תקציר הסיפור
בפרקים הקודמים עליהם דילגנו, נולדים ליצחק ורבקה תאומים - יעקב ועשו. שניהם נולדו אחרי תקופת עקרות של רבקה בסיומה אלוהים מבטיח לה כי שני הבנים שיוולדו יהפכו לעמים גדולים ו"רב יעבוד צעיר" כלומר הבכור (עשו) יעבוד את הצעיר (יעקב). מייד אחרי לידתם אנו למדים על עיסוקם, עשו הוא איש ציד ויעקב יושב אהלים ואיש תם. כאשר חוזר עשו יום אחד מהשדה עייף ורעב, משכנע אותו יעקב למכור לו את זכות הבכורה בתמורה למאכל טעים - נזיד עדשים.
בפרק שלנו מתממשת אותה הצעה, יצחק האב זקן ועיוור והוא רוצה לקרוא לעשו, בנו האהוב, כדי לברכו בברכה המיועדת לבן הבכור. רבקה שאוהבת את יעקב יותר מעשו שומעת ובראשה תוכנית אחרת. היא יוזמת התחזות במהלכה מתחפש יעקב לעשו ומקבל את הברכה במקום אחיו הגדול.
כאשר חוזר עשו מהציד ומתגלית התרמית הוא וגם יצחק צועקים צעקה גדולה. עשו זועם ומתכנן להרוג את יעקב לא לפני שיצחק מברך גם אותו בברכה מעט שונה.
בעצת אמו רבקה, יעקב בורח אל לבן אחיה לעיר חרן, ואת יצחק משכנעת רבקה שהדבר טוב גם כדי שיימצא לו שידוך שלא מבנות כנען, בניגוד לעשו שהתחתן כבר עם אישה מקומית-כנענית.
(א) וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו ׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי׃ (ב) וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי׃ (ג) וְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י צידה [צָֽיִד׃] (ד) וַעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּעֲב֛וּר תְּבָרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת׃ (ה) וְרִבְקָ֣ה שֹׁמַ֔עַת בְּדַבֵּ֣ר יִצְחָ֔ק אֶל־עֵשָׂ֖ו בְּנ֑וֹ וַיֵּ֤לֶךְ עֵשָׂו֙ הַשָּׂדֶ֔ה לָצ֥וּד צַ֖יִד לְהָבִֽיא׃ (ו) וְרִבְקָה֙ אָֽמְרָ֔ה אֶל־יַעֲקֹ֥ב בְּנָ֖הּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־אָבִ֔יךָ מְדַבֵּ֛ר אֶל־עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יךָ לֵאמֹֽר׃ (ז) הָבִ֨יאָה לִּ֥י צַ֛יִד וַעֲשֵׂה־לִ֥י מַטְעַמִּ֖ים וְאֹכֵ֑לָה וַאֲבָרֶכְכָ֛ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לִפְנֵ֥י מוֹתִֽי׃ (ח) וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י לַאֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י מְצַוָּ֥ה אֹתָֽךְ׃ (ט) לֶךְ־נָא֙ אֶל־הַצֹּ֔אן וְקַֽח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב׃ (י) וְהֵבֵאתָ֥ לְאָבִ֖יךָ וְאָכָ֑ל בַּעֲבֻ֛ר אֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ׃ (יא) וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֔ב אֶל־רִבְקָ֖ה אִמּ֑וֹ הֵ֣ן עֵשָׂ֤ו אָחִי֙ אִ֣ישׁ שָׂעִ֔ר וְאָנֹכִ֖י אִ֥ישׁ חָלָֽק׃ (יב) אוּלַ֤י יְמֻשֵּׁ֙נִי֙ אָבִ֔י וְהָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כִּמְתַעְתֵּ֑עַ וְהֵבֵאתִ֥י עָלַ֛י קְלָלָ֖ה וְלֹ֥א בְרָכָֽה׃ (יג) וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִמּ֔וֹ עָלַ֥י קִלְלָתְךָ֖ בְּנִ֑י אַ֛ךְ שְׁמַ֥ע בְּקֹלִ֖י וְלֵ֥ךְ קַֽח־לִֽי׃ (יד) וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח וַיָּבֵ֖א לְאִמּ֑וֹ וַתַּ֤עַשׂ אִמּוֹ֙ מַטְעַמִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר אָהֵ֥ב אָבִֽיו׃ (טו) וַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָה אֶת־בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַחֲמֻדֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר אִתָּ֖הּ בַּבָּ֑יִת וַתַּלְבֵּ֥שׁ אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב בְּנָ֥הּ הַקָּטָֽן׃ (טז) וְאֵ֗ת עֹרֹת֙ גְּדָיֵ֣י הָֽעִזִּ֔ים הִלְבִּ֖ישָׁה עַל־יָדָ֑יו וְעַ֖ל חֶלְקַ֥ת צַוָּארָֽיו׃ (יז) וַתִּתֵּ֧ן אֶת־הַמַּטְעַמִּ֛ים וְאֶת־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑תָה בְּיַ֖ד יַעֲקֹ֥ב בְּנָֽהּ׃
קראו את הפרשנות של רש"י המסבירה מדוע ראייתו של יצחק נפגעה, מלבד היותו זקן.
(א) ותכהין. בַּעֲשָׁנָן שֶׁל אֵלּוּ. דָּ"אַ כְּשֶׁנֶּעֱקַד עַ"גַּ הַמִּזְבֵּחַ וְהָיָה אָבִיו רוֹצֶה לְשָׁחֳטוֹ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְרָאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְהָיוּ בוֹכִים, וְיָרְדוּ דִמְעוֹתֵיהֶם וְנָפְלוּ עַל עֵינָיו, לְפִיכָךְ כָּהוּ עֵינָיו. דָּ"אַ כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת:
בנו הגדול - הסופר המקראי לא משתמש במילה "בכור" אלא "גדול", אולי כדי לרמוז שהבכורה כבר נמכרה ליעקב ולא מגיעה לעשו.
הנני - כמו בסיפור עקדת יצחק, מילה המסמלת נאמנות ומסירות (עשו ליעקב).
לי - חוזרת 3 פעמים, יצחק מדגיש את רצונו שעשו ידאג לו.
מפתיחת הסיפור אנו יכולים להבין שיצחק לא מודע למכירת הבכורה בפרק הקודם ומבחינתו עשו הבן הגדול הוא הזכאי לברכת הבכורה. חז"ל טוענים שיצחק היה עיוור גם בתובנה ובהבנת המציאות ולא הבין שיעקב ראוי לבכורה יותר מעשו.
שאלת הבנה
קראו את פסוק כ"ח בפרק כ"ה, מה אפשר לומר לפי פסוק זה על היחס בין יצחק לעשו?
מקריאת הפסוק אפשר להבין שיצחק אהב את עשו יותר מאשר יעקב בגלל אהבתו למאכלים שעשו הביא לו מהציד (בשר).
שיתוף הפעולה של יעקב עם רבקה, שימו לב:
יעקב איננו מוטרד מהמעשה הלא מוסרי כלפי אביו אלא רק מכך שייתפס ויתגלה.
ריח, מישוש וטעם - כל 3 החושים מעורבים בתרמית המתוכננת. רבקה מלבישה את יעקב בבגדי עשו, שמה על ידיו וצווארו עור גדי כדי שיהיה שעיר ושולחת אותו עם המאכלים האהובים על יצחק.
דמותה של רבקה:
בפרק כ"ד רבקה התגלתה כחרוצה, נדיבה (בסיפור עם עבד אברהם) וגם אקטיבית. בפרק שלנו נשמרת דמותה האקטיבית של רבקה, היא יוזמת, מתכננת לפרטי פרטים וגם מרגיעה את יעקב שהאשמה תהיה עליה, אם יתפס. אולם בפרק הזה נוספת לדמותה גם תכונה שלילית - היא מעודדת את בנה לחטוא, לשקר ולרמות.
היא אוהבת יותר את יעקב (על פי פסוק 28 בפרק כ"ה), יתכן שמאמינה שהוא ראוי יותר לקבל את הבכורה מכיוון שאיננו איש ציד אלא "תם ויושב אוהלים". מעבר לכך היא זוכרת את הבטחתו של אלוהים בעת לידת יעקב ועשו ש"רב יעבוד צעיר" - ולכן חז"ל יאמרו שהיא פעלה על פי רצון ה'.
שאלת הבנה
חפשו את הטיות הכינוי "בן" ו"אח".
בפסוק 1, בפסוק 5, בפסוק 6, בפסוק 8, בפסוק 13.
מה ניתן ללמוד מהטיות אלו?
ניתן ללמוד על החיבור של יצחק לעשו ועל הנתק של רבקה ממנו, וכן את החיבור העמוק של רבקה ליעקב.
(יח) וַיָּבֹ֥א אֶל־אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר הִנֶּ֔נִּי מִ֥י אַתָּ֖ה בְּנִֽי׃ (יט) וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗יו אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קֽוּם־נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאָכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃ (כ) וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל־בְּנ֔וֹ מַה־זֶּ֛ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י הִקְרָ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנָֽי׃ (כא) וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב גְּשָׁה־נָּ֥א וַאֲמֻֽשְׁךָ֖ בְּנִ֑י הַֽאַתָּ֥ה זֶ֛ה בְּנִ֥י עֵשָׂ֖ו אִם־לֹֽא׃ (כב) וַיִּגַּ֧שׁ יַעֲקֹ֛ב אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו׃ (כג) וְלֹ֣א הִכִּיר֔וֹ כִּֽי־הָי֣וּ יָדָ֗יו כִּידֵ֛י עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יו שְׂעִרֹ֑ת וַֽיְבָרְכֵֽהוּ׃ (כד) וַיֹּ֕אמֶר אַתָּ֥ה זֶ֖ה בְּנִ֣י עֵשָׂ֑ו וַיֹּ֖אמֶר אָֽנִי׃ (כה) וַיֹּ֗אמֶר הַגִּ֤שָׁה לִּי֙ וְאֹֽכְלָה֙ מִצֵּ֣יד בְּנִ֔י לְמַ֥עַן תְּבָֽרֶכְךָ֖ נַפְשִׁ֑י וַיַּגֶּשׁ־לוֹ֙ וַיֹּאכַ֔ל וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ׃ (כו) וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו גְּשָׁה־נָּ֥א וּשְׁקָה־לִּ֖י בְּנִֽי׃ (כז) וַיִּגַּשׁ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיָּ֛רַח אֶת־רֵ֥יחַ בְּגָדָ֖יו וַֽיְבָרֲכֵ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר רְאֵה֙ רֵ֣יחַ בְּנִ֔י כְּרֵ֣יחַ שָׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖וֹ יְהוָֽה׃ (כח) וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֹֽשׁ׃ (כט) יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וישתחו [וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ] לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃
מַה־זֶּ֛ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י - החשד הראשון של יצחק הוא מהירות הגעתו של יעקב. הוא יודע שציד לוקח זמן ולכן שואל את יעקב איך הגיע כל כך מהר. תשובתו של יעקב היא שאלוהים סייע לו.
הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו׃ - החשד השני של יצחק הוא בשל קולו של יעקב שהיה מוכר לו, לעומת הידיים השעירות שזכורות לו כידי עשו.
האוכל והריח עשו את שלהם ויצחק מאמין כי אכן זהו עשו - ומברך את יעקב.
הברכות שמקבל יעקב מיצחק - ברכה כלכלית (עושר, פוריות האדמה ושגשוג), ברכה מדינית (עמים ולאומים אחרים יעבדו וישתחוו לך) וברכה אישית (מי שיקלל אותך יקולל ומי שיברך אותך יבורך). ארור = מקולל. שימו לב לדמיון לברכה שקיבל אברהם בבראשית י"ב 3 (לך לך).
(ל) וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר כִּלָּ֣ה יִצְחָק֮ לְבָרֵ֣ךְ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וַיְהִ֗י אַ֣ךְ יָצֹ֤א יָצָא֙ יַעֲקֹ֔ב מֵאֵ֥ת פְּנֵ֖י יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו וְעֵשָׂ֣ו אָחִ֔יו בָּ֖א מִצֵּידֽוֹ׃ (לא) וַיַּ֤עַשׂ גַּם־הוּא֙ מַטְעַמִּ֔ים וַיָּבֵ֖א לְאָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֗יו יָקֻ֤ם אָבִי֙ וְיֹאכַל֙ מִצֵּ֣יד בְּנ֔וֹ בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃ (לב) וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו מִי־אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר אֲנִ֛י בִּנְךָ֥ בְכֹֽרְךָ֖ עֵשָֽׂו׃ (לג) וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַיִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה׃ (לד) כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽי׃ (לה) וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ׃ (לו) וַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַעֲקֹ֗ב וַֽיַּעְקְבֵ֙נִי֙ זֶ֣ה פַעֲמַ֔יִם אֶת־בְּכֹרָתִ֣י לָקָ֔ח וְהִנֵּ֥ה עַתָּ֖ה לָקַ֣ח בִּרְכָתִ֑י וַיֹּאמַ֕ר הֲלֹא־אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה׃ (לז) וַיַּ֨עַן יִצְחָ֜ק וַיֹּ֣אמֶר לְעֵשָׂ֗ו הֵ֣ן גְּבִ֞יר שַׂמְתִּ֥יו לָךְ֙ וְאֶת־כָּל־אֶחָ֗יו נָתַ֤תִּי לוֹ֙ לַעֲבָדִ֔ים וְדָגָ֥ן וְתִירֹ֖שׁ סְמַכְתִּ֑יו וּלְכָ֣ה אֵפ֔וֹא מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּנִֽי׃ (לח) וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־אָבִ֗יו הַֽבְרָכָ֨ה אַחַ֤ת הִֽוא־לְךָ֙ אָבִ֔י בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִ֑י וַיִּשָּׂ֥א עֵשָׂ֛ו קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃ (לט) וַיַּ֛עַן יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו הִנֵּ֞ה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ יִהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל׃ (מ) וְעַל־חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה וְאֶת־אָחִ֖יךָ תַּעֲבֹ֑ד וְהָיָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר תָּרִ֔יד וּפָרַקְתָּ֥ עֻלּ֖וֹ מֵעַ֥ל צַוָּארֶֽךָ׃
שימו לב:
צעקה גדולה - דמיון בין צעקתו של יצחק לזו של עשו. שימו לב גם לשימוש במילים "אבי" ו"בני" המלמדות על הקירבה החזקה ביניהם.
האשמה של עשו כנגד יעקב - יעקבני=רימה, עשו טוען שיעקב רימה אותו פעמיים, בפעם הראשונה כאשר ניצל את עייפותו (בפרק הקודם) וקנה ממנו את הבכורה וכעת הפעם השנייה.
הברכות לעשו - ברכה כלכלית דומה מאוד לזו של יעקב אולם עשו איננו עובד אדמה ולכן הברכה הכלכלית שעוסקת בפוריות האדמה לא כל כך מתאימה לו.
ברכה מדינית - על חרבך תחיה כלומר נבואה למלחמה, משפחתית - אין כאן ברכה אלא יותר תחזית ונבואה למתח ומלחמה בין האחים ובין הצאצאים שלהם.
(מא) וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַעֲקֹ֥ב אָחִֽי׃ (מב) וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ׃ (מג) וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח־לְךָ֛ אֶל־לָבָ֥ן אָחִ֖י חָרָֽנָה׃ (מד) וְיָשַׁבְתָּ֥ עִמּ֖וֹ יָמִ֣ים אֲחָדִ֑ים עַ֥ד אֲשֶׁר־תָּשׁ֖וּב חֲמַ֥ת אָחִֽיךָ׃ (מה) עַד־שׁ֨וּב אַף־אָחִ֜יךָ מִמְּךָ֗ וְשָׁכַח֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ וְשָׁלַחְתִּ֖י וּלְקַחְתִּ֣יךָ מִשָּׁ֑ם לָמָ֥ה אֶשְׁכַּ֛ל גַּם־שְׁנֵיכֶ֖ם י֥וֹם אֶחָֽד׃ (מו) וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל־יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם־לֹקֵ֣חַ יַ֠עֲקֹב אִשָּׁ֨ה מִבְּנֽוֹת־חֵ֤ת כָּאֵ֙לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים׃
וַיִּשְׂטֹ֤ם - ישנא
חרנה - אל העיר חרן ממנה באה רבקה ושם נמצאת משפחתה (לבן אחיה).
חמת אחיך - הכעס של עשו
אשכל - החשש של רבקה ששני בניה ימותו גם יחד (אם שכולה).
בנות חת - רבקה מתרצת את בריחתו של יעקב לחרן כדי שימצא אישה ולא יתחתן עם בנות כנען (חת - אחד העמים בכנען). כמו שאברהם לא רצה שיצחק יתחתן איתן ולכן שלח את עבדו לחפש כלה בחרן.
סיכום:
רמאות יעקב ומידה כנגד מידה - יעקב רימה את אביו ופגע באחיו. עונשו יהיה שהוא ייאלץ לברוח ולחיות בפחד. בהמשך נלמד על כך שלבן ירמה אותו על פי עיקרון מידה כנגד מידה ובעת זקנתו גם בניו של יעקב ירמו אותו (סיפור יוסף).
רבקה - מתגלה כערמומית ובעלת תושייה אך גם היא שותפה לרמאות ועושה מעשה שאיננו מוסרי. גם היא תיענש ותאלץ להיפרד מבנה יעקב שיברח לחרן והיא לא תראה אותו שוב.
מילים מנחות בפרק: רמה, בכורה, ברכה.
סיפור אטיולוגי שמסביר את היחסים בין עם ישראל לאדום
האדומים (אדום) הם צאצאי עשו.
ברכת השלטון על עמים אחרים ועל בני המשפחה היא ברכה אטיולוגית, המתארת את המצב הפוליטי ואת היחסים בעיקר בין ממלכת אֱדום, צאצאי עֵשָׂו, לבין עם ישראל. היחסים בין ישראל לאֱדום היו מתוחים ורצופי מלחמות במשך מאות שנים, החל מימי דוד, שכבש את אֱדום, דרך ימי אסא, יהושפט ואמציה שחזרו וכבשו את אֱדום לאחר ניסיונות מרד תכופים מצד הממלכה האֱדומית, וכלה בימי עוזיהו. עם חורבן יהודה הזדרזו האדומים לשמוח לאידם של תושבי יהודה ואף לקחו חלק בהסגרת פליטים לידי הבבלים ובהריסת ירושלים (ירמיהו, כ"ז 3; עובדיה, א' 14-11; תהילים, קל"ז 7).