אמר שמואל פורסא דדמא כל תלתין יומין ובין הפרקים ימעט ובין הפרקים יחזור וימעט ואמר שמואל פורסא דדמא חד בשבתא ארבעה ומעלי שבתא אבל שני וחמישי לא דאמר מר מי שיש לו זכות אבות יקיז דם בשני ובחמישי שבית דין של מעלה ושל מטה שוין כאחד בתלתא בשבתא מאי טעמא לא משום דקיימא ליה מאדים בזווי מעלי שבתא נמי קיימא בזווי כיון דדשו ביה רבים שומר פתאים ה׳.
אמר שמואל ארבעה דהוא ארבעה ארבעה דהוא ארביסר ארבעה דהוא עשרים וארבעה ארבעה דליכא ארבע בתריה סכנתא ראש חודש ושני לו חולשא שלישי לו סכנה.
מעלי יומא טבא חולשא מעלי יומא דעצרתא סכנתא וגזרו רבנן אכולהו מעלי יומא טבא משום יומא טבא דעצרת דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח דאי לא קבלו ישראל תורה הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו
״וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר״, אָמַר רַב אַבְדִּימִי בַּר חָמָא בַּר חַסָּא: מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר כְּגִיגִית, וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו — שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: מִכָּאן מוֹדָעָא רַבָּה לְאוֹרָיְיתָא. אָמַר רָבָא: אַף עַל פִּי כֵן הֲדוּר קַבְּלוּהָ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּכְתִיב: ״קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים״ — קִיְּימוּ מַה שֶּׁקִּיבְּלוּ כְּבָר. אָמַר חִזְקִיָּה, מַאי דִּכְתִיב: ״מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה״, אִם יָרְאָה — לָמָּה שָׁקְטָה? וְאִם שָׁקְטָה — לָמָּה יָרְאָה? אֶלָּא בַּתְּחִילָּה יָרְאָה וּלְבַסּוֹף שָׁקְטָה. וְלָמָּה יָרְאָה? כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי״, ה׳ יְתֵירָה לָמָּה לִי? — מְלַמֵּד שֶׁהִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְאָמַר לָהֶם: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה — אַתֶּם מִתְקַיְּימִין, וְאִם לָאו — אֲנִי מַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ.
להקיז. דאיתא ספי''ח דשבת דבערב שבועות נפיק זיקא דשמיה טבוח ואי לא דקבילו ישראל אורייתא הוי טבח להו לבשרייהו ולדמייהו וגזרו רבנן על כל עי''ט משום ערב שבועות. שרעפ''פין שאנו קורין קע''פ זעצי''ן מהרי''ו אוסר ומהרי''ל מתיר מלבד בהושענא רבא מפני שהוא יום הדין. ובערב י''ט האחרון של פסח הכל שרי דאינו רגל בפ''ע מט''מ. ובלילה שלפני י''ט נ''ל דמותר להקיז דם חוץ מליל הושענא רבה מ''א. וכתב הח''י ונ''ל דעכ''פ בערב שבועות יש להחמיר עם קע''פ זעצי''ן מה שא''כ בשאר עי''ט דהוא רק גזירה בעלמא משום ערב שבועות ע''ש.
רבי שמואל הלוי קֶעלין, תפ"ד, 1724, קולין, בוהמיה - ראש חודש ניסן תקס"ו, 20 במרץ 1806, היה רב ופוסק בוהמי, פרשן התלמוד הבבלי וה"שולחן ערוך". נודע על שם ספרו ה"מחצית השקל".
(ס"ק טו) שלא כו' נפק זיקא כו' ונודע דבכל הזמנים שאירע לאבותינו ענין מה כשיגיע זמן ההוא שוב מתעורר קצת מעין אותו דבר וענין ההיא ובספר א"ר סי' תצ"ג כתב שפסק בחולה שיש בו סכנה והרופאים אמרו שצריך להקיז בערב שבועות משום סכנת החולי והתיר להקיז ע"ש:
מאור עיניים הוא ספר שנכתב על ידי רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, מייסד חצר חסידית זו, מתלמידיו של המגיד ממזריטש.
