג) אָסוּר לוֹמַר לְעַכּוּ''ם לְסָרֵס בְּהֵמָה שֶׁלָּנוּ. וְאִם לְקָחָהּ הוּא מֵעַצְמוֹ וְסֵרְסָהּ מֻתָּר. וְאִם הֶעֱרִים יִשְׂרָאֵל בְּדָבָר זֶה קוֹנְסִין אוֹתוֹ וּמוֹכְרָהּ לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר. וַאֲפִלּוּ לִבְנוֹ הַגָּדוֹל מֻתָּר לְמָכְרָהּ. אֲבָל לִבְנוֹ הַקָּטָן אֵינוֹ מוֹכְרָהּ לוֹ וְלֹא נוֹתְנָה לוֹ:
(א) שָׁלֹשׁ נָשִׁים נֶאֶסְרוּ עַל כָּל הַכֹּהֲנִים. גְּרוּשָׁה זוֹנָה וַחְללָה. וִעַל כֹּהֵן גָּדוֹל אַרְבַּע. אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ וְהָאַלְמָנָה. אֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה אוֹ הַמְרֻבֶּה בְּגָדִים. וְאֶחָד כֹּהֵן הָעוֹבֵד וְאֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמִּנּוּהוּ וְעָבַר. וְכֵן כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה. כֻּלָּן מְצֻוִּין עַל הַבְּתוּלָה וַאֲסוּרִין בְּאַלְמָנָה:
(ב) כָּל כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא אַחַת מֵהַשָּׁלֹשׁ נָשִׁים אֵלּוּ בֵּין גָּדוֹל בֵּין הֶדְיוֹט וּבָעַל לוֹקֶה. וְאִם בָּא עָלֶיהָ דֶּרֶךְ זְנוּת אֵינוֹ לוֹקֶה מִשּׁוּם זוֹנָה אוֹ גְּרוּשָׁה אוֹ חֲלָלָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא ז) "לֹא יִקָּחוּ" עַד שֶׁיִּקַּח וְיִבְעל:
(ג) אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁבָּא עַל אַלְמָנָה לוֹקֶה אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִדֵּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא טו) "לֹא יְחַלֵּל" כֵּיוָן שֶׁבְּעָלָהּ חִלְּלָהּ וּפְסָלָהּ לִכְהֻנָּה. אֲבָל זוֹנָה וַחֲלָלָה וּגְרוּשָׁה הֲרֵי הֵן מְחֻלָּלוֹת וְעוֹמְדוֹת קֹדֶם בְּעִילָתוֹ. וּלְפִיכָךְ לוֹקֶה כֹּהֵן גָּדוֹל לְבַדּוֹ עַל בְּעִילַת אַלְמָנָה לְבַדָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם קִדּוּשִׁין שֶׁהֲרֵי חִלְּלָהּ וְהוּא מֻזְהָר שֶׁלֹּא יְחַלֵּל כְּשֵׁרִים לֹא אִשָּׁה וְלֹא זַרְעוֹ:
(ד) קִדֵּשׁ כֹּהֵן גָּדוֹל אַלְמָנָה וּבְעָלָהּ לוֹקֶה שְׁתַּיִם. אַחַת מִשּׁוּם (ויקרא כא יד) "אַלְמָנָה לֹא יִקָּח". וְאַחַת מִשּׁוּם (ויקרא כא טו) "לֹא יְחַלֵּל". וּבֵין כֹּהֵן גָּדוֹל וּבֵין כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה מִן הָאַרְבַּע וְלֹא בָּעַל אֵינוֹ לוֹקֶה:
(ה) וְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא לוֹקֶה הִיא לוֹקָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא אֵינוֹ לוֹקֶה הִיא אֵינָהּ לוֹקָה. שֶׁאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה לָעֳנָשִׁין זוּלָתִי בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה בִּלְבַד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
(ו) כָּל כֹּהֵן הַבָּא עַל הַכּוּתִית בֵּין גָּדוֹל בֵּין הֶדְיוֹט לוֹקֶה מִשּׁוּם זוֹנָה. שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ בַּת קִדּוּשִׁין וְהוּא אָסוּר בִּבְעִילַת זוֹנָה בֵּין יִשְׂרְאֵלִית בֵּין כּוּתִית:
(ז) הַחֲלוּצָה אֲסוּרָה לְכֹהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִּגְרוּשָׁה וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵיהֶם. כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא סְפֵק חֲלוּצָה אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִתַּחְתָּיו וְהִיא כְּשֵׁרָה וּוְלָדָהּ כָּשֵׁר. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עַל סְפֵק חֲלוּצָה אֶלָּא עַל חֲלוּצָה וַדָּאִית. וְכֵן מִי שֶׁהָיְתָה סְפֵק גְּרוּשָׁה אוֹ סְפֵק אַלְמָנָה אוֹ סְפֵק זוֹנָה וּסְפֵק חֲלָלָה מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת וּמוֹצִיא בְּגֵט:
(ח) כְּלָל גָּדוֹל הוּא בְּכָל אִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁאֵין אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ שְׁנֵי אִסּוּרִין בָּאִין כְּאַחַת. אוֹ שֶׁהָיָה הָאִסּוּר הָאֶחָד מוֹסִיף דְּבָרִים אֲחֵרִים עַל אוֹתוֹ הָאִסּוּר. אוֹ אִם הָיָה כּוֹלֵל דְּבָרִים אֲחֵרִים עִם אִסּוּר זֶה:
(ט) לְפִיכָךְ אִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אַלְמָנָה וְנַעֲשֵׂית גְּרוּשָׁה וְנַעֲשֵׂית חֲלָלָה וְנַעֲשֵׂית זוֹנָה וּבָא עָלֶיהָ כֹּהֵן גָּדוֹל אַחַר כָּךְ לוֹקֶה אַרְבַּע מַלְקִיּוֹת עַל בִּיאָה אַחַת. לְפִי שֶׁהָאַלְמָנָה אֲסוּרָה לְכֹהֵן גָּדוֹל וּמֻתֶּרֶת לְהֶדְיוֹט.
(י) חָזְרָה לִהְיוֹת גְּרוּשָׁה נוֹסָף בָּהּ אִסּוּר וְנֶאֱסֶרֶת לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. לְפִיכָךְ נוֹסָף בָּהּ אִסּוּר אַחֵר עַל אִסּוּר הָאַלְמָנָה וַעֲדַיִן הִיא מֻתֶּרֶת לֶאֱכל בִּתְרוּמָה. נַעֲשֵׂית חֲלָלָה נוֹסָף בָּהּ אִסּוּר שֶׁהֲרֵי נֶאֱסֶרֶת בִּתְרוּמָה וַעֲדַיִן הִיא מֻתֶּרֶת לְיִשְׂרָאֵל. נַעֲשֵׂית זוֹנָה הוֹאִיל וְיֵשׁ שֵׁם זְנוּת שֶׁאוֹסְרָהּ עַל יִשְׂרָאֵל אִם זִנְּתָה אִשְׁתּוֹ בְּרָצוֹן נוֹסָף בָּהּ אִסּוּר אַחֵר. וְהוּא הַדִּין לְכֹהֵן הֶדְיוֹט שֶׁבָּא עַל הַגְּרוּשָׁה שֶׁנַּעֲשֵׂית חֲלָלָה וְאַחַר כָּךְ זוֹנָה שֶׁהוּא לוֹקֶה שָׁלֹשׁ עַל בִּיאָה אַחַת. אֲבָל אִם נִשְׁתַּנָּה סֵדֶר זֶה אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אַחַת:
(יא) מִי שֶׁנִּתְאַלְמְנָה מֵאֲנָשִׁים הַרְבֵּה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה מֵאֲנָשִׁים הַרְבֵּה אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ אֶלָּא אַחַת עַל כָּל בִּיאָה. אַלְמָנָה בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין אֲסוּרָה:
(יב) כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת אָחִיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִן הָאֵרוּסִין הֲרֵי זֶה לֹא יְיַבֵּם אֶלָּא חוֹלֵץ. נָפְלָה לוֹ יְבָמָה וְהוּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר כְּשֶׁהוּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט הֲרֵי זֶה לֹא יְיַבֵּם אַחַר שֶׁנִּתְמַנָּה. אֲבָל אִם אֵרֵס אֶת הָאַלְמָנָה וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל הֲרֵי זֶה יִכְנֹס אַחַר שֶׁנִּתְמַנָּה. הָיְתָה מְקֻדֶּשֶׁת סְפֵק קִדּוּשִׁין וּמֵת אֲרוּסָהּ הֲרֵי זוֹ סְפֵק אַלְמָנָה:
(יג) מִצְוַת עֲשֵׂה עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁיִּשָּׂא נַעֲרָה בְּתוּלָה. וּמִשֶּׁתִּבְגֹּר תֵּאָסֵר עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא יג) "וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח". אִשָּׁה לֹא קְטַנָּה. בִּבְתוּלֶיהָ וְלֹא בּוֹגֶרֶת. הָא כֵּיצַד. יָצָאת מִכְּלַל קַטְנוּת וְלִכְלַל בַּגְרוּת לֹא בָּאָה זוֹ נַעֲרָה. וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא שְׁתֵּי נָשִׁים לְעוֹלָם כְּאַחַת שֶׁנֶּאֱמַר אִשָּׁה אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם:
(יד) כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא יִשָּׂא מֻכַּת עֵץ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה. [נִבְעֲלָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ הֲרֵי זוֹ כְּנִבְעֲלָה כְּדַרְכָּהּ. נִבְעֲלָה לִבְהֵמָה הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת]:
(טו) כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּשָׂא בְּעוּלָה אֵינוֹ לוֹקֶה אֲבָל מוֹצִיא בְּגֵט. נָשָׂא בּוֹגֶרֶת אוֹ מֻכַּת עֵץ הֲרֵי זֶה יְקַיֵּם. אֵרֵס בְּעוּלָה וְנִתְמַנָּה כֹּהֵן גָּדוֹל הֲרֵי זֶה יִכְנֹס אַחַר שֶׁנִּתְמַנָּה:
(טז) אָנַס נַעֲרָה בְּתוּלָה אוֹ פִּתָּה אוֹתָהּ אֲפִלּוּ אֲנָסָהּ אוֹ פִּתָּה אוֹתָהּ כְּשֶׁהוּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט וְנִתְמַנָּה כֹּהֵן גָּדוֹל קֹדֶם שֶׁיִּכְנֹס הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנֹס. וְאִם כָּנַס מוֹצִיא:
