על אדמתך פירש"י אבל בגולה אינך מוזהר עליו ביותר מעל עניי ישראל, ונראה הטעם דבא"י יש לישראל נחלה וללוי אין לו לכן צריך ליתן עיניך עליו, אבל בגולה גם לישראל אין לו נחלה לכן שניהם שוים שם, בכור שור: (ולי נראה הטעם דשם הוא במקום שימושו לכן מוזהר עליו ביותר להחיותו ולהספיקו, אבל בחו"ל אינו בשימושו אין מוזהרין עליו יותר, ד"א כי הארץ הוא אשר עיני ה' אלהיך בה וגו' להשפיע לך בעצמו וכבודו מבלי שום סירסור ואמצעי לכן צריך גם אתה לשום עיניך בפרטות על בני פלטין דידי', דהיינו להקדימם, אבל בחו"ל שהוא שותה ע"י א"י כשם שאתה מושפע באגב בלי השגחה פרטית כך אינך מחויב להשפיע לשום זולתך בהשגחה פרטית כ"א באגב דהיינו שיהיו שניהם שוים לך):
(א) כל ימיך על אדמתך. דוקא בארץ אבל בחוצה לארץ אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל.
(ז) הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה לְהַחֲיוֹת וּלְהָשִׁיב אֲבֵדָה. וְהָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת לָאִישׁ לִכְסוּת, וּלְהוֹצִיאָהּ מִבֵּית הַשֶּׁבִי. בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם עוֹמְדִים לְקַלְקָלָה, הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה:
(ח) כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי, לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר, וּמַמְזֵר לְנָתִין, וְנָתִין לְגֵר, וְגֵר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּן שָׁוִין. אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ:
(7) The man precedes the woman when there is uncertainty with regard to which of them to rescue or to return a lost item to first. And the woman precedes the man with regard to which of them to provide with a garment first, because her humiliation is great, or to release from captivity first, due to the concern that she will be raped. When they are both subject to degradation, i.e., there is also concern that the man will be raped in captivity, the release of the man precedes the release of the woman.
(8) A priest precedes a Levite. A Levite precedes an Israelite. An Israelite precedes a son born from an incestuous or adulterous relationship [mamzer], and a mamzer precedes a Gibeonite, and a Gibeonite precedes a convert, and a convert precedes an emancipated slave. When do these halakhot of precedence take effect? In circumstances when they are all equal in terms of wisdom. But if there were a mamzer who is a Torah scholar and a High Priest who is an ignoramus, a mamzer who is a Torah scholar precedes a High Priest who is an ignoramus, as Torah wisdom surpasses all else.
(יז) הָיוּ לְפָנֵינוּ עֲנִיִּים הַרְבֵּה אוֹ שְׁבוּיִים הַרְבֵּה וְאֵין בַּכִּיס כְּדֵי לְפַרְנֵס אוֹ כְּדֵי לְכַסּוֹת אוֹ כְּדֵי לִפְדּוֹת אֶת כֻּלָּן. מַקְדִּימִין אֶת הַכֹּהֵן לַלֵּוִי. וְלֵוִי לְיִשְׂרָאֵל. וְיִשְׂרָאֵל לְחָלָל. וְחָלָל לִשְׁתוּקִי. וּשְׁתוּקִי לַאֲסוּפִי. וַאֲסוּפִי לְמַמְזֵר. וּמַמְזֵר לְנָתִין. וְנָתִין לְגֵר. שֶׁהַנָּתִין גָּדַל עִמָּנוּ בִּקְדֻשָּׁה. וְגֵר קוֹדֵם לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. לְפִי שֶׁהָיָה בִּכְלַל אָרוּר:
(יח) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין בְּחָכְמָה. אֲבָל אִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ וּמַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם. תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם. וְכָל הַגָּדוֹל בְּחָכְמָה קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. וְאִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן רַבּוֹ אוֹ אָבִיו אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם גָּדוֹל מֵהֶן בְּחָכְמָה. רַבּוֹ אוֹ אָבִיו שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לָזֶה שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵהֶם בְּחָכְמָה:
(17) If we have before us many poor people or many captives, and there is not enough in the fund to sustain them, or to clothe them, or to redeem them all, a priest takes precedence over a Levite, a Levite over a [regular] Jew, a Jew over a chalel [an illegitimate child of a priest], a chalel over a shetuki [an illegitimate child with an unknown father], a shetuki over a asufi [a foundling], an asufi over a mamzer [a child who was conceived in a union forbidden by the Torah], a mamzer over a natin [a descendent of the Gibeonites], and a natin over a stranger, so long as the natin was praised with us in holiness, and a convert takes precedence over a freed slave, for he [the slave] was once one of the cursed.161See Mishnah Horayot 3:8.
(18) To what does this refer? When both who are imprisoned are equal in wisdom. But if there was a High Priest who was an ignoramus and a mamzer who was a wise disciple, the wise disciple takes precedence. Anyone who is great in wisdom takes precedence over another. But if one of them [the captives] was one's rabbi or father, even if there is someone who is greater in wisdom, one's rabbi or father [takes precedence]. Even if there is someone there [among the captives] who is greater in wisdom than his rabbi or his father, so long as he [his father or rabbi] is a wise disciple, he [the father or the rabbi] takes precedence over the one who is greater than them in wisdom.162See Mishnah Horayot 3:8 and Babylonian Talmud Horayot 13a.
כהן קודם ללוי לוי לישראל לא היה לוי הוא אמר רבי אבון בשעת הדוכן שנו. אמר רבי אבון
חידושי חתם סופר, גיטין נט:
ונגשו כהנים בני לוי. האי קרא בעגלה ערופה כתיב וצ"ע מאי ענינו לכאן ומאי ילפותא. הנה בירושלמי סוף הוריות תנן כהן קודם ללוי ולוי לישראל פריך ולא הוא כהן הוא לוי הוא ישראל ומשני בשעת הדוכן שנו. וממג"א ססי' ר"א נעלם פי' הירושלמי הלז והוא מפורש במפרש שנדפס בגליון ש"ס סוף הוריות וה"פ מאי קמ"ל כהן קודם ללוי ולישראל פשיטא שהרי הכהן הוא לוי ג"כ וישראל גם כן והכל כלול בו ומשני בשעת הדוכן והשיר שנו שהכהן פסול לזה א"כ כשם שאין הלוי כשר לעבודת כהנים ה"נ אין הכהן כשר לעבודת לוים והוה סד"א כהן אינו לוי קמ"ל כהן גם הוא לוי וקודם לו ולפ"ז היינו דילפינן מקרא הכהנים הם בני לוים ולא תאמר הכהנים אינם לוים אלא הרי הם לוים ג"כ וממילא הוא קודם. אלא לפי מ"ש לעיל דאדרבה י"ל מעלין בקודש אין ללמוד מכאן כלל. לכל זה עוררני בני הבחור החתן המופלא כה' שמעון נ"י. והנה למאן דלא בעי למילף מעגלה ערופה צריך להבין מ"ט כתיב בני לוי וראיתי בהרא"ע דמפרש כהנים שהם בברור בני לוי יש לפרש ע"פ דרכו דעגלה ערופה לא הוה בעי כהנים אלא אפי' לוים אי הוה ברירא לן שהוא בן לוי ולא נאנסה אמו דלא בעי רחמנא למיזל בתר רובא במצוה זו וע"כ ציוה שיהי' כהנים לא מצד כהונתם אלא שהם בודאי לוי שהרי זונה אסורה לכהן ואלו נאנסה היתה מגדת לבעלה דאוקמא אחזקת צדקת כמ"ש תוס' חולין י"א ע"ב ועיין היטב בתורת חיים שם:
כהן ולוי יטמא לוי לוי וישראל יטמא ישראל ולא הוא לוי הוא ישראל אמר ר' אבין בשעת דוכן שנינו מודין חכמים לרבי אליעזר בכהן גדול ונזיר שיטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול ומודה ר' אליעזר לחכמים בכהן גדול ונזיר שיטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול
שנים ישראל ואחד כהן ממצעין את הכהן אימתי בזמן שכולם שוין אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם ממצעין את החבר א"ר יהושע ב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן ולא הנחתי ישראל לברך לפני
גרסי' בירושל' אמר ריב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני וריב"ל לוי היה ויראה לכאורה שיש ללוי דין קדימה לברך לפני ישראל במקום שאין שם כהן והר"מ מרוטנבורק כתב שאין לו דין קדימה והא דקאמר שלא בירך ישראל לפניו מצד גדולתו ולא מצד לויה
ויראה לכאורה שיש ללוי דין קדימה לברך לפני ישראל כשאין שם כהן והא דאמרי' אם אין שם כהן נתפרדה החבילה וכמ"ש רבינו לעיל סי' קל"ט בקריאת התורה שהיא בציבור שאני וכמו שיש חילוק בכהן שבבה"כ אסור למחול ועל השלחן בסעודה יכול למחול ואין להקשות הא פירש"י בפ' ראה על מ"ש השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך דדוקא שכשהוא על אדמתו אסור לעזוב אבל אם אינו על אדמת א"י אין מחויב ליתן ללוי י"ל דשאני נתינה דאין הישראל מחויב ליתן לו מתנת חנם מממונו אבל מ"מ שאר דברים אפשר שמן הראוי להקדימו. ואין להקשות ממעשה דר"ת והביאו הגהות מרדכי דגיטין סי' תס"א שיצק כהן מים על ידו והקשה לו תלמיד אחד שנינו בירושלמי המשתמש בכהונה מעל והשיב לו אין בהן קדושה בזמן הזה דקי"ל בגדיהן עליהן קדושה עליהן ואי לא לא. והקשה לו א"כ כל מיני קדושה לא ליעבד להו ושתק ר"ת והשיב ר' פטר דנהי דיש בהן קדושה יכולין למחול כו' ע"ש. והנה לכאורה משמע ממעשה דר"ת ותשובתו דאין לכהן קדושה ואף אם יש להן לע"ע ג"כ קדושה מ"מ יכולין למחול וזה ודאי אינו דהא בגמ' וכל הפוסקים איירי גם בזמן הזה שכהן קורא ראשון [צ"ל] דר"ת לא היה יכול להשיב והודה שלא עבד שפיר וההיא דקי"ל אין בגדיהן עליהן אין קדושה עליהן היינו שאינו מועל עליו אבל מ"מ מחוייבין לכבדו עד שבא ר' פטר והשיב דלא יאונה לצדיק כל און ושר"ת לא עבר מפני שהכהן שיצק על ידו מחל על כבודו וק"ל:
גרסי' בירושלמי וכו' ויראה לכאורה וכו' נרא' דהכי משמע ליה לרבינו דמצד לויה קאמר דאי מצד גדולתו וכי אפשר שלא היה ריב"ל סועד מימיו עם מי שהוא גדול ממנו אבל אם מצד לויה קאמר ניחא דאפי' בגדול ממנו לא הניח לברך לפניו מפני גדולת לויה דידיה והכי דרשינן בפ' הנזקין מאסמכתא דקראי דכהן ברישא והדר לוי ובסעודה הוא דחולק כבוד כהן ללוי ולוי לישראל אבל לקרות בתורה בב"ה אין רשאין לחלוק כבוד אלמא דבסעודה כהן קודם ללוי ולוי קודם לישראל והכי נקטינן מיהו כל זה כשהלוי ג"כ ת"ח אלא שאינו חשוב כמו הישראל.
ואחר הזהירו יתברך במקומות אשר בחר לבלתי הקריב והעלות עולותיכם רק בב"ה או במשכן שילה ולבלתי אכול כ"א שם והיה מקום לחשוב כי לא היה זה רק בזמן שילה או בית ראשון שלא חסר מהם דבר אך לא בבית שני שחסרו בו ה' דברים שהם עיקרי הקדושה כי בזמן בית שני לא יקפיד הוא יתברך לכל הדברים הנאמרים למעלה וגם הבמות יותרו. לז"א לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך כו' כ"א לפני ה' תאכלנו כו' כי גם כי לא שלם הוא בה' הדברים הלא לפני ה' הוא אחד שהוא מכוון לשבתו יתברך. ולהיות כי בזמן הבית שני לא רבים היו הבאים כי רובם נשארו בבבל לזה לא אמר כמאמרו למעלה בניכם ועבדיכם ואמהותיכם כי אז מיעטו כ"א אמר בנך ובתך ועבדך ואמתך כו'. וכן יש רמז בכתוב שעל בית שני ידבר כי ראשי תיבות של במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו עולה כמספר ראשי תיבות של הוא אל הבית אשר בנה עזרא הסופר. ומפני שבבית שני נמנעו הלוים מלבא באדמת ישראל וע"כ גזר עליהם עזרא שלא ינתן המעשר כ"א לכהנים ע"כ חסה תורה עליהם ואמרה השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך כי תחוס לפחות לבאים על אדמתך ולא תתאכזר גם על הבאים כל ימיך על אדמתך: