תקציר מגילת אסתר
(א) וּמָרְדֳּכַ֗י יָדַע֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֔ה וַיִּקְרַ֤ע מָרְדֳּכַי֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּלְבַּ֥שׁ שַׂ֖ק וָאֵ֑פֶר וַיֵּצֵא֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וַיִּזְעַ֛ק זְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּמָרָֽה׃ (ב) וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ כִּ֣י אֵ֥ין לָב֛וֹא אֶל־שַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ בִּלְב֥וּשׁ שָֽׂק׃ (ג) וּבְכָל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ אֵ֤בֶל גָּדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְצ֥וֹם וּבְכִ֖י וּמִסְפֵּ֑ד שַׂ֣ק וָאֵ֔פֶר יֻצַּ֖ע לָֽרַבִּֽים׃ (ד) וַ֠תָּבוֹאינָה נַעֲר֨וֹת אֶסְתֵּ֤ר וְסָרִיסֶ֙יהָ֙ וַיַּגִּ֣ידוּ לָ֔הּ וַתִּתְחַלְחַ֥ל הַמַּלְכָּ֖ה מְאֹ֑ד וַתִּשְׁלַ֨ח בְּגָדִ֜ים לְהַלְבִּ֣ישׁ אֶֽת־מָרְדֳּכַ֗י וּלְהָסִ֥יר שַׂקּ֛וֹ מֵעָלָ֖יו וְלֹ֥א קִבֵּֽל׃ (ה) וַתִּקְרָא֩ אֶסְתֵּ֨ר לַהֲתָ֜ךְ מִסָּרִיסֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶעֱמִ֣יד לְפָנֶ֔יהָ וַתְּצַוֵּ֖הוּ עַֽל־מָרְדֳּכָ֑י לָדַ֥עַת מַה־זֶּ֖ה וְעַל־מַה־זֶּֽה׃ (ו) וַיֵּצֵ֥א הֲתָ֖ךְ אֶֽל־מָרְדֳּכָ֑י אֶל־רְח֣וֹב הָעִ֔יר אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י שַֽׁעַר־הַמֶּֽלֶךְ׃ (ז) וַיַּגֶּד־ל֣וֹ מָרְדֳּכַ֔י אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וְאֵ֣ת ׀ פָּרָשַׁ֣ת הַכֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר הָמָן֙ לִ֠שְׁקוֹל עַל־גִּנְזֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ ביהודיים [בַּיְּהוּדִ֖ים] לְאַבְּדָֽם׃ (ח) וְאֶת־פַּתְשֶׁ֣גֶן כְּתָֽב־הַ֠דָּת אֲשֶׁר־נִתַּ֨ן בְּשׁוּשָׁ֤ן לְהַשְׁמִידָם֙ נָ֣תַן ל֔וֹ לְהַרְא֥וֹת אֶת־אֶסְתֵּ֖ר וּלְהַגִּ֣יד לָ֑הּ וּלְצַוּ֣וֹת עָלֶ֗יהָ לָב֨וֹא אֶל־הַמֶּ֧לֶךְ לְהִֽתְחַנֶּן־ל֛וֹ וּלְבַקֵּ֥שׁ מִלְּפָנָ֖יו עַל־עַמָּֽהּ׃ (ט) וַיָּב֖וֹא הֲתָ֑ךְ וַיַּגֵּ֣ד לְאֶסְתֵּ֔ר אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י מָרְדֳּכָֽי׃ (י) וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ לַהֲתָ֔ךְ וַתְּצַוֵּ֖הוּ אֶֽל־מָרְדֳּכָֽי׃ (יא) כָּל־עַבְדֵ֣י הַמֶּ֡לֶךְ וְעַם־מְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ יֽוֹדְעִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֡ה אֲשֶׁ֣ר יָבֽוֹא־אֶל־הַמֶּלֶךְ֩ אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַפְּנִימִ֜ית אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִקָּרֵ֗א אַחַ֤ת דָּתוֹ֙ לְהָמִ֔ית לְ֠בַד מֵאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט־ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב וְחָיָ֑ה וַאֲנִ֗י לֹ֤א נִקְרֵ֙אתי֙ לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ זֶ֖ה שְׁלוֹשִׁ֥ים יֽוֹם׃ (יב) וַיַּגִּ֣ידוּ לְמָרְדֳּכָ֔י אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֶסְתֵּֽר׃ (פ) (יג) וַיֹּ֥אמֶר מָרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכָּל־הַיְּהוּדִֽים׃ (יד) כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֮ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת׃ (טו) וַתֹּ֥אמֶר אֶסְתֵּ֖ר לְהָשִׁ֥יב אֶֽל־מָרְדֳּכָֽי׃ (טז) לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי וְאַל־תֹּאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם־אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַדָּ֔ת וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי׃ (יז) וַֽיַּעֲבֹ֖ר מָרְדֳּכָ֑י וַיַּ֕עַשׂ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוְּתָ֥ה עָלָ֖יו אֶסְתֵּֽר׃ (ס)
- מה רוח הדברים העולה מדבריו של מרדכי? מה הוא מצפה מאסתר?