הספר נערך על ידי תלמידו הרב אליהו, במטרה לחזק ולהפיץ ברבים את תורת החסידות והוא ערוך כפירוש על-פי דרך הדרש והמוסר על פרשות השבוע והמועדים.
"מאור עיניים" נחשב לספר חסידי מוערך, עד כדי כך שהיו אדמו"רים אשר הורו לחסידיהם להחזיק את הספר בתיק הטלית והתפילין כסגולה לשמירה והצלחה. חלקם אף הקפידו בעצמם ללמוד בו כל יום.
במסכת שבת בענין הקזת דם מעלי יומא דעצרתא סכנתא וגזרי רבנן אכולהו מעלי יומא טבא אטו מעלי יומא דעצרתא דאפיק ביה זיקא דשמיה טבוח דאי לא קבילו ישראל תורה הוה טבח להו לדמייהו ולבשרייהו. להבין הענין גם לפני מה שפירשו המפרשים דהזיקא הוא היצר הרע שהוא שטן הוא מלאך המות ובקבלת התורה נעשו חירות ממלאך המות שיתכן לפי זה שיקרא טובח ולא טבוח:
כז אך כוונת המאמר הוא על פי מה ששמעתי ממורי זללה״ה על מה שאמרו על פסוק (יחזקאל ל״ד, ל״א) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרוים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם ונתן טעם לזה דנודע כי הדם הוא הנפש שמשכן נפש הבהמי של כל הנבראים שיש להם חיותה הוא בהדם וזה יש לאומות ולבהמות גם כן ונוסף על זה יתרון לישראל עם קרובו יש להם נשמה שהוא חלק אלוה ממעל חלק ה׳ ממש כל עוד שאינה מופסקת משרשה שהוא הבורא ברוך הוא שהוא א׳ אלופו של עולם כנודע וישראל על ידי קבלת התורה ועסקן בעבודתו מתדבקין באלופו של עולם עד ששוכן בתוכם בחינת א׳ אלופו של עולם כנודע ונעשין חלקיו ממש כמו שכתוב (דברים ל״ב, ט׳) כי חלק ה׳ עמו ונעשין אחדות עמו יתברך ונתחבר בחינת א׳ אל בחינת דם שהוא נפש הבהמי המלובש בדם של כל ישראל ונעשה כסא לבחינת הא׳ ונעשה אדם שהוא אותיות א׳ דם מה שאין כן באומות שאין להם בחינת הא׳ רק בחינת נפש הבהמי שבהדם ולכן אינם נקראים אדם ודברי פי חכם חן:
כח ונודע כי כל העולם עם כל הנבראים צריכים לקבל החיות מהבורא ברוך הוא בכל עת ובכל רגע כמו שכתוב ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כי במעשה בראשית היה הבריאה על ידי חיות חדש שנאצל מהבורא ברוך הוא בכל הנבראים וכמו כן גם בכל עת ובכל רגע צריכים שלא יופסק מהם החיות תמיד ויושפע עליהם בתמידות בהשתלשלות מלמעלה למטה מעילה לעלול שאם יצוייר ח״ו העדר חיותו מן העולם אפילו רגע אחד היה העולם ומלואו בטל ממציאות כנודע אך איך יתכן שהבורא ברוך הוא שהוא בלתי בעל תכלית וגבול שהוא אין סוף ברוך הוא שאין לו שום דמיון כלל עם כל הנבראין שהם בעלי תכלית וגבול ואיך יקבלו החיות מאין סוף ברוך הוא שלא על ידי ממוצע בינם לבינו ברוך הוא מאחר שאין להם שייכות ודמיון כלל בשום אופן לו יתברך?:
כט אך האמת דנודע כי הצדיק הוא יסוד עולם כי הוא היסוד והצינור שמעבר השפע והחיות היורד לכל העולם ולכל הנבראים הוא על ידו ובשבילו שהוא עושה השביל והמסילה שירד החיות וההשפעה על ידי התקשרותו בבורא יתברך תמיד הוא משכן לבחינת א׳ שהוא אלופו של עולם השוכן בתוכו כמו שכתוב (שמות כ״ה, ח׳) ושכנתי בתוכם והוא חלק ה׳ ממש ויש לו שייכות כביכול עם הבורא יתברך מצד חלק נשמתו שהוא חלק הא׳ וגם עם הנבראים יש לו גם כן שייכות והתדמות על ידי בחינת דם שהוא נפש הבהמית מלובש בהדם שהוא שוה לכל נפש ולכל הנבראים ולכך נאות ויפה לו שיהיה ממוצע בין הבורא ברוך הוא ובין העולם ומלואו לקשר הכל בו יתברך להריק השפע לנבראים על ידי שבילו שהוא מתקן על ידי עבודתו ודביקותו בו יתברך. כמו שאמרו על פסוק (קהלת י״ב, י״ג) כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא בשביל זה ואמרו תיבת נברא שהוא לשון היה מדלא אמרו כל העולם לא ברא כו׳ אך כי באמת בריאת העולם הוא דבר ההווה תמיד כי בטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית על ידי השפעתו החיות בנבראים ובכל יום ובכל עת ובכל שעה נברא העולם בבחינה זו על ידי הורדת השפע והחיות וזהו הפירוש כי זה כל האדם פירוש מאחר שהצדיק הוא בחינת אדם שהוא בחינת א׳ דם שנתאחדו בו לא נברא העולם בהווה תמיד על ידי הורדת השפע והחיות כאמור אלא בַּשביל ומסילה שעושה זה על ידי עבודתו הזכה והתקשרותו בהשם יתברך עושה שביל ומסילה מעבר השפע והחיות וצנור להריק לכל הנבראים שהוא המייחד שמים וארץ כתרגום אונקלוס (דברי הימים א׳ כ״ט, י״א) דאחיד בשמיא ובארעא שמקשר כל העולם ומלואו להבורא ברוך הוא שלא יהיו מופסקין ממנו יתברך שלזה כיוונו ז״ל באמרם וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם ולכך נקראים התלמידי חכמים בונים כמו שאמרו אל תקרי בניך אלא בוניך:
ל וכל זה מה שהצדיקים פועלים זאת הכל הוא על ידי התורה המורה להם דרך אשר ילכו בה ואיך לדבק בו יתברך על ידי התורה והמצוות שנתנו בסיני כמו שאמרו רז״ל יום הששי הידוע הוא ששי בסיון שהתנה הקב״ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין את התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו. כי ממילא על ידי שלא היה נתינת התורה שבה עושים הצדיקים שביל ומעבר השפע לנבראים ממילא היו חוזרים כל הנבראים לתהו ובהו וקיום העולם בששה ועשרים דורות מקודם מתן תורה היה על ידי הצדיקים שבכל דור ודור כגון אדם שת מתושלח חנוך נח והאבות שכולם היו עוסקים בתורה עד שלא ניתנה כנודע והם היו השביל והצנור לעולם כאמור. אך שבדורות ההם היו המוחין והשגת הצדיק האחד שבדור ההוא היו גדולים כל כך עד שהיו כדאי שימשך על ידם השפע והחיות לכל העולם בשבילו שעשה ותיקן על ידי עסקו בתורה בימים האלו ולא היה צורך לצדיקים רבים לקיום העולם עד שעל ידי השתלשלות הדורות נתמעטו המוחין וההשגה כל כך עד שלא היה כדאי לקיום העולם כי אם על ידי שכל ישראל יקבלו התורה באתגליא ויהיו כולם בגדר צדיקים כמו בבריאת העולם שברא הקב״ה את האדם שהוי כלולים בו נשמות כל ישראל כמו שאמרו קומתו של אדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו ולאחר החטא נתמעטה קומתו כנודע והכוונה של הבורא ברוך הוא במתן תורה היה שיהיה כמו בביאת המשיח במהרה בימינו שיהא הקומה שלימה כנודע כי משיח הוא יהיה גם כן נשמת אדם הראשון כראשי תיבות אד״ם אדם דוד משיח ובקומה שהיה בו קודם החטא בכללות כל ישראל שכולם יהיו כלולים בו בכללות ונשמותיהן של כל אחד ואחד יהיו פרטיות וזהו כל עיקר עבודתינו לתקן ולגמור חלק המשיח השייך לכל אחד כאמור אצלנו במקום אחר וכשיוגמר התיקון הקומה בשלימות יהיה הוא צדיק יסוד עולם בשלימות גמור וצנור גדול וישר לקבל שפע וחיות שלכך בביאת משיחנו ירבו הטובות והדיעה בעולם על ידי שהוא יהיה צדיק כללי בשלימות גמור כמו שנקרא משיח צדקנו שהוא הצדיק הגדול והצנור הגדול שבו מעביר השפע לכל הטובות מה שאין כן עכשיו אחר חטא עגל שחזרו לזוהמתן כנודע שאין צדיק כללי וצריך כל אחד מישראל פרטי להיות בגדר צדיק לקיום העולם בשלימות וכל עוד שיתמעטו הצדיקים יתמעט השפע בעולם והבן כמו שכתוב (ישעיה ס׳, כ״א) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ כשעמך כולם בגדר צדיקים וצינור לעולם פירוש בשביל קיום העולם אז ירשו ארץ מאביהן שבשמים שכל הטוב וכל השפע היה יורד לארץ בכל אופנים.
ואם לא היו ישראל מקבלים התורה ח״ו לא היה צינור כלל לעולם שלא היה די בצדיק אחד כמו בדורות שלפני מתן תורה כאמור לעיל ולא היה החיות יורד מאין סוף ברוך הוא ח״ו ובהעדר החיות היה התפשטות המות ח״ו כמו שאמרו חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות ממלאך המות. ובנתינת התורה נפסק המות מן העולם על ידי החיות שיש לו צינורות על ידי עובדי ה׳ על ידי התורה.
ולכך נקרא הזיקא שהוא יצר הרע הוא מלאך המות נקרא טבוח שהוא טבוח ונשחט ונחתך מן העולם הכל לפי רוב מורידי החיות אם יש הרבה צדיקים נחתך יותר לפי ריבוי הצדיקים וכל זה על ידי התורה ואם לא קבלו ישראל את התורה היה נפיק זיקא דשמיה טבוח לפי שקבלו התורה נקרא טבוח ואי לא קבלו היה טובח ח״ו וכו׳
ונודע שכל מועדי ה׳ החוזרים חלילה בכל שנה נעשה התיקון בהם כמו בתחילת נתינת המועדים לישראל כמו פסח הוא גם היום יציאת מצרים ובשבועות הוא בחינת מתן תורה כנודע ולכך בבוא יום טוב של עצרת צריך כל אחד להיות בגדר צדיק בכדי שיהא צור ויסוד עולם לבל יתפשט הזיקא דשמיה טבוח ושיקרא טבוח ולא טובח ח״ו כאמור ולא כל אדם זוכה לזה שיהא בגדר צדיק כזה.
והקזת דם הוא סכנה והשטן מקטרג בשעת הסכנה ח״ו ומה גם שזה העת שצריך להתחזק כנגדו-מתחזק גם הוא לכך הוא סכנתא להקיז דם ולהכניס את עצמו בסכנה עד שנזכה לביאת הגואל במהרה בימינו ויקוים ובלע המות לנצח (ישעיה כ״ה, ח׳) אמן נצח סלה ועד:
כל הזובח את יצרו כו'. ר"ל הכובש את יצרו כמו שיסד ר' אפרים גבורות הזובחים אשר יצרם טובחים ומודים ומשבחים המה הגבורים ור"ל שכובש את יצרו להבא ומתודה לשעבר וע"פ דרך זה יתיישב מ"ש פרק מפנין מעלי יומא דעצרת נפיק ביה זיקא ושמיה טבוח דאי לא קבילו ישראל התורה היה טבח להו לבשרייהו כו' דלכאורה קשה דלא ה"ל לקרותו טבוח אלא טובח שבא לטבוח אחרים אבל לפי מה שאמרו הכא שהכובש את יצרו ומנצחו הוא זובח יצרו במתן תורה נמי דודאי ההוא זיקא שהוא השטן הוא יצר הרע הוא רוח מלאך המוות שבא לטבוח את ישראל אילו לא קבלו התורה אבל כיון שקבלו התורה וכבשו את יצרם הרי אדרבה זבחו ישראל את היצר הרע ושפיר מקרי טבוח וקאמר