(יז) אֵרֵס אֶת הַקְּטַנָּה וּבָגְרָה תַּחְתָּיו קֹדֶם נִשּׂוּאִין הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנֹס מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁתַּנָּה גּוּפָהּ. וְאִם כָּנַס לֹא יוֹצִיא:
(יח) אַחַת גְּרוּשָׁה מִן הָאֵרוּסִין אוֹ מִן הַנִּשּׂוּאִין. אֲבָל הַמְמָאֶנֶת אֲפִלּוּ גֵּרְשָׁהּ בְּגֵט וְהֶחֱזִירָהּ וּמֵאֲנָה בּוֹ הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְכֹהֵן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין. וְכָל מִי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַחֲלִיצָה אִם נֶחְלְצָה לֹא נִפְסְלָה לִכְהֻנָּה:
(יט) יָצָא עָלֶיהָ קוֹל אִישׁ פְּלוֹנִי כֹּהֵן כָּתַב גֵּט לְאִשְׁתּוֹ אוֹ נָתַן גֵּט לְאִשְׁתּוֹ וַהֲרֵי הִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחְתָּיו וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ. אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִתַּחַת בַּעְלָהּ. וְאִם נִשֵּׂאת לְכֹהֵן אַחֵר תֵּצֵא מִן הַשֵּׁנִי:
(כ) יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה וְנִתְגָּרְשָׁה מִן הַקִּדּוּשִׁין חוֹשְׁשִׁין לָהּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין. אֲבָל אִם יָצָא עָלֶיהָ קוֹל שֶׁהִיא חֲלוּצָה אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ:
(כא) יָצָא קוֹל עַל הַבְּתוּלָה שֶׁהִיא בְּעוּלָה אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ וְתִנָּשֵׂא לְכֹהֵן גָּדוֹל. יָצָא עָלֶיהָ קוֹל שֶׁהִיא שִׁפְחָה אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ וְתִנָּשֵׂא אֲפִלּוּ לְכֹהֵן. יָצָא לָהּ שֵׁם מְזַנָּה בָּעִיר אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ. וַאֲפִלּוּ הוֹצִיאָהּ בַּעְלָהּ מִשּׁוּם שֶׁעָבְרָה עַל דַּת יְהוּדִית אוֹ בְּעֵדֵי דָּבָר מְכֹעָר וּמֵת קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן לָהּ גֵּט הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְכֹהֵן. שֶׁאֵין אוֹסְרִין אִשָּׁה מֵאֵלּוּ אֶלָּא בְּעֵדוּת בְּרוּרָה אוֹ בִּהוֹדָאַת פִּיהָ:
(א) הזהירנו מהתחתן בכופרים. והוא אמרו יתעלה לא תתחתן בם, ובאר החתנות מהו בתך לא תתן לבנו, ובבאור אמרו דרך חתנות אסרה תורה. והעובר על לאו זה יש בענשו הפרש, וזה שהבועל ארמית כשבא עליה בפרהסיא כל מי שיהרגהו והוא דבק בעבירה הנה קיים העונש כמו שעשה פנחס לזמרי, ואמרו (סנהדרין פ"א:) הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, אבל בתנאים שאמרנו והוא שיבא עליה בפרהסיא ובשעת מעשה וכמעשה שהיה, ואם לא עשה זה בפרהסיא או שפירש ולא פגעו בו קנאין הנה הוא מחוייב כרת אבל לא התבאר זה הכרת בתורה, אמרו לא פגעו בו קנאים מהו והתבאר שהוא בכרת מאמרו כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מכלל שהוא בכרת. וכשהתאמת על אדם שהוא בעל ארמית בעדים והתראה לוקה מדאורייתא ודע זה. (ואתחנן, קדושה הלכות איסורי ביאה פי"ב):
(א) שהזהירנו מהתחתן בזכרי עמון ומואב לבד אפילו אחר הכנסם בדת. והוא אמרו יתעלה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', והעובר על לאו זה לוקה כלומר שגר עמוני ומואבי כשבא על ישראלית בנשואין לוקין שניהם מן התורה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ביבמות. (כי תצא למלחמה, שם):
(א) שהזהירנו מהרחיק זרע עשו אחר הכנסם בדת. רוצה לומר שאנחנו מוזהרין מלהרחיק חתנותם. והוא אמרו יתעלה לא תתעב אדומי דור שלישי וגו'. (כי תצא למלחמה, קדושה הל' איסורי ביאה שם):
(א) שהזהירנו שלא להרחיק המצרים ולתעב את חתנותם אחר הכנסם בדת. והוא אמרו יתעלה לא תתעב מצרי דור שלישי וגו'. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ומצות אדומי בשמיני ביבמות וסוף קדושין. (כי תצא למלחמה, קדושה הלכות איסורי ביאה שם):
(א) הזהיר שלא יבא ממזר על בת ישראל. והוא אמרו לא יבא ממזר בקהל ה', והעובר על לאו זה לוקה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשמיני מיבמות וסוף קדושין. (כי תצא, שם):
(א) הזהיר מי שנפסדו ממנו כלי המשגל שאי אפשר לו שיוליד שלא לבא על בת ישראל. והוא אמרו לא יבא פצוע דכה וגו'. וכל זמן שבעל בת ישראל אחר קדושין לוקה. והתבארו משפטי מצוה זו בשמיני מיבמות. (שם, קדושה הלכות איסורי ביאה פט"ז):
(א) הזהיר מהפסיד כלי התשמיש מן הזכרים מאיזה מין שיהיה מבעלי חיים, ושוה בזה האדם וזולתו, והוא אמרו אחר שאמר ומעוך וכתות ונתוק וכרות וגו' ובארצכם לא תעשו, ובא הפירוש גם כן ובכם לא תעשו. והעובר על לאו זה לוקה, רוצה לומר מי שיסרס איש מאישי איזה מין שיהיה. ובפרק שמונה שרצים (דף קי"א) אמרו מנין לסרוס באדם שהוא אסור תלמוד לומר ובארצכם לא תעשו בכם לא תעשו. ואפילו מסרס אחר מסרס חייב דאמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב שנאמר לא תאפה חמץ ולא תעשה חמץ במסרס אחר מסרס שהוא חייב שנאמר ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כרות חייב על נתוק לא כל שכן אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב. והתבארו משפטי מצוה זו במקומות משבת ויבמות. (אמור, שם פ"ט):
(א) סֵדֶר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כָּךְ הִיא. רִאשׁוֹנָה בִּרְכַּת הַזָּן. שְׁנִיָּה בִּרְכַּת הָאָרֶץ. שְׁלִישִׁית בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. רְבִיעִית הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה משֶׁה רַבֵּנוּ תִּקְּנָהּ. שְׁנִיָּה תִּקֵּן יְהוֹשֻׁעַ. שְׁלִישִׁית תִּקֵּן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה בְּנוֹ. רְבִיעִית חַכְמֵי מִשְׁנָה תִּקְּנוּהָ:
(ב) הַפּוֹעֲלִים שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת וְאָכְלוּ פִּתָּן אֵין מְבָרְכִין לְפָנֶיהָ. וּמְבָרְכִין לְאַחַר סְעֻדָּתָן שְׁתֵּי בְּרָכוֹת בִּלְבַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַטְּלוּ מְלֶאכֶת בַּעַל הַבַּיִת. בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה כְּתִקּוּנָהּ. שְׁנִיָּה פּוֹתֵחַ בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ וְכוֹלֵל בָּהּ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם וְחוֹתֵם בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ. וְאִם הָיוּ עוֹשִׂין בִּסְעֻדָּתָן בִּלְבַד אוֹ שֶׁהָיָה בַּעַל הַבַּיִת מֵסֵב עִמָּהֶן מְבָרְכִין אַרְבַּע בְּרָכוֹת כְּתִקּוּנָן כִּשְׁאָר כָּל אָדָם:
(ג) בִּרְכַּת הָאָרֶץ צָרִיךְ לוֹמַר הוֹדָיָה בִּתְחִלָּתָהּ וּבְסוֹפָהּ וְחוֹתֵם בָּהּ עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן. וְכָל שֶׁלֹּא אָמַר אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְצָרִיךְ לְהַזְכִּיר בָּהּ בְּרִית וְתוֹרָה וּלְהַקְדִּים בְּרִית לְתוֹרָה. שֶׁהַבְּרִית הַזֹּאת שֶׁאוֹמְרִים בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ הִיא בְּרִית מִילָה שֶׁנִּכְרְתוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת וְהַתּוֹרָה כֻּלָּהּ נִכְרְתוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ בְּרִיתוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח סט) ״אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית״ וְגוֹ׳, (דברים כח סט) ״מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב״, (דברים כט ט) ״אַתֶּם נִצָּבִים״ וְגוֹ׳ (דברים כט יא) ״לְעָבְרְךָ בִּבְרִית״ וְגוֹ׳:
(ד) בְּרָכָה שְׁלִישִׁית פּוֹתֵחַ בָּהּ רַחֵם יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. אוֹ נַחֲמֵנוּ יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ בִּירוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְחוֹתֵם בָּהּ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם אוֹ מְנַחֵם עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּבִנְיַן יְרוּשָׁלָיִם. וּלְפִיכָךְ נִקְרֵאת בְּרָכָה זוֹ נֶחָמָה. וְכָל מִי שֶׁלֹּא אָמַר מַלְכוּת בֵּית דָּוִד בִּבְרָכָה זוֹ לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא עִנְיַן הַבְּרָכָה, שֶׁאֵין נֶחָמָה גְּמוּרָה אֶלָּא בַּחֲזָרַת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד:
(ה) בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים מַתְחִיל בְּנֶחָמָה וּמְסַיֵּם בְּנֶחָמָה וְאוֹמֵר קְדֻשַּׁת הַיּוֹם בָּאֶמְצַע. כֵּיצַד מַתְחִיל. נַחֲמֵנוּ יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ בְּצִיּוֹן עִירֶךָ אוֹ רַחֵם יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ. וּמְסַיֵּם מְנַחֵם עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם אוֹ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. וְאוֹמֵר בָּאֶמְצַע בְּשַׁבָּת אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶּה כִּי יוֹם זֶה גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא מִלְּפָנֶיךָ נִשְׁבֹּת בּוֹ וְנָנוּחַ בּוֹ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ בִּרְצוֹנְךָ הָנַח לָנוּ יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ וְאַל תְּהֵא עָלֵינוּ צָרָה וְרָעָה וְיָגוֹן וַאֲנָחָה בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ. וּבְיָמִים טוֹבִים אוֹמֵר יַעֲלֶה וְיָבוֹא. וְכֵן בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד מוֹסִיף בְּאֶמְצַע בְּרָכָה שְׁלִישִׁית יַעֲלֶה וְיָבוֹא:
(ו) בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים מוֹסִיף בְּאֶמְצַע בִּרְכַּת הָאָרֶץ עַל הַנִּסִּים כְּדֶרֶךְ שֶּׁמּוֹסִיף בַּתְּפִלָּה. וְיוֹם טוֹב אוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַזְכִּיר רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יַעֲלֶה וְיָבוֹא. וְכֵן רֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַזְכִּיר עַל הַנִּסִּים בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ וְיַעֲלֶה וְיָבוֹא בְּנֶחָמָה:
(ז) בְּרָכָה רְבִיעִית צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בָּהּ שָׁלֹשׁ מַלְכֻיּוֹת. וּכְשֶׁמְּבָרֵךְ הָאוֹרֵחַ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת מוֹסִיף בָּהּ בְּרָכָה לְבַעַל הַבַּיִת. כֵּיצַד. אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ בַּעַל הַבַּיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ׳. וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהוֹסִיף בְּבִרְכַּת בַּעַל הַבַּיִת וּלְהַאֲרִיךְ בָּהּ:
(ח) וּכְשֶׁמְּבָרְכִין בְּבֵית הָאָבֵל אוֹמֵר בִּבְרָכָה רְבִיעִית הַמֶּלֶךְ הַחַי הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֵל אֱמֶת דַּיַן אֱמֶת שׁוֹפֵט בְּצֶדֶק שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ עַמּוֹ וַעֲבָדָיו וּבַכּל אֲנַחְנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְבָרְכוֹ. וּמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הָאָבֵל לְנַחֲמוֹ כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְצֶה. וְגוֹמֵר הָרַחֲמָן כוּ׳:
(ט) בְּבֵית חֲתָנִים מְבָרְכִין בִּרְכַּת חֲתָנִים אַחַר אַרְבַּע בְּרָכוֹת אֵלּוּ בְּכָל סְעֵדָּה וּסְעֻדָּה שֶׁאוֹכְלִים שָׁם. וְאֵין מְבָרְכִין בְּרָכָה זוֹ לֹא עֲבָדִים וְלֹא קְטַנִּים. עַד כַּמָּה מְבָרְכִין בְּרָכָה זוֹ. אִם הָיָה אַלְמוֹן שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה מְבָרְכִין אוֹתָהּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן בִּלְבַד. וְאִם בָּחוּר שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה אוֹ אַלְמוֹן שֶׁנָּשָׂא בְּתוּלָה מְבָרְכִין אוֹתָהּ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה:
(י) בְּרָכָה זוֹ שֶׁמּוֹסִיפִין בְּבֵית חֲתָנִים הִיא בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה מִשֶּׁבַע בְּרָכוֹת שֶׁל נִשּׂוּאִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ הָאוֹכְלִין הֵם שֶׁעָמְדוּ בְּבִרְכַּת נִשּׂוּאִין וְשָׁמְעוּ הַבְּרָכוֹת אֲבָל אִם הָיוּ הָאוֹכְלִין אֲחֵרִים שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ בִּרְכַּת נִשּׂוּאִין בִּשְׁעַת נִשּׂוּאִין מְבָרְכִין בִּשְׁבִילָם אַחַר בִּרְכַּת מָזוֹן שֶׁבַע בְּרָכוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בִּשְׁעַת נִשּׂוּאִין. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ עֲשָׂרָה. וַחֲתָנִים מִן הַמִּנְיָן:
(יא) וְאֵלּוּ הֵן שֶׁבַע בְּרָכוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם יוֹצֵר הָאָדָם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ יוֹצֵר הָאָדָם. שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל עֲקָרָה בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה בָּרוּךְ [אַתָּה] יְיָ׳ מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ. שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים וַאֲהוּבִים כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה חָתָן וְכַלָּה גִּילָה וְרִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה אַהֲבָה אַחֲוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת מְהֵרָה יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים [מֵחֻפָּתָם] וּנְעָרִים מִנְּגִינָתָם בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה:
(יב) שָׁכַח וְלֹא הִזְכִּיר בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב קְדֻשַּׁת הַיּוֹם. אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל בִּבְרָכָה רְבִיעִית בְּשַׁבָּת אוֹמֵר בָּרוּךְ יְיָ׳ אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְאוֹת וְלִבְרִית קֹדֶשׁ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת. בְּיוֹם טוֹב אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר נָתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשוֹן וּלְשִׂמְחָה בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים. וּמַתְחִיל בְּבִרְכַּת רְבִיעִית וְגוֹמֵר. וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁהִתְחִיל בִּבְרָכָה רְבִיעִית פּוֹסֵק וְחוֹזֵר לָרֹאשׁ שֶׁהוּא בִּרְכַּת הַזָּן:
(יג) בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים שָׁכַח וְלֹא אָמַר יַעֲלֶה וְיָבוֹא אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל בְּרָכָה רְבִיעִית אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר נָתַן רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן וְאֵינוֹ חוֹתֵם בָּהּ וּמַתְחִיל בִּבְרָכָה רְבִיעִית וְגוֹמֵר. וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁהִתְחִיל בִּבְרָכָה רְבִיעִית גּוֹמֵר אוֹתָהּ וְאֵינוֹ חוֹזֵר. וְכֵן בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וּבַחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, שָׁכַח וְלֹא הִזְכִּיר הָעִנְיָן בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אֵינוֹ חוֹזֵר:
(יד) מִי שֶׁאָכַל וְשָׁכַח וְלֹא בֵּרֵךְ. אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמַּאֲכָל שֶׁבְּמֵעָיו חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. נִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. וְכֵן אִם נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ וְלֹא יָדַע אִם בֵּרֵךְ אוֹ לֹא בֵּרֵךְ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ וְהוּא שֶׁלֹּא נִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו:
(1) The order of the Grace after meals is as follows: The first blessing is that beginning "Who feedeth"; the second is the blessing for the Promised Land; the third, that ending "Who rebuildeth Jerusalem"; the fourth, that beginning "Who is good and doeth good". The first blessing was instituted by Moses, our teacher; the second, by Joshua; the third, by David and Solomon, his son; the fourth, by the Sages of the Mishna.
