(א) וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בּא אֶל פַּרְעה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִּנְך וּבֶן בִּנְך אֶת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ וְכוּ' הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבוּלֶך [עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל בעצמו] א. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מֵחֲמַת רַחֲמָנוּתוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם כִּי רָצָה לְגַלּוֹת רַחֲמָנוּתוֹ וְאִם לא הָיָה בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַל מִי הָיָה מַרְאֶה רַחֲמָנוּתוֹ וְעַל כֵּן בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה מִתְּחִלַּת הָאֲצִילוּת עַד סוֹף נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי, כְּדֵי לְהַרְאוֹת רַחֲמָנוּתוֹ וְכַאֲשֶׁר רָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לִבְרא אֶת הָעוֹלָם לא הָיָה מָקוֹם לְבָרְאוֹ מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַכּל אֵין סוֹף עַל כֵּן צִמְצֵם אֶת הָאוֹר לִצְדָדִין וְעַל יְדֵי הַצִּמְצוּם הַזֶּה נַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי וּבְתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי הַזֶּה, נִתְהַוּוּ כָּל הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת שֶׁהֵם בְּרִיאַת הָעוֹלָם וְזֶה הֶחָלָל הַפָּנוּי הָיָה מֻכְרָח לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כִּי בִּלְתִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי, לא הָיָה שׁוּם מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל וְזֶה הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג, כִּי אִם לֶעָתִיד לָבוֹא כִּי צָרִיך לוֹמַר בּוֹ שְׁנֵי הֲפָכִים, יֵשׁ וָאַיִן כִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי הוּא עַל יְדֵי הַצִּמְצוּם שֶׁכִּבְיָכוֹל צִמְצֵם אֱלקוּתוֹ מִשָּׁם וְאֵין שָׁם אֱלקוּת כִּבְיָכוֹל כִּי אִם לא כֵן אֵינוֹ פָּנוּי, וְהַכּל אֵין סוֹף, וְאֵין מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּלָל אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ שָׁם גַּם כֵּן אֱלקוּת כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, עַד לֶעָתִיד לָבוֹא.
(ב) וְדַע, שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי אֶפִּיקוֹרְסִית יֵשׁ אֶפִּיקוֹרְסִית, שֶׁבָּא מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְעָלָיו נֶאֱמַר: 'וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס' כִּי הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת יֵשׁ עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה כִּי זאת הָאֶפִּיקוֹרְסִית בָּא מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁהֵם בָּאִים מִמּוֹתָרוֹת מִבְּחִינוֹת שְׁבִירַת כֵּלִים כִּי מֵחֲמַת רִבּוּי הָאוֹר נִשְׁתַּבְּרוּ הַכֵּלִים וּמִשָּׁם נִתְהַוּוּ הַקְּלִיפּוֹת כַּיָּדוּעַ וְחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת בָּאִים מִשָּׁם, הַיְנוּ מִשְּׁבִירַת כֵּלִים, מִמּוֹתְרוֹת פְּסֹלֶת הַקְּדֻשָּׁה כְּמוֹ אֵצֶל הָאָדָם, יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי מוֹתָרוֹת וּפְסֹלֶת כְּגוֹן צִפָּרְנַיִם וְשֵׂעָר וְזֵעָה, וּשְׁאָר פְּסֹלֶת וּמוֹתָרוֹת כֵּן כָּל חָכְמָה חִיצוֹנָה בָּא מִמּוֹתָרוֹת וּפְסֹלֶת יְדוּעָה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה וְכֵן כִּשּׁוּף בָּא מִמּוֹתָרוֹת וּפְסֹלֶת יָדוּעַ וְעַל כֵּן מִי שֶׁנּוֹפֵל לָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת אַף שֶׁבְּוַדַּאי צָרִיך לִבְרחַ וּלְהִמָּלֵט מִשָּׁם אַך אַף עַל פִּי כֵן מִי שֶׁנּוֹפֵל לְשָׁם, אֶפְשָׁר לוֹ לִמְצא הַצָּלָה לָצֵאת מִשָּׁם כִּי יוּכַל לִמְצא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, אִם יְבַקְּשֵׁהוּ וְיִדְּרְשֵׁהוּ שָׁם כִּי מֵאַחַר שֶׁהֵם בָּאִים מִשְּׁבִירַת כֵּלִים יֵשׁ שָׁם כַּמָּה נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה וְכַמָּה אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְנָפְלוּ לְשָׁם כַּיָּדוּעַ וְעַל כֵּן יוּכַל לִמְצא שָׁם אֱלקוּת וְשֵׂכֶל לְיַשֵּׁב הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁהֵם בָּאִים מִמּוֹתָרוֹת מִשְּׁבִירַת כֵּלִים כִּי יֵשׁ שָׁם חִיּוּת אֱלקוּת הַיְנוּ שֵׂכֶל וְאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְנָפְלוּ לְשָׁם וְעַל כֵּן הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת יֵשׁ עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה וְעָלָיו נֶאֱמַר וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס אֲבָל יֵשׁ עוֹד מִין אֶפִּיקוֹרְסִית וְהֵם הַחָכְמוֹת שֶׁאֵינָם חָכְמוֹת אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁהֵם עֲמֻקִּים וְאֵינָם מַשִּׂיגִים אוֹתָם וּמֵחֲמַת זֶה נִרְאִים כְּחָכְמוֹת כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁאֶחָד אוֹמֵר סְבָרָא שֶׁקֶר בְּגמפ"ת [גְּמָרָא, פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י, תּוֹסָפוֹת] וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין לַמְדָן לְיַשֵּׁב הַקֻּשְׁיָא שֶׁבָּא עַל יְדֵי סְבָרָא זוֹ עַל יְדֵי זֶה נִדְמֶה שֶׁאָמַר סְבָרָא וְחָכְמָה גְּדוֹלָה אַף שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינוֹ סְבָרָא כְּלָל כֵּן יֵשׁ כַּמָּה מְבוּכוֹת וְקֻשְׁיוֹת אֵצֶל הַמְּחַקְּרִים שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם שׁוּם חָכְמָה וְהַקֻּשְׁיוֹת בְּטֵלִים מֵעִקָּרָא אַך מֵחֲמַת שֶׁאֵין בְּהַשֵּׂכֶל אֱנוֹשִׁי לְיַשְּׁבָם עַל יְדֵי זֶה נִדְמִים לְחָכְמוֹת וְקֻשְׁיוֹת וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת כִּי אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת, בָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי אֲשֶׁר שָׁם בְּתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי אֵין שָׁם אֱלקוּת כִּבְיָכוֹל וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם, מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן לִמְצא לָהֶם תְּשׁוּבָה הַיְנוּ לִמְצא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כִּי אִלּוּ הָיָה מוֹצֵא שָׁם גַּם כֵּן אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אִם כֵּן לא הָיָה פָּנוּי, וְהָיָה הַכּל אֵין סוֹף כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן עַל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת, נֶאֱמַר: "כָּל בָּאֶיהָ לא יְשׁוּבוּן" כִּי אֵין שׁוּם תְּשׁוּבָה עַל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת מֵאַחַר שֶׁבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי שֶׁמִּשָּׁם צִמְצֵם אֱלקוּתוֹ כִּבְיָכוֹל רַק יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי אֱמוּנָה עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת וַאֲפִילּוּ עַל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי שׁוּם חֲקִירָה וְחָכְמָה, רַק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך 'מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין' נִמְצָא שֶׁהוּא כִּבְיָכוֹל בְּתוֹך כָּל הָעוֹלָמוֹת, וּסְבִיב כָּל הָעוֹלָמוֹת וְצָרִיך לִהְיוֹת הֶפְרֵשׁ כִּבְיָכוֹל, בֵּין הַמִּלּוּי וְהַסִּיבּוּב שֶׁאִם לָאו, אִם כֵּן הַכּל אֶחָד אַך עַל יְדֵי בְּחִינַת הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁמִּשָּׁם צִמְצֵם אֱלקוּתוֹ כִּבְיָכוֹל וּבְתוֹכוֹ בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה נִמְצָא שֶׁהֶחָלָל הַפָּנוּי מַקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁהוּא סוֹבֵב כָּל עָלְמִין מְסַבֵּב גַּם עַל הֶחָלָל הַפָּנוּי וְעַל כֵּן שַׁיָּך לוֹמַר מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין הַיְנוּ כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁנִּבְרָא בְּתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי וְגַם סוֹבֵב כָּל עָלְמִין הַיְנוּ שֶׁמְּסַבֵּב גַּם עַל הֶחָלָל הַפָּנוּי וּבָאֶמְצַע מַפְסִיק הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁכִּבְיָכוֹל צִמְצֵם מִשָּׁם אֱלקוּתוֹ וְהִנֵּה עַל יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין וּמֵאַחַר שֶׁהוּא סוֹבֵב כָּל עָלְמִין אִם כֵּן שֶׁגַּם הֶחָלָל הַפָּנוּי בְּעַצְמוֹ נִתְהַוָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרַך וּבְוַדַּאי בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יֵשׁ שָׁם אֱלקוּתוֹ יִתְבָּרַך רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג זאת, וְלִמְצא שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל עַל כֵּן הֵם עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת וְהָאֶפִּיקוֹרְסִית הַבָּא מִשָּׁם מֵחָלָל הַפָּנוּי כִּי יוֹדְעִים שֶׁבְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לִמְצא לָהֶם תְּשׁוּבָה כִּי אִם הָיָה מוֹצֵא עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה הַיְנוּ שֶׁהָיָה מוֹצֵא בָּהֶם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אִם כֵּן לא הָיָה חָלָל הַפָּנוּי וְלא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְהַוּוֹת הַבְּרִיאָה אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בְּוַדַּאי יֵשׁ עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה וּבְוַדַּאי יֵשׁ שָׁם אֱלקוּתוֹ יִתְבָּרַך אֲבָל עַל יְדֵי חֲקִירוֹת נִשְׁקָעִים שָׁם כִּי אִי אֶפְשָׁר לִמְצא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי רַק צְרִיכִין לְהַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך סוֹבֵב גַּם עָלָיו וּבְוַדַּאי בֶּאֱמֶת גַּם שָׁם יֵשׁ אֱלקוּתוֹ יִתְבָּרַך וְעַל כֵּן יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים עִבְרִיִּים עַל שֵׁם שֶׁהֵם עוֹבְרִים בֶּאֱמוּנָתָם עַל כָּל הַחָכְמוֹת וַאֲפִילּוּ עַל הַחָכְמוֹת שֶׁאֵינָם חָכְמוֹת הַיְנוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַשֵּׁנִית הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִקְרָא "אֱלקֵי הָעִבְרִיִּים", מִלְּשׁוֹן "עֵבֶר הַנָּהָר" 'לְשׁוֹן צְדָדִין' הַיְנוּ שֶׁאֱלקוּתוֹ מְסַבֵּב גַּם עַל הֶחָלָל הַפָּנוּי הַבָּא עַל יְדֵי הַצִּמְצוּם שֶׁצִּמְצֵם הָאוֹר לִצְדָדִין וְעַל כֵּן יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים עִבְרִיִּים שֶׁעַל יְדֵי אֱמוּנָתָם שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֱלקֵי הָעִבְרִיִּים כַּנַּ"ל הֵם עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת וְעַל מַה שֶּׁאֵינָם חָכְמוֹת הַיְנוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַשֵּׁנִית כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי מִזֶּה הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַשֵּׁנִית בְּוַדַּאי צָרִיך לִזָּהֵר יוֹתֵר וְיוֹתֵר, לִבְרחַ וּלְהִמָּלֵט מִשָּׁם, לִבְלִי לְעַיֵּן וּלְהַבִּיט בְּדִבְרֵיהֶם כְּלָל כִּי חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי יִשְׁקַע שָׁם, כִּי עָלָיו נֶאֱמַר: "כָּל בָּאֶיהָ לא יְשׁוּבוּן" וְכוּ' כַּנַּ"ל
(ג) אַך דַּע, אִם יֵשׁ צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה הוּא צָרִיך דַּוְקָא לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִית אֵלּוּ וְאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָם כַּנַּ"ל עַל כָּל זֶה עַל יְדֵי עִיּוּנוֹ שֶׁמְּעַיֵּן שָׁם הוּא מַעֲלֶה מִשָּׁם כַּמָּה נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְנִשְׁקְעוּ בְּתוֹך הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת כִּי אֵלּוּ הַמְּבוּכוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה מֵאַחַר שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם שֵׂכֶל וְאוֹתִיּוֹת לְיַשְׁבָם כַּנַּ"ל "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם" וּבְהַדִּבּוּר יֵשׁ חָכְמָה כִּי כְּלָל הַדִּבּוּר הוּא רַק חֲמֵשֶׁת מוֹצָאוֹת הַפֶּה וְעַל יָדָם נִתְהַוּוּ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" וְהַדִּבּוּר הוּא הַגְּבוּל שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים כִּי הִגְבִּיל חָכְמָתוֹ בְּהָאוֹתִיּוֹת שֶׁאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ הֵם גְּבוּל לָזֶה, וְאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ הֵם גְּבוּל לָזֶה אֲבָל בְּהֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁהוּא מַקִּיף כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל וְהוּא פָּנוּי מִכּל כִּבְיָכוֹל כַּנַּ"ל אֵין שָׁם שׁוּם דִּבּוּר, וַאֲפִילּוּ שֵׂכֶל בְּלא אוֹתִיּוֹת כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן הַמְּבוּכוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם, הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה 'כְּשֶׁשָּׁאַל עַל מִיתַת רַבִּי עֲקִיבָא, זוֹ תּוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ הֵשִׁיבוּ לוֹ: שְׁתֹק כָּך עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה' הַיְנוּ שֶׁאַתָּה צָרִיך לִשְׁתּק, וְלִבְלִי לִשְׁאל תְּשׁוּבָה וְתֵרוּץ עַל קֻשְׁיָא זוֹ כִּי כָּך עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַדִּבּוּר עַל כֵּן אַתָּה צָרִיך לִשְׁתּק עַל שְׁאֵלָה זוֹ כִּי הוּא בִּבְחִינוֹת עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּר לְיַשֵּׁב אוֹתָהּ וּכְמוֹ כֵן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁבָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּר וְלא שֵׂכֶל כַּנַּ"ל עַל כֵּן הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה וְצָרִיך רַק לְהַאֲמִין וְלִשְׁתּק שָׁם וְעַל כֵּן אָסוּר לִכְנס וּלְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִית וְהַמְּבוּכוֹת אֵלּוּ כִּי אִם צַדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה כִּי משֶׁה הוּא בְּחִינַת שְׁתִיקָה, בִּבְחִינוֹת שֶׁנִּקְרָא: "כְּבַד פֶּה" בְּחִינַת שְׁתִיקָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַדִּבּוּר וְעַל כֵּן הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינוֹת משֶׁה, בְּחִינוֹת שְׁתִיקָה יָכוֹל לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הַמְּבוּכוֹת אֵלּוּ, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת שְׁתִיקָה כַּנַּ"ל וְצָרִיך דַּוְקָא לְעַיֵּן, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם כַּנַּ"ל
(ד) וְדַע, כִּי מַחֲלקֶת הִיא בְּחִינוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם כִּי עִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם, עַל יְדֵי חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל כִּי בְּלא זֶה הָיָה הַכּל אֵין סוֹף, וְלא הָיָה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן צִמְצֵם הָאוֹר לִצְדָדִין, וְנַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי וּבְתוֹכוֹ בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה, הַיְנוּ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, עַל יְדֵי הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ" וְכוּ' וְכֵן הוּא בְּחִינַת הַמַּחֲלוֹקוֹת כִּי אִלּוּ הָיוּ כָּל הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֶחָד לא הָיָה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם רַק עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְהֵם נֶחֱלָקִים זֶה מִזֶּה וְכָל אֶחָד מוֹשֵׁך עַצְמוֹ לְצַד אַחֵר עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בֵּינֵיהֶם בְּחִינוֹת חָלָל הַפָּנוּי שֶׁהוּא בְּחִינוֹת צִמְצוּם הָאוֹר לִצְדָדִין, שֶׁבּוֹ הוּא בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַל יְדֵי הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל כִּי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם מְדַבֵּר הַכּל הֵם רַק בִּשְׁבִיל בְּרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יָדָם בְּתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁבֵּינֵיהֶם כִּי הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים בּוֹרְאִים אֶת הַכּל עַל יְדֵי דִּבְרֵיהֶם "וְלֵאמר לְצִיּוֹן עַמִּי אַתָּה" 'אַל תִּקְרֵי עַמִּי אֶלָּא עִמִּי, מָה אֲנָא עֲבַדִי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא בְּמִלּוּלִי אַף אַתֶּם כֵּן' . אַך צָרִיך לִזָּהֵר שֶׁלּא לְדַבֵּר יוֹתֵר מִדַּי רַק כְּפִי צרֶך בְּרִיאַת הָעוֹלָם לא יוֹתֵר כִּי עַל יְדֵי רִבּוּי הָאוֹר, שֶׁלּא הָיוּ הַכֵּלִים יְכוֹלִים לִסְבּל רִבּוּי הָאוֹר נִשְׁתַּבְּרוּ, וּמִשְּׁבִירַת הַכֵּלִים הָיָה הִתְהַוּוּת הַקְּלִיפּוֹת כֵּן אִם אֶחָד מַרְבֶּה לְדַבֵּר מִזֶּה גּוֹרֵם הִתְהַוּוּת הַקְּלִיפּוֹת כִּי הוּא בְּחִינַת רִבּוּי הָאוֹר שֶׁעַל יְדֵי זֶה הָיוּ שְׁבִירַת הַכֵּלִים שֶׁעַל יְדֵי זֶה הִתְהַוּוּת הַקְּלִיפּוֹת וְזֶה פֵּרוּשׁ הַמִּשְׁנָה: כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה וְלא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶּׂה וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא' בֵּין הַחֲכָמִים, הוּא בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי שֶׁנִּתְהַוָּה וְנַעֲשָׂה בֵּין הַחֲכָמִים עַל יְדֵי הַפֵּרוּד וְהַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם כַּנַּ"ל וְזֶה 'בֵּין הַחֲכָמִים' דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ פֵּרוּד וּמַחֲלקֶת בֵּינֵיהֶם כִּי אִם הָיוּ כֻּלָּם אֶחָד, אֵין שַׁיָּך לוֹמַר בֵּין הַחֲכָמִים וְעַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת נַעֲשָׂה בְּחִינוֹת חָלָל הַפָּנוּי וּבְתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי הַזֶּה נַעֲשָׂה בְּרִיאַת הָעוֹלָם הַיְנוּ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת וְזֶה כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי, שֶׁהָיִיתִי מְגַדֵּל יָמַי וּמִדּוֹתַי שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם בֵּין הַחֲכָמִים, בֵּין הַחֲכָמִים דַּיְקָא, בְּתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל כִּי שָׁם נַעֲשָׂה כָּל הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל שֶׁהִגְדַּלְתִּי יָמַי וּמִדּוֹתַי, מִקַּטְנוּת לְגַדְלוּת יָמַי, כִּי הֵם יָמִים שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא בּוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם וְכוּ' כַּנַּ"ל וְלא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה כִּי שָׁם בֶּחָלָל הַפָּנוּי אֵין טוֹב מִשְּׁתִיקָה כַּנַּ"ל כִּי אָסוּר לִכְנס לְשָׁם כִּי אִם מִי שֶׁהוּא בִּבְחִינוֹת שְׁתִיקָה, בְּחִינַת משֶׁה כַּנַּ"ל וְזֶה שֶׁאָמַר: 'כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים וְלא מָצָאתִי וְכוּ' כִּי עַל יְדֵי שֶׁאָחַז בְּמַדְרֵגָה זוֹ, בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה כְּמוֹ שֶׁאָמַר: שֶׁאֵין טוֹב מִשְּׁתִיקָה עַל כֵּן הָיָה מְגַדֵּל יָמָיו וּמִדּוֹתָיו שָׁם בֶּחָלָל הַפָּנוּי כִּי אָסוּר לִכְנס לְשָׁם, כִּי אִם מִי שֶׁהוּא בִּבְחִינוֹת שְׁתִיקָה כַּנַּ"ל וְלא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא כִּי כָּל מִדְרָשָׁם וְדִבְרֵיהֶם שֶׁאֵלּוּ הַחֲכָמִים מְדַבְּרִים אֵין הָעִקָּר הַמִּדְרָשׁ בִּלְבַד, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה שֶׁיַּעֲשׂוּ וְיִבְרְאוּ עַל יְדֵי דִּבְרֵיהֶם אֶת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל אַל תִּקְרֵי עַמִּי אֶלָּא עִמִּי כַּנַּ"ל אַך 'כָּל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא' כִּי מֵרִבּוּי הָאוֹר נִתְהַוּוּ הַקְּלִיפּוֹת כַּנַּ"ל.
(ה) וְדַע, שֶׁעַל יְדֵי הַנִּגּוּן שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה הוּא מַעֲלֶה אֶת הַנְּשָׁמוֹת מִן הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם כִּי דַּע, שֶׁכָּל חָכְמָה וְחָכְמָה שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן מְיֻחָד שֶׁזֶּה הַזֶּמֶר מְיֻחָד לְחָכְמָה זוֹ, וּמִזֶּה הַזֶּמֶר נִמְשֶׁכֶת הַחָכְמָה הַזּאת "זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל", שֶׁכָּל שֵׂכֶל וְחָכְמָה יֵשׁ לוֹ זֶמֶר וְנִגּוּן וַאֲפִילּוּ חָכְמַת הָאֶפִּיקוֹרְסִית, יֵשׁ לָהּ נִגּוּן וְזֶמֶר הַמְיֻחָד לַחָכְמָה הָאֶפִּיקוֹרְסִית וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'אַחֵר מָה הֲוֵי בֵּהּ זִמְרָא יְוָנִי לא פְּסַק מִפֻּמֵּהּ וּכְשֶׁהָיָה קָם מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ, כַּמָּה סִפְרֵי מִינִין נוֹפְלִין מִמֶּנּוּ' כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה כִּי עַל יְדֵי זֶמֶר הַנַּ"ל שֶׁלּא פָּסַק מִפִּיו עַל יְדֵי זֶה הָיוּ הַסִּפְרֵי מִינִין נוֹפְלִין מִמֶּנּוּ כִּי זֶה הַזֶּמֶר הָיָה מְיֻחָד לְזֶה הָאֶפִּיקוֹרְסִית וְהַמִּינוּת שֶׁהָיָה לוֹ נִמְצָא כָּל חָכְמָה וְחָכְמָה לְפִי בְּחִינָתָהּ וּמַדְרֵגָתָהּ כֵּן יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן הַשַּׁיָּך וּמְיֻחָד אֵלָיו וְכֵן מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה כִּי בְּחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבַּמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנָה יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן יוֹתֵר עֶלְיוֹן לְפִי בְּחִינָתָהּ וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה עַד רֵאשִׁית נְקֻדַּת הַבְּרִיאָה שֶׁהִיא תְּחִילַת הָאֲצִילוּת וְשָׁם אֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה וְאֵין מַקִּיף לְאוֹתָהּ חָכְמָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם כִּי אִם אוֹר הָאֵין סוֹף הַמַּקִּיף לֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁבְּתוֹכוֹ כָּל הַבְּרִיאוֹת וְהַחָכְמוֹת וּבְּוַדַאי גַּם שָׁם יֵשׁ בְּחִינַת חָכְמָה אַך הַחָכְמָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם בְּאוֹר אֵין סוֹף אִי אֶפְשָׁר לֵידַע וּלְהַשִּׂיג אוֹתָהּ כִּי אֵין סוֹף הוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ, וְחָכְמָתוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל וְאֵין שָׁם רַק בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁמַּאֲמִינִים בּוֹ יִתְבָּרַך שֶׁאוֹרוֹ הָאֵין סוֹף מְסַבֵּב כָּל עָלְמִין וּמַקִּיף הַכּל וֶאֱמוּנָה, יֵשׁ לָהּ גַּם כֵּן זֶמֶר וְנִגּוּן הַמְיֻחָד לֶאֱמוּנָה וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁאֲפִילּוּ אֱמוּנוֹת עַכּוּ"ם בְּדִבְרֵי טָעוּתָם יֵשׁ לְכָל אֱמוּנָה שֶׁל עַכּוּ"ם נִגּוּן מְיֻחָד, שֶׁמְּזַמְּרִין בּוֹ וְעוֹרְכִין בּוֹ בְּבֵית תְּפִילָּתָם כֵּן לְהֵפֶך בִּקְדֻשָּׁה, כָּל אֱמוּנָה יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן וְאוֹתוֹ הַזֶּמֶר הַמְּיֻחָד לָאֱמוּנָה הַנַּ"ל שֶׁהוּא אֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה מִכָּל הַמִּינֵי חָכְמוֹת וֶאֱמוּנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הַיְנוּ אֱמוּנָה בְּהָאוֹר אֵין סוֹף עַצְמוֹ הַסּוֹבֵב כָּל עָלְמִין כַּנַּ"ל אוֹתוֹ הַזֶּמֶר הוּא גַּם כֵּן לְמַעְלָה מִכָּל הַנְּגִינוֹת וּזְמִירוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הַשַּׁיָּכִים לְכָל חָכְמָה וֶאֱמוּנָה וְכָל הַזְּמִירוֹת וְהַנִּגּוּנִים שֶׁל כָּל הַחָכְמוֹת נִמְשָׁכִין מִזֶּה הַזֶּמֶר וְהַנִּגּוּן שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַזְּמִירוֹת וְהַנִּגּוּנִים שֶׁל כָּל הַחָכְמוֹת כִּי הוּא הַזֶּמֶר הַשַּׁיָּך לְהָאֱמוּנָה בְּהָאוֹר אֵין סוֹף עַצְמוֹ, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַכּל. וְלֶעָתִיד לָבוֹא "שֶׁיַּהְפּך לְכָל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרא כֻּלָּם בְּשֵׁם ה'" וְהַכּל יַאֲמִינוּ בּוֹ יִתְבָּרַך אָז יִתְקַיֵּם: "תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵראשׁ אֲמָנָה" 'מֵראשׁ אֲמָנָה' דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּחִינַת אֱמוּנָה עֶלְיוֹנָה זוֹ הַנַּ"ל שֶׁהוּא ראשׁ לְכָל הָאֱמוּנוֹת כַּנַּ"ל וְזֶה 'תָּשׁוּרִי' דַּיְקָא, הַיְנוּ הַנִּגּוּן וְהַזֶמֶר הַשַּׁיָּך לראשׁ אֱמוּנָה זוֹ כַּנַּ"ל וְלִבְחִינַת זֶמֶר שֶׁל אֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה הַזּאת, אֵין מִי שֶׁיִּזְכֶּה כִּי אִם צַדִּיק הַדּוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגַת אֱמוּנָה זוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁתִיקָה בְּחִינַת 'שְׁתֹק כָּך עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה' הַנַּ"ל הַיְנוּ שֶׁהִיא עֲדַיִן לְמַעְלָה מֵהַדִּבּוּר כַּנַּ"ל וְזֶה: "אָז יָשִׁיר משֶׁה" וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'שָׁר לא נֶאֱמַר, אֶלָּא יָשִׁיר' מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה שֶׁעָתִיד משֶׁה לָשִׁיר לֶעָתִיד לָבוֹא גַּם כֵּן כִּי כָּל הַשִּׁירוֹת בֵּין שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה בֵּין שֶׁל לֶעָתִיד לָבוֹא הוּא רַק אֵצֶל משֶׁה, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת שְׁתִיקָה שֶׁזָּכָה לַזֶּמֶר שֶׁשַּׁיָּך לָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה עַל הַכּל שֶׁשָּׁם נִכְלָלִין כָּל הַזְּמִירוֹת כִּי כֻלָּם נִמְשָׁכִים מִמֶּנָּה וְזֶה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'יָשִׁיר', יוּ"ד עַל שֵׁם הַמַּחֲשָׁבָה נֶאֶמְרָה הַיְנוּ בְּחִינוֹת 'כָּך עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה' הַנַּ"ל בְּחִינוֹת משֶׁה, בְּחִינוֹת שְׁתִיקָה כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן עַל יְדֵי נִגּוּן שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת משֶׁה כַּנַּ"ל עַל יְדֵי זֶה עוֹלִים וְיוֹצְאִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁנָּפְלוּ בְּתוֹך הָאֶפִּיקוֹרְסִית הַזּאת שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי כִּי נִגּוּנוֹ הוּא בִּבְחִינוֹת 'ראשׁ אֱמוּנָה' הַיְנוּ אֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה עַל הַכּל שֶׁעַל יְדֵי נִגּוּן וֶאֱמוּנָה זוֹ נִתְבַּטְּלִים כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסִית וְנִכְלָלִים וְנִתְבַּטְּלִים כָּל הַנִּגּוּנִים בְּתוֹך הַנִּגּוּן הַזֶּה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַכּל, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁכִים כָּל הַנִּגּוּנִים כַּנַּ"ל.
(ו) וְזֶה, וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בּא אֶל פַּרְעה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי וְכוּ' הוּא בְּחִינוֹת חָלָל הַפָּנוּי כִּי פַּרְעה לְשׁוֹן בִּיטּוּל, מִלְשׁוֹן: "תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם" וְגַם פַּרְעה לְשׁוֹן הִתְגַּלּוּת הַיְנוּ בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, שֶׁהוּא בָּטֵל וּפָנוּי מִכּל וּבְתוֹכוֹ הִתְגַּלּוּת כָּל הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל וְשָׁם בֶּחָלָל הַפָּנוּי יֵשׁ כְּבֵדוּת לֵב כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג בְּחִינוֹת הֶחָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל וְכָל הַחָכְמוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם, יֵשׁ בָּהֶם כְּבֵדוּת לֵב שֶׁנִּשְׁאָרִים בְּקֻשְׁיָא עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְאִי אֶפְשָׁר לִמְצא שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מֵחֲמַת שֶׁפִּנָּה אֱלקוּתוֹ מִשָּׁם כִּבְיָכוֹל כְּדֵי שֶׁתּוּכַל הַבְּרִיאָה לְהִתְהַוּוֹת כַּנַּ"ל "משֶׁה בּא" וְכוּ' שֶׁמּשֶׁה דַּיְקָא, יָבוֹא אֶל פַּרְעה, בְּחִינוֹת הֶחָלָל הַפָּנוּי כִּי אָסוּר לִכְנס לְשָׁם כִּי אִם בְּחִינוֹת משֶׁה כַּנַּ"ל כִּי אִי אֶפְשָׁר לִמְצא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל וְזֶה, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו עֲבָדִים הֵם בְּחִינוֹת הַהַקְדָּמוֹת שֶׁל כָּל הַחָכְמוֹת כִּי כָּל חָכְמָה יֵשׁ לָהּ הַקְדָּמוֹת, וְהֵם נִקְרָאִים עֲבָדִים וּמְשַׁמְּשִׁים לְהַחָכְמָה הַיְנוּ שֶׁכָּל הַחָכְמוֹת וְהַהַקְדָּמוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם מֵחָלָל הַפָּנוּי יֵשׁ בָּהֶם כְּבֵדוּת לֵב שֶׁנִּשְׁאָרִים בְּקֻשְׁיָא כַּנַּ"ל וְזֶהוּ לְמַעַן שִׁתִי אתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ הַיְנוּ שֶׁמַּה שֶּׁהִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְכוּ' שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך זֶה הָיָה "לְמַעַן שִׁיתִי" וְכוּ' כְּדֵי שֶׁאָשִׁית בְּקִרְבּוֹ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַבְּרִיאָה הַיְנוּ כְּדֵי שֶׁתּוּכַל הַבְּרִיאָה לְהִתְהַוּוֹת שָׁם בְּתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁצִּמְצֵם וּפִנָּה אֱלקוּתוֹ מִשָּׁם כִּבְיָכוֹל כִּי אִם לא הָיָה מְצַמְצֵם אֱלקוּתוֹ מִשָּׁם, לא הָיָה מָקוֹם לַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל וּלְמַעַן תְּסַפֵּר וְכוּ', כִּי שָׁם בְּתוֹך הַבְּרִיאָה שֶׁנִּתְהַוָּה בְּתוֹך חָלָל הַפָּנוּי שָׁם תּוּכַל לְסַפֵּר וּלְדַבֵּר כִּי יֵשׁ שָׁם אוֹתִיּוֹת וְדִבּוּר, שֶׁעַל יָדָם נִתְהַוָּה הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל וְזֶה בְּאָזְנֵי בִנְך וּבֶן בִּנְך כִּי עִקַּר כְּלַל הַבְּרִיאָה הָיְתָה בִּשְׁבִיל רַחֲמָנוּתוֹ כַּנַּ"ל וְהַבְּרִיאָה הָיְתָה עַל יְדֵי הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל נִמְצָא שֶׁבְּכָל דָּבָר שֶׁנִּבְרָא בְּתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי, יֵשׁ שָׁם צִמְצוּם רַחֲמָנוּתוֹ כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך צִמְצֵם רַחֲמָנוּתוֹ, וּבָרָא אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, בְּתַבְנִית וּדְמוּת הַזֶּה כְּפִי הָרַחֲמָנוּת שֶׁלּוֹ שֶׁמִּדַּת רַחֲמָנוּתוֹ יִתְבָּרַך חִיְּבָה, שֶׁזֶּה הַדָּבָר יִהְיֶה כָּך כִּי הָרַחֲמָנוּת שׁרֶשׁ כָּל הַבְּרִיאָה, כִּי הַכּל נִבְרָא כְּדֵי לְגַלּוֹת רַחֲמָנוּתוֹ כַּנַּ"ל וְזֶה: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְך וּבֶן בִּנְך" 'עַד כָּאן רַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן' כִּי בַּמֶּה שֶּׁהוּא אַחַר הַבְּרִיאָה, שָׁם תוּכַל לְסַפֵּר וּלְדַבֵּר וּלְהַשִּׂיג צִמְצוּם רַחֲמָנוּתוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר עַד כָּאן רַחֲמֵי הָאָב וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁבַּדָּבָר הַזֶּה יֵשׁ כָּל כָּך רַחֲמָנוּת וּבַדָּבָר הַזֶּה יֵשׁ כָּל כָּך רַחֲמָנוּת וְזֶה אֶת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְכוּ' זֶה בְּחִינַת הַקְּלִיפּוֹת שֶׁבָּאִים מֵרִבּוּי הָאוֹר מִשְּׁבִירַת כֵּלִים כִּי 'הִתְעַלַּלְתִּי', פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י 'שִׂחַקְתִּי' הַיְנוּ שֶׁעָשִׂיתִי שְׂחוֹק וְעוֹלֵלוּת בָּעוֹלָם הַיְנוּ בְּחִינַת הַקְּלִיפּוֹת שֶׁהֵן כְּנֶגֶד הַקְּדֻשָּׁה רַק כְּמוֹ מִי שֶׁמְּדַמֶּה וּמְשַׂחֵק וּמְעַקֵּם עַצְמוֹ לַחֲבֵרוֹ כִּי הֵם רַק כְּקוֹף הַמְשַׂחֵק וּמְדַמֶּה עַצְמוֹ לְאָדָם וְאֶת אתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם כִּי יֵשׁ שָׁם אוֹתִיּוֹת, כִּי הֵם בָּאִים מֵרִבּוּי אוֹר, מִשְּׁבִירַת כֵּלִים כַּנַּ"ל וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' כִּי שָׁם תּוּכְלוּ לְהַכִּיר אֶת ה' כִּי יֵשׁ שָׁם נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה וְאוֹתִיּוֹת כַּנַּ"ל הַיְנוּ, שֶׁאֲפִילּוּ בְּתוֹך בְּחִינַת הַשְּׂחוֹק, בְּחִינַת הַקְּלִיפּוֹת הַיְנוּ בְּחִינַת אֶפִּיקוֹרְסִית הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁבָּא מִבְּחִינַת רִבּוּי אוֹר כַּנַּ"ל גַּם שָׁם תּוּכַל לְהַכִּיר אֶת ה' כִּי עָלָיו נֶאֱמַר: 'וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס' כַּנַּ"ל כִּי אֶפְשָׁר לִמְצא שָׁם אוֹתִיּוֹת וְנִיצוֹצוֹת לְיַשְּׁבָם כִּי הֵם בָּאִים מִשְּׁבִירַת כֵּלִים כַּנַּ"ל וְזֶה, וַיָּבא משֶׁה אֶל פַּרְעה וְכוּ' הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבוּלֶך הוּא בְּחִינַת לֶעָתִיד לָבוֹא, כִּי מָחָר לְקַבֵּל שָׂכָר . בְּחִינַת: "וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר" הַיְנוּ בְּחִינַת קִבּוּל הַשָּׂכָר לֶעָתִיד לָבוֹא וְאָז יָבִינוּ בְּחִינַת הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁהוּא עַל יְדֵי הַצִּמְצוּם אֵיך אֶפְשָׁר לִהְיוֹת, שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם אֱלקוּת, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ הַקִּבּוּל שָׂכָר כִּי עִקַּר הַקִּבּוּל שָׂכָר לֶעָתִיד הוּא, שֶׁיַּשִּׂיגוּ הַשָּׂגוֹת וְיָבִינוּ מַה שֶּׁהָיָה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאָז יֵדְעוּ שֶׁהֶחָלָל הַפָּנוּי הוּא בִּבְחִינַת אַרְבֶּה כְּהַהוּא קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁהּ מִנֵּהּ וּבֵהּ [כַּמּוּבָא בְּכָל סִפְרֵי קַבָּלָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת סוֹד חָלָל הַפָּנוּי] לְבוּשׁ, הוּא בְּחִינַת הַצִּמְצוּם שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי שֶׁעַל יָדוֹ בְּחִינַת הַלְּבוּשִׁין, יָבִינוּ שֶׁהוּא מִנֵּהּ וּבֵהּ שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם אֱלקוּת וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא בְּחִינַת לְבוּשׁ בְּחִינַת צִמְצוּם, בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי וְזֶה בְּחִינַת: "וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר" "צֶדֶק לָבַשְׁתִּי" שֶׁאָז בְּיוֹם מָחָר, שֶׁיִּהְיֶה הַקִּבּוּל שָׂכָר יִתְגַּלֶּה סוֹד בְּחִינוֹת הַלְּבוּשִׁין, בְּחִינַת הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל כִּי אָז יִתְגַּלֶּה ראשׁ אֲמָנָה הַנַּ"ל בְּחִינַת: "תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵראשׁ אֲמָנָה" בְּחִינַת הַנִּגּוּן הָעֶלְיוֹן שֶׁל ראשׁ אֱמוּנָה הַנַּ"ל שֶׁעַל יָדוֹ נִתְבַּטֵּל כָּל הַמְּבוּכוֹת שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל וְזֶה הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אָכֵן רוּחַ הוּא בֶּאֱנוֹשׁ בְּחִינַת נְגִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ הַיְנוּ, שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה הַנִּגּוּן וְהַזֶּמֶר שֶׁל ראשׁ אֱמוּנָה כַּנַּ"ל וְעַל יָדוֹ יִתְבַּטְּלוּ כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסִית אֲפִילּוּ שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל.
(1) "Then the Lord said to Moses, 'Go to Pharaoh, for I have hardened his heart and the heart of his servants, that I might show these signs of Mine before him, in order that you may tell in the hearing of your son, and of your son’s son, what things I have done in Egypt, and My signs which I have done among them, that you may know that I am the Lord.' ...tomorrow I shall bring locusts into your borders." (Exodus 10:1-4) The Holy One, Blessed be He, created the world in His compassion, wanting to express His compassion - were there no world, to whom would He show compassion? Therefore He created all of creation, from the highest levels of emanation to the most central point of the physical world, in order to show his compassion. Yet when He wanted to create the world, there was no space for its creation, since everything was infinite ein sof. He therefore had to retract the light to the sides, and from this retraction an empty void was formed. It was in this empty void that he created time and space, and this was the creation of the world. This empty void was necessary for creation, since without it there would be no space for the world. Yet this [concept of] retraction to form the empty void is impossible to comprehend in our time, only at the end of days, since it entails a paradox of two opposites: presence and absence. Since He retracted His divine nature from the void, it is as if there is no divinity there, otherwise it could not be empty, and it would just be complete ein sof with no room for the world. But the deeper truth is that nonetheless, there certainly is divinity even there, because nothing exists without His vitality. As such, [the concept of] the empty void is incomprehensible until future time.
(2) Know this: there are two kinds of heresy. The first kind derives from secular science, and about it the sages have said "Know how to respond to the heretic." (Avot 2:14). This heresy has a response, because it derives from the debris of the broken vessels. As we know, the [original] light [of creation] was too intense and broke the vessels, from which the klippot were formed. Secular science derives from here, from the broken vessels and the surplus of holiness. Just as man has all kinds of surplus parts, like nails, hair or sweat, each of the sciences derives from a different surplus and residue of holiness, and sorcery also derives from this source. Someone who falls into this kind of heresy, even though they should obviously try and escape from such a place; in any case, they can be saved, because in such places one can still find the Holy One, if one seeks Him out, since they derive from the broken vessels which contain a certain amount of holy sparks and divine letters. [...] Seeing as secular science derives from the surplus of holiness and contains divine vitality, this kind of heresy has a response... There exists, however, another kind of heresy, which consists of types of 'wisdom' which are not wisdom at all, but since they are deep and cannot be comprehended, they seem to be wisdom. [...The arguments for such 'wisdom'] are fundamentally mistaken, but the human intellect can't resolve them and they therefore appear to be wisdom. Actually, these heretical challenges really can't be resolved because they derive from the empty void, and the empty void seems to be devoid of divinity. Any response to these challenges is tantamount to finding the Holy One within them, and this is absolutely impossible, since in such a case the void would not be empty and everything would be ein sof, as we have shown. Therefore it is written of this kind of heresy, "All who go there do not return," (Proverbs 2:19), since there is no possible response (teshuva, which can also mean 'return') to this heresy, as it comes from the empty void formed by the retraction of His divinity. Yet Israel, by virtue of their faith, transcend all kinds of wisdom, and even over the heresy of the void, and don't engage in any kind of rational research, but have perfect faith in the Holy One, who "fills all the worlds and surrounds all the worlds." (Ra'aya Meheimana 225). [...] Israel transcend all such heretical wisdoms and challenges, knowing that they can't be responded to, since doing so would destroy the empty void and the created world would not be able to exist. Yet the deep truth is that there is a response and there certainly truly is divinity within the void, but examining such things leads one to sink deep down, because it looks like the Holy One is absent from within. Israel, though, has faith in the Holy One who surrounds and fills all the worlds, and this is why they are called Hebrews, Ivrim, because their faith transcends ('ovrim) all these wisdoms, even the second kind. [...] because of their faith, they are able to transcend the wisdoms of the first kind of heresy and the non-wisdoms of the second. Consequently, one must certainly be extremely cautious of this second kind of heresy, keeping far from it and not examining it at all, since that would lead to sinking in it, God forbid, as it says "All who go there do not return."
(3) Know this: in fact, a great Tzaddik, one on the level of Moses, actually must engage with such heresy, even though it is impossible to resolve it, as we have seen. Be that as it may, by his engagement there he manages to raise such souls that have fallen and sunk in this heresy. The challenges and difficulties of such heresy coming from the empty void have the aspect of silence, since they are not associated with [divine] letters or thought. "By the word of the LORD were the heavens made." (Psalms 33:6), [...] Speech is the limit of all things, since He limited his [infinite] wisdom by means of letters, each combination of letters being a boundary to something else. However, the empty void is utterly empty of everything, even letters. Thus all the challenges coming from such a place have the aspect of silence. We learn in the story of Moses enquiring after the death of Rabbi Akiva, "He asked 'Is this Torah, and is this its reward?', and was told 'Silence! This has been decided!'" (Menahot 29b). He was told to stay silent, not to respond or confront such a question, since it is one that has been decided (ala bamachshava, literally means 'risen up in thought'), it has risen to the level of thought, where there is no speech. These questions, therefore, are ones of silence, and all one can do is have faith and remain silent, and none are permitted to engage with such heresies except for a true Tzaddik, who is similar to Moses, since Moses is of the aspect of silence and was described as "heavy of the mouth" (Exodus 4:10). Such silence is higher than speech, and it is because of this that a true Tzaddik like Moses can engage in these challenges, which are also of the aspect of silence - indeed, he must engage in such things in order to raise the souls of those who have fallen in there.
(4) Know this: dispute is like the creation of the world. The essence of the creation of the world is the empty void, as we have shown, without which everything would be ein sof, with no space for the world to be created in. Therefore He retracted the light to the sides, forming an empty void, within which He created all of creation - time and space - using speech... This is like dispute, for if all the wise scholars were one, there would be no space for creation. Only through the disputes between them - in which they separate from each other and each distances himself a different side - they create between them something similar to the empty void, and they are like the light retracting to the sides, through which the world was able to be created. For all the words they use are ultimately only for the creation of the world created in the void between them. Wise scholars create everything through their speech, as it says: "Say to Zion, you are my people." (Isaiah 51:16), and we are told not to read ami 'my people' but rather imi 'with me' - just as I create heaven and earth with words, so do you. (Tikkunei Zohar, Intro. 5). Still, one must be careful not to speak too much, only as much as is needed to create the world and no more. Because it was the over-abundance of light, which the vessels could not take, that cracked them, and from their shards the klippot were created. So too with speech: too much speech creates klippot through the over-abundance of light. This is the meaning of the Mishna (Avot 1:17): "I spent my days growing up between the scholars, and found nothing good for the body but silence. The exposition [of Torah] is not what is essential, but deeds. And whoever increases words brings sin." "Between the scholars" - this refers to the empty void formed through the dispute and distancing between scholars. Therefore it specifically says "between", emphasising the distance and dispute between them; if everything would be one, there would be no reason to say "between". In this void the world is created, time and space. Therefore the Mishna continues "My days growing" - meaning, I increased time and space, in a sense creating a world, making time grow, because they were his days since he created a world [in the void]. "And found nothing good for the body but silence" - in the void, nothing is better than silence, since it is forbidden to enter unless one masters the aspect of silence, like Moses. This is the meaning of the Mishna: since he could reach this aspect of silence, he created time and space in the empty void between the scholars, for only through silence can one enter this place. "The exposition is not what is essential, but deeds, and whoever increases words increases sin" - because all the words and exposition of the scholars is not only for the sake of explaining things, but rather for deeds [ma'aseh, which can also mean 'creation'], for they create worlds through their words, and yet "whoever increases words increases sin" - an over-abundance of light creates the klippot.
(5) Know this: by means of melody, a Tzaddik like Moses can raise the souls fallen into the heresy of the empty void. And know: every kind of wisdom in the world has melody and music which are unique to it, and each wisdom is derived from its particular music. This is the meaning of "skilful song" (Psalms 47:8) - each song is associated with particular skill and wisdom. Even heretical wisdom has its own melody and music, and this explains the Talmudic description of Elisha ben Abuya, "Greek songs flowed continuously out of his mouth, and as he rose from the house of study, several books of heresy would drop off of him." (Chagigah 15b) - this particular song was associated with this particular heresy. Each kind of wisdom, therefore, has melody and music appropriate to its type. The melody also changes according to the level of the wisdom, higher melodies for each level of wisdom, onwards and upwards until the absolute primal level of creation, which is the point of emanation, and there is no makif to such wisdom, only the light of the ein sof surrounding the empty void, which contains the world and all wisdoms. Even at such a level there is wisdom, but such wisdom touching on the light of the ein sof itself can only be know by the Holy One, whose wisdom cannot be fathomed at all, but can only be approached by faith: faith in the Holy One whose light surrounds all the worlds - and this faith also has its own melody and music. We see that even the false faiths of idol-worshippers have melodies, that they falsely sing in their houses of worship. In contradistinction, every type of holy faith also has its unique melody. And the highest faith, that of the light of the ein sof surrounding all worlds, has a melody of the highest kind: in fact, all other melodies draw from this specific melody, which is higher than all of them because it is attached to the highest possible faith, that of the light of the ein sof. And in the future, when [...] all will have faith in the Holy One, then the prophecy "Come look from the top of Amanah" (Song of Songs 4:8) will be fulfilled. "The top of Amanah" - this refers to the highest faith [emunah], on top of all other faiths. And it specifically says "look" [tashuri, related to shir, song], the melody and song belonging to the highest of faiths - this will be achieved by no other than the Tzaddik of the generation, one like Moses, who is on the level of such faith and capable of the aspect of silence, of whom was said "Silence, such has been thought out", one above speech. This is why it is written "Moses shall sing" (Exodus 15:1), and our sages pointed out that it says "will sing" rather than "sang" (Sanhedrin 91b), [...] by means of melody a Tzaddik like Moses can raise and extract all those souls that have fallen into the heresy of the empty void, since his melody is like "the top of Amanah", the highest faith of all. Truly, through such melodies and such faith all heresies are negated, and all melodies mix into the highest melody of all, which is the ultimate source of them all.
(6) This, then, is the meaning of "Then the Lord said to Moses, 'Go to Pharaoh, for I have hardened his heart, etc.' " (Exodus 10:1) These verses speak of the empty void. The word 'Pharaoh' implies negation (as it says, "break loose [taphriu] the people." (Exodus 5:4) ), but the same word also implies revelation, and this is similar to the empty void, which is empty and negated of everything, and within it the world is revealed. Within the void is a heaviness of heart, because the empty void cannot be comprehended; so too, all wisdom that derives from the empty void has a heavy heart, since its challenges cannot be resolved, and the presence of the Holy One cannot be found there, since it seems like He negated Himself from there, in order to allow for creation. "Moses, go" It had to be Moses who would go to Pharaoh, who is the empty void, because no one can enter such a place except for one like Moses, as we have shown, since the Holy One cannot be found there. This is why it says "for I have hardened his heart and the heart of his servants." 'Servants' are like introductions of various wisdoms: each kind of wisdom also has an introduction which also derive from the empty void, and they also have a heaviness of heart since they cannot be resolved. "That I might show these signs (otot) of Mine before him." This means, that I might set down within him the letters [otiot] of creation, within the empty void, from which He retracted in order to make room for creation. "That you may tell." For within the world created within the empty void, you can speak and tell, because there are letters and words there. "In the hearing of your son, and of your son’s son", since all of creation came from His compassion, as we have seen. Creation was performed by speech, and every word of creation is an act of compassionate retraction, meaning that everything created as it is was done out of compassion. The compassion of the Holy One is expressed as the desire that each thing be created as it is, since compassion is at the root of creation, and everything was created in order to reveal his compassion. [...] In everything created one can speak and discover His compassionate retraction, understanding that there is this much compassion in this thing, and this much compassion in that thing. "What things I have done in Egypt". This refers to the klippot formed from the over-abundance of light and the broken vessels. Hence Rashi explains the words "I have done" as "I have mocked", I have made mockery and ridicule in the world, which refers to the klippot, which are grotesquely related to holiness, like someone contorting himself in front of his friend, or like a monkey trying to imitate a man. "And My signs which I have done among them." This refers to the letters that are there, [also] created by the over-abundance of light and the broken vessels. "That you may know that I am the Lord." This shows that even there, within this mockery of the klippot and within the first type of heresy, even there one can recognise the Holy One, because this is the type meant by the phrase "Know how to respond to the heretic." (Avot 2:14). Letters and sparks of holiness can be found there, and a response can be given, since they derive from the broken vessels. It then says, "Tomorrow I shall bring locusts into your borders." (Exodus 10:4) This refers to the end of days, like in the Talmudic phrase "Get your reward tomorrow," (Eruvin 22a) which refers to the end of days. [...] This in itself is the reward which awaits us at the end of days, when we will be able to comprehend everything on a level impossible today. Then it will be known that the empty void is like locusts, [...] On that day, the "top of Amanah" will be revealed, which we have seen refers to the highest melody of the highest faith, by which all the contradictions of the empty void will be annulled. Therefore it says, "Tomorrow I shall bring locusts (arbeh)," which stands for "Truly there is spirit in mankind" (Job 32:8) [the first letters of which spell out arbeh], and this is music, which is a kind of spirit. In those days, therefore, the music and melody of the highest faith will be revealed, and it will negate all heresies, even those deriving from the empty void.