1. Uniqueness of the Jewish People
2. Uniqueness of the Land of Israel
3. Attitude Toward Gentiles
4. Torah Study
5. Jewish Leadership
6. Responding to Apostasy
7. Status of Women
(לא) יום הששי הוֹסִיף ה' בַּשִּׁשִּׁי בִגְמַר מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, לוֹמַר שֶׁהִתְנָה עִמָּהֶם, עַל מְנָת שַׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם יִשׂרָאֵל חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה דָּבָר אַחֵר יוֹם הַשִּׁשִּׁי, כֻּלָּם תְּלוּיִם וְעוֹמְדִים עַד יוֹם הַשִּׁשִּׁי, הוּא ו’בְּסִיוָן (הַמּוּכָן לְמַתַּן תּוֹרָה:
(31) יום הששי THE SIXTH DAY — The letter ה, the numerical value of which is 5, is added to the word ששי when the work of Creation was complete, to imply that He made a stipulation with them that it endures only upon condition that Israel should accept the five books of the Torah (Shabbat 88a). Another interpretation of יום הששי THE SIXTH DAY — The whole Creation (the Universe) stood in a state of suspense (moral imperfection) until the sixth day — that is, the sixth day of Sivan which was destined to be the day when the Torah would be given to Israel (Avodah Zara 3a).
(ב) ויאמר ה' מסיני בא. פתח תחלה בשבחו של מקום ואחר כך פתח בצרכיהם של ישראל ובשבח שפתח בו, יש בו הזכרת זכות לישראל, וכל זה דרך רצוי הוא, כלומר כדאי הם אלו שתחול עליהם ברכה:
(ג) מסיני בא. יצא לקראתם כשבאו להתיצב בתחתית ההר כחתן היוצא להקביל פני כלה, שנאמר (שמות יט, יז) לקראת האלהים, למדנו שיצא כנגדם:
(ד) וזרח משעיר למו. שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה ולא רצו:
(כג) כי קללת אלהים תלוי. זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי בדמות דיקנו וישראל הם בניו משל לשני אחים תאומים שהיו דומין זה לזה, אחד נעשה מלך, ואחד נתפס ללסטיות ונתלה, כל הרואה אותו אומר המלך תלוי. כל קללה שבמקרא לשון הקל וזלזול, כמו (מלכ' א' ב, ח) והוא קללני קללה נמרצת:
(יב) והוא יהיה לך לאלהים. לפי שדבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באמה אחרת, לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו, שלא תקניטוהו אחר שהוא אינו יכול להבדל מכם עד כאן פרשתי לפי פשוטו של פרשה. ומדרש אגדה, למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפיסם אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קימים לפניו:
(יח) ושמתם את דברי. אף לאחר שתגלו היו מצינים במצות, הניחו תפלין, עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו וכן הוא אומר (ירמיה לא, כ) הציבי לך צינים:
(ב) ואתנה בריתי בְּרִית שֶׁל אַהֲבָה וּבְרִית הָאָרֶץ לְהוֹרִישָׁהּ לָךְ עַל יְדֵי מִצְוָה זוּ:
(2) ואתנה בריתי AND I WILL MAKE MY COVENANT — a covenant of love and a covenant regarding the land — to give it to you as an inheritance through your observance of this precept.