(2) Laborers when taking a meal during the time that they are working for an employer, do not recite the blessing before the meal, so that they may not neglect his work, and only recite two blessings after it. The first of these two blessings is recited in its regular form. The second begins with the blessing for the Promised Land, includes a reference to the blessing, "Who will rebuild Jerusalem" and ends with the concluding formula of the second blessing, "Blessed art thou, O Lord, for the land and the food." If however the workmen's sole wage is their board, or if their employer takes the meal with them, they recite all the four blessings of the Grace after meals in their complete form as others do.
(3) The blessing for the Promised Land must begin and end with thanksgiving and its concluding formula is "for the land and for the food". Whoever omits in this blessing the phrase, "a land, desirable, good and ample" has not fulfilled his duty. The Abrahamic covenant and the Torah must also be mentioned in it. The reference to the Covenant must come first, since the covenant referred to in the benediction for the land is the rite of circumcision in connection with which there were thirteen covenants, while in connection with the Torah there were only three, as it is said, "These are the words of the Covenant" (Deuteronomy 28:69); "beside the Covenant which He made with them in Horeb" (ibid. 28:69); "Ye stand this day … that thou shouldst enter into the Covenant (ibid. 29:9-11).
(4) The third blessing begins, "Have mercy, O Lord our God, upon us and upon Israel, Thy people, and upon Jerusalem Thy city, and upon Zion, the abiding place of Thy glory"; or "Comfort us, O Lord our God, in Jerusalem, Thy city", and concludes, "Who will rebuild Jerusalem" or "Who will comfort His people Israel in the rebuilding of Jerusalem". This benediction is accordingly styled "Comfort". Whoever has not mentioned in it the Sovereignty of the House of David has not fulfilled his duty. For this constitutes the very essence of the blessing. Israel's consolation will only be a complete consolation when the House of David will be restored to Sovereignty.
(5) On Sabbaths and Festivals, one begins [this blessing] and concludes it with Consolation, and includes a reference to the special holy character of the day. One begins, "Comfort us, O Lord our God, in Zion Thy city"; or "Have mercy, O Lord our God upon Israel, Thy people, and upon Jerusalem, Thy city", and ends, "Who comfortest Thy people Israel in the rebuilding of Jerusalem", or "Who rebuildest Jerusalem". In the middle of the blessing one adds, "O our God and God of our fathers, be pleased to fortify us by Thy commandments, and especially by the commandment of this great and holy seventh day, (since this day is great and holy before Thee*Omitted in the manuscript but included in the extant editions.*Omitted in the manuscript but included in the extant editions.*Omitted in the manuscript but included in the extant editions.), we will rest and repose thereon (in love) in accordance with the precept of Thy will. (In Thy favor, O Lord our God, grant us repose), and let there be among us no trouble, evil, sorrow nor sighing on the day of our rest". On the Festivals the formula beginning, "May our remembrance rise and come" is added in the third blessing, as also on the first day of the month and on the intermediate days of the festivals.
(6) On the Feast of Lights and on the Feast of Lots, there is added in the blessing for the Promised Land the formula beginning, "For the miracles" which is inserted on these days in the Amidah prayer. When a festival or the first day of the month falls on a Sabbath, the paragraph beginning, "Be pleased to fortify us" is said first, and then that beginning, "Let arise and come". So too, when the first day of the month of Tebeth falls on a Sabbath, the paragraph beginning, "For the miracles" is added in the blessing for the Promised Land and those respectively commencing, "Be pleased to fortify us" and "let arise and come" are added in the blessing for the comforting of Israel.
(7) In the fourth blessing, the sovereignty of God must be mentioned three times. When there is a guest at table who recites Grace after the meal, he adds a blessing for the host, as follows: "May it be the Supreme Will that the master of the house shall not suffer shame in this world nor be confounded in the world to come." The guest may add other blessings to this blessing for the host or expand it.
(8) When Grace is said in the home of a mourner, the following is added in the fourth blessing: "O living King who art kind and dealest kindly, true God and Judge Who judgest righteously and rulest in Thy world, doing therein according to Thy Will, Whose people and servants we are and Whom in all situations we have to thank and bless". The reciter of Grace then offers up a prayer at his discretion that the mourner shall be vouchsafed comfort, and continues, "May the All-merciful etc.".
(9) In the home of the newly wedded, the marriage blessing is recited at every meal after the four blessings of the Grace. This blessing is not recited by slaves nor by minors (those under thirteen years of age). For how long a period is it recited? When a widower marries a widow, it is recited on the first day only. When a bachelor marries a widow or a widower marries a spinster, it is recited during the seven days of the festivity (after the marriage).
(10) The blessing which is added to the Grace in the bridegroom's home is the last of the seven marriage benedictions. And this rule applies if those at the meal attended the wedding and heard the blessings. But if there are other guests at the table who had not heard the blessings at the wedding ceremony, the seven blessings are recited for their sake, after Grace, provided however that a quorum of ten adult males is present, including the groom.
(11) The following in brackets is omitted in the manuscript but included in the extant editions: [The seven benedictions are as follows: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, who hast formed man. Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, who hast created all things to Thy glory. Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, who hast formed man in Thine image, after Thy likeness, and hast prepared unto him out of his very self a perpetual fabric; blessed art Thou, O Lord, Creator of man. May she who was barren (Zion) be exceedingly glad and exult when her children are gathered within her in joy; blessed art Thou, O Lord, who makest Zion joyful through her children. O make these loved companions greatly to rejoice, even as of old Thou didst gladden Thy creature in the garden of Eden; blessed art Thou, O Lord, who makest bridegroom and bride to rejoice. Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, who hast created joy and gladness, bridegroom and bride, mirth and exultation, pleasure and delight, love, brotherhood, peace and fellowship. Soon may there be heard in the cities of Judah and in the streets of Jerusalem, the voice of joy and gladness, the voice of the bridegroom and the voice of the bride, the jubilant voice of bridegrooms from their canopies and of youths from their feasts of song; blessed art Thou, O Lord, who makest the bridegroom to rejoice with the bride.]
(12) If, on Sabbath or Festival, a person forgot to recite in the Grace after meals, the paragraph referring to the special sanctity of the day, and became aware of the omission before he began the fourth blessing, he says, on Sabbath, "Blessed be the Lord who has given rest to His people Israel, as a sign and holy covenant, blessed art Thou, O Lord, who hallowest the Sabbath". And on festivals he says, "Blessed be He who appointed feasts unto His people Israel for joy and gladness, blessed art Thou. O Lord who hallowest Israel and the festivals". He then begins the fourth blessing and continues to the end. If he only became aware of the omission after he had begun the fourth blessing, he stops and goes back to the beginning of the Grace, namely to the blessing for food.
(13) If, on New Moons, one forgot to recite the paragraph beginning, "Let arise and come", and became aware of the omission before beginning the fourth blessing, he says, "Blessed is He who appointed New Moons unto His people Israel as a remembrance" and does not conclude with any other formula, (Blessed art Thou, O Lord, etc." as on Sabbaths and Festivals) but begins the fourth blessing and continues to the end. If he became aware of the omission after he had begun the fourth blessing, he continues to the end and does not go back. So too, on the intermediate days of the festivals and on the Feast of Lights and the Feast of Lots, if he forgot and made no reference to the special character of the day he does not go back.
(14) If one forgot to say Grace after a meal, and became aware of the omission before the meal was digested*as long as he is not hungry. he goes back and recites Grace. Once the food has been digested, he does not go back to say Grace. So too, if he has forgotten whether he had said Grace or not, he recites it as long as the meal is not yet digested.
(ז) מֵת בְּלֵיל יוֹם טוֹב שֵׁנִי, דְּמִתְעַסְּקִין בּוֹ יִשְֹרָאֵל אִם אֵין גּוֹי, מַשְׁכִּימִין עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם, וְקוֹבְרִים אוֹתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁלִיחַ הַצִּבּוּר אוֹמֵר פִּיּוּטִים. וְאִם הוּא אָדָם חָשׁוּב שֶׁרַבִּים צְרִיכִין לְלַוּוֹתוֹ, קוֹבְרִין אוֹתוֹ לְאַחַר הַיְצִיאָה מִבֵּית הַכְּנֶסֶת קֹדֶם הָאֲכִילָה, דְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם, שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל סְעוּדָה קְבוּעָה קֹדֶם שֶׁנִּקְבַּר הַמֵּת. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְהָכִין כָּל צָרְכֵי הַקְּבוּרָה עַד הַזְּמַן הַהוּא, קוֹבְרִין אוֹתוֹ לְאַחַר הָאֲכִילָה.
(ח) יֶלֶד שֶׁמֵת לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, שֶׁיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ נֵפֶל, דִּינוֹ כְּמוֹ שְׁאָר מֵת. אַךְ אִם הוּא זָכָר וּמֵחֲמַת אֵיזוֹ סִבָּה עֲדַיִן לֹא נִמּוֹל, אַף עַל גַּב דְּאִשְׁתָּהֵי, אֵין קוֹבְרִים אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, מִשּׁוּם דִּצְרִיכִין לְהָסִיר עָרְלָתוֹ (כְּדִלְעֵיל סִימָן קסג סָעִיף ז), וְאֵין לַעֲשׂוֹת זֹאת עַל יְדֵי גוֹי, אֶלָּא מַשְׁהִינָן לֵהּ עַד יוֹם טוֹב שֵׁנִי, דְּמֻתָּר לַהֲלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ, וּבְיוֹם טוֹב שֵׁנִי מְסִירִין עָרְלָתוֹ וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ.
(ט) תִּינוֹק שֶׁמֵּת כְּשֶׁהוּא סָפֵק נֵפֶל (עַיֵן לְקַמָּן סִימָן רג סָעִיף ג), אִי לָא אִשְׁתְּהִי, אֵין קוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן אֲפִלּוּ עַל יְדֵי גוֹי, וּמַשְׁהִינָן לֵהּ עַד יוֹם טוֹב שֵׁנִי, וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ עַל יְדֵי גוֹי וְלֹא עַל יְדֵי יִשְֹרָאֵל. וְאִי אִשְׁתָּהֵי קוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן עַל יְדֵי גוֹי. וְאִם מֵת בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי, קוֹבְרִין אוֹתוֹ בּוֹ בַיּוֹם עַל יְדֵי גּוֹי וְלֹא עַל יְדֵי יִשְֹרָאֵל. אִם הוּא זָכָר וְעֲדַיִן לֹא נִמּוֹל, אֲפִלּוּ אִשְׁתְּהִי, אֵין קוֹבְרִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי גוֹי, אֶלָּא מַשְׁהִינָן לֵהּ עַד לְאַחַר יוֹם טוֹב, וּמְסִירִין עָרְלָתוֹ וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ.
(י) בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים, לֹא יִתְעַסְּקו בַּמֵּת כְּלָל, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי גוֹי (עַיֵן לְעֵיל סוֹף סִימָן קצד)
(יא) בְּחֹל הַמּוֹעֵד, אֵין לְהוֹצִיא אֶת הַמֵּת לְבֵית הַקְּבָרוֹת, עַד שֶׁהַקֶּבֶר מְתֻקָּן, שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לְהַעֲמִיד אֶת הַמִּטָה.
(7) If one dies on the night of the second day of Yom Tov, when it is permitted for Jews to attend to the burial if there are no non-Jews to do so, ten men should rise in the morning and bury him at the time the Chazan recites the Piyutim [festival hymns]. If he was a distinguished person, so that a multitude of people are obligated to accompany him, he should be buried after people leave the synagogue before the meal is eaten, for the Midrash states, "(It is written) 'You shall not eat with the blood' (which signifies) that it is forbidden to eat a regular meal before the deceased is buried." If it is impossible to make all the preparations for the burial by that time, he should be buried after the meal.
(8) If an infant dies after thirty days, so that it is certain that it is not an abortive fetus, the same law applies to him as to an adult. However, if he is a male, and for some reason he was not yet circumcised, even though decay is setting in, he should not be buried on the first day of Yom Tov, because his foreskin must be removed, (as stated above, Chapter 163:7) and that cannot be done by a non-Jew. Rather it should be held over until the second day of Yom Tov, for it is permitted to delay [the burial] for his honor; and on the second day, his foreskin should be removed, and he should be buried.
(9) If an infant dies and there is doubt if it is an abortive fetus, if decay has not yet set in, it may not be buried on the first day of Yom Tov, even by a non-Jew, and it is held over till the second day of Yom Tov, and then buried by a non-Jew, and not by a Jew. If decay has set in, it should be buried on the first day of Yom Tov by a non-Jew. If it died on the second day of Yom Tov, it should be buried on that very day by a non-Jew and not by a Jew. If he is a male, and was not yet circumcised, even if decay has set in, he should not be buried even on the second day of Yom Tov and not even by a non-Jew, but he should be held over until after Yom Tov. His foreskin should then be removed, and he should be buried.
(10) On Shabbos and Yom Kippur, it is not permitted to attend the dead in any way, even by means of a non-Jew.
(11) On Chol Hamoed, the deceased should not be brought to the cemetery before the grave is ready, so that it is not necessary for the bier to remain waiting.
(א) בגזירת עירין פתגמא ומאמר קדישין חכמי המשנה ע"ה ששנו במשנתם עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם כי זה כל האדם ואף גם זאת היתה כל ירידתו בעוה"ז לצורך עליה זו אשר אין עליה למעלה הימנה כי שכינת עוזו אשר בגבהי מרומים והשמים ושמי השמים לא יכלכלו אימתה. תשכון ותתגדל בתוך בני ישראל כמ"ש כי אני ה' שוכן בתוך בנ"י ע"י עסק התורה והמצות בעשרה דוקא כמ"ש רז"ל אתיא תוך תוך כו' וע"ז נאמר בקרבך קדוש ואין דבר שבקדושה בפחות מעשרה ומשום הכי נמי אצטריך להו לרז"ל למילף מקרא מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה כו' ואף גם זאת לא מצאו לו סמך מן המקרא אלא לקביעת שכר בלבד ליחיד לפי ערכו לפי [נ"א ולפי] ערך המרובים אבל לענין השראת קדושת הקב"ה אין לו ערך אליהם כלל וההפרש שבין השראה לקביעות שכר מובן למביני מדע. כי קביעת שכר הוא שמאיר ה' לנפש תדרשנו באור תורתו שהוא מעטה לבושו ממש ולכן נקראת התורה אור שנאמר עוטה אור כשלמה והנפש היא בעלת גבול ותכלית בכל כחותיה לכן גם אור ה' המאיר בה הוא גבולי מצומצם ומתלבש בתוכה וע"כ יתפעל לב מבקשי ה' בשעת התפלה וכיוצא בה כי בו ישמח לבם ויגיל אף גילת ורנן ותתענג נפשם בנועם ה' [נ"א על ה'] ואורו בהגלותו ממעטה לבושו שהיא התורה ויצא כברק חצו וזו היא קביעת שכר התורה הקבועה תמיד בנפש עמלה בה. אבל ההשראה היא הארה עצומה מאור ה' המאיר בה בלי גבול ותכלית ואינו יכול להתלבש בנפש גבולית כ"א מקיף עליה מלמעלה מראשה ועד רגלה כמו שאמרו חז"ל אכל בי עשרה שכינתא שריא כלומר עליהם מלמעלה כמ"ש ויהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו כלומר כי נועם ה' אשר הופיע במעשה ידינו בעסק התורה והמצות דאורייתא וקוב"ה כולא חד יתכונן וישרה עלינו מלמעלה להיותו בלי גבול ותכלית ואינו מתלבש בנפשנו ושכלנו וע"כ אין אנו משיגים בשכלנו הנעימות והעריבות מנועם ה' וזיו השכינה בלי גבול ותכלית אשר מתכונן ושורה עלינו במעשה ידינו בתורה ומצות ברבים דוקא. וע"ז ארז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כי אי אפשר לעולם להשיגו כי אם בהתפשטות הנפש מהגוף ואף גם זאת על דרך החסד כמ"ש ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וכמו שארז"ל שהקב"ה נותן כח בצדיקים כו'. משא"כ במלאכים כמו ששמעתי מרבותי כי אילו נמצא מלאך אחד עומד במעמד עשרה מישראל ביחד אף שאינם מדברים בדברי תורה תפול עליו אימתה ופחד בלי גבול ותכלית משכינתא דשריא עלייהו עד שהיה מתבטל ממציאותו לגמרי וע"כ רע בעיני המעשה אשר נעשה תחת השמש בכלל ובפרט בין אחיי ורעיי הנגשים אל ה' הגשה זו תפלה ואחר התפלה או לפניה נעשה מושב לצים ר"ל כמו שארז"ל שנים שיושבין ואין ביניהם ד"ת כו' ואם נעשה מושב לצים בעשרה דשכינתא שריא עלייהו אין לך עלבונא וקלנא דשכינתא גדול מזה רחמנא ליצלן ואם אמרו רז"ל על העובר עבירה בסתר שדוחק רגלי השכינה ח"ו העובר עבירה ברבים דוחק כל שיעור קומה של יוצר בראשית כביכול כמ"ש רז"ל אין אני והוא וכו' אלא שמלך אסור ברהטים כו'. אבל ווי למאן דדחקין לשכינתא כד יוקים לה קודשא ב"ה ויימא לה התנערי מעפר קומי וגו' ועל תלת מילין מתעכבי ישראל בגלותא על דדחקין לשכינתא ועל דעבדין קלנא בשכינתא וכו' כמ"ש בזוה"ק. על כן אהוביי אחיי ורעיי אל נא תרעו הרעה הגדולה הזאת ותנו כבוד לה' אלהיכם בטרם יחשך דהיינו בין מנחה למעריב כל ימות החול ללמוד בעשרה פנימיות התורה שהיא אגדה שבס' ע"י שרוב סודות התורה גנוזין בה ומכפרת עונותיו של אדם כמבואר בכהאריז"ל והנגלות שבה הן דרכי ה' שילך בהם האדם וישית עצות בנפשו במילי דשמיא ובמילי דעלמא וכידוע לכל חכמי לב וגם ללמוד מעט בשו"ע או"ח הלכות הצריכות לכל אדם וע"ז ארז"ל כל השונה הלכות בכל יום כו' שהן הלכות ברורות ופסוקות הלכה למעשה כמבואר בפרש"י ז"ל שם ובשבת קדש בעלות המנחה יעסקו בהל' שבת כי הלכתא רבתא לשבתא ובקל יכול האדם ליכשל בה ח"ו אפילו באיסור כרת וסקילה מחסרון ידיעה ושגגת תלמוד עולה זדון ח"ו ואצ"ל באיסורי דברי סופרים שרבו כמו רבו למעלה ובפרט באיסורי מוקצה דשכיחי טובא וחמורים ד"ס יותר מד"ת כמ"ש רז"ל שכל העובר על דברי חכמים אפילו באיסור קל של דבריהם כמו האוכל קודם תפלת ערבית וכה"ג חייב מיתה כעובר על חמורות שבתורה וכל יחיד אל יפרוש עצמו מן הציבור אפילו ללמוד ענין אחר כ"א בדבר שהציבור עסוקין בו ואצ"ל שלא יצא החוצה אם לא יהיו עשרה מבלעדו ועליו אני קורא הפסוק ועוזבי ה' יכלו כו' כמשארז"ל על כל דבר שבקדושה. כי אין קדושה כקדושת התורה דאורייתא וקוב"ה כולא חד. וכל הפורש מן הציבור בו' ושומע לי ישכון בטח ובימיו ובימינו תושע יהודה וירושלים תשכון לבטח אמן כן יהי רצון:
(א) לְמַעַנְךָ אֱלֹהֵינוּ הוֹשַׁע נָא: לְמַעַנְךָ בּוֹרְאֵנוּ הוֹשַׁע נָא:
(ב) לְמַעַנְךָ גּוֹאֲלֵנוּ הוֹשַׁע נָא: לְמַעַנְךָ דּוֹרְשֵׁנוּ הוֹשַׁע נָא:
(ד) לְמַֽעַן אֲמִתָּֽךְ. לְמַֽעַן בְּרִיתָֽךְ. לְמַֽעַן גׇּדְלָֽךְ וְתִפְאַרְתָּֽךְ. לְמַֽעַן דָּתָֽךְ. לְמַֽעַן הוֹדָֽךְ. לְמַֽעַן וִעוּדָֽךְ. לְמַֽעַן זִכְרָֽךְ. לְמַֽעַן חַסְדָּֽךְ. לְמַֽעַן טוּבָֽךְ. לְמַֽעַן יִחוּדָֽךְ. לְמַֽעַן כְּבוֹדָֽךְ. לְמַֽעַן לִמּוּדָֽךְ. לְמַֽעַן מַלְכוּתָֽךְ. לְמַֽעַן נִצְחָֽךְ. לְמַֽעַן סוֹדָֽךְ. לְמַֽעַן עֻזָּֽךְ. לְמַֽעַן פְּאֵרָֽךְ. לְמַֽעַן צִדְקָתָֽךְ. לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתָֽךְ. לְמַֽעַן רַֽחֲמֶֽיךָ הָֽרַבִּֽים. לְמַֽעַן שְׁכִֽינָתָֽךְ, הוֹשַׁע נָא: לְמַֽעַן תְּהִלָּתָֽךְ, הוֹשַׁע נָא:
(ו) בהושענא רבה מוסיפים: כִּֽי־אָמַֽרְתִּי עוֹלָֽם חֶֽסֶד יִבָּנֶֽה׃
(ח) אֶֽבֶן שְׁתִיָּֽה. בֵּֽית הַבְּחִירָֽה. גֹּֽרֶן אׇרְנָֽן. דְּבִֽיר הַמֻּצְנָֽע. הַֽר הַמּֽוֹרִיָּֽה. וְהַֽר יֵֽרָאֶֽה. זְבֻֽל תִּפְאַרְתֶּֽךָ. חָנָֽה דָוִֽד. טֽוֹב הַלְּבָנֽוֹן. יְפֵֽה נֽוֹף מְשֽׂוֹשׂ כׇּל־הָאָֽרֶץ. כְּלִֽילַת יֹֽפִי. לִינַֽת הַצֶּֽדֶק. מָכֽוֹן לְשִׁבְתֶּֽךָ. נָוֶֽה שַֽׁאֲנָֽן. סֻכַּֽת שָׁלֵֽם. עֲלִיַּֽת שְׁבָטִֽים. פִּנַּֽת יִקְרַֽת. צִיּֽוֹן הַֽמְצֻיֶּֽנֶת. קֹֽדֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים. רָצֽוּף אַֽהֲבָֽה. שְׁכִינַֽת כְּבוֹדֶֽךָ. הוֹשַׁע נָא: תֵּֽל תַּלְפִּיּֽוֹת. הוֹשַׁע נָא:
(י) להושענא רבה: לְךָֽ זְרֽוֹעַ עִם־גְּבוּרָֽה. תָּעֹֽז יָֽדְךָֽ תָּרֽוּם יְמִינֶֽךָ׃
(יב) אֹֽם אֲנִֽי חוֹמָֽה. בָּרָֽה כַּֽחַמָּֽה. גּוֹלָֽה וְסוּרָֽה. דָּֽמְתָֽה לְתָמָֽר. הַֽהֲרוּגָֽה עָלֶֽיךָ. וְנֶֽחֱשֶֽׁבֶת כְּצֹֽאן טִבְחָֽה. זְרוּיָֽה בֵּֽין מַכְעִיסֶֽיהָ. חֲבוּקָֽה וּדְבוּקָֽה בָּֽךְ.טוֹעֶֽנֶת עֻלָּךְ. יְחִידָֽה לְיַֽחֲדָֽךְ. כְּבוּשָֽׁה בַגּוֹלָֽה. לוֹמֶֽדֶת יִרְאָתָֽךְ. מְרֽוּטַת לֶֽחִי. נְתוּנָֽה לְמַכִּֽים. סוֹבֶֽלֶת סִבְלָֽךְ. עֲנִיָּֽה סֽוֹעֲרָֽה. פְּדוּיַֽת טֽוֹבִיָּֽה. צֹֽאן קָדָשִֽׁים. קְהִלּֽוֹת יַֽעֲקֹֽב. רְשׁוּמִֽים בִּשְׁמֶֽךָ. שֽׁוֹאֲגִֽים הוֹשַׁע נָא: תְּמוּכִֽים עָלֶֽיךָ. הוֹשַׁע נָא:
(יד) להושענא רבה: תִּתֵּֽן אֱמֶֽת לְיַֽעֲקֹֽב חֶֽסֶד לְאַבְרָהָֽם:
(טז) אָדֽוֹן הַמּוֹשִֽׁיעַ.
(יז) בִּלְתְּךָֽ אַֽיִן לְהוֹשִֽׁיעַ.
(יח) גִּבּֽוֹר וְרַֽב לְהוֹשִֽׁיעַ.
(יט) דַּלֹּתִֽי וְלִֽי יְהוֹשִֽׁיעַ.
(כ) הָאֵֽל הַמּוֹשִֽׁיעַ.
(כא) וּמַצִּֽיל וּמוֹשִֽׁיעַ.
(כב) זֽוֹעֲקֶֽיךָ תּוֹשִֽׁיעַ.
(כג) חוֹכֶֽיךָ הוֹשִֽׁיעַ.
(כד) טְלָאֶֽיךָ תַּשְׂבִּֽיעַ.
(כה) יְבֽוּל לְהַשְׁפִּֽיעַ.
(כו) כׇּל־שִֽׂיחַ תַּדְשֵֽׁא וְתוֹשִֽׁיעַ.
(כז) לְגֵֽיא בַּל־תַּרְשִֽׁיעַ.
(כח) מְגָדִֽים תַּמְתִּֽיק וְתוֹשִֽׁיעַ.
(כט) נְשִׂיאִֽים לְהַסִּֽיעַ.
(ל) שְׂעִירִֽים לְהָנִֽיעַ.
(לא) עֲנָנִֽים מִלְּהַמְנִֽיעַ.
(לב) פוֹתֵֽחַ יָֽד וּמַשְׂבִּֽיעַ.
(לג) צְמֵאֶֽיךָ תַּשְׂבִּֽיעַ.
(לד) קֽוֹרְאֶֽיךָ תּוֹשִֽׁיעַ.
(לה) רְחוּמֶֽיךָ תּוֹשִֽׁיעַ.
(לו) שֽׁוֹחֲרֶֽיךָ הוֹשִֽׁיעַ. הושע נא:
(לז) תְּמִימֶֽיךָ תּוֹשִֽׁיעַ. הושע נא:
(לט) להושענא רבה: נְעִמֽוֹת בִּימִֽינְךָֽ נֶֽצַח׃
(מא) אָדָֽם וּבְהֵמָֽה. בָּשָֽׂר וְרֽוּחַ וּנְשָׁמָֽה. גִּֽיד וְעֶֽצֶם וְקׇרְמָֽה. דְּמֽוּת וְצֶֽלֶם וְרִקְמָֽה. הֽוֹד לַהֶֽבֶל דָּמָֽה. וְנִמְשַֽׁל כַּבְּהֵמֽוֹת נִדְמָֽה. זִֽיו וְתֹֽאַר וְקוֹמָֽה. חִדּֽוּשׁ פְּנֵֽי אֲדָמָֽה. טִיעַֽת עֲצֵֽי נְשַׁמָּֽה. יְקָבִֽים וְקָמָֽה. כְּרָמִֽים וְשִׁקְמָֽה. לְתֵבֵֽל הַֽמְסֻיָּמָֽה. מִטְרֽוֹת עֹֽז לְסַמְּמָֽה. נְשִׁיָּֽה לְקַיּמָֽה. שִׂיחִֽים לְקֽוֹמְמָֽה. עֲדָנִֽים לְעׇצְמָֽה. פְּרָחִֽים לְהַֽעֲצִימָֽה. צְמָחִֽים לְגׇשְׁמָֽה. קָרִֽים לְזׇרְמָֽה. רְבִיבִֽים לְשַׁלְּמָֽה. שְׁתִיָּֽה לְרֽוֹמְמָֽה. הושע נא. תְּלוּיָֽה עַל־בְּלִימָֽה. הושע נא.
(מג) ומוסיפים: ה' אֲדֹנֵֽינוּ מָֽה־אַדִּֽיר שִׁמְךָֽ בְּכׇל־הָאָֽרֶץ. אֲשֶֽׁר תְּנָֽה הֽוֹדְךָֽ עַל־הַשָּׁמָֽיִם׃
(מה) אֲדָמָֽה מֵאָֽרֶר. בְּהֵמָֽה מִמְּשַׁכָּֽלֶת. גֹּֽרֶן מִגָּזָֽם. דָּגָֽן מִדַּלָּֽקֶת. הֽוֹן מִמְּאֵרָֽה. וְאֹֽכֶל מִמְּהוּמָֽה. זַֽיִת מִנָּֽשֶׁל. חִטָּֽה מֵֽחָגָֽב. טֶֽרֶף מִגּוֹבָֽי. יֶֽקֶב מִיָּֽלֶק. כֶּֽרֶם מִּתּוֹלָֽעַת. לֶֽקֶשׁ מֵֽאַרְבֶּֽה. מֶֽגֶד מִצְּלָצַֽל. נֶֽפֶשׁ מִבֶּֽהָלָֽה. שֽׂבַע מִסׇּלְעָֽם. עֲדָרִֽים מִּדַּלּֽוּת. פֵּרֽוֹת מִשִּׁדָּפֽוֹן. צֹֽאן מִצְּמִיתֽוּת. קָצִֽיר מִקְּלָלָֽה. רֹֽב מֵֽרָזֽוֹן. שִׁבֹּֽלֶת מִצִּנָּמֽוֹן. תְּבוּאָֽה מֵֽחָסִֽיל׃ ...
(מז) ומוסיפים: צַדִּֽיק ה׳ בְּכׇל־דְּרָכָֽיו. וְחָסִֽיד בְּכׇל־מַֽעֲשָֽׂיו׃
(מט) לְמַֽעַן אֵיתָֽן ﬣַנִּזְרָֽק בְּלַֽהַב אֵֽשׁ׃
(נ) לְמַֽעַן בֵּֽן ﬣַנֶּֽעֱקַֽד עַל־עֵצִֽים וָאֵֽשׁ׃
(נא) לְמַֽעַן גִּבּֽוֹר ﬣַנֶּֽאֱבַֽק עִם־שַׂר־אֵֽשׁ:
(נב) לְמַֽעַן דְּגָלִֽיﬦ נָחִֽיתָ בְאֽוֹר וַֽעֲנַן־אֵֽשׁ׃
(נג) לְמַֽעַן הֹֽעֲלָֽה לַמָּרֽוֹﬦ וְנִתְעַלָּֽﬣ כְּמַלְאֲכֵי־אֵֽשׁ׃
(נד) לְמַֽעַן וְהֽוּא־ﬥָֽךְ כְּסֶֽגֶן בְּאֶרְאֶלֵּי־אֵֽשׁ׃
(נה) לְמַֽעַן זֶֽבֶד דִּבְּרֽוֹת ﬣַנְּתוּנֽוֹת מֵאֵֽשׁ׃
(נו) לְמַֽעַן חִפּֽוּי יְּרִיעֽוֹﬨ עֲנַן־אֵֽשׁ׃
(נז) לְמַֽעַן טֶֽכֶס הַֽﬧ יָרַֽדְתָּ עָלָֽיו בָּאֵֽשׁ׃
(נח) לְמַֽעַן יְדִידֽוּת בַּֽיִﬨ אֲשֶֽׁר אָהַֽבְתָּ מִשְּׁמֵי־אֵֽשׁ׃
(נט) לְמַֽעַן כָּמַֽהּ עַד־שָֽׁקְעָֽה הָאֵֽשׁ׃
(ס) לְמַֽעַן לָקַֽח מַחְתַּת־ﬡֵֽשׁ וְהֵסִֽיר חֲרוֹן אֵֽשׁ׃
(סא) לְמַֽעַן מְקַנֵּֽא קִנְאָֽה גְדוֹלָֽה בָאֵֽשׁ׃
(סב) לְמַֽעַן נָּֽף יָﬢֽוֹ וְיָֽרְדֽוּ אַבְנֵי־אֵֽשׁ׃
(סג) לְמַֽעַן שָֽׂם טְלֵֽה חָלָֽב כְּלִֽיל אֵֽשׁ׃
(סד) לְמַֽעַן עָמַֽד בַּגֹּֽﬧֶן וְנִתְרַצָּֽה בָאֵֽשׁ׃
(סה) לְמַֽעַן פִּלֵּֽל בָּֽעֲזָרָֽﬣ וְיָֽרְדָֽה הָאֵֽשׁ׃
(סו) לְמַֽעַן צִֽיﬧ עָלָֽﬣ וְנִתְעַלָּֽﬣ בְּרֶֽכֶב וְסֽוּסֵי אֵֽשׁ׃
(סז) לְמַֽעַן קְדוֹשִֽׁיﬦ מֻּשְׁלָכִֽים בָּאֵֽשׁ׃
(סח) לְמַֽעַן רִבּֽוֹא רִֽבֲבָֽן חָֽז וְנַֽהֲרֵי אֵֽשׁ׃
(סט) לְמַֽעַן שִֽׁמְמוֹת עִֽירְךָֽ ﬣַשְּׂרוּפָֽה בָֽאֵשׁ:
(עא) לְמַֽעַן תּֽוֹלְדֹֽת אַלֻּפֵֽי יְּהוּדָֽﬣ תָּשִֽׂים כְּכִיּֽוֹר אֵֽשׁ:
(עג) לְךָֽ ﬣ׳ הַגְּדֻלָּֽה וְהַגְּבוּרָֽה וְהַתִּפְאֶֽרֶﬨ וְהַנֵּֽצַח וְהַהֽוֹﬢ כִּי־כֹֽﬥ בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ. לְךָֽ ﬣ׳ הַמַּמְלָכָֽﬣ וְהַמִּתְנַשֵּֽׂﬡ לְכֹֽל לְּרֹֽאשׁ׃ וְהָיָֽה ﬣ׳ לְמֶֽﬥֶךְ עַל־כׇּל־הָאָֽרֶץ. בַּיּֽוֹם הַהֽוּﬡ יִֽהְיֶֽה ﬣ׳ אֶחָֽﬢ וּשְׁמֽוֹ אֶחָֽד׃ וּבְתוֹרָֽתְךָֽ כָּתֽוּב לֵאמֹֽר. שְׁמַֽע יִשְׂרָאֵֽל. ה׳ אֱלֹﬣֵֽינוּ ה׳ אֶחָֽד׃ בָּרֽוּךְ שֵֽׁם כְּבֽוֹד מַלְכוּﬨֽוֹ לְעוֹלָֽם וָעֶֽד׃
(עה) אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָא:
(עז) כְּהוֹשַֽׁעְתָּ אֵלִֽים בְּלֽוּד עִמָּֽךְ. בְּצֵֽאתְךָֽ לְיֵֽשַׁע עַמָּֽךְ. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
(עח) כְּהוֹשַֽׁעְתָּ גּֽוֹי וֵֽאלֹהִֽים. דְּרוּשִֽׁים לְיֵֽשַׁע אֱלֹהִֽים. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
(עט) כְּהוֹשַֽׁעְתָּ הֲמֽוֹן צִבְאֽוֹת. וְעִמָּֽם מַלְאֲכֵֽי צְבָאֽוֹת. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
(פ) כְּהוֹשַֽׁעְתָּ זַכִּֽים מִבֵּֽית עֲבָדִֽים. חַנּֽוּן בְּיָדָֽם מַֽעֲבִידִֽים. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
(פא) כְּהוֹשַֽׁעְתָּ טְבוּעִֽים בְּצֽוּל גְּזָרִֽים. יְקָֽרְךָֽ עִמָּֽם מַֽעֲבִירִֽים. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
(פב) כְּהוֹשַֽׁעְתָּ כַּנָּֽה מְשׁוֹרֶֽרֶת וַיּֽוֹשַׁע. לְגוֹחָֽהּ מְצֻיֶּֽנֶת וַיִּוָּֽשַׁע. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
(פג) כְּהוֹשַֽׁעְתָּ מַֽאֲמַֽר וְהֽוֹצֵאתִֽי אֶתְכֶֽם. נָקֽוּב וְהֽוּצֵאתִֽי אִתְּכֶֽם. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
(פד) כְּהוֹשַֽׁעְתָּ סֽוֹבְבֵֽי מִזְבֵּֽחַ. עֽוֹמְסֵֽי עֲרָבָֽה לְהַקִּֽיף מִזְבֵּֽחַ. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
(פה) כְּהוֹשַֽׁעְתָּ פִּלְאֵֽי אָרֽוֹן כְּהֻפְשַֽׁע. צִעֵֽר פְּלֶֽשֶׁת בַּֽחֲרֽוֹן אַֽף וְנוֹשַֽׁע. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
(פו) כְּהוֹשַֽׁעְתָּ קְהִלּֽוֹת בָּבֶֽלָה שִׁלַּֽחְתָּ. רַחֽוּם לְמַֽעֲנָֽם שֻׁלַּֽחְתָּ. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
(פז) כְּהוֹשַֽׁעְתָּ שְׁבֽוּת שִׁבְטֵֽי יַֽעֲקֹֽב. תָּשֽׁוּב וְתָשִֽׁיב שְׁבֽוּת אָֽהֳלֵֽי יַֽעֲקֹֽב. וְהוֹשִֽׁיעָה נָּֽא:
(פח) כְּהוֹשַֽׁעְתָּ שֽׁוֹמְרֵֽי מִצְוֹֽת וְחוֹכֵֽי יְשׁוּעֽוֹת. אֵֽל לְמֽוֹשָׁעֽוֹת וְהוֹשִֽׁיעָה נָּֽא:
(צ) אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָא:
(1) For Your sake, our God, save us; for Your sake, our Creator, please save!
