אל תשכן באהלך עולה
אִם־אָ֣וֶן בְּ֭יָדְךָ הַרְחִיקֵ֑הוּ וְאַל־תַּשְׁכֵּ֖ן בְּאֹהָלֶ֣יךָ עַוְלָֽה׃
If there is iniquity with you, remove it, And do not let injustice reside in your tent—

במה שאם און בידך עדיין הרחיקהו במה שתעשה הפכו שהוא תת בידך צדקה והלוות לעני באופן שאך רחוק יהיה עשות בידך און כי הלא תפשת הקצה האחר וכן תשוב מכל עולה שהיית עושה עד כה או שוכני אהליך וזהו ואל תשכן באהליך עולה כענין משתאות בניו והמתיק לשונו באומרו אל תשכן שאינו צודק רק בבעל חי השוכן אתו אך כוון לומר כי בעולה שיפעל איש נעשה כח טומאה השוכן אתו ועולה ומקטרגו וכאשר לא סר מרעתו דבק בידו הפועלת וכאשר ישוב מרעתו לבלתי עשות יוסר מידו אך אם עדיין לא שב וטהר ביתו מאותו עון אותו הכח שוכן בביתו מקוה עד עת מצוא מקום להחטיאו בו כאשר בתחלה ועל זה אמר אל תשכן באהליך עולה כי שם העולה הוא שם הטומאה הנעשית בה כנודע:

ולגד אמר בברכתו של גד תמצא כל אלפא ביתא. לפי שמרע''ה קבור בחלקו שקיים כל התורה כולה מאל''ף ועד תי''ו. וכן בברכת יוסף. לפי שארונו של יוסף היה מהלך אצל הארון, לומר קיים זה מה שכתוב בזה:
אמר רבי יהושע בן לוי אסור לו לאדם שישהה שטר פרוע בתוך ביתו משום שנאמר (איוב יא, יד) אל תשכן באהליך עולה במערבא משמיה דרב אמרי (איוב יא, יד) אם און בידך הרחיקהו זה שטר אמנה ושטר פסים ואל תשכן באהלך עולה זה שטר פרוע
Rabbi Yehoshua ben Levi said: It is prohibited for a person to keep a repaid document within his house, due to the fact that the verse states: “And let not injustice dwell in your tents” (Job 11:14). Even if he does not use the document to collect payment, the concern is that it might fall into the hands of one who will use it illegally to collect payment. In the West, in Eretz Yisrael, they say in the name of Rav: With regard to the first half of the verse: “If iniquity be in your hand, put it far away” (Job 11:14), this is referring to a document of trust and a document of security [passim]. With regard to the second half of the verse: “And let not injustice dwell in your tents,” this is referring to a repaid document.

רבא אמר: דכולי עלמא [לדעת הכל] מודה בשטר שכתבו — שצריך לקיימו, והכא [וכאן] בשאלה אם כותבין שובר קמיפלגי [חלוקים הם]; התנא קמא סבר [הראשון סבור]: כותבין שובר (קבלה) על שטר שנפרע. וכיון שמחזיק הלווה את השובר יכול המלווה להחזיק בשטר. ויש לו ערך, לפחות לצורך הנייר שבו. ור' יהודה סבר [סבור]: אין כותבין שובר, וצריך המלווה להחזיר את השטר מיד ללווה, ואף הלווה מעונין להשמידו ואין לו אם כן כל סיבה להחזיקו. רב אשי אמר: מפני שצריך הלווה לשטר הפרוע להראותו לבעל חוב שני, דאמר ליה [שאומר לו]: חזי, גברא דפרע אנא [ראה, אדם שפורע חובותיו אני].