שיעור מאת הרב יהושע העכט שליט״א, ו' תמוז תש״פ. מלבורן, אוסטרליה
קח את המטה. מלפני העדות. ודברתם אל הסלע. לא צוה הקדוש ברוך הוא לקחת את המטה להכות בו הסלע כמו שעשה ברפידים, שכתוב שם והכית בצור ויצאו ממנו מים - אלא המטה צוה לקחת להראות בו קושי מרי שלהם, כדכתיב: למשמרת לאות לבני מרי - אפס בדבור ידבר עם הסלע לתת מימיו.
(כה) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הָשֵׁ֞ב אֶת־מַטֵּ֤ה אַהֲרֹן֙ לִפְנֵ֣י הָעֵד֔וּת לְמִשְׁמֶ֥רֶת לְא֖וֹת לִבְנֵי־מֶ֑רִי וּתְכַ֧ל תְּלוּנֹּתָ֛ם מֵעָלַ֖י וְלֹ֥א יָמֻֽתוּ׃
קח את המטה זה המטה של אהרן דהא כתיב כאן ויקח משה את המטה מלפני ה׳ וזהו מקלו של אהרן כדכתיב בפרשת קרח השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי, ועוד דמקלו של אהרן היה אות לבני מרי והיינו דאמר משה שמעו נא המורים וכבר טעה משה שאמר לו הקב״ה קח את המטה סבר משה להכות בסלע והקב״ה לא אמר קח את המטה אלא לפי שלא היה לאות לבני מרי.
קח את המטה והקהל את העדה וגו'. אם צוהו ה' לדבר אל הסלע א"כ מטה זה למה לו מדלא קאמר קח את מטך ואמר את המטה ש"מ במטה ידוע הוא מדבר, ומ"ש מלפני ה' וכי מטה משה עמד לפני ה', ולמה קראם מורים דווקא בתלונה זו והנה במהות חטא זה באו י"א דעות זכרם מהרי"א בספרו ושם תמצא דיעות הרבה רחוקים מפשוטו ועתה הבט ימין וראה ולבך תשית לדעתי. ותדע ותשכיל כי מצאתי בחזקוני, שמטה זה היה מטה אהרן אשר הונח לפני ה' ודבריו בלתי מתובלים כי לא פירש מה טיבו של מטה אהרן לכאן, ואני אומר שבאמת הלשון מוכיח שמטה זה היה מטה אהרן מדכתיב המטה משמע הידוע אשר הונח למשמרת לפני ה', והוא היה עץ יבש שלא היה בו לחלוחית מים כלל ומ"מ הוציא פרח וציץ ואין פרח וציץ בלא מים אלא שהקב"ה גזר עליו שיוציא מים והפריח ה' עץ יבש ע"י המים שהוציא בגזירת האל ית', ורצה הקב"ה שמשה יקח מטה אהרן ויראהו אל כל ישראל לומר כשם שהוציא ה' מים מן עץ יבש זה כך יוציא מים מצור החלמיש זה היבש ומ"ש ודברתם אל הסלע ונתן מימיו, כי כך תדבר אל הסלע שיעשה גם הוא כמו שעשה המטה הזה ויען כי לא פורש במקרא נוסח הדבור שידבר משה אל הסלע ודאי הנוסח הוא ב' תיבות ונתן מימיו, כי ונתן משמש לשעבר והוא שידבר אל הסלע ענין המטה שהוציא פרח ונתן מימיו כי בסתם פרח וציץ יש לחלוחית מים וכאשר ישמע הסלע שהמטה כבר נתן מימיו אז יעשה גם הוא כמותו, ועי"ז והוצאת להם מים מן הסלע רמז לדבר סלע בגימטריא עץ שילמד מן עץ יבש לעשות כמעשהו, אבל לא צוה להכות בו כלל. וכשהכה בו משה כתיב במטהו משמע במטה שלו הכה ולא במטה אהרן. ויקח משה את המטה מלפני ה' כאשר צוהו. כי הבין זה מדקאמר המטה הידוע ולא אמר מטך והודיע לנו