- איזו הזדמנות עומדת לפני אסתר?
(א) אז ותאמר אסתר להשיב כלו׳ שישיבוהו מאותה מחשבה מגונה שחשב עליה כי טעם היותה ממאנת לבא אינו אלא מטעם שאמ׳ ואני לא נקראתי כמ״ש. ופחדה שלא תהי׳ ראויה שתעשה נס על ידה:
- מדוע סרבה אסתר לנסות להציל את עמה על פי הפרשנות של "שלום אסתר"?
- מה דבר מעיד על ההערכה שאסתר חשה כלפי עצמה?
(ז) וכאשר אבדתי אבדתי. כלומר ואם לא יושיט לי המלך את שרביט הזהב לא אחוש כי בשני העניינים אני אבודה כי אם לא אלך לפניו הנני חושבת עצמי אבודה באבדן ישראל. ואם לא יושיט לי המלך את שרביט זהבו אחת דתי להמית ואחרי שבשני העניינים אבודה טוב שאסכן עצמי ואמות ביד המלך מלראות באבדן מולדתי או יאמ' וכאשר אבדתי שאינני יושבת עם עמי אובד לגמרי ובא פועל עבר תחת עתיד והטעם על מחשבתה וכמהו וכאשר שכלתי שכלתי:
- מה הקונפליקט שעומד בפני אסתר על פי פרשנות עמנואל הרומי וכיצד השורש א.ב.ד מדגיש את הקונפליקט?
- האם, לדעתך, הסיבה שאסתר מחליטה לפעול (על פי פרשנות זו) מעידה על תחושת יכולת ועוצמה?
השליחות של בנצ'י
"וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט" (אסתר ד, יג).
אסתר המקראית היא האדם הנכון בזמן הנכון, ברגע של כמעט אבדן לאומי. כשהיא נדרשת לבחור בין ביטחונה האישי לבין סיכון עצמי, היא בוחרת להקריב עצמה בעבור בני עמה. החיים הנוצצים בארמון המלך לא מערערים אצל אסתר את הידיעה: היא חלק משלם.
בפרק הרביעי בסדרה 'כל המשפחות', בנצ'י סלמסה, פעילה חברתית למען הקהילה האתיופית אשר איבדה את אחיה הצעיר ומאותו יום ב-2014 חייה נעצרו, יוצאת למאבק.
- כיצד משווה עצמה בנצ'י סלמסה לאסתר המלכה?
אל תחרישי
על הרגע שבו פושטת אסתר מעליה את דמותה של האישה הכנועה והצייתנית, הנשלטת על ידי הגברים שבסביבתה, ולובשת דמות חדשה.
"כי אם החרש תחרישי".
כמו תמונה ששווה יותר מאלף מילים, כך המנגינה חזקה לעיתים יותר מכל מילה. בכל שנה מחדש אני מחכה לשמוע את המנגינה של הפסוק שאומר מרדכי לאסתר ומהווה לדעתי את שיאה של המגילה: "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (אס' ד יד).
כמה פעמים בוחרים אנו להחריש. להתעלם. לנהוג באדישות. לא לראות את מה שנמצא ממש לידנו. ויש גם המון תירוצים ונימוקים. הרי כולם יודעים שאם תיגש למלך ללא הזמנה ולא תוגש לה שרביט הזהב, דינה מוות. אך מרדכי אומר לה שבעת הזאת אין מקום להחריש. יש צורך לקום ולפעול.
וברגע הזה פושטת אסתר מעליה את דמותה של האישה הכנועה והצייתנית, הנשלטת על ידי הגברים שבסביבתה. פושטת את דמותה של הילדה אשר מרדכי לקחהּ לו לבת (אס' ב ז), את דמותה של הנערה הנלקחת אל בית המלך (אס' ב ח), את דמותה של האישה אשר לא מבקשת דבר "כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים" (ב, טו).
ואז מגיע המהפך. אסתר לובשת דמות חדשה. דמות של אישה אקטיבית ומובילה אשר לוקחת אחריות על גורל עמה. ברגע אחד מתהפכות היוצרות. אסתר קמה ומצווה על מרדכי: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (אס' ד טז).
ומרדכי מצידו מקבל על עצמו בצייתנות את פקודתה: "וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר" (אס' ד יז). דמותה של אסתר מלמדת אותנו, הנשים, להפסיק להחריש.
ד"ר נעמה גולן, מרצה למקרא במכללת סמינר הקיבוצים ובמכללת הרצוג
- מה גורם לאסתר להפוך מאשה צייתנית לדמות אקטיבית?
- מה המסר אותו רוצה להעביר לנו ד"ר נעמה גולן?
- איזה מאמץ נשים צריכות לעשות כדי לפעול בזירה הציבורית?
- מהם המחירים שנשים משלמות היום על כניסה לזירה הציבורית?
- ספרי על תחום בו לא החרשת וקמת ופעלת.