מתני׳ ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמר (במדבר לב, כ) ויאמר אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן וכתיב ואם לא יעברו חלוצים רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע שאפי' בארץ כנען לא ינחלו
השיב משה, יורה דעה מח
אמר לה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה בפני שנים על מנת שתשמשי את אבא אלמא מצי הדר ביה כל כמה דלא מטא גיטא לידה דמצי למהדר ביה מן תנאי קמא דהיכא דהוה אמר רבא וכי בעינן תנאי כפול דקא יהיב לה גט לאשתו וקא מתני בהדה אבל קא מתני שליח לא בעינן תנאי כפול אדעתא דמאי דקאמר ליה הוא דמשוי שליח ואע"ג דתנאה דבני גד ובני ראובן בהדי אלעזר הכהן ובהדי יהושע בן נון קא מתני ומשה הוא דהוה להון שליח כיון דהוקשו ראשין לאבות כמאן דמתני בהדי דידהו דמי: אי נמי היכא דאמר לה על מנת שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו אע"ג דיהבא ליה דמי איצטליתו לא הוי גט דלא קא מקיים תנאה אי לאו דשקיל ליה והדר יהיב ליה ניהלה דתנן אמר רשב"ג מעשה בציידן באחד שנתן גט לאשתו ואמר לה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו ואמרו חכמים תתן לו את דמיה: ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל מקום ששנה ר"ש ב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה:
(א) אמר מר רבה כי בעינן תנאי כפול כו'. כ"ה בכת"י והוא גאון קדמון לרבינו ורבינו הביא בשמו והכי הביא בשמושא רבא כמה מימרא בשמו. וכיב"ז כתבתי בסי' א'. וסברא זו הובא בר"ן קידושין פ' האומר מד"ע וב"ש סי' ל"ח סק"ב. והרמב"ן במלחמת ה' שם כתבו בשמו של רבינו ז"ל. והנראה שהדין עם הר"ן ז"ל מה שכתב סברא זו בדרך אפשר ומד"ע משום שרצו עפ"י סברא זו ליישב הא דתנן כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש כו' והרי המעשה קודם לתנאי לפי דעתם ז"ל דבדיבור בעינן ג"כ שיהא התנאי קודם ויישבו דשליח שאני והרי מיירי התם בתנאי שהבעל עושה עם השליח והוא לא עשה התנאי קודם למעשה. ובדברי רבינו ליתא אלא בתנאי שהשליח מתנה עם האשה דאפי' לא התנה עמה כדבעי התנאי קיים דאדעתא דמאי דקאמר לי' הוא דמשוי שליח. ואי לא כפל ולא התנה כדבעי שלוחא הוא דעוית. וזה הדין ברור וע' ס' ג"פ סי' ק"כ שהביא תש' הרא"ם שכ' דאם שינה השליח התנאי ככל משפטיו התנאי בטל והמעשה קיים והביא עוד שכבר תמה ע"ז מהרח"ש ופי' דה"ק שכפי דברי השליח שלא כפל התנאי ה"ז תנאי בטל ומעשה קיים. א"כ שינה מדעת בעלים שאינו רוצה לגרש אלא בתנאי וא"כ הגט בטל לגמרי עכ"ל. ובזה מיירי רבינו שהשליח לא פי' התנאי כדין וכן קושית רבינו בסמוך מתנאי ב"ג וב"ר בהדי משה רבינו שלוחן של יהושע ב"ן בנתינת הארץ מבואר כמש"כ דמיירי בתנאי השליח עם האשה. אבל אם המשלח לא התנה עם השליח בת"כ זה לא שמענו מדברי רבינו. ואפשר שבאופן כזה שהבעל לא פי' כדין תנאי שהשליח רשאי ליתן גט בלא תנאי כלל. מיהו הא פשיטא באומר להשליח תן גט זה לאשתי אם תתן לי ר' זוז. שאין אנו צריכים לכל דיני תנאי. שכבר כ' הראב"ד שכל דיני תנאים אינן אלא כשכבר עשה מעשה הנתינה כמש"כ באות א'. והכי מבואר בירושלמי דאפי' בנותן גט לאשתו ואומר לאחר שתתן כו' מודה ר"מ דלא בעינן דיני תנאי. וכש"כ עד שלא נתן כלל. וכאן שהבעל צוה שלא ליתן הגט עד שתתן. והוא שינה מדיבורו פשיטא שאינו גט. וכי הוצרכנו אלא באומר לשלוחו תן גט זה לאשתי והתנה עמה ה"ז גיטך ע"מ שתתני ר' זוז. והשליח נתן לה בלא תנאי מי אמרינן שאחר שצוה ליתן ואח"כ להתנות כ"ז שלא פירש הבעל לשליח התנאי בפרטי חקי התנאי לא אמר כלום. ומכ"מ נראה מלשון הר"ן והב"ש דמכ"מ התנאי קיים. והרי זה בכלל מה שאמר בכתובות דפ"ה א' בין א"ל שקול שטרא והב זוזי בין א"ל הב זוזי ושקיל שטרא משלם. דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. וה"נ כוונת הבעל שיתנה כפי הדין. אבל מפרש"י לא נראה הכי כמבואר באות הסמוך:
(א) ואע"ג דתנאה דב"ג כו' כוון דהוקשו כו' פי' דיהושע ואלעזר נצטוו להנחיל לישראל את הארץ. והרי הן אביהן של ישראל. ומשה שהתנה עם ב"ג וב"ר. הרי הוא כשלוחן של יהושע ואלעזר. ומכ"מ הוצרך לכפילת התנאי. ומשני דמשה אע"ג דלא היה כדין אב המנחיל. מכ"מ בדין ב"ד היה ואי' בגיטין דל"ו הוקשו ראשין לאבות. דכח ב"ד יפה. וא"כ נתינת משה עה"י לב"ג וב"ר לא בתורת שליחות לחוד היה אלא בתורת ב"ד. אי נתן להם בלא תנאי מה שעשה עשה אע"ג שהיה דעת יהושע ואלעזר להתנות מכ"מ לא היו יכולין למחות על מעשה ב"ד של משה. מש"ה הוצרך להתנות עמם בת"כ. והא תלמוד מדברי רבינו שנא כפרש"י כתובות ד' ע"ד ד"ה ע"י שליח. דיהושע היה שלוחו של משה ונתינת הארץ ע"י יהושע היה בשליחותו של משה. והכי משמע פשטיה דקרא. וא"כ היה נסתר ג"כ כלל הר"ן הנזכר באות הקדום. שהרי נצרך המשלח להתנות עם השליח בדיני תנאי. אבל רבינו כ' שמשה בשליחות יהושע נתן לב"ג וב"ר בתנאי. והכי מבואר בירושלמי שהביאו הראשונים ז"ל דמקשי על הא שאמרו מודה ר"מ בלאחר והא אם של ב"ג וב"ר לא כלאחר הוא. ומשני שאני התם שהיתה הארץ לפניהם והם מחזיקין מעכשיו. לפיכך כפל משה התנאים שאם לא יקיימו יטלו אותם מידם. הרי דכבר נתן משה עצמו את הארץ. ומה שצוה את יהושע ואלעזר היינו שעשה עם ב"ג וב"ר את התנאי לפניהם שאם לא יקיימו יטלו מידם:
והתניא אמר לה הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה בפני שנים ע"מ שתשמשי את אבא אלמא מצי הדר ביה [כוונת גאון בזה להקשות אהא דמסיק דהלכתא כר"ה דאמר והוא יתן משום דקי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. וא"כ למה תניא בחזר ואמר לה ע"מ שתשמשי את אבא דמהני. ואמאי הרי בתחילה אמר ע"מ שתתני לי מאתים והוי כאומר מעכשיו. וא"כ איך מצי לחזור. ועל זה מתרץ גאון] כל כמה דלא מטי גיטא לידה מצי למיהדר ביה מן תנאי קמא היכא דהוה. [כלומר דברייתא אתי שפיר משום דעדיין לא קבלה הגט לידה הלכך מצי לבטל כל תנאי שהתנה יהיה התנאי ובאיזה אופן שיהיה] אמר רבא [צריך תיקון מובן. ולפי שעה לא ידעתי לפותרו נהי דמלת אמר יש קצת לומר דשייך למה דסיים היכא דהוי אמר. אכן מלת רבא לא ידעתי לכוונו] וכי בעינן תנאי כפול דקא יהיב לה גט וקא מתני בהדה וכו': חידוש דין הורה לן גאון דדוקא הבעל בעצמו בעי תנאי כפול אבל דבר הנעשה ע"י שליח לא בעי השליח כשקיים שליחתו להתנות בתנאי כפול. משום שהשליח אדעתא דבעלים הוא שעושה והילכך סגי בתנאי כפול שאמרו הבעלים לשליח. וקורא המשכיל יבין לאשורו הדבר שחידש גאון ופלפולו בחכמה בענין משה דהוי כשליח של אלעזר הכהן ויהושע בן נון שחלקו נחלת ארץ ישראל:
מלחמת ה' מסכת ביצה דף י עמוד א
אמר הכותב א"כ מה בא רב פפא ללמדנו אם תאמר הלכה כסתם אותה משנה קמשמע לן לימא דתנן כל תנאי שמעשה בתחלתו אין תנאי ודקאמרינן בגמרא אבל אמר לינסוב והבו ליה אי נסיב שקיל אי אמר הכי וכפל תנאו פשיטא צריכא למימר ועוד מה ענין המעשה הזה בשמועה זו ובמסקנא זו אלא ודאי כדברי רבינו הגדול ז"ל ודומה הוא לזו שאמר רבי יוחנן נדור ואינו יוצא נזיר ואינו מגלח דהתם נמי טעמא דמילתא משום דכיון דלא אמר על מנת שאצא בה ושאגלח לא הוי תנאה ולא תלה נדרו בכך שאלו אמר על מנת ודאי יוצא ומגלח כאותה ששנינו שאגלח בבית חוניו יצא והכי מוכח בהדיא בגמרא התם בפרק בתרא דמנחות וכאן נמי לא תלה מתנתו בנשואי בתו שאלו תלה אותם בהם תנאו קיים לפי שמעולם לא אמרו תנאי כפול בשכיב מרע שכל דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו בין במעשה בין בתנאי שלא יהא צריך לדקדוקי התנאין ותטרף דעתו עליו כנ"ל וזה הטעם נכון וברור ודבר פשוט הוא אלא שאין אנחנו צריכין לו כאן ברם נראין דברי רבינו רבי אברהם ברבי דוד ז"ל שהשיב כך אמר אברהם מי שאמר זה לא שקל במאזני משפט והנה רצה לומר שאם אמר זה האיש תנו לפלוני מאתים זוז אם ישא את בתי כיון שהמעשה קודם לתנאי יטול המאתים ולא ישא את הבת על כן יצא משפט מעוקל חס ושלום לא תהא כזאת בישראל עתה אגלה את הסוד הנעלם מבני אדם שהראשונים לא פירשוהו כי כל מה שאמרו חכמים בתנאי כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ותנאי ומעשה בדבר אחד כדאיתא במי שאחזו ומעשה דאפשר לקיומיה על ידי שליח כדאיתא בכתובות בענין חליצה מוטעת כל אלו לא נאמרו אלא כשהמעשה נעשה מיד כעין נתינת גט וחליצת יבם שאין התנאי מבטל המעשה למפרע אא"כ נעשה כראוי ובחוזק כעין תנאי בני גד שהיו מבקשים ממשה שיתן להם נחלתם מיד וע"כ הוצרך משה לכפול התנאים שאם לא יקיימו אותם יטלו אותה הנחלה מידם וכן דקדק בתנאי קודם למעשה שהוא חוזק התנאי ובהן קודם ללאו דהואיל והמעשה נעשה מיד אם קדם ללאו אין בו כח לעקור המעשה וכן בתנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר שכיון שהמעשה נעשה איך יתנה עליו מגופו לסותרו כגון על מנת שתחזירי לי את הנייר אע"ג דבמסקנא מההיא מטעמא אחרינא אסיקנא לה מכל מקום ילפינן מינה למילי אחריני היכא דליכא על מנת אלא אם מעתה כל התנאים שבעולם שהם באים לעקור המעשה כגון נתינת גט לידה או קדושין וחליצת היבם שנעשה מיד וכן בנתינת ממון שנתן מיד אם אמר אדם לחבירו הילך מנה זה ויהיה לך אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני אם לא כפל תנאו או לא דקדק בעניני התנאים אינו תנאי מכל מקום אין ספק בדבר שלא נעשה בו שום מעשה כגון זה שאמר תנו לפלוני מאתים זוז אם יקח בתי לית דין ולית דיין שאם לא יקח לא יטול והוא האמת ומעשה דההוא גברא דבמסכת יום טוב אם אמר באם אין בו ספק שלא יטול אם לא יקח הבת אבל הטעם כמו שאמר הרב ז"ל ואין לזוז ממנו עד כאן דברי הרב ז"ל ויש לי תחלה לשאול דהא גבי נדרים בחולין ולא אוכל לך לית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן וכן בשבועות העדות ואע"ג דליכא מעשה ויש לומר דהתם נמי לא אלים ליה לרבי מאיר מכלל לאו להיות נודר בו דמעשה מכללא לית ליה הא לעשותו בתנאי לבטל דבר שלא נגמר בו מעשה לכולי עלמא הוי תנאי וסומכין היינו דבריו ממה ששנינו כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש כתבו בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש אינו גט אלמא תנאו קיים אע"פ שיש בו מעשה בתחלתו אלא שמצינו לרב אחא משבחא דבהדי שליח לא בעי' תנאי כפול וה"ה לכל הני דיני דתנאין דאדעתא דמאי דקאמר ליה משוי ליה שליח דוקא אבל מצאתי עוד בירושלמי ראיה לדבריו בפרק האומר בקדושין דתני האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים וירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת רבי מאיר אומר בין ירדו בין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו הכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת וכו' רבי חגי בעא קומי רבי יוסי והן אם לא כלאחר הוא אמר ליה שניא היא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם ופירושו ברור שבני ארץ ישראל סבורין באומר לאשה הרי את מקודשת לאחר שירדו גשמים שאינו צריך לכפול תנאו לפי שלא חלו הקדושין עכשיו וכאלו לא נעשו בו שום מעשה והקשו וזה האם של תנאי בני גד ובני ראובן דכתיב אם יעברו לאו כלאחר הוא ואע"פ כן הוצרך הכתוב לכפול תנאו ותירץ שאני התם שהיתה הארץ לפניהם והם מחזיקין בה מעכשיו לפיכך כפל משה רבינו התנאים שאם לא יקיימו אותן יטלו אותה הנחלה מידם וכן בקדושין כיון שהגיע קדושין לידה אין במשמע האם לבטל הקדושין עד שיכפול אלא התנאי בטל והקדושין חלין מעכשיו אבל במפרש לאחר אינו צריך כפל מעתה נסמכו דברי הרב ז"ל שכל שלא הוחזקה מתנה בידו הרי האם שלו כלאחר ואינו צריך לתנאי כפול אפילו לרבי מאיר והוא הדין לשאר חומרי תנאי בני גד ובני ראובן והנה אמת הנה נכון:
חתם סופר, גיטין עה.
... וז"ל שאלתות דר"א גאון פ' מטות כי מתני בהדי שליח לא בעי תנאי כפול דאדעתא אמאי דקאמר לי' משוי שליח ואע"ג דתנאי בגוב"ר בהדי דאלעזר הכהן ויב"נ קא מתני ומשה הוא דהוי משוי להון שליח כיון דהוקשו ראשים לאבות (גיטין ל"ו ע"ב) כמאן דמתני בהדיהו דמי עכ"ל והגהתי קצת והגאון בעל שאילת שלום אות קל"ה במחילת כבודו כי רב הפעם לא עמד על כוונת השאלתות ע"ש:
תכלת מרדכי, מטות
ויאמרו בני גד וגו׳ עבדיך יעשו כאשר אדוני מצוה וגו׳ ויאמר משה וגו׳ את אשר דבר ד׳ אל עבדיך כן נעשה ויש להבין שינוי הלשון ונראה עפמ״ש המלחמות פ״ב דביצה ובב״ש א״ע סי׳ ל״ח דע״י שליח א״צ למשפטי התנאים ובתחלה אמר משה רק אם תעשון את הדבר וגו׳ והיתה הארץ הזאת לכם וגו׳ ולא התנה בתנאי כפול ודימו הם כי משה אומר כן בשליחותו ית״ש בנבואת כה אמר ד׳ לז״א כאשר אדוני מצוה ואחרי שחזר מרע״ה והתנה במשפטי התנאים ידעו כי הוא בנבואת זה הדבר כאלו השי״ת בעצמו דיבר אליהם לז״א את אשר דבר ד׳ אל עבדיך כן נעשה:
צפנת פענח, פרשת מטות
ויאמר בני גד וגו׳ עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה. ויענו בני גד וגו׳ את אשר דבר ה׳ אל עבדיך כן נעשה. הנה כאן אמרו רק אדני, ואח״כ אמרו דבר ה׳ ית׳. וצ״ל כך דכבר מבואר בשאלתות דרב אחא גאון, הובא ברמב״ן במלחמות ה׳ פ״ב דביצה דע״י שליח לא שייך כלל תנאי כפול, דע״ז עשאו [שליח ולא] יותר, ע״ש מכאן, ולכן מתחילה [סברו] כי אמר משה רבנו מעצמו, אך כיון שאמר להם תנאי כפול חזינן דזה אמר להם נבואה הבעה״ב בעצמו [דבר] ולכך אמרו זה הלשון וא״ש.
צפנת פענח, הפטרת דברים
בהפטרה: כי פי ד׳ דבר. ר״ל כך: דהנה בקדושין דף סב ע״ב יליף מכאן תנאי כפול, ע״ש בזה. והנה קשה לפמ״ש בשאלתות דרב אחאי גאון פ׳ מטות דע״י שליח אין צריך תנאי כפול, ע״ש בזה ובראב״ד בהשגות על בעל המאור ומלחמות ד׳ ע״ש בפ״ב דביצה, אם כן למה הוצרך זה ישעיה תנאי כפול. ואמר הנביא דהוא לא מספר מה שנאמר לו. רק עכשיו הוא מנבא. וגדר שכינה מדברת, [ואמר ״כי פי ד׳ דבר״, ור״ל דזה מאמר ד׳ ית׳, ושוב בעי תנאי כפול] רק לא באספקלריא מאירה. עמ״ש ביבמות דף מט ע״ב ובפה״מ סוף מס׳ כלים. ועי׳ במה דפליגי בספרי סוף פיסקא מ ופיסקא נ, נב ונד, ומ״ש בפה״מ להרמב״ם ז״ל בסוף מס׳ ברכות ע״ש בזה.