(2) For Your sake, our Redeemer, save us; for Your sake, our Seeker, please save!
(4) For the sake of Your truth; for the sake of Your covenant; for the sake of Your greatness and harmony; for the sake of Your doctrine; for the sake of Your majesty; for the sake of Your assembly; for the sake of Your mention; for the sake of Your kindness; for the sake of Your goodness; for the sake of Your unity; for the sake of Your glory; for the sake of Your teaching; for the sake of Your kingdom; for the sake of Your eternity; for the sake of Your secret; for the sake of Your might; for the sake of Your splendor; for the sake of Your righteousness; for the sake of Your holiness; for the sake of Your great mercy; for the sake of Your Divine Presence, please save! For the sake of Your praise, please save!
(6) On Hoshana Rabba, we add: For I have said, "The world is built by love" (Psalms 89:3).
(8) Foundation stone, chosen house, threshing floor of Ornan, hidden sanctuary, Mount Moriah, Mount of He is Seen, palace of Your splendor, residence of David, goodly ridge, beautifully placed, joy of all the earth, most beautiful bride, resting place of justice, place of Your dwelling, tranquil habitation, complete sukkah, pilgrimage of the tribes, precious corner, excellent Zion, holy of holies, inlaid with love, dwelling place of Your glory - please save! Hill of magnificence, please save!
(10) On Hoshana Rabba: Yours is an arm endowed with might; Your hand is strong; Your right arm, exalted (Psalms 89:14).
(12) The nation - 'I am a wall,' bright as the sun, exiled and turned away, compared to a date palm, the one killed for You and considered like sheep for slaughter; scattered among its angerers, hugging and clinging to You, seeking Your yoke, alone to unify You, trampled in the exile, studying Your awe, pulled of cheek, given to be paupers, bearing Your burden, ship in a storm, redeemed of Tuviah (Moses), holy sheep, congregations of Jacob, marked with Your name - roar, "Please save!" [They are] dependent upon You, please save!
(14) On Hoshana Rabba: You will give truth to Jacob, kindness to Abraham (Micah 7:20).
(16) The Master who brings salvation:
(17) Without You there is no salvation,
(18) mighty One and great in saving,
(19) 'I became indigent and He will bring me salvation,'
(20) the saving God
(21) who rescues and brings salvation
(22) - bring salvation to those who cry to You;
(23) bring salvation to those that wait for You,
(24) to satiate your sheep,
(25) to give produce bountifully,
(26) make every shrub grow, and bring salvation.
(27) Do not do bad to the valley,
(28) sweeten the delicacies and bring salvation,
(29) to carry the clouds,
(30) to move the rains.
(31) Restrain the clouds,
(32) open the hand and satiate
(33) - satiate Your thirsty ones.
(34) Bring salvation to those that call to You,
(35) bring salvation to the ones You pity,
(36) bring salvation to the ones who seek You, please save!
(37) Bring salvation to Your blameless ones, please save!
(39) On Hoshana Rabba: In your right are are pleasures for evermore. (Psalms 16:11)
(40) ......
(41) Man and beast - flesh and spirit and soul; tendon, bone and membrane. Appearance and image and mesh; 'majesty compared to a breath' - 'and he is like the beasts that perish' - radiance, form and stature. [Effect] the renewal of the face of the ground, the planting of desolate trees, wine-presses and grain, vineyards and sycamores for marked ground, strong rains for healing - invigorating the despoiled - raising plants, strengthening delicacies, establishing flowers, raining [on] vegetation, flowing cold waters, dressing drops, raising drink - please save. [It is] suspended over emptiness, please save....
(42) ......
(43) And we add: O Lord, our Lord, How majestic is Your name throughout the earth, You who have covered the heavens with Your splendor (Psalms 8:2).
(45) The ground from malediction, beasts from miscarriage, the threshing floor from locusts and food from confusion; olive trees from shedding, wheat from grasshoppers, fare from insects, wine vats from locusts, vineyards from worms, aftergrowth from grasshoppers, delights from locusts, life from confusion, satiation from insects, flocks from poverty, cows from blight, sheep from destruction, harvest from curse, plentitude from gauntness, stalks from parchedness - please save! The produce from locusts, please save!
(47) And we add: The Lord is beneficent in all His ways and faithful in all His works (Psalms 145:17).
(49) For the sake of the great one thrown into the heart of the fire,
(50) for the sake of the son bound upon woods and fire,
(51) for the sake of the strong one who fought with a prince of fire,
(52) for the sake of the formations that You led with a pyre and a cloud of fire,
(53) for the sake of the one who was brought up to the heights and went up like the angels of fire,
(54) for the sake of the one who was for You like an assistant among the angels of fire,
(55) for the sake of the gift of the statements that were given in fire,
(56) for the sake of that which was covered by curtains and a cloud of fire,
(57) for the sake of the ceremony of the mountain upon which You came down in fire,
(58) for the sake of the friendship of the House that You loved beyond the Heavens of fire,
(59) for the sake of the one who yearned until the setting of the fire,
(60) for the sake of the one who took a pan of fire and removed the anger of fire,
(61) for the sake of the one zealous with a great zealotry of fire,
(62) for the sake of the one who waved his hand and came down stones of fire,
(63) for the sake of the one who made the nursing lamb be consumed with fire,
(64) for the sake of the one who stood in the threshing floor and was answered with fire,
(65) for the sake of the one who prayed in the courtyard and down came the fire,
(66) for the sake of the messenger that arose and was carried up by a chariot and horses of fire,
(67) for the sake of the holy ones that were flung into the fire,
(68) for the sake of the one who saw myriads and myriads and rivers of fire,
(69) for the sake of the desolation of Your city that was burnt down with fire,
(71) for the sake of of the offspring of the clans of Judah who You will make like a brazier of fire!
(73) Yours, Lord, are greatness, might, splendor, triumph, and majesty, for all that is in heaven and on earth [is Yours] ; to You, Lord, belong kingship and preeminence above all (I Chronicles 29:11). And the Lord shall be king over all the earth; on that day the Lord shall be One, and his name One (Zechariah 14:9). And it is written in Your Torah, saying (Deuteronomy 6:4), "Hear Israel, the Lord is our God, the Lord is One" - blessed be the Name of His glorious kingdom forever and ever.
(75) Ani Vaho, please bring salvation!
(77) Like You saved the great ones from Lood (the son of Mitzrayim, Egypt's namesake) with You, when You went out to save Your people, so too please save!
(78) Like You saved 'a nation and its leaders' needing the salvation of God, so too please save!
(79) Like You saved many legions and, with them, hosts of angels, so too please save!
(80) Like You saved the pure ones from a house of bondage, [when] they subjugated the Compassionate One with their hands, so too please save!
(81) Like You saved the drowning ones in the depths of the shreds, [when] they were transporting Your glory with them, so too please save!
(82) Like You saved the base, singing (Exodus 13:40), "and He saved," [when] the One bursting out was indicated as saved, so too please save!
(83) Like You saved [with] the statement (Exodus 6:6), "and I will take you (etchem)," [but] it is designated, 'and I will go out with you (itchem),' so too please save!
(84) Like You saved the ones that went around the altar, loaded with the willow to circle the altar, so too please save!
(85) Like You saved the wonders of the ark when it was sullied, He distraught Philistia with burning anger and it was saved, so too please save!
(86) Like You saved the congregations You sent to Babylonia, Merciful One, You [too] were sent for their sake, so too please save!
(87) You saved the return of the tribes of Jacob - return and bring back the return of the tents of Jacob and, so too, please bring salvation!
(88) Like You saved the keepers of the commandments and those awaiting salvations - You are the God for the saved - so, so too please bring salvation!
(90) Ani Vaho, please bring salvation!