שרק קיחה זו היתה כאשר צוהו ה' אבל מה שעשה מכאן והלאה לא עשה כאשר צוהו ה'. וענין חטא ההכאה הוא, כי מצינו לרז"ל (שמו"ר כא ט) בקריעת ים סוף כתיב (שמות יד טז) ואתה הרם את מטך ונטה את ידך, והרמה זו לשון סילוק ותרומה, לומר הרם את מטך וסלקהו ונטה את ידך ולא במטך לפי שהיו מרננים אחר המטה ואמרו שכל הניסים שעשה משה במטהו הכל היה דרך איזו כישוף שהיה לו במטה זה לפי שאנו רואין שאין כחו כ"א במטה זה, לכך נאמר הרם את מטך כדי להוציא מלבם. ולכך נאמר (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה, ר"ל שראו שנס זה נעשה ביד ולא במטה לפיכך ויאמינו בה' ובמשה עבדו, מכלל דעד עתה היו בנים לא אמון בם כי לא האמינו בה' ובנבואת משה עבדו לפי שהיה להם מקום לתלות הניסים במטה. והנה בעת הזאת זה ימים רבים לישראל שנקרע הים, ודור זה לא ידעו אם עשה משה הנס ההוא בידו או במטהו, וסברו כשם שכל הניסים נעשו במצרים במטה כך קי"ס, וע"י שהכה צור במטה חזר והביא את ישראל בחסרון האמונה שחזרו ואמרו שלא ה' פעל כל זאת אלא במטהו שלו יש איזו צד כישוף ושם נאמר ואתה הרם את מטך ונטה את ידך, נאמר לשון הרמה וסילוק במטה ולשון נטיה ביד ועי"ז ויאמינו בה', וכאן נאמר ממש הכל בהפך וירם משה את ידו ויך במטהו, לשון הרמה וסילוק ביד כי מאחר שלא עשה מעשה זה בהטית יד בעלמא דומה כאלו סלק את ידו ויך במטהו וע"י זה החזיר מיעוט האמונה למקומה הראשון כאשר היה רינון של המטה קודם קי"ס, לכך נאמר יען לא האמנתם בי לא אמנתם לא נאמר אלא האמנתם שהוא לשון יוצא לשני, שגרמו שלא להאמין בי אלא יאמרו בכח המטה עשה זה ולא ה' פעל כל זאת. ובזה ב' רעות עשו כי לא דברו אל הסלע כלום וגם אהרן היה חייב בדבר זה שנאמר ודברתם אל הסלע, ואילו היו מדברים אל הסלע ענין מטה אהרן מה שעשה והיה הסלע שומע ועושה כמעשהו אין לך קידוש השם גדול מזה, שילמדו הכל ק"ו מן הסלע, והנה לא די שלא דברו כלום כדי להחזיק האמונה אלא הכהו במטהו והביא חולשה באמונה וז"ש יען לא האמנתם בי לא גרמתם לאחרים להאמין בי.
את המטה מלפני ה'. הוא מטה האלהים והוא המונח לפני העדות.
[...] ואז בא הדבור למשה שיקח את המטה והוא מטה משה אשר עשה בו את האותות שהוא מטה ההנהגה מקל תפארה שהיה מביא בידו בעתות ההנהגה ושיקהיל הוא ואהרן את העדה לפני הסלע שהיה שמה וששניהם ידברו אל הסלע בעיני העדה ויהיה הדבור בשם ה' ההופכי הצור אגם מים שיתן מימיו רוצה לומר המים שהפקיד הקב"ה לתוכו לתתם ע"ד הפלא והיא מליצה נכבדת שכפי היכולת האלהי כל הדברים היו מוכנים להעשות בהם נס וכאומרם ז"ל האומר לשמן שידליק יאמר לחומץ וידליק כי איזה דבר שיזדמן יתחדש ויתהוה ברצון ה' דרך נס מאיזה דבר שיזדמן.
וקח את המטה. להכות בסלע, לפי הנראה לי זהו מעשה שבויהי בשלח דכתיב ביה "והכית בצור ויצאו" אלא שלשם מספר איך פירנס הק' את ישראל במן ושליו ומים במדבר, ואחר כך כתב כל אחד במקומו ותדע שאחד הוא זה המעשה ואותו, דהתם כתיב "ויקרא שם המקום הזה מסה ומריבה", ובזאת הברכה הוא אומר על זה המעשה שהקפיד הק' על משה ואהרן "אשר נסיתו במשא תריבהו על מי מריבה" אלמא דמעשה אחד הוא, ואף בכאן כתב "המה מי מריבת מדבר צין" והתם נמי כתב "ויסעו…ממדבר סין" [ומה שלא פי' כאן פי' שם] שאמר לו הק' להכות בצור וכן דרך פרשיות הרבה שסותם דבריו במקום אחד ומפרש במקום אחר כגון פרש' מרגלים דכתיב במשנה תורה שאמרו ישראל "נשלחה אנשים" ובשלח לך לא פי' וכן הרבה:
קח את המטה, רבינו בכור שור פי' להכות את הסלע דזהו עצמו המעשה של פ' בשלח והכית בצור וגו' אלא דהתם בא לסדר פרנסת ישראל יחד, מן, ושלו, ובאר, ואח"כ מפרש כ"א במקומו, והמופת דכתיב התם ויקרא שם המקום מסה ומריבה, והכא כתיב המה מי מריבה וגו', ובוזאת הברכה כתיב אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה, ומ"ש ודברתם אל הסלע פי' אל פני הסלע שיהא הדבר נגלה לעיני כולם שאתן להם מים בנס, ואמרו משה ואהרן שמעו נא המורים שכעסו עליהם למה תריבון עמנו, וכי אנו יכולין ליתן לכם מים שלא ע"י הקב"ה, וא"כ דרך תפלה ובקשה הי' לכם לשאול לא דרך תלונה ומריבה:
קח את המטה. המטה הידוע של משה ומזה שאמר ליקח מבואר שלא היה עוד ביד משה בתמידות. [והא דכתיב גם בספר שמות י״ז במעשה דבאר הראשון ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך. שוברו בצדו אשר הכית בו וגו׳ ודרשו חז״ל בסנהדרין דף צ״ט שאהרן הכה. וביארנו שם שהיה מטה אהרן יע״ש] והכי מבואר בסמוך ויקח משה את המטה מלפני ה׳. והטעם הוא משום שטבע המטה היה מסוגל לעשות בו נסים נגלים ומש״ה היה מכונה האותות זה המטה ע״ש פעולתו התמידית. וכבר ביארנו שבשנת הארבעים נפסק כמעט חיי הנסיי. ע״כ כאשר צוה ה׳ לעשות נס אם יוצרך כאשר יבואר לפנינו צוהו ליקח את המטה:
חידוש הראָגאטשאווער: משה נסתפק בדברי הקב"ה לאיזה מטה נתכוין
שו"ת צפנת פענח, וורשא, סי' רנח (תשובה לר' ישעיה אשר זליג מרגליות, מח"ס עמודי ארזים):
...והגורם לזה הוי מי מריבה, כי זה הוי שאלה גדולה אז כי זה מחלוקת בכ״מ מי גדול מלך או כה״ג עי' סוטה מ״ב דמלך גדול אך הרמב״ם בהל' מלכים פסק דכ״ג גדול, אך בספרי ואתחנן אמר כי הם שווים, ומשה רבינו דהוי עניו מכל האדם והקב״ה אמר שיקח המטה המיוחד כמבוא׳ חולין ד׳ קל״ד וקידושין נ״א ור״מ אמר דהקב״ה ר״ל של אהרן, ולא כמו שפי׳ רש״י בשלח דשם אמר מטך דהוי של סנפירין, ארון ומטה אהרן הוי עץ ולקחו מאת מלפני ד' והנה אם הי' מדבר לא איכפת לן אך כיון שהכה, ומבואר במקוא׳ פ״ה מ״ה דלר״י אפילו אם ע״י מקל נעשה המקוה פסולה ע״ש, והנה התוס׳ בכורות ד׳ נ״ו הקשה היכן טבלו במדבר אך באמת מבואר שבת ל״ה דמעיין המטלטל טהור והוי כשר למקוה ולמי פרה, אך כל זה עד זמן שהכה משה רבינו במטה אהרן את הסלע אבל אח״כ נפסל וכל השנה עד זמן שעברו הירדן לא היה להם מקום טבילה ונעשה מריבה בין איש כו׳ וכן פסקה טהרה ובטל הריח כמבואר שיטה (ד׳ מ"ח) הטהרה נטלה את הריח...
תשובה מהגאון צפע"נ, נדפסה בקונטרס מקוה טהרה, ווארשא תרע"ד:
לידידי מנוער הרב החריף ובקי פלפלן וסדרן מסיק שמעתא כמוהר"ר חיים משולם קויפמן הכהן נ"י רב דפולטוסק.
[...] לענין מ״ש גבי בארה של מרים, ובדרך דרוש יש לבאר גדר מי מריבה דהנה בקרא כתיב דמשה לקח המטה מלפני ד׳ כאשר צוהו, ולא נקט כמו גבי לבישת אלעזר כאשר צוה ד', אך כך דבאמת משה רבינו פירוש הנבואה שנאמרה לו דהכוונה על מטה אהרן דהיה של עץ וא״כ לר׳ יוסי דס״ל במקואות פ״ה מ״ה דע״י דבר המקבל טומאה נפסל כל המעיין ויעיין שבת דף ס״ו ודף קכ״ג ע״ב וכ״מ בזה וא״ר שוב לא הי׳ להם מקום לטבול יעיון בתוס׳ בכורות דף נ״ו ע״א ויעיון שבת דף קנ"ב ע״א דשלום בבית בטל וזה לשון מריבה של בני ישראל ולכך נענש דבאמת היה הכוונה העליונה על מטה של משה דהיה של סנפיריון דהוא אבן דאין מקבל טומאה, ולכך נקט צוהו ר״ל דהוא משה רבינו פירוש כן הכוונה, ולכך נאמר לו בלשון זה דנביאות משה היא המציאות והעצם, ומחמת שכן היה המציאות כן נאמר לו ויש בזה אריכות גדול ואכמ״ל, ומחמת גודל הטרדה אקצר:
ידידו יוסף ראזין רב דפה הנ"ל.
צפנת פענח, חקת
קח את המטה וגו׳. והנה מה ר״ל את המטה כמו בכ״מ העולה, והזרוע בחולין דף קל״ד והירך בחולין דף צ״ו, ולכן דרש משה רבינו דזה ר״ל של אהרן אשר היה בק״ק לפני ד׳ כמבואר לעיל פ׳ קורח, ובאמת הוה כונת הקב״ה מטה של משה רבינו וא״כ לא הוה יכול משה רבינו לכנוס לפני ולפנים ליטול מטה של אהרן, וגם כבר כתבתי דע״י זה נפסלו המים לטבילה, וזה ר״ל מי מריבה, וזה הוה חטאו, ועיין מקואות פ״ו בזה וא״ש, ותוס׳ בכורות דף נ״ו ע״ש בזה, ועיין ברמב״ם הל׳ מלכים דס״ל דמלך עומד לפני כה״ג ע״ש, ועיין בהוריות דף י״ב וסוטה דף מ״ב דמבואר להיפך, וספרי פ׳ פנחס, וגם למ״ד דמשה ג׳׳כ כה״ג הוה עיין זבחים דף ק״ב וע״ז דף ל״ד וב״ב דף קי״א וכ״מ בזה ואכמ״ל, ומחמת ענוה של משה רבינו חשב ששל אהרן הוא מובחר, וזה בגדר ענוותו של רזב״א בגיטין דף נ״ו ע״א.
הַמֶּלֶךְ מִסְתַּפֵּר בְּכָל יוֹם. וּמְתַקֵּן עַצְמוֹ וּמִתְנָאֶה בְּמַלְבּוּשִׁין נָאִים וּמְפֹאָרִים. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לג יז) "מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ". וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בַּפַּלְטֵרִין שֶׁלּוֹ. וּמֵשִׂים כֶּתֶר בְּרֹאשׁוֹ. וְכָל הָעָם בָּאִין אֵלָיו בְּעֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְעוֹמְדִין לְפָנָיו וּמִשְׁתַּחֲוִים אַרְצָה. אֲפִלּוּ נָבִיא עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מִשְׁתַּחֲוֶה אַרְצָה. שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א כג) "הִנֵּה נָתָן הַנָּבִיא וַיָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ". אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל אֵינוֹ בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֶלָּא אִם רָצָה. וְאֵינוֹ עוֹמֵד לְפָנָיו אֶלָּא הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד לִפְנֵי כֹּהֵן גָּדוֹל. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כז כא) "וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד". אַף עַל פִּי כֵן מִצְוָה עַל כֹּהֵן גָּדוֹל לְכַבֵּד אֶת הַמֶּלֶךְ וּלְהוֹשִׁיבוֹ וְלַעֲמֹד מִפָּנָיו כְּשֶׁיָּבוֹא לוֹ. וְלֹא יַעֲמֹד הַמֶּלֶךְ לְפָנָיו אֶלָּא כְּשֶׁיִּשְׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים. וְכֵן מִצְוָה עַל הַמֶּלֶךְ לְכַבֵּד לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה. וּכְשֶׁיִּכָּנְסוּ לְפָנָיו סַנְהֶדְרִין וְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲמֹד לִפְנֵיהֶם וְיוֹשִׁיבֵם בְּצִדּוֹ. וְכֵן הָיָה יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה עוֹשֶׂה אֲפִלּוּ לְתַלְמִיד חָכָם הָיָה עוֹמֵד מִכִּסְאוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ וְקוֹרֵא לוֹ רַבִּי וּמוֹרִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁיִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ לְבַדּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו יַעֲשֶׂה זֶה בְּצִנְעָה. אֲבָל בְּפַרְהֶסְיָא בִּפְנֵי הָעָם לֹא יַעֲשֶׂה. וְלֹא יַעֲמֹד מִפְּנֵי אָדָם. וְלֹא יְדַבֵּר רַכּוֹת. וְלֹא יִקְרָא לְאָדָם אֶלָּא בִּשְׁמוֹ כְּדֵי שֶׁתְּהֵא יִרְאָתוֹ בְּלֵב הַכּל:
The king gets his hair cut every day. He grooms himself and adorns himself in resplendent garments, as it says, “your eyes shall gaze upon the king in his beauty” (Isaiah 33:17). The king sits on a throne in his palace and he wears a crown on his head. The entire nation comes to him when he wants, and stands before him and bows to the ground. Even a prophet stands before the king and bows to the ground, as it says, “…behold, Nathan the Prophet; and he came in before the king and bowed down to the king with his face to the ground” (I Kings 1:23). However, the Kohen Godol does not appear before the king unless he wants to nor does he stand before him. Rather, the king stands before the Kohen Godol, as it says, “and he stood before Eliezer the Kohen” (Numbers 27:21). Nevertheless, the Kohen Godol is commanded to honor the king, he seats him, and stands before him when he comes to him. The king should not stand before him unless he is there to ask of the Urim. The king must give honor to those who study Torah. When the Sanhedrin and the Sages of Israel enter, he must stand for them and he seats them by his side. So did Asa King of Judah do when he stood up from his throne for a Torah scholar and kissed him and called him “my rabbi, and my teacher”. This applies when the king is at home alone with only his servants present, and he does this and similar things privately. But in public, before the people, he does not do this. Then he stands for no one and does not speak gently and does not call any one, but by his name. This is so that reverence for him will fill the hearts of all.
ספרי זוטא, פנחס:
ולפני אלעזר הכהן יעמוד, פסק לו הקדוש ב״ה גדולה לאלעזר שאפילו מלך עומד מלפניו.
אמבוהא דספרי, שם:
מכאן מקור ופתח למ״ש הר״מ ז״ל פ״ב מה' מלכים ה״ה שכ' אבל כהן גדול אינו בא לפני המלך אלא אם רצה ואינו עומד לפניו אלא המלך עומד לפני כהן גדול שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד ועי״ש ונו״כ לא הביאו מקור לד׳ הר״מ ז״ל הללו וגם צ״ע קצת מהא דהוריות י״ג. מלך קודם לכהן גדול יעוש״ה ובירושלמי פ״ג דהוריות אבל כאן מבואר כד' הר"מ ז״ל.
(ה) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲבֹר֙ לִפְנֵ֣י הָעָ֔ם וְקַ֥ח אִתְּךָ֖ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַטְּךָ֗ אֲשֶׁ֨ר הִכִּ֤יתָ בּוֹ֙ אֶת־הַיְאֹ֔ר קַ֥ח בְּיָדְךָ֖ וְהָלָֽכְתָּ׃ (ו) הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם ׀ עַֽל־הַצּוּר֮ בְּחֹרֵב֒ וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר וְיָצְא֥וּ מִמֶּ֛נּוּ מַ֖יִם וְשָׁתָ֣ה הָעָ֑ם וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
אם ברזל הוא מתפוצץ - תימה דהא קרא משמע שהפטיש מפוצץ סלע ומשברו וכן קשה בפרק דיני ממונות (סנהדרין דף לד.) דקאמר מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות אף דברי תורה מתחלק לכמה טעמים ושם גריס רשב"ם מחלק ול"ג מתחלק ויש שגורס כאן אם ברזל הוא מפעפע ואם סלע הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע שהאש מפעפע הברזל והפטיש מפוצץ את הסלע ור"ת מפרש שהסלע משבר את הברזל וה"ק וכפטיש יפוצץ מכח סלע כדאמר במדרש מעשה באחד שלקח סנפירינון לבודקו נתנו על הסדן והכה בקורנס נשבר הקורנס ונחלק הסדן והסנפירינון לא זז ממקומו:
אָמַר רַבִּי חִיָּיא: הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם יַעֲלֶה לְרֹאשׁ הַכַּרְמֶל וְיִצְפֶּה וְיִרְאֶה כְּמִין כְּבָרָה בַּיָּם — וְזוֹ הִיא בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם. אָמַר רַב: מַעְיָן הַמִּיטַּלְטֵל טָהוֹר — וְזֶהוּ בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם.
כמין כברה - סלע עגול ועשוי ככברה: זהו בארה של מרים - שהיה מתגלגל עם ישראל במדבר בזכותה של מרים דכתיב (במדבר כ׳:ב׳) ותמת שם מרים וסמיך ליה ולא היה מים לעדה: טהור - מלקבל טומאה וטובלין בו דלאו ככלי דמי להיות המים הנובעין ממנו כשאובין ואין לך מעין מיטלטל אלא בארה של מרים:
ואמרו אפילו זבה אין כוונתו שהזבה תצטרך ביאת מים חיים ואמנם כוונתו הוא שהיא טבילה שלימה וזכר הזבה מפני הזב וכבר התבאר בראש מגילה (דף ח.) שהזבה לא תצטרך מים חיים אלא מי מקוה יספיקו אליה ואולם השמיענו ר' יהודה שלא לכוונת טומאה וטהרה לבד נשים זה ההכשר אלא אפי' לענין איסור לפי שהזבה אשר היא ערוה שתכף שתטהר תטבול בו ותהיה מותרת לבעלה וכבר ידעת אתה שהמקל מקבל טומאה מדרבנן לפי שהוא פשוטי כלי עץ וחלק ר' יוסי ואמר לא יסמוך מקל או כל מה שיקרה כמו שאמר רבי יהודה [אלא] כל דבר שאין מקבל טומאה אפי' מדרבנן והוא אשר יגרו עליו אלה הטפות שבו זוחלין והלכה כר' יוסי:
סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות אמר להו רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח סבור למיקטליה דלא ליזיל ולימא אמר להו רבי זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו