הפיוט "כי הנה כחומר" נאמר בקהילות אשכנז בתפילת ערבית של יום הכיפורים. בשונה מפיוטים רבים אחרים שמילותיהם לעתים קשות להבנה, המילים בפיוט זה מובנות, קולעות בניסוחן ונוגעות בליבם של רבים. מסיבה זו, ישנם לחנים וביצועים רבים לפיוט.
דף המקורות יספר את סיפורו של הפיוט בניגון מסוים, סיפור שקושר יחד ניגון ומילים, בית כנסת וחלוציות, חסידות וציונות.

כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר. בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר.
כֵּן אֲנַחְנוּ בְּיָדְךָ. חֶסֶד נוֹצֵר. לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר:
כִּי הִנֵּה כָּאֶבֶן בְּיַד הַמְסַתֵּת. בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ מְכַתֵּת.
כֵּן אֲנַחְנוּ בְּיָדְךָ. מְחַיֶּה וּמְמוֹתֵת. לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר:
כִּי הִנֵּה כַּגַּרְזֶן בְּיַד הֶחָרָשׁ. בִּרְצוֹתוֹ דִּבֵּק לָאוֹר. וּבִרְצוֹתוֹ פֵּרַשׁ.
כֵּן אֲנַחְנוּ בְּיָדְךָ. תּוֹמֵךְ עָנִי וָרָשׁ. לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר:
כִּי הִנֵּה כְּהֶגֶה בְּיַד הַמַּלָּח. בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ שִׁלַּח.
כֵּן אֲנַחְנוּ בְּיָדְךָ. אֵל טוֹב וְסַלָּח. לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר:
כִּי הִנֵּה כִּזְכוּכִית בְּיַד הַמְזַגֵּג. בִּרְצוֹתוֹ חוֹגֵג וּבִרְצוֹתוֹ מְמוֹגֵג.
כֵּן אֲנַחְנוּ בְּיָדְךָ. מַעֲבִיר זָדוֹן וְשׁוֹגֵג. לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר:
כִּי הִנֵּה כַּיְרִיעָה בְּיַד הָרוֹקֵם. בִּרְצוֹתוֹ מְיַשֵּׁר וּבִרְצוֹתוֹ מְעַקֵּם.
כֵּן אֲנַחְנוּ בְּיָדְךָ. אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם. לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר:
כִּי הִנֵּה כַּכֶּסֶף בְּיַד הַצּוֹרֵף. בִּרְצוֹתוֹ מְסַגְסֵג וּבִרְצוֹתוֹ מְצָרֵף.
כֵּן אֲנַחְנוּ בְּיָדְךָ. מַמְצִיא לְמָזוֹר תֶּרֶף. לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר:

לפיוט שבעה בתים במבנה קבוע:
- דימוי ובו מתואר אמן ופעולת מלאכתו
- הסבר הדימוי לפיו כמו יצירתו של האמן שיכול ליצור והרוס כך אנחנו ברואיו של האל ונתונים לחסדיו
- תפילה ופניה לקב"ה שעל אף חטאיו של עם ישראל, יזכור את בריתו בבואו לדין.
היוצר
מקור הדימוי של היוצר (הקדר) בבית הראשון של הפיוט הוא מירמיהו פרק י"ח. בפרק זה ירמיהו מצטווה ללכת ל"בית היוצר" ושם להתנבא:
וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר והנהו [וְהִנֵּה־] [הוּא] עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל־הָאָבְנָיִם׃
וְנִשְׁחַת הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת׃
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמוֹר׃ הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא־אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם־ה' הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן־אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל׃
So I went down to the house of a potter, and found him working at the wheel. And if the vessel he was making was spoiled, as happens to clay in the potter’s hands, he would make it into another vessel, such as the potter saw fit to make. Then the word of the LORD came to me: O House of Israel, can I not deal with you like this potter?—says the LORD. Just like clay in the hands of the potter, so are you in My hands, O House of Israel!
ירמיהו מתבונן בעבודת היוצר. תיאור מלאכתו מתמקד בכך שכאשר עבודתו בחומר לא עולה יפה, חוזר היוצר על עבודתו ומכין מחדש כלי אחר.
החומר ביד היוצר משמש כסמל וכרגע לדבריו של ה׳, שאומר לירמיהו את הדברים בפירוש: הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן־אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל.
האם הדימוי של ישראל כחומר ביד היוצר הוא מאיים או אופטימי?
כנראה ששניהם. זוהי בדיוק ההרגשה של עמידה בדין: ציפייה להכרעה לשבט או לחסד.
נקודות למחשבה:
- האמן ה"יוצר" הוא מי שעליו נשען הפיוט כולו. היוצר שונה משאר בעלי המלאכה שבפיוט, כלי מלאכתו הן ידיו והחומר שבידיו מאפשר יצירה חוזרת ותיקון של הכלי עד שתגיע התוצאה רצויה ומצד שני קל להחריבה באחת.
- להיות "כחומר" אינו רק דימוי, שכן האדם נוצר עפר מן האדמה.
- הפיוט מתרכז בפנייה לקב"ה שיבחר להיות כאמן היוצר ולא כאמן המשחית, אך יש בו גם רמז לאדם עצמו. גם האדם הוא יוצר וגם בו יש כוח משחית. כמו היוצר שבונה והורס כך האדם יכול לתקן, שוב ושוב.
הניגון
הניגון חובר בסוף המאה ה-19 על ידי חסיד חב"ד באוקראינה, רבי שלום חריטונוב. הניגון הולחן כניגון דביקות, ללא מילים והושר על ידי החסידים.
הניגון עולה ארצה
אוזן חדה תוכל לשמוע הד לניגון חסידי בלחנים השונים של שירי ראשית הציונות, ואף איזכורים שונים במילים עצמן (לדוגמה, השיר 'אגדה'). על אף שאיפתם של רבים מהחלוצים להמציא את דמות ה'עברי החדש' באופן מנוגד לזה של היהודי הגלותי, נותרה נטועה המסורת היהודית של החלוצים ביצירתם.
עמנואל הרוסי (1979-1903) היה חלוץ שעלה לארץ מרוסיה. בשנת 1929, במהלך מאורעות תרפ"ט, כחלק משירותו בארגון ה'הגנה' הוא לקח חלק בהגנה על תל אביב. במהלך פרעות הדמים קיבל עמנואל הרוסי הודעה שמבשרת כי נולד לו בן ושמו אבנר. בהיותו רחוק מבנו הרך, כתב עמנואל הרוסי "שיר ערש לרך הנולד" ללחן שהיה לו מוכר- אותו ניגון של ר' שלום חריטונוב.
שכב בני
מילים: עמנואל הרוסי
לחן: שלום חריטונוב
שְׁכַב בְּנִי, שְׁכַב בִּמְנוּחָה,אַל נָא תִּבְכֶּה מָרָה
עַל יָדְךָ יוֹשֶׁבֶת אִמְּךָ,שׁוֹמֶרֶת מִכָּל רַע
מְיַלֵּל בַּחוּץ הַתַּן וְנוֹשֶׁבֶת רוּחַ שָׁם
אַךְ אַתָּה, בְּנִי הַקָּטָן, נוּמָה שְׁכַב וִישַׁן
לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה צֵל, יָעוּף מַהֵר מְאוֹד
אָסוּר, אָסוּר לְהִתְעַצֵּל, מָחָר צָרִיךְ לַעֲבֹד
מָחָר יֵצֵא אַבָּא לַחְרֹשׁ, בַּתֶּלֶם, בַּתֶּלֶם יֵלֵךְ הָאָב
הִנֵּה תִּגְדַּל, תָּרִים הָרֹאשׁ, תֵּצְאוּ לַשָּׂדֶה אָז יַחְדָּיו
הִנֵּה תִּצְמַח, הִנֵּה תִּגְדַּל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
לִקְרַאת הַגִּיל, לִקְרַאת עָמָל, כְּמוֹ אַבָּא תִּהְיֶה פּוֹעֵל
אָז תִּזְרַע בְּדִמְעָה וְתִקְצֹר בְּרִנָּה -
אַךְ כָּעֵת לְאִמָּא שְׁמַע: נוּמָה, נוּמָה נָא
לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה קַר, שׁוּעָל חוֹרֵק לוֹ שֵׁן
סוֹבֵב, סוֹבֵב עַל הַמִּשְׁמָר, אַבָּא אֵינוֹ יָשֵׁן
בַּיּוֹם עָבַד, בַּלַּיְלָה יִשְׁמֹר, שָׁם בַּגֹּרֶן יִשְׁמֹר הָאָב
הִנֵּה תִּגְדַּל, תִּהְיֶה גִּבּוֹר, תֵּצְאוּ לַשְּׁמִירָה אָז יַחְדָּיו
שְׁכַב בְּנִי, שְׁכַב, אַל תִּירָא, כָּל הַמּוֹשָׁב עֵר
אִמָּא גַּם כֵּן בַּשְּׁמִירָה, תָּגֵן עַל בְּנָהּ אַבְנֵר
בּוֹעֶרֶת הַגֹּרֶן בְּתֵל יוֹסֵף, וְגַם מִבֵּית אַלְפָא עוֹלֶה עָשָׁן
אַךְ אַתָּה לִבְכּוֹת אַל תּוֹסֵף, נוּמָה, שְׁכַב וִישַׁן
לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה אֵשׁ, תֹּאכַל חָצִיר וָקַשׁ
אָסוּר, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ, מָחָר נַתְחִיל מֵחָדָשׁ
מָחָר צָרִיךְ לִירוֹת הַמַּסָּד, בַּיִת לִבְנוֹ יִבְנֶה הָאָב
הִנֵּה תִּגְדַּל, תָּרִים הַיָּד, תֵּצְאוּ לַבִּנְיָן אָז יַחְדָּיו
הניגון מתחבר לפיוט
שיר הערש 'שכב בני' התפרסם והפך למוכר בכל בית.
במקביל המשיך הניגון להתנגן בקרב חסידות חב"ד. לא ידוע הזמן המדויק, אך ברור שעשרות שנים לאחר שהשיר 'שכב בני' נכתב, מתחילים חסידי חב"ד בירושלים לשיר את הפיוט "כי הנה כחומר" במנגינת הניגון של חריטונוב. הפיוט בניגון זה מתפשט והופך לנפוץ בתפילות יום הכיפורים.
בין הפיוט 'כי הנה כחומר' והשיר 'שכב בני' יש ניגוד. בעוד שהפיוט פונה אל האל היוצר והכל יכול ומתאר את התלות האנושית בו, השיר פונה אל תינוק שנולד ומרגיע אותו בכוחו העמל, הפועל והמצמיח של האדם.
שני שירים בניגון אחד
כאמור הפיוט והשיר כה שונים: שיר תפילה שנאמר אל מול ארון קודש פתוח ביום החשוב בשנה אל מול שיר ערש המושר בכל לילה לתינוק.
רק כוחו של ניגון יכול לחבר בין השניים.
הניגון לבש צורה ופשט צורה, וכל גילגול שלו העניק לו עוד שכבה של עומק ושל משמעות.
כעת, כאשר שרים את הפיוט בניגון החב"די ביום הכיפורים ומתפללים על נפשנו, אי אפשר שלא לחשוב גם על כוחו של האדם היוצר שיכול לתקן ולבנות מחדש ולגאול אומה שלמה בארץ.
וכאשר שרים את שיר הערש החלוצי אי אפשר שלא להתגעגע יחד עם החלוצים למסורת בית אבא ולעורר את הכמיהה לנשמת עבריות נאצלת.
לקריאה נוספת, ראיון מתוך מוסף דיוקן של מקור ראשון עם אבנר הרוסי, בנו של עמנואל הרוסי, התינוק שלכבודו נכתב השיר.