צריך שיזכור בה ברית - בברכת הארץ שעל ידי ברית נתנה לאברהם בפרשת מילה (בראשית יז) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך:
(יא) ונתנה לך. תהא בעיניך כאלו נתנה לך בו ביום, ואל תהי בעיניך כירשת אבות:
(ט) היום הזה נהיית לעם. בכל יום יהיו בעיניך כאלו היום באת עמו בברית:
(טז) היום הזה ה' אלהיך מצוך. בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאלו בו ביום נצטוית עליהם:
(א) בראשית אָמַר רַבִּי יִצְחָק לֹֹֹֹֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם,שֶׁהִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהּ יִשׂרָאֵל, וּמַה טַּעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית? מִשׁוּם כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם (תה' קי”א), שֶׁאִם יֹאמְרוּ אוּמוֹת הָעוֹלָם לְיִשְׁרָאֵל לִסְטִים אַתֶּם, שֶׁכִּבַּשׁתֶּם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גוֹיִם, הֵם אוֹמְרִים לָהֶם כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּבָּ"ה הִיא, הוּא בְרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשָׁר בְּעֵינָיו, בִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם, וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ:
(1) בראשית IN THE BEGINNING — Rabbi Isaac said: The Torah which is the Law book of Israel should have commenced with the verse (Exodus 12:1) “This month shall be unto you the first of the months” which is the first commandment given to Israel. What is the reason, then, that it commences with the account of the Creation? Because of the thought expressed in the text (Psalms 111:6) “He declared to His people the strength of His works (i.e. He gave an account of the work of Creation), in order that He might give them the heritage of the nations.” For should the peoples of the world say to Israel, “You are robbers, because you took by force the lands of the seven nations of Canaan”, Israel may reply to them, “All the earth belongs to the Holy One, blessed be He; He created it and gave it to whom He pleased. When He willed He gave it to them, and when He willed He took it from them and gave it to us” (Yalkut Shimoni Exodus 12:2).
(מג) ונקם ישיב לצריו. על הגזל ועל החמס, כענין שנאמר (יואל ד, יט) מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה, ואומר (עובדיה א, י) מחמס אחיך יעקב וגו' :
(כג) וימת מלך מצרים. נצטרע והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם:
(ט) ויתן את רשעים קברו . מסר את עצמו להקבר ככל אשר יגזרו עליו רשעי האומות שהיו קונסין עליהם הריגה וקבורת חמורים במעי הכלבים :
(מג) ככל אשר יקרא אליך הנכרי . ובישראל הוא אומר ( לעיל פסוק לט ) : ונתת לאיש ככל דרכיו , לפי שישראל מכיר בהקב"ה , ויודע שהיכולת בידו , ואם אין תפלתו נשמעת , תולה את הדבר בעצמו ובחטאו , אבל עובד גילולים קורא תגר , ואומר : בית ששמו הולך לסוף העולם , נתייגעתי לכמה דרכים ובאתי והתפללתי בו , ולא מצאתי בו ממש , כשם שאין ממש בעבודת גלולים , לפיכך ככל אשר יקרא אליך הנכרי , אבל ישראל , אם אתה רואה שהוא משחית בממונו את חבירו , אל תתן לו :
(ד) מישרים אהבוך . אהבה עזה אהבת מישור בלי עקיבה ל' פסוק ( ישעיה מ ) והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה , אשר אהבוך אני ואבותי באותן הימים זהו פשוטו לפי עניינו , ולפי דוגמתו הם מזכירים לפניו חסד נעורים אהבת כלולות לכתם אחריו במדבר ארץ ציה וצלמות וגם צדה לא עשו להם והאמינו בו ובשלוחו ולא אמרו היאך נצא למדבר לא מקום זרע ומזונות והלכו אחריו והוא הביאם לתוך חדרי היקף ענניו בזו עודם היום גלים ושמחים בו אף לפי עניים וצרתם ומשתעשעים בתורה
(א) משלי . כל דבריו דוגמות ומשלים משל התורה באשה טובה ומשל העובדי גלולים באשה זונה :
(א) כי יש לכסף מוצא . גם זה טעם אחר לדברו הראשון שאמר בצדקתי החזקתי כי למה אהיה רשע אם בשביל כסף וזהב לכל יש מוצא וסוף אבל החכמה מאין תבוא זה סוף הפרשה היא יקרה מכל , על כן כל ימי נתתי לבי עליה ללמוד :
(יד) וים אמר . ויורדי הים לסחורה יאמרו לך לא עמדי חכמה למה לפי שאינם יכולים לקנותה כשאר פרקמטיא לתת מעושרם בדמיה , ובאגדה הוא אומר שבשעת מתן תורה בא השטן לפני הקב"ה ואמר לו היכן תורה א"ל אצל בן עמרם , בא לו אצל משה אמר לו היכן תורה אצל ים בא לו אצל ים אמר לו היכן תורה לא בי היא לך אצל בן עמרם בא לו אצל בן עמרם אמר לו היכן תורה אצל תהום בא לו אצל תהום אמר לו היכן תורה א"ל אין עמדי לך אצל בן עמרם בא לו אצל בן עמרם אמר לו היכן תורה אצל הקב"ה וזהו שאמר תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי :
(א) בראשית ברא אֵין הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר אֶלָּא דָרְשַׁנִי, כְּמוֹ שֶׁדְּרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִקְרֵאת רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ (משלי ח'), וּבִשְׁבִיל יְשׂרָאֵל שֶׁנִקְרְאוּ רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ (ירמיה ב'); וְאִם בָּאתָ לְפָרְשׁוֹ כִּפְשׁוּטוֹ, כַּךְ פָּרְשֵׁהוּ בְּרֵאשִׁית בְּרִיאַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁך וַיֹאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וְלֹא בָא הַמִקְרָא לְהוֹרוֹת סֵדֶר הַבְּרִיאָה לוֹמַר שֶׁאֵלוּ קָדְמוּ, שֶׁאִם בָּא לְהוֹרוֹת כַּךְ, הָיָה לוֹ לִכְתּוֹב בְּרִאשׁוֹנָה בָּרָא אֵת הַשָּׁמַיִם וְגוֹ' שֶׁאֵין לְךָ רֵאשִׁית בְּמִּקְרָא, שֶׁאֵינוֹ דָבוּק לַתֵּיבָה שֶׁלְאַחֲרָיו, כְּמוֹ בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִים (שׁם כ”ז), רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ (ברא' י'), רֵאשִׁית דְּגָנְךָ (דבר' י"ח), – אַף כַּאן אַתָּה אוֹמֵר בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וְגוֹ', כְּמוֹ בְּרֵאשִׁית בְּרוֹא; וְדוֹמֶה לוֹ תְּחִלַת דָּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ (הושע א'), כְּלוֹמַר תְּחִלַת דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה בְּהוֹשֵׁעַ, וַיֹאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ וְגוֹ' וְאִ"תֹּ לְהוֹרוֹת בָּא שֶׁאֵלוּ תְּחִלָּה נִבְרָאוּ, וּפֵּירוּשׁוֹ בְּרֵאשִׁית הַכֹּל בָּרָא אֵלוּ – וְֵישׁ לָךְ מִקְרָאוֹת שֶׁמִּקְצָּרִים לְשׁוֹנָם וּמְמַעֲטִים תֵּיבָה אַחַת, כְּמוֹ כִּי לֹא סָגַר דַּלְתִּי בִטְנִי (איוב ג'), וְלֹא פֵּרַשׁ מִי הַסּוֹגֵר וּכְמוֹ יִשָׂא אֶת חֵיל דַּמֶשֶׂק (יש' ח'), וְלֹא פֵּרַשׁ מִי יִשָּׂאֶנוּ; וּכְמוֹ אִם יַחֲרוֹש בַּבְּקָרִים (עמוס ו'), וְלֹא פֵּרַשׁ אִם יַחֲרוֹשׁ אָדָם בַּבְּקָרִים, וּכְמוֹ מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית (יש' מ”ו), וְלֹא פֵּרַשׁ מַגִּיד מֵרֵאשִׁית דָּבָר אַחֲרִית דָּבָר – אִ"כֵּ, תְּמַהּ עַל עַצְמְךָ,שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם קָדְמוּ, שֶׁהֲרֵי כְתִיב וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְנֵי הַמָּיִם, וְעַדַיִין לֹא גִלָּה הַמִּקְרָא, בְּרִיאַת הַמָּיִם מָתַי הָיְתָה, הָא לָמַדְתָּ, שֶׁקָּדְמוּ הַמָּיִם לָאֶרֶץ, וְעוֹד, שֶׁהַשָׁמַּיִם מֵאֵשׁ וּמַיִם נִבְרְאוּ, עַל כָּרְחֲךָ לֹא לִמֵּד הַמִּקְרָא סֵדֶר הַמּוּקְדָמִים וְהַמְאוּחָרִים כְּלוּם:
(1) בראשית ברא IN THE BEGINNING GOD CREATED — This verse calls aloud for explanation in the manner that our Rabbis explained it: God created the world for the sake of the Torah which is called (Proverbs 8:22) “The beginning (ראשית) of His (God’s) way”, and for the sake of Israel who are called (Jeremiah 2:3) “The beginning (ראשית) of His (God’s) increase’’. If, however, you wish to explain it in its plain sense, explain it thus: At the beginning of the Creation of heaven and earth when the earth was without form and void and there was darkness, God said, “Let there be light”. The text does not intend to point out the order of the acts of Creation — to state that these (heaven and earth) were created first; for if it intended to point this out, it should have written 'בראשונה ברא את השמים וגו “At first God created etc.” And for this reason: Because, wherever the word ראשית occurs in Scripture, it is in the construct state. E. g., (Jeremiah 26:1) “In the beginning of (בראשית) the reign of Jehoiakim”; (Genesis 10:10) “The beginning of (ראשית) his kingdom”; (Deuteronomy 18:4) “The first fruit of (ראשית) thy corn.” Similarly here you must translate בראשית ברא אלהים as though it read בראשית ברוא, at the beginning of God’s creating. A similar grammatical construction (of a noun in construct followed by a verb) is: (Hosea 1:2) תחלת דבר ה' בהושע, which is as much as to say, “At the beginning of God’s speaking through Hosea, the Lord said to Hosea.” Should you, however, insist that it does actually intend to point out that these (heaven and earth) were created first, and that the meaning is, “At the beginning of everything He created these, admitting therefore that the word בראשית is in the construct state and explaining the omission of a word signifying “everything” by saying that you have texts which are elliptical, omitting a word, as for example (Job 3:10) “Because it shut not up the doors of my mother’s womb” where it does not explicitly explain who it was that closed the womb; and (Isaiah 8:4) “He shall take away the spoil of Samaria” without explaining who shall take it away; and (Amos 6:12) “Doth he plough with oxen," and it does not explicitly state, “Doth a man plough with oxen”; (Isaiah 46:10) “Declaring from the beginning the end,” and it does not explicitly state, “Declaring from the beginning of a thing the end of a thing’ — if it is so (that you assert that this verse intends to point out that heaven and earth were created first), you should be astonished at yourself, because as a matter of fact the waters were created before heaven and earth, for, lo, it is written, (v. 2) “The Spirit of God was hovering on the face of the waters,” and Scripture had not yet disclosed when the creation of the waters took place — consequently you must learn from this that the creation of the waters preceded that of the earth. And a further proof that the heavens and earth were not the first thing created is that the heavens were created from fire (אש) and water (מים), from which it follows that fire and water were in existence before the heavens. Therefore you must needs admit that the text teaches nothing about the earlier or later sequence of the acts of Creation.
(ג) אם בחקתי תלכו. יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקים אם בחקתי תלכו, שתהיו עמלים בתורה:
(ד) ואת מצותי תשמרו. הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקים, כמו שנאמר (דברים ה א) ולמדתם אתם ושמרתם לעשותם:
(יב) ולכל היד החזקה. שקבל את התורה בלוחות בידיו:
(כד) ועיני כסיל בקצה ארץ . לומר אין החכמה מצויה לפני כי רחוקה היא ממני איך אוכל לשנות סדר נזיקין שהוא ל' פרקים מסכת כלים ל' פרקים מסכת שבת כ"ד פרקים , אבל לחכם הוא דבר קל היום שונה שני פרקים ומחר שנים ואומר כך עשו אותן שהיו לפני מעולם :
(א) על שושנים . לכבוד תלמידי חכמים יסדו השיר הזה שהם רכים כשושנים ונאי' כשושני' ומרטיבי' מעשים טובים כשושנים :
(ב) משכיל . ע"י תורגמן :
(ג) שיר ידידות . שיר אהובים שיר של שבח להם להאהיבם על הבריות ולהאהיב תורתם עליהם :
(יב) כי תאמר אלי. שאתה אומר אלי שאהו בחיקך והיכן אמר לו כן, לך נחה את העם (שמות לב) , ואומר (שם ו) ויצום אל בני ישראל, על מנת שיהיו סוקלים אתכם ומחרפים אתכם:
(יב) ומשאכם. מלמד שהיו אפיקורוסין הקדים משה לצאת, אמרו, מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שפוי בתוך ביתו. אחר לצאת, אמרו, מה ראה בן עמרם שלא לצאת, מה אתם סבורים, יושב ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות:
(יח) אשר רוח בו. כאשר שאלת שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד:
שו"ת רש"י סימן קסח
שאלו לפני ר': על האנוסין אם יש לפרוש מן יינן, עד שיעמדו בתשובתן ימים רבים ותהיה התשובה שלהם מפורסמת וגלויה ואלו האנוסין שבאו מחדש, אין אנו בקיאין בהן ותשובתן לא ראינו.אם יש עלינו להחמיר ולהפריש מן יינן.
והשיב ר': שחלילה לפרוש מן יינן לביישן, כי לא מלאו לבן לנסך אף לע"ז. ולא גזרו רז"ל אלא על מגע גוי, ולא על מגע פושעי ישראל. ובמקומנו אף הגוים אינם מנסכים. וכל שכן אלו שכל מה שעשו עשו משום [אבחת] חרב, ומהרו לפרוש בכל יכולתן. ועוד משקבלו עליהן לשוב ליראת צורנו, הרי הן בכשרותן.
(כא) מצלעותיו מִסְּטָרָיו, כְּמוֹ וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן (שמ' כ"ו), זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ שׁנֵי פַרְצוּפִים נִבְרְאוּ (עירו' י"ז):
(21) מצלעותיו OF HIS RIBS — The word means of his sides, similar to (Exodus 26:20) ולצלע המשכן “and for the second side of the tabernacle”; this has a bearing upon what they (the Sages) say, (Eruvin 18a): They were created with two faces (sides).
(טו) ומה האחד מבקש . האחד שבזוג מבקש למצוא עלילות לאשתו שהיא בת זוגו שהוא זרע אלהים מה הוא תועבה שמבזה אותה וזהו ל' תרגום של יונתן אלא שי"ת ומה האחד מבקש כי אם זרע אלהי' והפירוש נכון אם לא שהא' נקוד בטעם זקף נותק טעם הזקף את תיבת מבקש מלהתחבר עם ומה האחד וסמכו אצל זרע אלהי' ויש פתרון על פי האגדה שנתקבצו נושאי העכו"ם אל הנביא אמרו לו ולא אברהם עשה כן שנשא הגר על אשתו ואמר להם ושאר רוח לו לא דעתו כדעתכם לא נתן בה עיניו דעת אחרת הית' לו אמרו לו ומה האחד מבקש מה היתה דעתו אמר להם להיות לו זרע אלהים ותרגום של יונתן הוכשר בעיני שלא מצינו לא במקרא ולא במשנה שאר משמש לשון אחר אלא במקום שאדם יכול לפרשו בלשון שיריים כמו ( דניאל ז' ) אכלה ומדקה ושארה ברגלה רפסה ובלשון משנה ושאר חייבי מיתות חוץ מאותן שפירש אבל ל' שאחר משמש אין שאר משמש :
(טז) ואל אישך תשוקתך לְתַשׁמִישׁ, וְאַעַפִּ"כֵּ אֵין לָךְ מֵצַח לְתוֹבְעוֹ בְּפֶה, אֶלָּא הוּא יִמְשָׁל בָּךְ, הַכֹּל מִמֶּנּוּ וְלֹא מִמֵּךְ:
(16) ואל אישך תשוקתך AND TO YOUR HUSBAND WILL BE YOUR DESIRE — for sexual relations. And, nonetheless, you will not have the temerity to proposition him with [your] mouth, but rather HE WILL RULE OVER YOU — everything will come from him and not from you.
(ח) במראת הצובאת. בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, והיה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע, אמר לו הקדוש ברוך הוא קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים, לומר אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם, ומתעברות ויולדות שם, שנאמר (שיר השירים ח ה) תחת התפוח עוררתיך, וזהו שנאמר במראות הצובאות. ונעשה הכיור מהם, שהוא לשום שלום בין איש לאשתו, להשקות ממים שבתוכו את שקנא לה בעלה ונסתרה, ותדע לך, שהן מראות ממש, שהרי נאמר (שמות לח כט ל) , ונחשת התנופה שבעים ככר וגו' , ויעש בה וגו' , וכיור וכנו לא הזכרו שם, למדת שלא היה נחשת של כיור מנחשת התנופה, כך דרש רבי תנחומא, וכן תרגם אנקלוס במחזית נשיא, והוא תרגום של מראות מירידויר"ש בלעז . וכן מצינו בישעיה (ישעיה ג כג) והגליונים, מתרגמנן ומחזיתא: